תורה · ספרים לא לקישוט
כשהתחלתי ללמוד בישיבה שאלתי את סבא פעמים רבות מהי הדרך הנכונה ביותר ללמוד גמרא והלכה, מה הסדר הנכון ובמה להשקיע יותר. באחת הפעמים שאלתי אותו: ''סבא, איך אתה למדת את הטור?'' הוא סיפר לי שבגיל עשרים וקצת, לא היו ספרי הטור נפוצים ולא היה לו כסף לקנות אותם, לכן הוא שכר אותם מבעל חנות ספרים – גרוש אחד לכל שבוע. בימים ההם גרוש היה נחשב לכסף בעל משמעות, והוא שכר כל כרך של הטור לשבועיים.
''זה היה טור בהוצאה של שמונה כרכים. אני צריך לעבור על כל שמונה הכרכים. עשיתי חישוב שאם אני אתאמץ – אוכל לגמור כל כרך בשבועיים'', אמר הרב.
''איך הספקת ללמוד כל כרך בשבועיים? הרי בדרך כלל לוקח ללמוד כל כרך חודשים רבים!'' – שאלתי.
''ישבתי מהבוקר עד הלילה ולמדתי רק טור ובית יוסף''.
''אם אני אשב מהבוקר עד הלילה, לא אצליח ללמוד כל כרך של הטור בשבועיים''.
''זה לא היה לימוד ראשון של הנושאים הללו. כבר למדתי את הגמרות והראשונים, הרמב''ם והשו''ע. הלימוד של הטור היה רק סיכום הלימוד הקודם. התמקדתי בעיקר בתוספות של הטור על הלימוד הראשון. את זה הספקתי ללמוד בשבועיים''.
אחר כך הוא המשיך וסיפר לי כי באחת הפעמים שהוא בא לחנות להחליף כרך של טור בכרך אחר, הוא אמר למוכר שאם מחיר הספרים לא היה גבוה הוא היה יכול להתאמץ לקנות את הספרים. הוא לא מבין למה המדפיסים קובעים מחיר גבוה לספרים. באותה שעה נכח בחנות במקרה אחד המדפיסים והוא ענה לרב במקום בעל החנות: ''אין שום סיבה שלא נרוויח טוב. רוב בני האדם קונים ספרים בכדי לשים אותם בארון לקישוט. אם אדם מוכן לשלם על תמונה אומנותית סכום גבוה, שישלם גם על ספרים סכום בהתאם''.
בשלב זה התערב בעל החנות וסיפר למדפיס על הסכם שכירות הספרים שיש לו עם הבחור הזה, עם הרב, ואמר לו: ''הבחור הזה במקרה לא משתמש כלל בספרים לקישוט, רק ללימוד''. שאל המדפיס את המוכר: ''כמה הוא כבר שילם לך על שכירות ספרי הטור?'' אמר המוכר למדפיס: ''הבחור שכר עד היום שישה מספרי הטור, ושילם כבר שנים-עשר גרוש''. אמר המדפיס לרב: ''תשלם עוד עשרים גרוש ואתן לך את הספרים שיהיו שלך. זה מחיר ההדפסה''. אמר לו הרב: ''אתן לך את זה בתשלומים, כל שבוע גרוש''. הסכים המדפיס ויצא מרוצה. ספרי הטורים הללו היו בחדרו של הרב עד סוף ימיו.
(הרב אלעד אליהו, נכד הרב)