תורה · איך מלמדים רבנים?
פעם הייתי בתוך קבוצת אברכים שלמדה מראות דמים. הרב נחשב מומחה בכל ירושלים במראות דמים, וכל מי שרצה ללמוד הוראה בתחום הזה היה בא ללמוד אצלו. מטבע הדברים היו שם גם רבנים בעלי שם וגם אברכים מתחילים כמוני.
הרגשתי לא נעים לעמוד במחיצתם וגם להתקרב לראות את מה שהרב מראה לכולם. הרב קלט את מבוכתי, וקירב אותי אליו שאראה את המראות כמו כולם. כל כך הוא היה מרגיש את האחר ואת צרכיו.
פעם נכנסתי אליו עם עוד רבנים אחרים ושאלנו אותו: לפעמים קורה שאנו שוגים ואומרים על טמא טהור ועל טהור טמא. האם מי ששאל אותנו וטעה בגללנו נקי מעוון, או שלא נקי מעוון?
הרב ישב אתנו למעלה מרבע שעה, פתח לנו ספרים לענות על שאלתנו, למרות שידע הכול בעל-פה, הראה לנו צדדים לכאן ולכאן ולא הכריע, אמר לנו: ההכרעה עוד תבוא.
בחוץ חיכו כ-40 אנשים ולא הרגשתי נעים שהרב יושב אתנו רבע שעה. באיזשהו שלב אמרתי לו שלא נעים לנו, כי יש אנשים שמחכים בחוץ. הרב ענה: זה בסדר, יש זמן לכולם. המתינות שלו הדהימה אותי. כ-40 אנשים מחכים בחוץ, והוא מתייחס אל כל אחד מאתנו כמו בן יחיד.
באותה הפגישה סיפרנו לו על יהודי אחד שעשה עבירה והוא מתבייש לבוא לרב, לכן הוא שלח אותנו כשליחים לשאול מה התיקון על העבירה הזאת. הרב ענה: תגידו לו שיבוא בעצמו, הבושה היא חלק מהכפרה על העוון. שהוא יבוא.
(הרב יעקב שכנזי, מורה צדק בעדה החרדית)