רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ
שומר כל עצמותיו
מספרת רונית דרזנר: משפחתי היתה קרובה לבית הרב אליהו. פעמים רבות היה הרב ז''ל והרבנית שתחיה מזמינים את ההורים שלי להתארח בביתם. ואמי שתחיה היתה חברה קרובה של הרבנית שליט''א.
הרבה פעמים ראינו בחוש את רוח הקודש של הרב זצ''ל. היתה פעם אחת נוראה שבה ראיתי בחוש את אותה רוח הקודש המפורסמת של הרב, כשבעלי שיחיה עבר תאונת דרכים קשה. היה זה סמוך לבית-שמש. למול עיני חצה בעלי את הכביש כדי להביא משהו מחבר שהמתין לו בצד הדרך, ונדרס על-ידי נהג אופנוע שנסע במהירות של 100 קמ''ש!
כשראיתי את בעלי שרוע על הכביש, מדמם מהראש, מעולף מרוב אימה, שכחתי את מס' הטלפון של מד''א, אבל חייגתי לרב אליהו ולמזלי הוא ענה לי מייד. סיפרתי לו שבעלי נדרס ומונח לפניי על הכביש, כולו מדמם מראש ועד רגל, ושאלתיו מה עלי לעשות.
הרב אמר לי פסוק שאת רובו שכחתי, אך מה שחקוק בזיכרוני לעד אלו המילים של הרב: ''אל תדאגי, כל עצמותיו תישברנה ולא יותר מזה! אין פגיעה מוחית!''.
כשהגענו לחדר הטראומה, עצם הרגל היתה כולה בחוץ. זה היה מחזה זוועתי, שאני מקווה ששום עין לא תצטרך לראות אי-פעם. הרופאים צילמו את הרגל ומייד הניחו מסכה על פניו של בעלי והוא הובהל לחדר הניתוח בדחיפות. מבעד למסכה שמעתי אותו אומר לי להתקשר לרב אליהו. התקשרתי לרב, והוא, כמו מלאך טוב, ענה לי ואמר: ''בשום אופן אל תעשו ניתוח, העצם יצאה בשלמות ואין שבר. הוא יסתבך אם ינתחו אותו. שהרופאים יעשו צילום ויראו שהעצם שלמה''.
חשוב לשים לב לעובדה כי הרב נמצא בביתו, ואילו אני בבית החולים עם הרופאים ליד המיטה של בעלי הפצוע. זעקתי לרופאים: ''אל תנתחו!'' והם הסתכלו עלי כעל מי שהשתגעה. חזרתי ואמרתי להם: ''העצם שלמה ולא צריך ניתוח, תעשו צילום, כך אמר הרב אליהו''. הרופאים כעסו: ''מי זה הרב הזה? האם הוא רואה את מה שאנחנו רואים? הוא בכלל לא נמצא פה!''.
על-פי דרישתי הם הפסיקו בלית ברירה את ההכנה לניתוח והכינו את בעלי לצילום. והנה, אחרי הצילום נוצרה מהומה. רופא קורא לרופא, הרופאים מסתכלים שוב בצילום ונדהמים. אכן, כדברי הרב, העצם היתה שלמה ולא היה שום צורך לנתח.
בעלי עלה למחלקה ועבר שיקום ארוך. כמעט כל עצם בגופו נשברה והתאחתה, אבל ראשו נשאר שלם. גופו שלם. הוא יכול היה לחזור לתפקד, ממש כמו שהרב אמר לי ברגע התאונה. מבהיל, אבל גם מרומם לדעת שיש אנשים כאלה בינינו. אנשים שביום-יום לא מגלים את עצמם, אלא רק בעתות משבר כשאין ברירה, פתאום אתה מגלה שמה שיש בתוכם כל כך עמוק ונסתר.
(רונית דרזנר, בית-שמש)
בשורות טובות לראש-השנה
הסיפור שלי התחיל בכאבים בלתי מוסברים בגופי, שבאו והלכו ולא מצאנו את סיבתם. מכיוון שכך, שלח אותי הרופא לעשות ביופסיה (בדיקת רקמות). הוא חשד שיש לי גידול לא שפיר ורצה להפריך את חשדותיו, אך לצערנו הבדיקות העלו חשד כי מדובר בגידול ממאיר.
מאז ששוחררתי מהכלא ברוסיה, בסיביר, אני מנהל את כל אורחות חיי על-פי פסיקותיו והדרכותיו של הרב אליהו זצ''ל. מובן ופשוט היה לי ולאשתי ללכת אל הרב ולשאול אותו מה לעשות במקרה זה.
הרב שמע אותנו, ביקש לראות את המסמכים הרפואיים, התבונן קצת ואמר לי: ''אין לך כלום. עוד לפני ראש-השנה תבושר בבשורות טובות''. זה הפליא אותנו, כיוון שהממצאים הרפואיים היו מאוד מחשידים. אבל אנחנו היינו בטוחים מאוד בהבטחת הרב, וברכתו מילאה אותנו ביטחון.
הימים היו ימי ערב ראש-השנה, ובכל יום ציפינו, אשתי ואני, שהנה נבושר בבשורות טובות כמו שאמר הרב, אך לעת עתה הבשורות הטובות לא הגיעו. והנה מגיע לו ערב ראש-השנה והשעות נוקפות, ואין בשורה הנראית באופק.
היה זה חצי שעה לפני כניסת החג. הטלפון בביתנו מצלצל, ופרופסור הלפרין, שטיפל בי, היה על הקו. הוא סיפר כי הוא עבר בבית החולים ליד מעבדות הפתולוגיה ונכנס לראות האם יש כבר תוצאות. והנה הוא רואה את התוצאות שלי, שהן חיוביות ואין לי שום גידול ממאיר.
מיותר לתאר את השמחה שהיתה לנו. שוב הפליאה אותנו העובדה שאנחנו חיים בקרבת אדם כל כך צדיק ולא מעלים בדעתנו עד כמה איש פלא הוא הרב.
(יוסף מנדלביץ', אסיר ציון לשעבר)
להדליק נרות שבת בזמן
לעובדת שעבדה עמי היתה בת בגיל שלוש שחלתה בסרטן. לאחר טיפולים כימותראפיים סברו הרופאים שהמחלה עברה, אך בבדיקת אולטרה-סאונד מצאו שוב גידול ושלחו אותה לבדיקות מקיפות בבית החולים ''הדסה''. העובדת פנתה אלי בוכייה ומבקשת עצה. הפניתי אותה אל הרב זצ''ל והזהרתי אותה שלא תשכח לשאול: ''מה אוכל לעשות כדי לקדם את רפואת בתי?''.
חזרה העובדת בוכה מהתרגשות וסיפרה כי כשהחלה לספר לרב את כל הרקע הרפואי, קטע אותה הרב ואמר: ''התוצאות ייצאו תקינות!'', ועמד על דעתו גם כשניסתה שוב לספר את פרטי המקרה. כששאלה: ''מה אוכל לעשות כדי לקדם את רפואת בתי?'', ענה לה הרב: ''תדליקי נרות בזמן שכתוב בלוחות, לפני כניסת השבת''.
אמרה לו: ''אבל אני מדליקה נרות''. חזר ואמר לה הרב: ''תדליקי נרות בזמן שלהם'', וכך היה שלוש פעמים. אמרתי לה: ''הרב לא חוזר על דבריו לחינם, אולי את מדליקה נרות בליל-שבת?'' ענתה: ''מה פתאום?
בערב שבת אני הולכת לחמותי, ולכן אני מדליקה נרות שבת כבר מהצהריים!''. אמרתי לה שצריך להדליק נרות שבת כמו שאמר הרב, ארבעים דקות לפני השקיעה ולא כבר מהצהריים. והרב אליהו אמר לה להקדים לזמן הזה רק חמש דקות.
היא נדהמה מכוח הראייה של הרב והתעודדה בעניין של הבת שלה. כעבור כמה ימים היא קיבלה מכתב מבית החולים שנוסחו היה כלשון הרב ממש: ''תוצאות הבדיקות תקינות''.
(משה שמאי)