אור ברסלב

אביהם של ישראל

קדושה

ענווה

קפיצת הדרך בניו-יורק

על שידוכין ונישואין

שידוך בשידור חי

בפורים דפרזים הגיעה לביתנו במעלה-אדומים בחורה רווקה, עורכת-דין כבת 29, כדי להתברך בזיווג הגון. בירכתי אותה בנוכחות השומעים שענו ''אמן'', וביקשתי שתגיע למחרת, בפורים של ירושלים, לבית הרב אליהו כדי להתברך מגדול הדור.

משהגיעה, פילסו לה דרך, יחד עם נשים אחרות, כדי לזכותן בברכת הצדיק. הדגשתי בפני הרב את חשיבות ברכת הזיווג עבורה, ואכן הברכה נאמרה מכל הלב ובאופן החלטי. בכלל, ברכותיו של הרב בפורים היו מופלאות...

באותה שנייה בדיוק, היתה אשתי הרבנית שליט''א במסדרון הבניין ופגשה מכרה שבעלה היה בפנים. אשתי נזכרה שלאותה אישה יש גיס רווק, רופא ירא-שמים, ופנתה אליה בשאלה האם הוא פנוי. ''אכן כן'', נענתה. ''אם כן, אולי אפשר להפגישו עם הבחורה שמתברכת עתה אצל הרב אליהו?!'', שאלה אשתי.

תוך כדי שיחתן התקרבה אליהן הבחורה הנרגשת מעוצמת הברכה. משראתה המכרה את הבחורה, הפטירה ואמרה: ''היא ממש כפרח ליד של גיסי''. הוחלפו מספרי טלפון, וכעבור כמה ימים נפגשו בני הזוג וזכו בחסדי ה' לבנות בית נאמן בישראל, עם דור ישרים מבורך!

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

במה אוכל לברכך?

את הסיפור הבא שמענו מר' יצחק גוליאן, מפקד תנועה במשטרה, שהיה אחראי על הילולות ל''ג בעומר במשך שנים רבות. הרב אליהו זצ''ל נהג להגיע בקביעות לציונו של רשב''י, ומפקד משטרה זה כיבדו מאוד.

באחת הפעמים שאל הרב: ''במה אוכל לברכו? קרא לו ואברכהו''. זאת, ממידת הכרת הטוב שהיתה ברב. המפקד הגיע, כולו רועד, ומרוב התרגשות לא פתח את פיו. הרב מסר לידו בקבוק יין, בירכו ואמר: ''עם זה תחתן את בתך''. מפקד המשטרה הוכה בתדהמה. כיצד הרב ידע, שעליו לחתן בת, והיא כבת שלושים... ואין לה קשר עם איש?!

והנה, לאחר חמישה חודשים התקיימה ברכת הרב באופן פלאי. אדם זה זכה להשיא את בתו. בעת החופה והקידושין בירכו, כמובן, ביין שמסר הרב זצ''ל לאבי הכלה.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

שתיקת נשים בנתה ביתה

פעם הרב זצ''ל פנה אלי ושאל: ''מה יהיה עם שידוך? מה יהיה?''. הופתעתי מהשאלה ועניתי לרב: ''כבוד הרב שואל אותי? שכבודו יגיד לי מה עם השידוך שלי''. ענה הרב: ''הבעיה שהיום הבחורות חכמות ובקיאות בעולם הרוחני. זה טוב מאוד, אבל זה קצת מלחיץ את הבחורים. אני מבקש ממך שבפעם הבאה שתיפגשי עם בחור, אל תהיי יותר מדי חכמה ופקחית''.

''מה כבודו רוצה שאני אעשה? שלא אדבר?'', שאלתי.

''אל תדברי על נושאים תורניים. תני לו את התחושה שהוא הרב ולא את. אתן, בגלל הידע שלכן, עוזבות את הבחורים. זה לא טוב בכלל'', אמר לי.

לאחר שנפגשתי שוב עם בחור, שאל אותי הרב:

''נפגשת?''

''כן''.

''היית 'לא חכמה' כמו שביקשתי?''

''ישבתי כמו ילדה טובה. בקושי דיברתי. היה לי קשה בגלל כבוד הרב, פחדתי לדבר''.

''ומה קרה?''

''לא המשכתי לפגישה נוספת, זה לא היה שייך''.

''והיית חכמה?''

''לא! בקושי דיברתי''.

ואז קבע הרב בוודאות: ''את היית חכמה ולא עשית מה שביקשתי!''.

אני יושבת מול הרב ואיני מבינה את כבוד הרב, הרי הרב לא היה בפגישה ולא הכיר כלל את הבחור.

והרב המשיך ואמר: ''אם את לא זוכרת, אני אזכיר לך. הבחור דיבר אתך על נושא מסוים מאיזה ספר, נכון?''. לפתע, בתמימות, אמרתי לרב: ''כן, הוא דיבר אתי על משהו ואמר שזה מופיע בספר 'מנורת המאור', אבל הוא טעה בשם המחבר. איך הוא לא יודע שהמחבר זה רבי יצחק אבוהב? הרב, הוא בחור לא חכם!''.

הרב נאנח אנחה ארוכה ואמר: ''ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר. את לא היית צריכה לומר לו שהמחבר הוא רב אחר''.

ואז הוא שינה את סבר פניו, האיר לי פנים ואמר בקול אבהי: ''תראי, זה חשוב מאוד שאתן יודעות הלכות ובקיאות בנושאים רבים, אבל חשוב לדעת שדרך העולם היא שהבחור רוצה להרגיש שהוא השולט בצד התורני. הוא לא מחפש חברותא בלימוד, הוא מחפש חברותא לחיי משפחה. כשאני אומר 'אל תהיי חכמה' אין הכוונה, חלילה, שאני מזלזל. כוונתי היא שתנצלו את הבינה שלכן בחכמת הנשים שיש לכן''.

ברכה שמשפיעה בלי יודעין

פעם באתי לרב זצ''ל בערב פסח לשאול בנוגע להחלפת שמות. הרב בדק ואמר לי שלא לשנות את שמי. באותה ההזדמנות ביקשתי על זיווג הגון לאחותי שהיתה אז בת שלושים ואחת. הרב בירך וכל העניין נשכח מלבי.

בר''ח סיוון, בשעה טובה ומוצלחת, אחותי מצאה את בחיר לבה והתארסה. כל המשפחה חגגה ובאחד הלילות, לפני שהלכתי לישון, באה מחשבה ללבי: ''בעצם, מתי היתה הפעם הראשונה שאחותי וארוסה נפגשו?'' היתה לי תחושה חזקה שהיה זה באותו יום ראשון שהייתי אצל כבוד הרב וקיבלתי את ברכתו בעבורה.

הייתי קצרת רוח. חיכיתי לבוקר ואכן, אחותי אישרה מייד וללא ספק, שהם נפגשו לראשונה בדיוק באותו יום א' בשבוע שבו, כמה שעות קודם לכן, הם זכו להתברך על-ידי הרב מבלי שידעו על כך. מאז ועד היום הם מבורכים במיוחד, ממש זוג לתפארת.

(ענת סטרז')

תגזור עלי חתונה

פעם הייתי עם חבר באירוע שהרב זצ''ל היה נוכח בו וביקשנו ממנו ברכה לשידוך הגון. אני ביקשתי בדרך הרגילה וקיבלתי ברכה, אבל חברי, שהוא בעל תשובה ולא הכיר עדיין את הסגנון המקובל לדיבור עם רבנים, ביקש מהרב שיגזור עליו חתונה במהרה.

הרב לא הגיב, אך חברי לא ויתר והלך אחריו עד שהרב הגיע למכוניתו, תוך שהוא חוזר כל הדרך על בקשתו. עוזרי הרב ביקשו ממנו שלא להטריד את הרב, אבל הוא לא הרפה וחזר על בקשתו שוב ושוב. כשהרב היה כבר בתוך המכונית הוא פנה אל חברי ואמר לו: ''בעזרת השם, במהרה''.

התוצאה היתה ממש פלא. תוך שבוע הכיר חברי את מי שלימים היתה אשתו. אחרי שבוע הם החליטו להתחתן ותוך חודש הם עמדו תחת החופה. זה היה מדהים בכל קנה מידה.

גם אני זכיתי להתחתן בברכת הרב, אבל לא באותה מהירות של חברי שקיבל את הברכה המיוחדת הזאת.

חתונה בגזירה

כשהייתי רווק בירך אותי הרב: ''הקב''ה ישלח לך את בת הזוג שלך הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב''. הואיל ועבר זמן ועדיין לא התחתנתי, הגעתי אל הרב ביום פורים, הזכרתי לו את ברכתו והוספתי שאני כבר לא בחור צעיר.

הרב אמר בלהט: ''מה? אתה עוד רווק?!'', דפק על השולחן בידו ואמר בקול רם: ''עד פסח הברכה תתקיים!''.

כך יצא שפגשתי את אשתי עשרה ימים לאחר מכן, הרבה לפני הפסח.

(משה שמאי)

עשרה פרקי תהילים וחתונה

נפגשתי הרבה פעמים במטרה להינשא. זה לא היה מסע קל. רציתי בחור אחד שפגשתי, אבל הוא לא היה מעוניין. בצר לי, פניתי אל הרב זצ''ל וסיפרתי לו על מצבי. הרב אמר לי: ''אני אדבר איתו''. הרב התקשר לראש הישיבה שלו, והוא אמר לו שהבחור בכלל לא מעוניין להתחתן.

הייתי במשבר. הרב אמר לי: ''תגידי עשרה פרקי תהילים בכל יום החל מהיום, והבחור שלך יבוא''. התחלתי לומר מדי יום עשרה פרקי תהילים, וכעבור זמן קצר באה ההצעה לבחור שהוא היום בעלי.

ייאוש בעלים

פעם הגעתי עם חברתי לבית הרב זצ''ל, וסיפרנו לו שאנחנו בסוג של ייאוש, כי אנחנו לא מצליחות להתחתן. הרב ישב והקשיב לנו במאור פנים. הוא שאל שאלות הנוגעות לחיינו, כגון במה אנחנו עובדות, ומשהשבתי שאני מורה למוזיקה וחברתי אחות בבית-חולים, אמר הרב שאנחנו עובדות קשה מדי. הרב השתהה מעט ואז אמר: ''יש לי עצה בשבילכן. לפני שאתן יוצאות לשידוך תפתחו ספר תהילים באופן אקראי, ותקראו את חמשת פרקי התהילים הראשונים שמופיעים במקום שבו נפתח לכן, ואחר כך תאמרו: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, את הטוב תקרב, את הרע תרחיק והטוב בעיניך עשה'''. עשינו כעצת הרב, ושתינו התחתנו כמה חודשים לאחר מכן.

תפילת מנחה, חסד וסעודת הודיה בדרך לחתונה

פעם אמר הרב זצ''ל לרווקים ולרווקות שהגיעו אליו, שיקבלו על עצמם תפילת מנחה ויבקשו שם על עצמם ב''שמע קולנו'', וכך יגידו: ''ריבונו של עולם, שלח לי את בעלי\אשתי במהרה''.

שהרי כתוב: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, שנאמר: ''ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו'' (ברכות ו'). ועוד כתוב שיצחק אבינו התפלל מנחה ובעת התפילה באה לו רבקה אשתו. מכאן שתפילת מנחה בכוונה היא סגולה לזיווג הגון.

ועוד סגולה למציאת הזיווג מהרב: לעשות הרבה חסד. ואימתי זה נקרא הרבה? אמר הרב – כשכואב בכיס!

במקרה אחר, הגיעה אליו בחורה שלא הצליחה שנים רבות להתחתן והוא שאל אותה: ''האם עשו לך סעודת הודיה כשנולדת?''. היא ביררה אצל הוריה וגילתה שלא עשו סעודת הודיה. הרב אמר שיעשו לה סעודה מייד ושאביה יאמר דברי תורה והודיה לה', ותוך זמן קצר היא זכתה להתחתן.

בשורות טובות בפריז

בחור צעיר אחד, תלמיד ישיבת הסדר, התכוון לנסוע עם קבוצת חברים לשליחות בוונצואלה דרך ה''כוללים הציונים''. לקראת הנסיעה פנה אליו ראש הישיבה שלו ואמר שהוא מחפש שליח לישיבה שלו בפאתי פריז והוא מבקש שיצא לשליחות לפריז.

הבחור הצטער מאוד ולא ידע מה עליו לעשות. מצד אחד, הוא רוצה לצאת לוונצואלה עם חבריו, ומצד שני, עומדת בקשת הרב. אומנם הבחור היה עולה חדש מצרפת, אבל הוא לא רצה לחזור לשם, בגלל הטומאה הרבה שם, ולכן הלך לשאול את הרב מרדכי אליהו זצ''ל לעצתו.

הוא הגיע לבית הרב בדיוק כאשר פמליית הרב ליוותה אותו לרכבו ולא נתנה לאיש להתקרב. הרב כבר הרים רגלו בכדי להיכנס לרכב, אך אז פנה לאנשיו שיאפשרו לבחור לשאול שאלתו. כך, על רגל אחת, בשני משפטים, שטח בפניו הבחור את הבעיה. הרב אליהו ענה לו: ''סע לפריז – בשורות טובות''. וכך עשה הבחור, נסע לפריז.

אנשי הקהילה בפריז עמדו מהר מאוד על טיבו של הבחור וניסו לשדך לו בנות רבנים גדולים וידועים. אך הוא כלל לא רצה להתחתן, הוא היה כבן 22 ונפשו חשקה בתורה. ואכן, כל שנייה פנויה ולא פנויה מזמנו הוא השתדל להקדיש ללימוד תורה.

בפסח של אותה השנה, מספרת אשתו של אותו אברך, החלטתי לצאת עם חברה לטיול שחלמתי עליו מאז שאני זוכרת את עצמי, באירופה. היו הרבה עיכובים והטיול התקצר בלי סוף, עד שנותרו לנו שבועיים בלבד לטיול. אמרתי לחברתי: ''את פריז לא מבטלים. אני חייבת להגיע לפריז''.

כבר בשעות הראשונות שלי בפריז קיבלתי את מספר הטלפון של הבחור השליח שיוכל לעזור לנו במקרה הצורך. למרות ביישנותי, התקשרתי אליו. משהו בקולו הרעיד את נפשי (לימים נודע לי שכך גם הוא הרגיש).

לפני עלייתי למטוס חזרה לארץ, יצאנו לפגישה ראשונה. קבענו להישאר בקשר טלפוני כדי להמשיך ולבדוק האם אנחנו מתאימים. נדהמתי כאשר לאורך כל הטיסה ארצה הרגשתי כאילו אני משאירה את ''בעלי'' מאחור. הבנתי שכנראה הנפש יודעת משהו שאנחנו עדיין לא.

בהמשך, גילינו מכרים משותפים, אך אם מישהו מהם היה מנסה להכיר בינינו ההצעה היתה נפסלת עוד בשלב החלפת הפרטים, כיוון שאף אחד מאתנו לא התאים ל''רשימה'' של האחר.

בתקופת האירוסין נזכר הבחור לפתע בברכת הרב: ''סע לפריז – בשורות טובות''. התרגשתי מאוד לשמוע זאת. בתוך שלושה חודשים התחתנו. אנחנו נשואים 11 שנים וילדינו קוראים בשקיקה את הסיפורים על הרב זצ''ל. ונפשו של בעלי, ברוך ה', עדיין חושקת בתורה.

(סמדר סבן)

החתן יבוא אלייך הביתה

אני נשואה כבר כמה שנים באושר רב, אבל היו שנים רבות שבהן רציתי להתחתן ועדיין לא זכיתי. הלכתי לרב זצ''ל וביקשתי ממנו ברכה לזיווג הגון. שאלתי אותו מה עלי לעשות בשביל זה והוא אמר לי: ''אל תעשי כלום, החתן שלך יבוא אלייך הביתה''.

הרבה שידוכים הציעו לי בתקופה שלאחר מכן, ובשביל כולם הייתי צריכה לנסוע למקומות רחוקים, כי אני גרה בבאר-שבע, אבל לא יצאתי אליהם. זכרתי את הברכה של הרב שהחתן יבוא עד אלי.

הפלא הגדול הוא, שהחתן שלי בא אלינו הביתה ממש. הוא הגיע אלינו מסיבה אחרת בכלל, וכך הכרתי אותו, והוא ממש החתן שהתפללתי עליו וביקשתי כמותו. והנה, הברכה של הרב התקיימה בנו ממש כלשונה.

(בצרי, באר-שבע)

למה זה תשאל לשמה?

בפעם הראשונה שהייתי אצל הרב, הגשתי לו מכתב עם כמה שאלות. לאחר שקרא וענה מה שענה, הודיתי לו ויצאתי. לפתע שמעתי קול מאחורי: ''אה...''. לקח לי זמן לעכל שזה קולו של הרב, וכנראה שהוא רוצה להוסיף לי דבר מה. עוד לפני שהספקתי לסוב על עקביי שמעתי את קולו קורא: ''משה!'' ותוך כדי החזרה לחדרו נזכרתי שבמכתבי לא ציינתי כלל את שמי!

פעם אחת שאלתי את הרב על בחורה שהכרתי והייתי מעוניין להמשיך להיפגש עמה. היא סירבה בתחילה, אך לאחר ניסיון שכנוע מצדי אמרה: ''אחשוב על כך ואתן תשובה בעוד שבוע''. הרב עשה את תנועת הביטול המפורסמת בידו ואמר: ''קודם כל נראה אם תסכים''. הבנתי מהרב שהיא מתכוונת להשיב בשלילה, הופתעתי ומעט נעלבתי ואמרתי לו: ''ואם היא תסכים?''.

אמר לי: ''אם היא תסכים? דבר איתה על שבת וצניעות!''. הופתעתי מאוד, כיוון שהבחורה באה מבית טוב במיוחד, ולמדה במוסדות חרדיים ודתיים-לאומיים משובחים ביותר.

כשיצאתי, נזכרתי כי כאשר שאלתי רבנים מקובלים אחרים על התאמה של מועמדות לשידוכים, הם הסבירו לי שכדי לתת תשובה מדויקת, הם חייבים לקבל את שם הבחורה וגם את שם האם, ואילו כאן אמר עליה הרב דברים ממוקדים ביותר, מבלי שהזכרתי אפילו את שמה הפרטי. חזרתי אל הרב ושאלתי: ''הרב רוצה את השם שלה?'', ושוב עשה הרב את תנועת הביטול בידו ואמר נחרצות: ''אין צורך!''.

גם במקרה זה למדתי שאין הרב מרדכי אליהו כשאר הרבנים! כל שאמר – צדק. הבחורה ענתה בשלילה, ובדיעבד התברר שאכן היא צריכה חיזוק בנושאים שהרב הזכיר.

(משה שמאי)

פגישה ללא מילים

הרבה שנים הייתי רווק, והרב זצ''ל ידע את זה. פעם אחת, הרב בעצמו הציע לי להכיר בחורה ממשפחה טובה, בת תלמיד-חכם. שאלתי עליה והחלטתי שזה לא מתאים לי. אבל מה אעשה?

התחכמתי. ישבתי בבית השכנים ועשיתי עצמי מעיין בספר כלשהו, ביקשתי שיקראו לאותה הבחורה באמתלה כלשהי, וכך הבטתי בה ובהליכותיה, מבלי לצאת לפגישה רשמית. הדבר נשמר בסוד מהבחורה, ולאחר המעשה לא שיניתי את דעתי.

בפגישה הבאה עם הרב, אמרתי לו: ''בקשר לבחורה שהרב הציע לי, פגשתי אותה ונראה לי שזה לא מתאים''. הרים הרב את עיניו, נעץ בי מבט חודר כאומר: אתה חושב שתסתיר את האמת ממני? ואמר לי: ''פגשת, הא?! אבל לא דיברת איתה!''.

כיצד ידע הרב שלא דיברתי איתה? עד היום איני יודע.

לא בת כהן

הגעתי אל הרב זצ''ל לשאול על בחורה מסוימת שנפגשתי עמה והייתי מסופק לגביה. הרב אמר לי: ''היא לא בשבילך''. לא ידעתי מה עושים עם התשובה הזאת, ובראשי עלו באותה שעה שאלות שונות: האם להפסיק את הקשר? איך להפסיק? איך הרב יודע שהיא לא בשבילי?. אבל כולן נפתרו ברגע אחד. הבחורה התקשרה מיוזמתה ואמרה לי שהיא לא רוצה להמשיך את הקשר. כמובן ששמחתי שכל הספקות נפתרו מאליהן.

באותו הערב הציעו לי בחורה אחרת בשם ''כהן''. נפגשנו במשך חודשיים, ושוב באתי אל הרב בשאלה. הוא אמר לי: ''היא הזיווג שלך, אבל היא לא בת כהן''.

סיפרתי לבחורה את מה שהרב אמר לי, והיא לא אמרה דבר. לא הבנתי מה הסיפור הזה שהיא לא בת כהן, אבל שתקתי. כעבור שנה זכינו בהיריון, ולקראת הלידה אשתי אמרה לי שאם ייוולד בן, הוא יצטרך פדיון, למרות ששם המשפחה של ההורים שלה הוא ''כהן'', והרי כוהנים לא צריכים פדיון. היא לא בת כהן, כמו שאמר הרב.

(ד. ישראלי)

בחורה עם שני מפתחות

''עילוי'' מאחת הישיבות הגיע לפרקו והחליט שהוא לא מתפשר על פחות מבחורה עם שני מפתחות, מפתח אחד של דירה ומפתח אחד של מכונית. הוא רצה בחורה שיש לה נדוניה גדולה. הצעות שונות ומובחרות כיאה ל''עילוי'' הגיעו לפתחו, אך הוא דחה את כולן מכיוון שלא ענו על הדרישות – כאמור, בחורה עם שני מפתחות.

באותו זמן היתה בחורה שהיתה מעוניינת בו, ומששמעה על בקשתו הנ''ל הציעה את עצמה כבחורה בעלת שני המפתחות. השניים נפגשו והוא ראה פעמיים ''כי טוב'' – מפתח לרכב ומפתח לדירה. לא עבר זמן רב עד שהצלחת נשברה והם התחתנו.

כעבור זמן מה עלה ה''עילוי'' לביתו ואסף את הדואר. והנה הוא רואה, שחור על גבי לבן, הודעה על סיום חוזה השכירות בדירה. ''חוזה שכירות? מה פתאום?'' תמה לעצמו, ''יש פה בוודאי טעות''. הוא נכנס לביתו, שם חיכתה לו רעייתו, והוא הראה לה את הכתוב. בני הזוג דיברו ביניהם והוא, לתדהמתו, גילה שהדירה שהם גרים בה היא בשכירות וגם הרכב שהם נוסעים בו הוא רכב שכור. הבחור התרעם מאוד וטען כלפי אשתו שזהו מקח טעות.

הוא הלך לרבו אשר התפלא על הדבר, וביחד הם פנו לבית הדין הגדול לשטוח את טענותיהם. רבו של ה''עילוי'' טען בפני הרב אליהו זצ''ל: ''הכיצד ייתכן כדבר הזה? הלא הוא אחד ה'עילויים' בישיבתנו!''

השיב לו הרב אליהו בחיוך: ''אם היא הצליחה לסדר אותו ככה, אז כנראה שהוא לא 'עילוי'!''.

חופה וקידושין עם אזיקים ברגליים

הרב היה מאוד מקפיד בשמחת חתן וכלה. הוא היה עושה כל חופה בשמחה רבה ומברך את החתן והכלה ואת הקהל שבא לשמח, ובמיוחד את הרווקים והרווקות שבאולם. כדאי לקרוא את הסיפור הבא על-מנת להבין עד כמה היה הרב מהדר בשמחת חתן וכלה.

מספר יוסי בן ברוך: נעצרתי על-ידי השב''כ. הייתי חשוד על ידם בפשעים חמורים ולא נתנו לי אפשרות להיפגש עם עורך-דין או עם כל אדם קרוב אחר. אנשי השב''כ, שעצרו אותי, הפיצו בכל כלי התקשורת שאני אשם בתכנון רצח המונים, ונחשבתי בעיני רבים כאחד האנשים היותר מסוכנים במדינה.

ההורים שלי היו נבוכים ופנו לרב מרדכי אליהו זצ''ל, שאמר להם שבעזרת ה' אני אצא מהמעצר הזה נקי מכל אשמה. לא אתאר כאן את כל הסיפור הנורא שעברתי במעצר הזה, רק אומר שבתקופה ההיא היה אדם אחד נוסף שהאמין בכל לבו שאני חף מכל פשע. היתה זו בחורה שנפגשתי איתה בעבר למטרות נישואין. חשבנו שאנחנו לא מתאימים, ונפרדנו.

בעת המעצר היא שינתה את דעתה והציעה לי לחדש את הקשר בינינו. היא האמינה, כמו ההורים שלי והרב, שאני חף מכל פשע, ולא היה לה שום ספק שאני עומד לצאת זכאי.

כך מצאנו את עצמנו עומדים תחת חופה וקידושין, כשאני אזוק בידיי וברגליי, מוקף שומרים כמו אחד הפושעים המסוכנים. הרב אליהו אוחז את הכוס בידו ועומד לערוך את הקידושין שלי עם אשתי.

''שחררו את האזיקים מהיד שלו'', ביקש הרב, ''הוא צריך לקדש את האישה בטבעת''.

''אי-אפשר, הוא עלול לברוח'', ענו שומרי השב''כ.

''הוא אזוק ברגליו והוא לא יכול לברוח. הוא לא יכול לקדש עם ידיים אזוקות'', המשיך הרב.

''אסור לנו לשחרר את הידיים שלו'', חזרו השומרים ואמרו.

''אם אי-אפשר, לא יהיו קידושין'', פסק הרב, ''ואתם תישאו באחריות לכל הנזקים שייגרמו, כי אתם פועלים בניגוד לחוק. אין שום חוק שאומר כי חתן ביום חופתו צריך להיות אזוק בידיו וברגליו ומוקף בעשרה שומרי ראש. זו סתם התעללות!''.

השומרים, שכנראה הבינו שהרב תקיף בדעתו, הסירו את האזיקים מהידיים שלי וכך קידשתי את אשתי בטבעת כדת משה וישראל, כשרגליי אמנם עדיין אזוקות, אבל לבי משוחרר והשמחה רבה עד השמים.

חזרתי לבית הכלא כשעל ראשי עדיין מרחפות אותן האשמות כבדות, אבל החוקרים לא הצליחו להוכיח אף אחת מהן. בכל החקירות שלהם שתקתי כמו דג, אפילו לא הסתכלתי בעיניהם, וכל הזמן אמרתי פרקי תהילים.

לא היה להם שום חומר ממשי נגדי, והשופט אמר לחוקרים שלי שהוא לא מוכן להשאיר אותי עוד במעצר, בתנאים כל כך קשים, אם אין להם הוכחות. אינני יודע אם הם רצו לנקום בי או משהו אחר, אבל יום אחד הם הודיעו לשופט שיש להם שלושה עדים. כנראה שהם החליטו לתפור לי תיק שלא היה ולא נברא. לשם כך הם הביאו שלושה חוקרי שב''כ שיבואו להעיד עדות שקר.

מול דבר כזה קשה היה לעמוד. הוריי הלכו לרב אליהו, שליווה אותי כל זמן המשפט בתפילותיו, וביקשו ברכה. הרב אמר להוריי כי ביום שעדי השקר עתידים להעיד בבית המשפט, הם יבואו אליו עם השמות שלהם והוא יתפלל שלא יצליחו במזימתם.

הוריי אמרו לו כי לפי דעתם עדי השקר יופיעו בשמות בדויים, והרב אמר להם: אף-על-פי-כן. תאמרו לי מה השמות הבדויים שלהם ואתפלל.

ביום שבו היו צריכים העדים הללו להעיד נגדי על האשמות החמורות שלהם, באו הוריי אל הרב אליהו ומסרו לו את שמותיהם. הרב אמר להוריי כי הם לא יצליחו להעיד נגדי כלל, וכך היה. הגיעו שלושה אנשי שב''כ להעיד נגדי והחלו לסתור את עצמם ולהתבלבל בדבריהם, עד שהם עצמם נסוגו אחור תוך שהם משאירים רושם בלתי אמין לחלוטין. בסופו של דבר, יצאתי נקי מכל ההאשמות החמורות שהפילו עלי. היום הנני חופשי לחלוטין, אחרי חודשים ארוכים שבהם הייתי מאחורי סורג ובריח מוחזק כאחד האסירים המסוכנים ביותר בישראל.

בזכות תפילותיו של הרב אני נמצא היום מחוץ לכותלי בית הכלא, נשוי לאישה שמאמינה בי, ואנו נושאים ביחד בקרבנו זיכרונות מחופה וקידושין מיוחדים במינם, חופה שערך לנו הרב זצ''ל.

(יוסי בן ברוך)

על קדושת ישראל

חסרות בחורות יהודיות?!

חכמינו אמרו שבדרך שבה אדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. לרב אליהו ז''ל היתה סיעתא דשמיא מיוחדת בכל הנושא של נישואין ולידה וקדושת עם ישראל. הוא היה אומר שהקב''ה מקדש את עמו ישראל על-ידי חופה וקידושין, ואם כן איך אפשר לוותר על זה?

מספר ישראל טויטו: היה לי חבר שהיה אחד מגדולי מר''צ ונחשב לאחד האנשים החשובים של השמאל הקיצוני. חמש שנים היתה לו חברה, אבל הוא לא רצה להתחתן איתה כי לא רצה להיכנס למחויבות כלפיה. לבסוף נמאס לה לחכות לרצון הטוב שלו והיא נסעה לאנגליה. לאחר כמה חודשים היא הכירה שם בחור אנגלי והם עמדו להתחתן.

כששמע חברי כי חברתו לשעבר מתכוונת להתחתן עם מישהו אחר, הוא הבין כי הוא עלול להפסיד אותה ומייד התקשר להציע לה נישואין. אבל זה היה מאוחר מדי, הפור נפל והיא אמרה לו שהיא עומדת להתחתן עם המכר החדש שלה.

חברי יצא מדעתו, הוא ניסה כל מהלך על-מנת להחזיר את הגלגל לאחור, אך דבר לא עלה בידו. בלית ברירה הוא פנה אלי ואמר לי: ''שמעתי שהרב שלך הוא בעל כוחות. תסדר לי בבקשה פגישה איתו, אולי הוא יצליח להוציא לה את הבחור האנגלי מהראש ולהחזיר אותה אלי''.

לא היה לי כל כך נעים, אבל חשבתי שזה יכול להיות קידוש-השם שהאדם הזה יראה מה גדול כוחם של הרבנים, ועל כן סידרתי לו פגישה עם הרב זצ''ל. הרב קיבל אותנו בסבר פנים יפות בחדר העבודה שלו, וחברי החל לספר לרב את סיפורו וחתם בבקשה לברכה מהרב שהבחורה תעזוב את החבר החדש שלה, תחזור אליו ותתחתן איתו. הרב עשה את עצמו כאילו אינו מבין את הבקשה וחזר שוב על השאלה: ''אם כן, מה אתה רוצה?''

''לשאת אותה לאישה!'' אמר החבר.

או אז הכה הרב מכה חזקה על השולחן וזעק: ''אתה רוצה להתחתן עם גויה? אתה לא מתבייש? חסרות בחורות יהודיות?!''

מייד נזעקתי להגן על חברי. אמרתי לרב: ''הרב, אני מכיר אותה, היא לא גויה, היא יהודייה, היא מדברת עברית''.

הרב פנה אלי ואמר: ''אתה לא יודע''.

שוב פנה הרב אל חברי ואמר לו: ''היא גויה או לא גויה?''

חברי ההמום השיב: ''היא גויה. אבל אני מוכן לשלם כמה שצריך. תגייר לי אותה''.

''היא גויה'' – אני חושב לעצמי, המום. ''מה קרה לי? איך הבאתי אותו אל הרב בשביל גויה? איך הוא לא סיפר לי?''. גם הרב היה מאוד נסער מהניסיון לבקש ממנו ברכה להשיא גויה ליהודי. באותו רגע הייתי מוכן לרדת עשרים מטר מתחת לאדמה. לא חשבתי על טעות שכזאת. כמעט הכשלתי את הרב בבלי דעת. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

חברי, שראה אותי בסערת נפש, לא כל כך הבין על מה המהומה ואמר לי: ''אני מוכן לשלם גם לך. תעזור לי לגייר אותה'', אבל אני חשבתי בלבי: ''איזה מג'נון. חסרות יהודיות? מה הוא מדבר כל הזמן על כסף?'' אבל חברי לא הרפה וחזר ואמר לי: ''אני רואה שלרב הזה יש כוחות מיוחדים. הוא יודע. דבר איתו שיחזיר לי אותה. אני מוכן לשלם הכול''.

מה אומר לכם? נפילה. עד היום אני לא מבין איך נפלתי נפילה כזו. הרי הכרתי אותה כל כך טוב. בחיים לא חשבתי שהיא גויה.

מיותר לספר כי לא הבאתי את הבחור הזה עוד אל הרב. לצערי או לשמחתי, הבחורה הגויה לא חזרה אל זה שהיה פעם חברי. גם אני לא יכולתי לראות את פניו עוד. הוא לא העלה כלל בדעתו איזה חוסר נעימות הוא גרם לי אצל הרב. הוא כנראה לא הבין את חומרת הבעיה של נישואים בין יהודי לגויה.

בכל מקרה, אני את שלי למדתי.

(ישראל טויטו, אל''מ במילואים)

יד לאחות

פעם פגשתי עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה של מחוז מערב ירושלים והיא סיפרה לי שישנה בחורה יהודייה צעירה, שעזבה את בית הוריה ורוצה להינשא לערבי. היא פגשה אותו בבית-קפה שעבדה בו ובתחילה לא ידעה שהוא ערבי. לאחר שנוצר קשר ביניהם הם החליטו להתחתן. ההורים שלה הסבירו לה שילדיה יגדלו כמו ערבים ויהיו אויבים של עם ישראל, אך היא לא הקשיבה להם. היא עזבה את בית הוריה לפני כמה ימים וכעת הם עירבו את לשכת הרווחה בעניין.

אותה עובדת סוציאלית סיפרה לי שהם דיברו איתה. הסבירו לה שהיא עלולה למצוא את עצמה עם אישה נוספת, אישה ערבייה שתהיה גם היא נשואה לאותו בעל, והיא, היהודייה, תהיה האישה המוכה והמושפלת. הסבירו לה שהמנטליות של הערבים שונה והיא עלולה להיתקל באלימות קשה מצד בעלה. אך כל זה לא עזר והיא היתה נחושה להינשא לבחיר לבה שנראה לה באותה שעה ככליל המעלות.

הייתי מאוד מוטרד מהסיפור הזה, הלכתי לרב זצ''ל וביקשתי ממנו שיתפלל עליה. הרב לקח את שמה והתפלל. היה זה פלא, כיוון שכמה שעות אחר כך הבחורה חזרה לביתה וזנחה את התוכניות שלה להתחתן עם הערבי.

(משה שמאי)

בלי ברית מילה אין ברית נישואין

פעם אחת הגיעו אל הרב זצ''ל בני זוג שרצו להתחתן. הבעל היה לבוש כמו בן ישיבה והאישה היתה לבושה בצניעות. הם רצו לקבל מהרב ברכה. הרב הציע להם להירשם ברבנות ורק אחר כך לבוא לקבל ברכה. הם היו קצת נבוכים: הם באו במיוחד ממרחק, והנה הרב שולח אותם בגלל משהו טכני-בירוקראטי. הבחורה היתה לחוצה במיוחד, היא ביקשה ממני שאלחץ על הרב, כי הם באו מרחוק לקבל ברכה ועמדו הרבה זמן בתור. גם אני לא הבנתי למה הרב לא רוצה לברך אותם.

אחרי שהם יצאו, הרב פנה אלי. כנראה ראה שהיה לי קשה עם זה. הוא אמר לי: ''למה הוא לא עושה ברית מילה? הוא בכלל לא יהודי והיא בכלל לא יודעת...''.

(אסף אהרוני, עוזר הרב)

על שלום-בית

ואהבת לרעייתך כמוך

הרב זצ''ל היה רגיל לומר שיש מצות ''ואהבת לרעך כמוך'' ששקולה כמו כל התורה כולה. הגמרא אומרת שזה נאמר על כל חבר ובעיקר על האישה (קידושין דף מ). לעתים הבעל רוצה לשמוע רדיו לפני השינה ואשתו רוצה לישון, והוא מכבה את הרדיו, וטוב שיאמר לפני שמכבה: ''הריני בא לקיים מצות 'ואהבת לרעך כמוך'''.

הרב היה אומר שצריך לעשות הכול בשביל שלום בין איש לאשתו. אפילו יאחזו בציפורניים והעיקר לא יתגרשו. עוד היה נוהג הרב לומר, שכל זוג צריכים שיהיה להם רב שמוסכם על שניהם והוא יכריע בכל הוויכוחים שבהם הם לא מצליחים להגיע לעמק השווה. הוא היה מציע זאת בעיקר לזוגות שבאים מרקע שונה, שלפני החתונה יקבעו מי הרב שמוסכם על שניהם להכריע במחלוקות שביניהם.

פעם ניגש אחד התלמידים אל הרב על-מנת שיכריע בוויכוח שנוצר בינו לבין אשתו מה להצביע בבחירות לכנסת. הרב אמר לו: ''מי אמר שהאיש והאישה חייבים לחשוב אותו הדבר?''.

(מתוך הספר ''בשער המלך'')

גם הרבנית שכחה

פעם הגיע אל הרב זצ''ל אדם שהתלונן על אשתו על שלא הכינה זירעונים של חיטה לפרשת ''בשלח''. כך נהוג אצל כמה עדות, להכין זירעונים בחמין בכל פעם שקוראים את פרשת המן. וכל כך למה? כי בפרשה מסופר על משה שאמר שלא ירד מן ביום השבת, ודתן ואבירם יצאו לחפש מן ביום השבת ולא מצאו. איך יצאו לחפש ולא מצאו? מספר המדרש שהם הכינו מן במחבוא כדי להראות לכל הקהל שדברי משה אינכם נכונים. ולמה לא מצאו? כי הציפורים אכלו את המן שהם הטמינו. על כך משיבים טובה לציפורים ומכינים חיטים, שהם מאכל ציפורים, בכל פעם שקוראים פרשת המן.

אותו איש היה כעוס מאוד, הוא לא קיים את המצווה כתקנה! אשתו הכינה חמין ולא היו זירעונים של חיטה בחמין. הוא לא יצא ידי חובה.

הרב סיפר שהוא חשב לרצות את אותו אדם ואמר לו: אתן לך חיטה מסיר החמין שהכינה הרבנית. יצא הרב להביא לו חיטים וחזר בידיים ריקות: ''גם אשתי שכחה לשים חיטים בחמין השבת... לא נורא, אפשר לתקן – יבשלו זאת בשבת הבאה''.

האמת היתה שהרבנית לא שכחה לשים חיטים בחמין, אבל הרב שינה משום דרכי שלום. אמר הרב בלבו: אם אתן לו חיטה מסיר החמין שלי, הוא יהיה מרוצה אבל ימשיך להקפיד על אשתו. מה הרווחנו?

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה