רוח הקודש בסת''ם · הנפטרים מזכירים לנו
במשך שנים רבות שימשתי כדיין בבית הדין בתל-אביב. מנהגי הוא להתפלל בנץ החמה בוותיקין. כשאני מתארח אצל הבן שלי שגר בירושלים, אני מתפלל בבית הכנסת של הרב אליהו זצ''ל.
בבקרים שבהם הייתי מגיע לבית הכנסת של הרב, היה הרב מושיב אותי לימינו ואומר לגבאי להעלות אותי לתורה. אמרו לי שכך הוא נוהג עם כל בן-תורה שמגיע לבית הכנסת.
שבת אחת התפללתי בבית הכנסת, והרב אמר לגבאי להעלות אותי למפטיר. בתחילה לא הבנתי מדוע הרב מעלה אותי לעליית מפטיר, ורק אחרי מחשבה נזכרתי כי השבוע תחול האזכרה של אמי. לא יודע איך שכחתי מזה, אבל שכחתי. מזל שהרב הזכיר לי. אבל איך הוא יודע? הוא לא אמור לדעת כלל על אמי שנפטרה ומתי נפטרה. שאלתי אותו: ''כיצד כבודו יודע?'' והרב השיב לי בחיוך: ''אם אנחנו לא זוכרים, הם מזכירים לנו. חכה, אספר לך אחרי התפילה''.
בתום התפילה, בעת שכולם ליוו את הרב בדרך לביתו, הוא סיפר את הסיפור המפורסם על גברת אדם. גברת זו, לא היו לה בנים שיאמרו עליה קדיש. מה עשתה? קנתה חלקת קבר ליד מקום קבורת אמו של הרב אליהו ואמרה לו: בכל פעם שתעלה לקבר של אימא שלך, תגיד קדיש גם על הקבר שלי. אמר לה הרב אליהו: אני לא מתחייב. אמרה לו: אף-על-פי-כן.
שנה אחת, כשהרב היה רב ראשי, הוא מיהר למכירת חמץ של כל רשויות המדינה בערב פסח ולא עלה על קברה. כשהגיע הרב לביתו, פתחה לו בתו הקטנה את הדלת ואמרה לו: ''היתה פה גברת אדם ושאלה למה לא באת השנה כמו בכל שנה''.
''איך היא נראתה לך?'' שאל הרב את בתו, והבת תיארה את גברת אדם כפי שהיתה נראית בחייה. מייד חזר הרב לבית העלמין ואמר קדיש על קברה של גברת אדם.
את הסיפור הזה סיפר הרב כדי להראות לנו כיצד הנפטרים מזכירים לנו את מה שאנחנו שוכחים. אבל הוא מעולם לא הסביר לי איך אימא שלי, שנפטרה כבר מן העולם, הזכירה לו להזכיר לי שהשבוע יחול יום האזכרה שלה.
(הרב אלבוזגלו, תל-אביב)