קדושה · בשורות טובות בפריז
בחור צעיר אחד, תלמיד ישיבת הסדר, התכוון לנסוע עם קבוצת חברים לשליחות בוונצואלה דרך ה''כוללים הציונים''. לקראת הנסיעה פנה אליו ראש הישיבה שלו ואמר שהוא מחפש שליח לישיבה שלו בפאתי פריז והוא מבקש שיצא לשליחות לפריז.
הבחור הצטער מאוד ולא ידע מה עליו לעשות. מצד אחד, הוא רוצה לצאת לוונצואלה עם חבריו, ומצד שני, עומדת בקשת הרב. אומנם הבחור היה עולה חדש מצרפת, אבל הוא לא רצה לחזור לשם, בגלל הטומאה הרבה שם, ולכן הלך לשאול את הרב מרדכי אליהו זצ''ל לעצתו.
הוא הגיע לבית הרב בדיוק כאשר פמליית הרב ליוותה אותו לרכבו ולא נתנה לאיש להתקרב. הרב כבר הרים רגלו בכדי להיכנס לרכב, אך אז פנה לאנשיו שיאפשרו לבחור לשאול שאלתו. כך, על רגל אחת, בשני משפטים, שטח בפניו הבחור את הבעיה. הרב אליהו ענה לו: ''סע לפריז – בשורות טובות''. וכך עשה הבחור, נסע לפריז.
אנשי הקהילה בפריז עמדו מהר מאוד על טיבו של הבחור וניסו לשדך לו בנות רבנים גדולים וידועים. אך הוא כלל לא רצה להתחתן, הוא היה כבן 22 ונפשו חשקה בתורה. ואכן, כל שנייה פנויה ולא פנויה מזמנו הוא השתדל להקדיש ללימוד תורה.
בפסח של אותה השנה, מספרת אשתו של אותו אברך, החלטתי לצאת עם חברה לטיול שחלמתי עליו מאז שאני זוכרת את עצמי, באירופה. היו הרבה עיכובים והטיול התקצר בלי סוף, עד שנותרו לנו שבועיים בלבד לטיול. אמרתי לחברתי: ''את פריז לא מבטלים. אני חייבת להגיע לפריז''.
כבר בשעות הראשונות שלי בפריז קיבלתי את מספר הטלפון של הבחור השליח שיוכל לעזור לנו במקרה הצורך. למרות ביישנותי, התקשרתי אליו. משהו בקולו הרעיד את נפשי (לימים נודע לי שכך גם הוא הרגיש).
לפני עלייתי למטוס חזרה לארץ, יצאנו לפגישה ראשונה. קבענו להישאר בקשר טלפוני כדי להמשיך ולבדוק האם אנחנו מתאימים. נדהמתי כאשר לאורך כל הטיסה ארצה הרגשתי כאילו אני משאירה את ''בעלי'' מאחור. הבנתי שכנראה הנפש יודעת משהו שאנחנו עדיין לא.
בהמשך, גילינו מכרים משותפים, אך אם מישהו מהם היה מנסה להכיר בינינו ההצעה היתה נפסלת עוד בשלב החלפת הפרטים, כיוון שאף אחד מאתנו לא התאים ל''רשימה'' של האחר.
בתקופת האירוסין נזכר הבחור לפתע בברכת הרב: ''סע לפריז – בשורות טובות''. התרגשתי מאוד לשמוע זאת. בתוך שלושה חודשים התחתנו. אנחנו נשואים 11 שנים וילדינו קוראים בשקיקה את הסיפורים על הרב זצ''ל. ונפשו של בעלי, ברוך ה', עדיין חושקת בתורה.
(סמדר סבן)