אור ברסלב
אביהם של ישראל רוח הקודש בסת''ם › לב בנים על אבותם

אביהם של ישראל

רוח הקודש בסת''ם · לב בנים על אבותם

מתקן הנשמות

את הסיפור הבא סיפר לי עורך-דין ידוע שגר ביישוב שבו רוב התושבים עוסקים במקצועות חופשיים, אמידים מאוד אבל גם דתיים ליברליים מאוד. וכך הוא מספר:

בבית הכנסת ביישוב שלנו כמעט שאין מחיצה בין גברים לנשים, אין שום יחס של כבוד או יראה לתורה או לחז''ל. ממש סבלתי מהאווירה ורציתי לעזוב, גם בגלל התושבים, אך בעיקר בגלל הילדים.

ניגשתי לרב וביקשתי ברכה למעבר דירה. הרב הביט בי ושאל: ''אם תעזוב, מי יטפל בכל נושאי הקדושה ביישוב שלכם?''. אמרתי לו שאני כבר לא יכול, דעתי לא מקובלת ביישוב. אני משתדל כיום להקפיד על מצוות כמו שלמדתי בישיבה, וזה לא כמו דעותיהם. הם מזלזלים בכל דברי חז''ל, ''בחסות האקדמיה'', ואין סיכוי שישמעו פעם את דבריי.

סיפרתי לו שהתנאים החומריים הם טובים, והרב בשום אופן לא הרשה לי לעזוב. הייתי מאוכזב ושאלתי: ''אם כן, מה אני אעשה ביישוב?'' הרב שאל אותי: ''האם יש ביישוב סעודה שלישית?''.

אמרתי לו: ''לא''.

אמר לי: ''תעשה סעודה שלישית בבית הכנסת''.

אמרתי לו: ''אף אחד לא יבוא''.

אמר לי הרב בחיוך: ''אף-על-פי-כן תעשה סעודה שלישית''.

אמרתי לו: ''סליחה, כבוד הרב, אולי לא הסברתי נכון, אבל הם לא אנשים שמקיימים סעודה שלישית בשבת''.

הרב חזר ואמר: ''תעשה סעודה שלישית ביישוב ותצליח''.

לא הבנתי מה הרב רוצה ממני, אבל אמרתי לעצמי: אם הרב אמר, כך אעשה. וכך הודעתי ביישוב מפה לאוזן שיש סעודה שלישית בבית הכנסת, ומי שרוצה – שיבוא. כמובן שאף אחד לא בא לסעודה כזאת. זה לא בשבילם. כך נשארתי שתיים או שלוש שבתות עם עצמי בבית הכנסת לבד, אוכל ושר שירי סעודה שלישית עם עצמי.

חזרתי לרב וסיפרתי לו מה שקורה, והוא חייך ואמר לי להמשיך בכל זאת. המשכתי, ובשבת שלאחר מכן הגיעו כמה בני-נוער תיכוניסטים, שכנראה כתוצאה מהזלזול של ההורים שלהם הגיעו למקום שאף אחד מההורים לא רצה שיגיעו. הם היו עם שיער ארוך, עגילים, צבעים בשיער, וכל מה שצועק ההיפך מההורים. הם באו אלי בגלל המרדנות או בגלל שנמשכו לשירים של הסעודה השלישית, אבל בכל מקרה הם באו ונוצר בינינו קשר חיובי וחם. שיחות בלי מחיצות.

בשבת שלאחריה הגיעו גם החברים שלהם, ולאחר כמה חודשים הפכה הסעודה הזאת להיות מקום המפגש של הצעירים ביישוב. הצעירים הללו, שפרקו כל עול או רק חצי, מצאו מישהו שיכול לדבר איתם בגובה העיניים – ובאו.

בתחילה ההורים לא שמו לב למה שמתרחש להם מתחת לעיניים. הם כמובן לא באו לבית הכנסת בשעות הללו, וכך נוצרה לה קהילה של צעירים, כאלה שההורים שלהם לא היו מסוגלים לשבת איתם ולנהל שיחה. לא עבר זמן רב וההורים, שלפני כן לא היו מחליפים איתי מילה, היו באים ומבקשים שאדבר עם הילדים שלהם על נושא זה או אחר. כך הפכתי להיות צינור הקשר בין ההורים לבין הילדים שלהם, צעירים שהרגישו כי ההורים הקריבו אותם על מזבח הקריירה שלהם, ואני הייתי החוליה המקשרת את המשפחה מחדש.

חזרתי וסיפרתי לרב על הסעודה השלישית הזאת ומה שקרה איתה, והרב כדרכו חייך ואמר לי: ''למה היה לך כל כך קשה להאמין שזה יצליח?''.

(המספר הוא עו''ד ידוע. אנו לא מפרסמים את שמו כדי לא לפגוע באנשי היישוב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה