תורה · כל פירור בהלכה חשוב
מי שלמד שיעורי תורה שנים רבות אצל הרב אליהו זצ''ל, למד שכל דבר נמדד אצלו על-פי ההלכה. אפילו דברים פשוטים של מה בכך. אם הרב פותח את הדלת לאנשים בלי חליפה ומגבעת, יש לזה משמעות הלכתית שהרב הסביר אותה בשיעור, משמעות שקשורה לברכת המזון. ההגדרה ההלכתית ל''לבוש מכובד'' שנדרש לברכת המזון תלויה בהתנהגות האדם מול אנשים זרים. וכיוון שהרב היה מברך ברכת המזון רק עם חולצה וכיפה, הוא היה מקפיד לקבל אנשים באותה צורה ממש, לבטא את ההגדרה של ''לבוש מכובד'' אצלו בכל מצב.
כל סיפור, כל המצאה, כל דיון היה מגיע אצלו מייד לשיקול ההלכתי. אם אתה אוכל עוגה בראש השנה, הוא כבר חושב על פסח. שלא ייפלו פירורים על הספר שאתה אוכל בו. ואם נפלו – תנקה. הוא סיפר על מישהו ששמע את דבריו ואמר שפירור אינו חשוב, וגם אם יימצא לאחר זמן – לא ייאכל. עוד באותו שיעור ''תפס'' הרב את אותו אדם רגע לפני שהתכוון להכניס לפיו מבלי משים גרגר של שומשום שהיה בספר. הרב עצר אותו והראה לו את נכונות הדברים.
גם היחס לארץ-ישראל היה סיפור של הלכה. לא ימין או שמאל, לא ליכוד או עבודה. רק הלכה – האם מותר על-פי ההלכה למסור חלקים מארץ-ישראל לנוכרים? האם מותר להאמין להם? האם מותר לתת בידיהם נשק? כל השאלות הללו נדונו אצלו על-פי השולחן-ערוך ועל-פי הפוסקים האחרים, ועל-פי זה הוא קבע את עמדתו.
(משה כהן, בית-אל)