תורה · מחלוקת היא איסור דאורייתא
בזמן ששימשתי את הרב זצ''ל כהכנה לתפקיד רב בפועל ראיתי מקרה שלימד אותי הרבה. גבאים מבני תימן רבו בענייני בית הכנסת ורצו כי הרב יהיה הבורר ביניהם. הם שטחו טענותיהם בפניו. הרב שמע והאזין בקשב רב, וכל אחד מהצדדים הבליט את צדקותו ואת האמת שבטענותיו. לאחר שנשתתקו שאל אותם הרב בקולו הפסקני: ''האם אתם יכולים לסכם בכמה מילים על מה אתם רבים?'', והם השיבו כי הם רבים על שינוי התקנון והמנהגים.
הרב, טרם חרץ פסקו, אמר: ''אם אתם באמת מתכוונים לשמוע ככל אשר אני אכריע ותעשו – מה טוב. ואם לאו – עדיף שתסגרו את בית הכנסת, כי תימנים פוסקים לפי הרמב''ם, והוא פוסק שמחלוקת היא איסור תורה, ותפילה במנין היא מדרבנן''.
הגבאים נבוכו, אבל הרב חזר ושאלם בפסקנות: ''מה החלטתם?'' השיבוהו: ''מה שהרב יכריע, לא ניטה ממנו ימין ושמאל''. אמר להם: ''בענייני מנהגי תימן יש הרבה מנהגים. יש מנהג קדום, וישנם מנהגים מאוחרים. בכדי לקבוע במנהגי תימן אני אשאל אחד שהוא בקי, וכפי שאברר עמו כך תעשו''. ואכן, בירר הרב את הנ''ל עם מארי יוסף קאפח זצ''ל, ועל-פי הוראותיו עשו, והאמת והשלום אהבו.
(הרב צפניה ערוסי)