תורה · אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה
פעם היה לי דין תורה עם מישהי וביקשתי מהרב אליהו זצ''ל שיהיה בורר בינינו. הרב פסק לטובתי, אבל הצד השני כנראה לא היה שלם עם הפסיקה. לפני ראש-השנה הגעתי לבית הרב לקבל ברכה, ושאלתי את הרב כמה שאלות הלכתיות. אז פנה אליי הרב ואמר: ''לפני חודש פסקתי את הדין בנושא שביקשת, נראה לי שאת לא שמחה מהפסק''.
אמרתי לו: ''אני שמחה מאוד מפסיקתו של כבוד הרב, אבל נראה לי שהצד השני עדיין לא מקבל אותו בשלמות''.
חזר הרב ואמר לי: ''בגלל זה את לא שמחה?'', ואז קולו הפך לקול נחרץ והוא ביקש ממני להביא מהמדף את מגילת רות ולקרוא מפרק ג' פסוק י''א בקול. בקושי התגברתי על המבוכה שלי וקראתי בקול חלוש: ''וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ''. הרב ביקש ממני לקרוא שוב בקול את הפסוק, ואמר: ''תשמעי מה שאת קוראת! אני אומר את הפסוק הזה עלייך, ותזכרי אותו תמיד. איך לא תהיי שמחה בערב ראש-השנה?''.
''אבל מה עם הצד השני?'' – שאלתי.
''אל תדאגי, גם לה אמרתי את זה'' – השיב הרב.
''אבל הרי הרב פסק שהיא יצאה חייבת'', תמהתי.
הרב חייך חיוך גדול ושתק. באותו הרגע הבנתי שהרב מבקש ממני להתעלות מהמצב הזה. לאחר שפסק הדין ניתן, הרב חייב לכבד את שני הצדדים למען דרכי שלום.
המשכתי ושאלתי את הרב: ''מפני דרכי שלום?''
ענה הרב: ''אמת''.
רק אחרי שהבנתי והשמחה החלה לעלות בי, הרב החל לברך אותי בשפע ברכות לשנה החדשה, וכמו תמיד, בסוף הברכה הוא נתן מכה על השולחן ודרש שאענה ''אמן''. מאז ועד היום הפסוק הזה מלווה אותי תמיד ומחזק אותי ברגעים קשים.