אור ברסלב
אביהם של ישראל רוח הקודש בסת''ם

אביהם של ישראל

רוח הקודש בסת''ם

רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ

עין של מזוזה

אבי מורי שיחיה, עזרא אלירם, עבר 17 ניתוחים בשתי עיניו עד שהגיע לעיוורון מוחלט. לפני כל ניתוח היה אבי מבקש מהרב זצ''ל שיברך אותו. הרב היה מברך, אך נראה היה שהברכות לא הועילו.

לפני הניתוח האחרון אמר לנו אבא שבניתוח הזה הוא יתעוור סופית. כששאלנו אותו מדוע הוא חושב כך, הוא ענה שהרב שינה את הברכה שהיה מברך אותו בכל פעם. בפעם הזאת הוא לא בירך אותו כמו בשש-עשרה הפעמים הקודמות, שיזכה לראות. אבי הבין שמהניתוח הזה הוא לא יזכה לצאת עם יכולת ראייה, וכך באמת היה.

מייד לאחר הסיפור הזה, ביקש הרב לבדוק את המזוזות בחדר השינה של ההורים. כשאימא שלי שמעה על הוראת הרב היא תמהה: ''הרי רק לפני שנה קנינו מזוזות מהודרות ושמנו בחדר השינה'', אבל חזקה עליה מצוותו של הרב וכדבריו עשינו. וראה זה פלא. כשבדק המגיה את המזוזות החדשות הוא גילה כי האות ''עין'' בפסוק ''לטוטפות בין עיניך'' היתה משובשת לגמרי.

(רונית דרזנר, בית-שמש)

כותב ירא-שמים

פעם ראיתי את הרב זצ''ל בודק מזוזות. לפעמים היה אומר לי: ''זה הכותב ירא-שמים'', ולפעמים לא היה אומר כלום. שאלתי אותו כיצד הוא יודע מי ירא-שמים ומי לא, והוא השיב לי: ''אני אוחז בקלף ומרגיש''.

(ניסים לופס, עוזר הרב)

בשמים אמרו ''אמן''

פעם סיפר לי הרב על יהודי מבוגר, סוחר בתשמישי קדושה, שהגיע בלוויית מגיה סת''ם להתייעץ איתו על בעיות שונות. לאחר שהרב שמע את דבריו אמר לו: ''תבדוק אם יש לך מזוזות בבית!''. היהודי הזדעזע מתגובת הרב וענה: ''פשוט וברור שיש לי מזוזות בבית, הרי אני מוכר מזוזות ובעצמי קבעתי אותן בפתחי הבית''.

בצאתם, ניסה המגיה להסביר שהרב מתכוון שעליו לבדוק האם המזוזות שבביתו כשרות הן. כשהגיע לביתו, ביקש לבדוק את המזוזות, וגילה לתדהמתו שבתי המזוזות היו ללא מזוזות! ללא קלף!

מספר הרב טוויזר: שאלתי את הרב: ''כיצד כבודו ידע שאין לו מזוזות?'', ענה לי הרב: ''הואיל ויצא לי מהפה... בשמים אמרו 'אמן'''.

(הרב טוויזר, סופר סת''ם)

גם ציפור מצאה בית

טוב שכן רחוק

להורים שלי יש דירה בשכונת בית-וגן בירושלים, שבדרך כלל מושכרת לאנשים אחרים. יום אחד הם היו צריכים לחזור להתגורר בדירה שלהם עקב בעיה רפואית, והם לא ידעו איך לעשות זאת כי לדייר שגר בדירה היה חוזה לטווח ארוך. הם פנו לרב זצ''ל ושאלו אותו מה עליהם לעשות. הרב אמר להם: ''תוך שבועיים, הכול יהיה בסדר''.

כעבור שבוע פנה אליהם הדייר מעצמו ואמר להם: ''אני מצטער שאני מפר חוזה, אבל אני רוצה לעזוב את הדירה שלכם. פשוט קשה לי לגור ליד השכן שממול. הוא עושה לי בעיות בלי סוף ואני לא יכול לסבול את המגורים לידו''.

הוריי הגיעו שוב אל הרב וסיפרו לו שהדייר עזב את הבית והעניין הסתדר, כמו שהרב אמר, אבל השכן המטריד עדיין גר שם ומפריע להם מאוד לגור לידו. הם אמרו לרב שהם רוצים למכור את הדירה. אמר להם הרב: ''אל תמכרו, גם הוא יעזוב את הדירה בקרוב''.

לאחר חודשיים, הדייר הטרדן מכר את דירתו. הוא אמר שהוא לא יכול לסבול את השכנים הרעים שבאו לגור בבניין ועזב את הארץ.

(חיים סויסה, מזכיר הרב)

בתשע בבוקר הוא יבוא לקראתך

אני גרה בדירה שכורה, ובעל הבית שלי רצה להעלות לי את שכר הדירה מעבר למה שהייתי יכולה לשלם. אמרתי לבעל הבית שאני לא יכולה לשלם יותר, והוא אמר לי שאם כך, עלי לפנות את הדירה.

לא היתה לי דירה אחרת להיות בה ולא ידעתי מה עלי לעשות. הלכתי לרב אליהו זצ''ל וביקשתי ברכה.

אמרתי לו שאני צריכה לפנות את הדירה וסיפרתי לו את כל הסיפור. הוא אמר לי: ''אל תחששי, מחר בתשע בבוקר בעל הדירה יבוא לקראתך''.

ולמחרת, בשעה תשע בדיוק, התקשר אלי בעל הדירה ואמר לי שהוא חשב שנית על העניין שלנו. הוא אמר שהוא החליט לוותר לי על ההעלאה בשכר הדירה, והוא מצטער על שנגרמה לי עוגמת נפש.

(רבקה מלול, ירושלים)

הרב גילה את הטעות

פניתי אל הרב זצ''ל בבקשה לברכה לקניית דירה. לאחר מכן, באופן מפתיע וקל הציעו לי שתי דירות באזור שרציתי, ללא תיווך. חתמתי על זיכרון דברים על אחת מהן וחזרתי אל הרב לשאול האם לקנותה. אמרתי לו שהוספתי בזיכרון הדברים סעיף, שאם כבוד הרב לא מאשר את הקנייה, אני מבטל את זיכרון הדברים ולא אצטרך לשאת בדמי הביטול בסך 10,000 שקלים כפי שחתמתי.

הרב עצם את עיניו לרגע קט, ולאחר שפקח אותן אמר: ''מזל טוב!''. לאחר מכן שאל אותי: ''מה עם התשלומים?''. חשבתי שהוא מתייחס למימון הקנייה ועניתי: ''עדיין אין לי הכסף, הרב יברך ויהא''. אך שוב חזר הרב על דבריו: ''מה עם התשלומים? התשלומים בסדר?'' וכך גם בשלישית. כשיצאתי מהרב אמרתי לעצמי: ''כנראה שיש בעיה בהסדר התשלומים!''.

שלחתי את זיכרון הדברים לעורך-דין, וזה מיהר להסביר לי שעשיתי שגיאה עצומה. בזיכרון הדברים היה סעיף שקבע את יום פלוני כתאריך תשלום 80% מערך הדירה, וסעיף אחר שקבע כי המוכר יסיר את שיעבוד הדירה למשכנתא שלו רק חודש לאחר מכן. המשמעות היתה שאצטרך לממן את עיקר התשלום ללא משכנתא, שכן לא משעבדים דירה לשתי משכנתאות שונות!

רק בזכות הרב נתגלתה הטעות, ולאחר שמיהרתי אל המוכר ואמרתי לו שהרב אליהו רמז לי על הבעיה בהסכם, הוא התרצה לבטל את הסעיף ללא דמי ביטול.

(משה שמאי)

מכירה בהזמנה

אני מתגורר בגילה, ובמשך זמן רב ניסיתי למכור את הדירה שלי, אך ללא הצלחה. הלכתי לבית הרב זצ''ל וביקשתי ברכה מיוחדת למכירת הדירה ולמציאת דירה אחרת. הרב הסתכל עלי, חייך ואמר: ''גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה''.

לא כל כך הבנתי את דבריו של הרב. גם לא הבנתי למה הוא בירך בלשון עבר, והרי אני מבקש על העתיד. אבל תמיהתי לא ארכה זמן רב. כבר כשהגעתי הביתה אשתי, שידעה כי הלכתי לבקש ברכה מהרב, קידמה את פניי בהתרגשות: ''לא תאמין, לפני שהגעת היה פה אדם שבא לקנות את הדירה, הוא מעוניין ואפילו לא התווכח על המחיר''. כל זה היה ביום חמישי, וביום ראשון כבר מכרנו את הדירה ומצאנו דירה אחרת. לאחר מעשה הבנתי את הברכה של הרב: ''גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה''. מאז אני אומר את המזמור הזה, שאומרים לפני תפילת מנחה, בכוונה מרובה.

(אלעד צמח, גילה)

בישיבה של מעלה

הנפטרים מזכירים לנו

במשך שנים רבות שימשתי כדיין בבית הדין בתל-אביב. מנהגי הוא להתפלל בנץ החמה בוותיקין. כשאני מתארח אצל הבן שלי שגר בירושלים, אני מתפלל בבית הכנסת של הרב אליהו זצ''ל.

בבקרים שבהם הייתי מגיע לבית הכנסת של הרב, היה הרב מושיב אותי לימינו ואומר לגבאי להעלות אותי לתורה. אמרו לי שכך הוא נוהג עם כל בן-תורה שמגיע לבית הכנסת.

שבת אחת התפללתי בבית הכנסת, והרב אמר לגבאי להעלות אותי למפטיר. בתחילה לא הבנתי מדוע הרב מעלה אותי לעליית מפטיר, ורק אחרי מחשבה נזכרתי כי השבוע תחול האזכרה של אמי. לא יודע איך שכחתי מזה, אבל שכחתי. מזל שהרב הזכיר לי. אבל איך הוא יודע? הוא לא אמור לדעת כלל על אמי שנפטרה ומתי נפטרה. שאלתי אותו: ''כיצד כבודו יודע?'' והרב השיב לי בחיוך: ''אם אנחנו לא זוכרים, הם מזכירים לנו. חכה, אספר לך אחרי התפילה''.

בתום התפילה, בעת שכולם ליוו את הרב בדרך לביתו, הוא סיפר את הסיפור המפורסם על גברת אדם. גברת זו, לא היו לה בנים שיאמרו עליה קדיש. מה עשתה? קנתה חלקת קבר ליד מקום קבורת אמו של הרב אליהו ואמרה לו: בכל פעם שתעלה לקבר של אימא שלך, תגיד קדיש גם על הקבר שלי. אמר לה הרב אליהו: אני לא מתחייב. אמרה לו: אף-על-פי-כן.

שנה אחת, כשהרב היה רב ראשי, הוא מיהר למכירת חמץ של כל רשויות המדינה בערב פסח ולא עלה על קברה. כשהגיע הרב לביתו, פתחה לו בתו הקטנה את הדלת ואמרה לו: ''היתה פה גברת אדם ושאלה למה לא באת השנה כמו בכל שנה''.

''איך היא נראתה לך?'' שאל הרב את בתו, והבת תיארה את גברת אדם כפי שהיתה נראית בחייה. מייד חזר הרב לבית העלמין ואמר קדיש על קברה של גברת אדם.

את הסיפור הזה סיפר הרב כדי להראות לנו כיצד הנפטרים מזכירים לנו את מה שאנחנו שוכחים. אבל הוא מעולם לא הסביר לי איך אימא שלי, שנפטרה כבר מן העולם, הזכירה לו להזכיר לי שהשבוע יחול יום האזכרה שלה.

(הרב אלבוזגלו, תל-אביב)

ספר בכתב ידו של הרש''ש

הקשר של הרב אליהו ז''ל עם הרבי מחב''ד היה מפליא ביותר. שניהם היו בקשר רוחני גדול ומלבד כל הקשרים הידועים ביניהם, היו ביניהם גם הרבה קשרים נסתרים.

מספר יצחק עובדיה, תושב ניו-יורק: מייד לאחר שנקבר הרבי מליובאוויטש זצ''ל, ביקש הרב אליהו זצ''ל שניקח אותו ל-770, הבית שהרבי היה מתפלל בו ונותן בו שיעורים, כדי שיוכל לדבר עם ראשי חסידות חב''ד על המשך דרכם. הרב ביקש מהם לארגן קבוצה של עשרה רבנים שימשיכו את ההנהגה, שלא תהיה קהילת חב''ד בעולם כצאן אשר אין להם רועה. אותם עשרה יקבלו את ההחלטות של החסידות. הוא ביקש לאסוף את כל הרבנים הללו ולדבר איתם לחזקם ולאמצם. עד שהרבנים הללו הגיעו כל אחד ממקומו הסתובב הרב ז''ל בבית המדרש של הרבי מחב''ד, בלי שנדע לאן פניו מועדות.

בשלב מסוים הוא עצר והראה לנו כמה רסיסים קטנים של עץ שהיו על הרצפה. אני לא יודע איך הוא שם לב לזה בכלל. הוא קרא לאחד החסידים האחראיים במקום ושאל אותו: ''איך זה יכול להיות שיש רסיסי עץ שלא כללו אותם עם הרבי כשקברו אותו?''.

אותם חסידים לא הבינו מה הרב אומר להם. הרב חזר והסביר שלצורך המיטה שבה לקחו את הרבי לבית העלמין, השתמשו בעץ מהסטנדר שלו. כמובן שניסרו אותו לשם כך. השבבים הללו כנראה נפלו ונשארו על הרצפה. לכן צריך לקחת מטאטא ויעה, לאסוף את השבבים ולשים אותם בציון האדמו''ר. שאלתי את הרב איך הוא ידע מהיכן שבבים אלו באו, אבל הוא לא השיב.

הרב הוליך אותנו לספריית האדמו''ר הענקית. הלכנו לאורך שורות של ספרים עד שהגענו לאזור שהיה נעול, שהיו בו ספרים יקרי ערך במיוחד. פתחו בעבורנו את החדר הזה, והרב הלך בין שורות הספרים כאילו הוא יודע לאן הוא הולך, הוא לא נגע באף ספר עד שעצר במקום כלשהו. הושיט את ידו והוציא ספר מסוים מן המדף, פתח את הספר במקום שפתח ועיין בו ארוכות.

הרב שאל את החסיד שהיה ממונה על הספרים: ''אתה יודע איזה ספר זה?'', והחסיד השיב בשלילה.

''זה כתב ידו של הרש''ש!'', אמר הרב.

נדהמתי לראות איך מייד בפעם הראשונה שהרב היה בספרייה הוא מצא דווקא את הספר המופלא והמיוחד הזה. מניין הוא ידע כלל על קיומו ועל מקומו?

(יצחק עובדיה, ניו-יורק)

קשר רוחני עם הרבי

פעם הגיעה אישה אל הרב זצ''ל ושאלה אותו על עניין מסוים. הרב שאל אותה לשמה והיא השיבה. הרב שמע ואמר לה: ''השם שלך הוא גם דבורה''.

כששמעה האישה את דברי הרב היא נדהמה מאוד ואמרה לו: ''אני לא מבינה מה קורה פה. הכנסתי מכתב לרבי מחב''ד זצ''ל וגם הוא אמר לי שקוראים לי דבורה. אבל לא קוראים לי דבורה...''.

היה זה פלא, מן קשר לא מובן בין הרב לרבי.

(חיים סויסה, מזכיר הרב)

קשר נשמות מעולם עליון

היום אני רב אזורי של כמה קיבוצים ויישובים בצפון הארץ. בתקופה מסוימת הייתי מגיע באופן קבוע לבית הרב על-מנת ללמוד כיצד להורות וכיצד לשמש ברבנות. באחד הימים נכנס מישהו אל בית הרב וביקש שהרב יגיד לבניו לומר קדיש אחריו. ואני לא כל כך הבנתי, מה יש לומר קדיש על אדם שחי?

הרב ראה את תמיהתי, ולאחר שיצא אותו יהודי, אמר לי הרב: ''האיש הזה לא חי, הוא נפטר ונתנו לו רשות לרדת מהעולם העליון על-מנת שנעורר את בניו שיגידו קדיש אחריו. לך אחריו ותראה אותו''.

יצאתי במהירות מחדר הרב וראיתי שהאדם הזה פשוט התנדף. לא נמצא בחדר הקבלה, לא במדרגות, ולא בשום מקום אחר.

(הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר)

מתקן הנשמות

פנתה אלי מכרה וסיפרה לי שחברתה הטובה, בת לניצולי שואה, איבדה את עצמה לדעת. מאז, היא מופיעה אצלה כל לילה בחלום בפנים עצובות, וכשהיא שואלת אותה: ''מדוע את עצובה?'' היא מצביעה כלפי מעלה ואומרת: ''השומר למעלה לא נותן לי להיכנס!''. ואז, מוסיפה הבחורה, היא עולה בחלום עמה למעלה ומתווכחת עם השומר של העולם העליון ואומרת לו: ''תרחמו עליה, היא מספיק סבלה בעולם הזה!''. וכך חוזר החלום מדי לילה.

אמרתי לה: ''אני הדיוט בדברים הללו, אבל נראה לי שמצבה של חברתך קשה שם למעלה. אבל אם היא מופיעה אצלך בחלום ואת מתווכחת עם השומר, כנראה שאנו כאן יכולים לעזור לה ולכן כדאי לארגן לה לימוד של תיקון כרת במנין, כפי שכתבו חכמי המקובלים'' (חברי המנין לומדים ומתפללים לתיקון נשמת הנפטר בלילה וצמים למחרת היום).

לשמחתי, סיפר לי חבר שערך תיקון כזה לאביו בישיבות שעושות תיקון לנפטרים. ביקשתי ממנו שיפנה לאותו ראש כולל ויפציר בו שיאות גם הפעם להקצות את תלמידיו לעניין זה, מדין גמילות חסד של אמת. לאחר שהסכים, התחלתי לגייס את הכסף מחברים, אך אמרתי לכולם מראש: ''הכול תלוי באישורו של הרב מרדכי אליהו''. לאחר שאספתי את רוב הסכום, קבעתי תאריך לתיקון, ופניתי אל הרב. הרב קרא בעיון את מכתבי, ולתדהמתי הרבה, עשה בידו תנועת ביטול. שאלתיו: ''מה? לא לעשות את התיקון?'', והוא ענה: ''אין צורך!''.

החזרתי את הכסף לתורמים, ביקשתי מחברי שיודיע לראש הכולל שהתיקון מבוטל, והסברתי שהרב אליהו אמר שלא לעשות את התיקון. תגובתו של ראש הכולל היתה מהירה והחלטית: ''מי נתן לו אחריות לבטל את התיקון? איך לא ירחם על נשמה המתייסרת בעולם העליון?!'' עניתי לו שגם אני חשבתי שהתיקון הכרחי, אך לאחר שהרב אליהו לא נתן את הסכמתו, לא אעשה את התיקון, אלא אם כן יופיע אצלי האר''י הקדוש ויאמר לי לעשותו!

המדהים הוא ששבוע לאחר המעשה, כשדיברתי עם המכרה, היא אמרה לי שחברתה הפסיקה לבוא אליה בחלום. חשבתי שאולי אך מקרה הוא, ולכן פניתי אליה כחצי שנה לאחר מכן ושאלתיה: ''האם זה נכון שלפני שהייתי אצל הרב אליהו, היתה מופיעה חברתך אצלך בחלום כמעט מדי לילה?'' והיא ענתה: ''אמת!''. ועוד שאלתי אותה: ''האם זה נכון שמאז שהייתי אצל הרב אליהו, לא חזרה חברתך להופיע אצלך בחלום אפילו פעם אחת?''. ענתה: ''אמת!''.

לא נותר לנו אלא לבכות את הסתלקותו של רבנו, קודש הקודשים, הרואה באספקלריא המאירה, חכם הרזים, מעולה שבמידות, יחיד בדורו, הבקיא בכל החוכמות המסתעפות מהתורה, במילים: ''הרב מרדכי אליהו, נטל כל החמודות שבעולם, והלך לו''.

(משה שמאי)

רוח הקודש ביום- יום

לב בנים על אבותם

את הסיפור הבא סיפר לי עורך-דין ידוע שגר ביישוב שבו רוב התושבים עוסקים במקצועות חופשיים, אמידים מאוד אבל גם דתיים ליברליים מאוד. וכך הוא מספר:

בבית הכנסת ביישוב שלנו כמעט שאין מחיצה בין גברים לנשים, אין שום יחס של כבוד או יראה לתורה או לחז''ל. ממש סבלתי מהאווירה ורציתי לעזוב, גם בגלל התושבים, אך בעיקר בגלל הילדים.

ניגשתי לרב וביקשתי ברכה למעבר דירה. הרב הביט בי ושאל: ''אם תעזוב, מי יטפל בכל נושאי הקדושה ביישוב שלכם?''. אמרתי לו שאני כבר לא יכול, דעתי לא מקובלת ביישוב. אני משתדל כיום להקפיד על מצוות כמו שלמדתי בישיבה, וזה לא כמו דעותיהם. הם מזלזלים בכל דברי חז''ל, ''בחסות האקדמיה'', ואין סיכוי שישמעו פעם את דבריי.

סיפרתי לו שהתנאים החומריים הם טובים, והרב בשום אופן לא הרשה לי לעזוב. הייתי מאוכזב ושאלתי: ''אם כן, מה אני אעשה ביישוב?'' הרב שאל אותי: ''האם יש ביישוב סעודה שלישית?''.

אמרתי לו: ''לא''.

אמר לי: ''תעשה סעודה שלישית בבית הכנסת''.

אמרתי לו: ''אף אחד לא יבוא''.

אמר לי הרב בחיוך: ''אף-על-פי-כן תעשה סעודה שלישית''.

אמרתי לו: ''סליחה, כבוד הרב, אולי לא הסברתי נכון, אבל הם לא אנשים שמקיימים סעודה שלישית בשבת''.

הרב חזר ואמר: ''תעשה סעודה שלישית ביישוב ותצליח''.

לא הבנתי מה הרב רוצה ממני, אבל אמרתי לעצמי: אם הרב אמר, כך אעשה. וכך הודעתי ביישוב מפה לאוזן שיש סעודה שלישית בבית הכנסת, ומי שרוצה – שיבוא. כמובן שאף אחד לא בא לסעודה כזאת. זה לא בשבילם. כך נשארתי שתיים או שלוש שבתות עם עצמי בבית הכנסת לבד, אוכל ושר שירי סעודה שלישית עם עצמי.

חזרתי לרב וסיפרתי לו מה שקורה, והוא חייך ואמר לי להמשיך בכל זאת. המשכתי, ובשבת שלאחר מכן הגיעו כמה בני-נוער תיכוניסטים, שכנראה כתוצאה מהזלזול של ההורים שלהם הגיעו למקום שאף אחד מההורים לא רצה שיגיעו. הם היו עם שיער ארוך, עגילים, צבעים בשיער, וכל מה שצועק ההיפך מההורים. הם באו אלי בגלל המרדנות או בגלל שנמשכו לשירים של הסעודה השלישית, אבל בכל מקרה הם באו ונוצר בינינו קשר חיובי וחם. שיחות בלי מחיצות.

בשבת שלאחריה הגיעו גם החברים שלהם, ולאחר כמה חודשים הפכה הסעודה הזאת להיות מקום המפגש של הצעירים ביישוב. הצעירים הללו, שפרקו כל עול או רק חצי, מצאו מישהו שיכול לדבר איתם בגובה העיניים – ובאו.

בתחילה ההורים לא שמו לב למה שמתרחש להם מתחת לעיניים. הם כמובן לא באו לבית הכנסת בשעות הללו, וכך נוצרה לה קהילה של צעירים, כאלה שההורים שלהם לא היו מסוגלים לשבת איתם ולנהל שיחה. לא עבר זמן רב וההורים, שלפני כן לא היו מחליפים איתי מילה, היו באים ומבקשים שאדבר עם הילדים שלהם על נושא זה או אחר. כך הפכתי להיות צינור הקשר בין ההורים לבין הילדים שלהם, צעירים שהרגישו כי ההורים הקריבו אותם על מזבח הקריירה שלהם, ואני הייתי החוליה המקשרת את המשפחה מחדש.

חזרתי וסיפרתי לרב על הסעודה השלישית הזאת ומה שקרה איתה, והרב כדרכו חייך ואמר לי: ''למה היה לך כל כך קשה להאמין שזה יצליח?''.

(המספר הוא עו''ד ידוע. אנו לא מפרסמים את שמו כדי לא לפגוע באנשי היישוב)

יהלומים במקום סיגריות

כמה חברים טובים שלי היו אצל הרב זצ''ל וקיבלו ממנו עצה או ברכה. לפעמים העצות עזרו ולפעמים הברכות. הרבה סיפורים התאספו אצלי במשך השנים, עד שאני לבדי יכול לכתוב ספר שלם על הרב מרדכי אליהו. אספר לכם שני סיפורים קצרים.

אני נחשב לאדם עשיר מאוד. אנשים רבים מתקנאים בעושר ולא יודעים שלכל מטבע יש שני צדדים. לעשירים יש הרבה כסף או הרבה חובות. חובות של עשירים הם חובות של מאות אלפים, לפעמים חובות של מיליונים. לי היו חובות של מיליונים רבים. גם אם הייתי מוכר את כל הבתים ואת כל המשרדים שלי, לא הייתי מצליח לכסות אפילו רבע מהחובות שהייתי חייב.

היה זה בתקופה של החובות שלי. חיפשתי דרך לצאת מהחובות ומצאתי, אלא שהיא היתה קצת מסוכנת. באנגולה יש הרבה יהלומים. בגלל המדיניות של הממשלה, מחיר היהלומים שם הוא ממש מצחיק, אבל השלטונות לא מרשים להוציא משם יהלומים, רק לממשלה מותר. מי שרוצה להוציא יהלומים – צריך להבריח אותם מאנגולה וזה קצת מסוכן. זאת הסיבה שהמחיר של היהלומים כל כך נמוך.

שאלתי את הרב והוא אמר לי לנסוע לאנגולה, לקנות יהלומים ולהתקשר אליו לפני שאני עולה על המטוס. כך עשיתי. נסעתי לאנגולה וקניתי במאות אלפי דולרים סחורה ששווה באירופה בערך עשרה מיליון דולר. את כל היהלומים שמתי בקופסת סיגריות אחת ואת הקופסא שמתי בכיסי.

בשדה התעופה התקשרתי לרב אליהו וסיפרתי לו מה שעשיתי ועל כך שעוד מעט אני מתכוון לעלות על המטוס. הרב הרהר מעט ואמר לי: ''זה לא יהיה קל, אבל אתה תעבור את זה בשלום''.

הגיעה שעת העלייה למטוס. שני טורים של חיילים עמדו בכניסה למטוס, וכל מי שעלה למטוס היה צריך לעבור ביניהם. לפני החיילים היו שולחנות, וכל מי שעלה למטוס היה צריך להוציא את כל מה שיש לו בכיסים ולשפוך על השולחנות. הוצאתי שתי קופסאות של סיגריות מכיסי, אחת עם סיגריות ואחת עם יהלומים, והנחתי אותן על השולחן.

החייל האנגולי הסתכל על הקופסאות ושאל אותי: ''בשביל מה לך שתי קופסאות סיגריות? תן לי אחת''. הוא הושיט ידו ולקח את הקופסא עם הסיגריות. אמרתי לו: ''שיהיה לך לבריאות''. לקחתי את השנייה, זו עם היהלומים, שמתי בכיסי ועליתי למטוס.

לקח לי כמה דקות להירגע על כיסא המטוס והתקשרתי בשנית אל הרב. לא הספקתי לספר לו את מה שקרה והוא אמר לי: ''אמרתי לך שזה לא יהיה קל, אבל אני רואה שעברת את זה בשלום''.

מיותר לספר לכם שאחרי העיסקה הזאת כל החובות שלי הפכו לזכויות.

אלקבץ

שלושה בעקבות הגביע

ידוע שבין הרב אליהו זצ''ל לרב משה בן-טוב זצ''ל היה קשר עמוק. פעם הלכתי לרב בן-טוב על-מנת שיבדוק את מזוזות ביתנו. כשסיים לבדוק, הגיש לי הרב בן-טוב גביע ואמר: ''קחי את הגביע הזה ותשמרי עליו עד לחתונת בנך. בחתונה של בנך, הוא ישבור את הגביע הזה''. עשיתי כדבריו ושמרתי את הגביע בארון.

עברו כמה שנים והגיע הזמן. בשעה טובה, בני התארס. זכרתי כמובן את דבריו של הרב בן-טוב, אך כלתי שתחיה קנתה לבני לקראת החתונה טלית וצירפה אליה גם גביע שקנתה. כשהגיע יום החתונה ביקש ממני בני שאביא את הטלית והגביע לאולם. עטפתי את הכוס שהרב בן-טוב הביא לי והכנסתי אותה לתוך כיסוי הטלית במקום הגביע שקנתה כלתי, כמובן מבלי לספר לאיש.

בני לקח איתו את הטלית לאולם ושם לב שהגביע הוחלף. הוא חזר אלי בשאלה, והשבתי לו שאני אביא לאולם את הגביע שכלתו קנתה. כשהגיע זמן החופה, הוציאו את הגביע של כלתי, ובעלי האולם הביאו גביע משלהם. כך היו תחת החופה שלושה גביעים: הגביע של האולם, הגביע של כלתי אצל בני והגביע של הרב בן-טוב אצלי.

זכינו והרב אליהו זצ''ל ערך וסידר את החופה והקידושין בחופה זו. כשהגיע זמן שבירת הכוס, התבונן הרב אליהו בכוס ומייד הזיז אותה ברגלו ואמר: ''רגע, לא זה!''. הוא סימן לרב זעפרני, והרב זעפרני לקח מידי את הכוס ושם אותה תחת החופה. כך התקיימו דבריו של הרב בן-טוב, בעזרת רוח קודשו של הרב מרדכי אליהו.

(אסתר זבולוני, עוזרת בבית הרב)

קיבל תשובה מבלי לשאול

בננו למד באחת הישיבות והתחבט בשאלה הלכתית מורכבת לגבי ברכות. כמה ימים לאחר מכן הגיע לירושלים ללוויה של הרב רפאל לוין זצ''ל, ובערב החליט להישאר לשיעור של הרב אליהו המיועד לאברכים. נושא השיעור היה הלכות שבת.

תוך כדי השיעור, הרהר הבן בשאלת הברכות שהטרידה אותו וקיווה להספיק לשאול את הרב בסוף השיעור. והנה, ראה זה פלא, לפתע סטה הרב מהנושא והתמקד בשאלה שהטרידה את בננו לפרטי פרטים. הוא קיבל תשובה מפורטת בלי שבכלל שאל את השאלה.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

רואה מבעד למחיצה

סיפרה לי מישהי שביקשה מגיסה להעביר פתק אל הרב, לאחר תפילת ותיקין. בניגוד לסיכום עם גיסה, היא החליטה להגיע בעצמה לתפילה. והנה היא רואה ממקומה בעזרת הנשים כיצד הפתק שלה מוגש לרב והרב שואל: ''של מי הפתק?'' וגיסה משיב: ''של גיסתי''.

היא רואה מעזרת נשים שהרב מסמן בידו משהו לגיסה, וגיסה מחזיר לו תנועת ביטול. כך חזר הדבר שלוש פעמים, והיא אינה שומעת את הנאמר ביניהם, מפאת המרחק. היא החליטה לרדת למטה לברר מה קורה, והנה גיסה יוצא לקראתה ואומר בהפתעה: ''את כאן? הרב אמר לי לבקש ממך שתרדי לכאן, ואמרתי לו שאינך כאן, אבל הוא התעקש ואמר בנחרצות: תגיד לה שתרד!''.

(משה שמאי)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה