תורה · הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם
גרתי בקרית-משה בירושלים, ובאותה תקופה התקרבתי לתורה ולמצוות. הייתי מאוד מחוברת לרב צבי יהודה זצ''ל, שהיה בשבילי מורה נבוכים. באחת השאלות ששאלתי אותו ענה לי הרב צבי יהודה: זאת שאלה הלכתית, אני איני פוסק הלכה. לכי לרב אליהו שיפסוק לך. כך קראו בשכונה לרב זצ''ל: ''הרב אליהו''.
הרב אמר וכך עשיתי. עליתי את המדרגות ברחוב בן ציון 2, וכשעמדתי לדפוק בדלת תפס אותי רעד קל. ידעתי שאני עומדת לפגוש אגדה רוחנית. היססתי וחשבתי שאולי זוהי לא שעה מתאימה וחזרתי לביתי. כך עשיתי שלוש פעמים. ביום שלפני השיעור שהיה לי אצל הרב צבי יהודה, לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני חייבת להעיז.
התקרבתי לדלת והיא נפתחה עוד לפני שדפקתי. עמד שם הרב אליהו בכבודו ובעצמו. ''למה חיכית?'' שאל בחביבות ובמאור פנים. ''אני נוהג לאכול רק כשר, עוד לא אכלתי אדם אחד בחיי''. החביבות של הרב הרגיעה אותי. הרב הזמין אותי לשאול את שאלותיי, עם החיוך המוכר בפינת עיניו. עד היום אני לא יודעת איך קרה שהוא בעצמו, בדיוק ברגע הנכון, פתח את הדלת.
שאלתי את שאלתי ובמשפט אחד הרב פסק: כן! לא! בלי לפתוח ספרים, קצר ולעניין וברור. קבלת הפנים הלבבית בבית משפחת אליהו דרבנה אותי להתקרב ולהגיע מדי שבוע לשיעורים של הרב על שמירת השבת. דברים שנהגתי לקיים בלי ממש להבין קיבלו פתאום צורה ומשמעות. הרב נהג לדבר בשפה קצרה, מדויקת, ברורה והגיונית, כך שניתן היה להבין את תוכן המצוות – ומזה גם את כל החומרות לכל דורש.
בין שיעור לשיעור אספתי לעצמי שאלות שהתכוונתי לשאול את הרב בסוף השיעור, אך מלבד פעם אחת, בכל שיעור הרב דיבר בדיוק על הנושא שבו התלבטתי והרגשתי שרוח הקודש שורה עליו, בכך שידע מראש בדיוק על מה הוא נדרש לדבר, וזאת על אף שהרב לימד באופן שיטתי לפי הסדר. בשיחה עם נשים אחרות, הבנתי שכולן הרגישו כך, שהרב הבהיר בדיוק את הדברים שהטרידו והעסיקו אותן באותו שבוע.
(דורית לנג)
יתגבר כארי לקום בבוקר לעבוד עבודת בוראו