תורה · ושימח לב אמהות על בנים
פעם נכנסנו אל הרב זצ''ל, אמי ואני, ואמי ביקשה לספר לרב על משהו שכאב לה מאוד. מייד בכניסתה לחדרו היא פרצה בבכי. התבוננתי אז ברב ונדהמתי מתגובתו ומהבעת פניו המשתתפות בצער. על אף שידעתי שדמעות של אנשים הן מחזה יום-יומי אצל הרב, ניכר היה עד כמה הוא לקח ללב בכי של אישה שאינו מכיר.
בתקופה האחרונה אמי לא הצליחה ללכת על רגליה. יום אחד, כשהייתי בכולל, התקשרו ואמרו לי שאמי מחכה לי למטה. בעודי יוצא, פגשתי ברב זצ''ל וסיפרתי לו שלאמי, שמחכה לי בחוץ, יש בעיה ברגליה והיא לא יכולה ללכת. אמר לי הרב: ''בוא, נלך אליה אנחנו''.
אני ממש התביישתי שהרב טורח בשביל אמא שלי, אך הרב ירד עד אליה למכונית, התכופף לחלון הרכב שהיתה בו והחל לשוחח אתה ולספר לה על בנה שלומד בישיבה. התרגשתי לראות איך הרב טרח כדי לשמח אישה שקשה לה.
(הרב פנחס משה)