תורה · זריזים מקדימים לצדקה
את הדבר שאני אספר כעת לא הייתי יכול לספר כל ימי חיים חיותו של הרב זצ''ל. הרב היה רגיל לשלוח אותי למשלוחים של מתן בסתר. הוא היה נותן לי מעטפות ובהן כסף והיה מבקש ממני שאשים את המעטפה הזאת בבית של פלוני ואת המעטפה האחרת בבית של אלמוני. ''שים את המעטפות בשעות שבהן אף אחד לא יראה אותך'', אמר לי. אני בטוח שעד היום האנשים שקיבלו את המעטפות לא יודעים מנין הגיע הכסף.
פעם הוא אמר לי שיש תלמיד-חכם שאין לו מה לאכול. באופן קבוע הוא היה שולח אותי לשים לו מעטפות בתיבת הדואר שבביתו. לימים, צמח וגדל אותו תלמיד-חכם והפך לראש ישיבה חשוב. אני מאמין שהרב ראה בעיני רוחו את היכולת של התלמיד הזה עוד כשהיה צעיר, והתמיכה של הרב נתנה לו אפשרות להמשיך ללמוד ולהיות אחד ממורי ההוראה שיש כיום.
אבל לא רק לתלמידי-חכמים הוא היה שולח אותי. פעם אחת הוא שלח אותי לשכונת הבוכרים וביקש ממני: ''לך חפש את פלונית וקח אותה לאטליז וקנה לה עופות ובשר ושלם עבורה''. כך עשיתי. הבנתי שאין לתת לה כסף מזומן ביד, שמא ילך לדברים בטלים.
בפעם אחרת ביקש ממני הרב שאברר לו איזה סוג הכשר אוכל תלמיד-חכם מסוים, כדי שישלח לו ארגז של עופות ובשר לפי ההכשר שלו. לא שאלתי את הרב למה הוא לא שולח לו מההכשרים שהרב עצמו אוכל, כי ידעתי שהרב אף פעם לא אומר: ''קבלו דעתי''. וכשנותנים צדקה – נותנים לפי האדם המקבל. מה שטוב לו – נותנים לו. לא מחנכים אותו על-ידי הצדקה.
לבסוף, לא הצלחתי לברר איזה הכשר אותו תלמיד-חכם אוכל, אבל כבר למחרת בבוקר, בעת שהגעתי לקחת את הרב מביתו לבית הכנסת, ראיתי שהוא שמח במיוחד. הוא אמר לי: ''הצלחתי לברר את ההכשר שהוא אוכל, עכשיו אפשר לשלוח לו בשר לשבת ולחגים''.
(שלום קנוניאן כהן, נהג הותיקין של הרב)