צדק צדק תרדוף
צדק רודפים בצדק
היה אדם אחד שפעל בכל כוחו כנגד הרב מרדכי אליהו זצוק''ל במסדרונות הכנסת ובמפלגות הפוליטיות. כל זה קרה בעת שהרב אליהו סיים את תפקידו כרב ראשי לישראל, ואותו אדם טען שהרב אליהו לא יוכל להמשיך לכהן כדיין בבית הדין הרבני העליון. הוא טען כי בסיום כהונתו של הרב אליהו כרב ראשי לישראל הוא צריך לסיים גם את תפקידו כחבר בית הדין העליון.
הקב''ה מסבב הסיבות, ובדיוק בתקופה שהאיש הזה פעל כנגד הרב, הגיעה שאלה הלכתית לפני הרב על אישה שבגדה בבעלה עם גבר זר. הגבר הבוגדן הנואף היה לא אחר מאשר אותו אחד שפעל כנגד הרב והיה מצטייר בעיני אחרים כצדיק ותלמיד-חכם ר''ל.
אסף הרב אליהו ז''ל את אנשי לשכתו שידעו מהעניין ואמר להם: כולנו יודעים שאפשר להשתמש במידע על קלקולו של האיש הזה בכדי לעצור אותו במלחמתו האישית נגדי, אבל אסור לעשות זאת, זה חילול השם.
היה מי ששאל: האם לא שלחו את המידע המפליל הזה דווקא עכשיו משמים בכדי לעזור לנו? אמר להם הרב: התורה אמרה: ''צדק צדק תרדוף'' - צדק רודפים בצדק.
בסופו של דבר היועצים המשפטיים קבעו כי הרב ימשיך לכהן בתפקידו כדיין בבית הדין הרבני העליון, כיוון שהוא היה חבר בו לא בגלל כהונתו כרב ראשי לישראל אלא גם שנים רבות קודם לכן, והמזימה נפלה מאליה.
(חיים סויסה, עוזר הרב)
ממונם של בעלי הדין
הרב הקפיד מאוד שלא לבזבז את זמנם של אלה שהגיעו לפניו לדין. מיום שהיה לדיין הוא לא איחר לבית הדין אפילו פעם אחת. צדק רודפים בצדק.
צריך לזכור את סדר היום של הרב. היה קם לתפילה בנץ, אחרי התפילה היה מגיע הביתה והיה מקבל קהל עד 10:00 בבוקר. אחר כך הוא היה צריך לרוץ לבית הדין. לשם, כאמור, לא איחר אפילו פעם אחת! תמיד הגיע חצי שעה לפני תחילת הדיון כדי שיספיק לעבור על התיק, שמא שכח פרטים מהדיון הקודם. ואם היה זה תיק חדש - כדי להיות בקי בכל הפרטים.
אפילו כשלא הרגיש טוב היה מקפיד להגיע תמיד, מתוך רגישות לממונם של באי בית הדין ששכרו עורך-דין והם משלמים לו כסף. שהרי גם אם הדיון היה מתבטל, הכסף בכל זאת ישולם לעורך הדין.
גם כשהיה חול, לקח שני כדורים ויצא לבית הדין, ובלבד שהמתדיינים לא יפסידו כספים לדיון נוסף ולא יהיה עינוי דין.
מבית הדין היה הולך ללשכה ב''היכל שלמה''. משם חוזר הביתה, ספק אוכל ספק לא אוכל, ומתחיל עם הסבב שלו עד שמגיע חצות.
(הרב יהודה מוצפי, עוזר הרב)
אם דומה הרב למלאך ה' – יבקשו תורה מפיהו
פני מלאך
בשבת ה''שבעה'' צעדתי מביתי בירושלים לבית הרב מרדכי אליהו זצ''ל, דרך שאותה עשיתי מאות פעמים. בחזור, עם צאת השבת, עצרתי מונית. הנהג אסף אותי ליד בית משפחת הרב אליהו ז''ל וראה את פני הנפולות, הוא שאל: ''באת מה'שבעה' אצל חכם מרדכי?''
כן, עניתי לו. ''ואללה, פני מלאך היו לרב שלך'', אמר. ''איזה עניו היה, כאילו היה נהג מונית. רק רב אחד כזה הכרתי קודם והייתי מסיעו כל יום – הרב אויערבך זצ''ל, גם לו היו פני מלאך''. ואז כאילו הייתי אני הכותל המערבי, השתפך בסיפור על בעיה מאוד אישית שסבל ממנה שנים, והרב פתר לו אותה.
היתה תקופה שבה כיהנתי במשרדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני יכול להעיד שהרב קיבל כל אדם באותה סבלנות וכבוד שבהם הוא קיבל את ראש הממשלה. היה בו חיוך אמיתי ותשובה פשוטה וברורה לכל אדם, גדול כקטן.
זכיתי להארת פניו גם בעת שביקרתי אותו בבית החולים. גם בשעה שנאבק בייסורים קשים הוא לא שכח להשיב חיוך במאור-פנים לכולנו, גם לרופאים ולאחיות, שטיפוליהם לעתים ודאי הכאיבו לו. חיוך טהור, נקי וזך. חיוך של אהבה.
(רמי סדן, דובר הרבנות הראשית לישראל לשעבר ותלמיד הרב)
לא להטיל מורך בלבבות
בשיא ימי האינתיפאדה, הכביש לגוש-עציון היה נפתח ונסגר פעמים רבות. באחד מימי י''א בחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו, קבענו עם הרב זצ''ל שיעור באפרת שבגוש-עציון. בחרנו לצורך כך את בית הכנסת הכי גדול והוא התמלא באנשים עד אפס מקום. אני באתי לקחת את הרב לשיעור.
באותם ימים היה לי רכב ממוגן ירי, שאז היה נחשב עדיין דבר נדיר מאוד, ונסעתי עם אותו הרכב. כשהגעתי לרב, פתחתי לו את דלת הרכב וביקשתי ממנו שייכנס. הרב ניסה למשוך קצת את הדלת והדלת היתה מאוד כבדה. הרב שאל: ''של מי הרכב הזה?'' עניתי לו: ''שלי''.
שאל אותי הרב: ''באיזה רכב נוסעים הילדים שלך?'' אמרתי: ''ברכב ממוגן אבנים''. הוסיף הרב לשאול: ''ובאיזה רכבים נוסעים כל הילדים באפרת?'' אמרתי לו: ''ברכב ממוגן אבנים''. אמר לי הרב: ''אני בזה – לא נוסע!'' באותו היום היה לי קשה מאוד להשיג אישור מיוחד כדי להביא את הרב, מכיוון שהכביש נסגר וכו'. בסופו של דבר, נסענו עם הרכב של הרב שלא היה ממוגן בכלל, וברוך ה' הצלחנו לעבור את הנסיעה הזאת בשלום, אחרי עיקופים שעשינו לצורך העניין.
לימים שאלתי את הרב: '' מדוע הרב התעקש כל כך?''
ענה לי הרב: ''ראשית, אני לא נוסע ברכב שהילדים שלך לא נוסעים בו. שנית, אם הייתי בא עם הרכב הזה, זה היה מטיל מורך בלבבות. לא לכל אחד יש רכב ממוגן – אז אני נוסע כמו כולם!''
(רמי סדן, דובר הרבנות הראשית לישראל לשעבר ותלמיד הרב)
מלאך ה' צבאות
הגמרא במסכת חגיגה (טו ע''ב) אומרת שאם הרב דומה למלאך ה' צבאות – ילמדו תורה מפיהו, ואם לאו – לא ילמדו תורה מפיהו. אבל איך נראה מלאך ה', שנדע אם הרב דומה לו או לא?
שמעתי פעם שאפשר לדעת איך צריך רב להראות ממה שכתוב בספר יהושע (ה', י''ג), שם מסופר על יהושע שהיה ביריחו: ''וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ?'' האם אתה משלנו או אויב שלנו?
התשובה היתה צריכה להיות: אני משלכם, או לא משלכם. והמלאך עונה: ''וַיֹּאמֶר: לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה'''. לכאורה אין פה תשובה לשאלה אם אתה לנו או לצרינו.
שמעתי עונים על השאלה הזו, כי באמת יש פה תשובה גדולה. מי שהוא שליח ה', הוא לא שייך לאחד הצדדים. הוא בא לעשות את שליחות ה'.
כך בדיוק היה מרן הרב אליהו ז''ל – שליח ה'. מלאך ה'. לא שייך לשום קבוצה או מפלגה. לא שייך לנו או לצרינו. הוא שייך לאלוקים. עליו נאמר בגמרא: ''אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו''. אם הרב הוא שליח ה' לגמרי, בלי שום אינטרס של מפלגה או קבוצה מסוימת – הוא דומה למלאך וילמדו תורה מפיהו.
(הרב רא''ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל)
נקי כפים ובר לבב
בשמים משלמים לי יותר
אישה חשובה אחת באה לרב זצ''ל על-מנת להעניק לו תשורה נאה על כך שהציל אותה ממוות פעמיים. הרב סירב לקחת את הכסף, כדרכו, ואילו האישה הוסיפה להתחנן על נפשה שייקח ושזוהי הכרת הטובה שלה לרב.
הרב אמר לה שישנם הרבה מקומות שהיא יכולה לתרום להם, אך האישה הפצירה ברב ללא הרף שיקבל ממנה את הכסף.
חשב לרגע הרב מה לעשות, ולאחר מכן שאל אותה: ''כמה את רוצה לתת לי?'' האירו פניה של האישה, הוציאה מארנקה חבילה הגונה של שטרות והראתה לרב. הרב הסתכל על השטרות שבידה ואמר בחוכמתו: ''זהו? בשמים משלמים לי יותר''. מששמעה זאת האישה, נרגעה והלכה.
לא לוקח ממון
אצל הרב אליהו היה ניקיון כפיים לשם דבר. הוא התנזר לגמרי מלקיחת ממון. סיפר לי ראש כולל אחד, שפעם כשהיה אצל הרב הגיע עשיר גדול ורשם צ'ק עם סכום עתק. אמר לו הרב: ''קח את זה מפה מייד''.
הרב היה יכול לומר לעשיר שייתן את הכסף למזכירו, אבל הוא לא רצה להתקרב לכסף. הוא אמר שלמרות שכסף נראה יפה, בכסף יש הרבה לכלוך.
אני יודע על אחד מרבני הדור שסובל מכל מיני עניינים, וכשהוא היה מתקשר לרב אליהו ובוכה על צערו, הרב היה משיב לו: אמרתי לך לא לקחת כסף!
(הרב יעקב שכנזי, מורה צדק בעדה החרדית)
סמוך על גבאי הצדקה
פעם ראיתי את הרב זצ''ל יושב עם עשיר גדול, ואותו עשיר מספר לרב שהוא מעוניין לתרום סכום כסף רציני. ''אז תתרום'', אמר לו הרב מבלי להתרגש.
''כמה כסף?'' שאל העשיר.
''כמה שאתה יכול'', ענה הרב.
''אני אביא לך את הכסף בשבוע הבא'', אמר העשיר.
''אל תביא לי'', אמר הרב.
''אז למי אתרום?'', שאל העשיר.
''תתייעץ עם אנשים שימליצו לך על מקום טוב לתרום לו, לאנשים נאמנים''.
''אבל אני רוצה לתת לך דווקא'', התעקש העשיר.
''לא ולא'', אמר הרב. ''יש אנשים נאמנים שממונים על קופות צדקה. חלק נותנים לעניים, חלק נותנים לחתנים וכלות, חלק לישיבות, חלק הלוואות לנצרכים, חלק מסייעים למי שצריך ריפוי בחו''ל. רובם אנשים נאמנים. תברר מי נאמן ולו תיתן. מה, אתה לא סומך על האנשים?''
(ישראל טויטו, אל''מ במילואים)
ברכת הרב לא עולה כסף אבל שווה זהב
פעם היתה בבית הכנסת שלנו הכנסת ספר תורה. בבוקר אותו יום הבאתי את הנדיבים אל הרב זצ''ל כדי שיברך אותם. אחד מהם הביא לרב 5,000 דולר.
הרב לא הסכים לקבל את הכסף בשום אופן. אבל כשראה שהעשיר קצת נבוך הוא שאל אותו: ''בשביל מה באת אלי?'' אמר העשיר: ''לקבל ברכה''.
אמר לו: ''בשביל לקבל את הברכה שלי, אתה לא צריך להביא לי כסף''.
(רב בית הכנסת ''אהלי תורה'')
כאשר הרבנים יהיו מאוחדים, החילונים ירצו להצטרף
פעם הגיע אל הרב זצ''ל תורם גדול מחו''ל, אדם שבקלות ובלי היסוס יכל לתרום לו עשרות מליוני דולרים. אני הייתי המתרגם. ישבתי אצל הרב עם הרב שמואל אליהו, עם התורם ועם עוזרי הרב. אותו תורם אמר שכל מה שהרב אליהו יגיד לו לעשות הוא יעשה, וכמה כסף שהרב יגיד לו לתרום הוא יתרום.
הרב הביט בו ואמר: ''הכסף שיש לך הוא לא שלך!'' התורם לא הבין למה הרב התכוון. פתח הרב ספר של האור החיים הקדוש והראה לו שרק המיטה, השולחן והאוכל שייכים לאדם, ואילו כל השאר זה פיקדון שה' נותן לו כדי לחלק.
התורם פנה לרב ושאלו להיכן לתרום. הרב שאל אותו למי הוא תורם היום כסף, ואותו תורם הוציא חוברת עבת כרס של כל הרבנים להם הוא תורם, וליד כל שם מופיע סכום התרומה, שנע בין מאות עד מיליוני דולרים לכל רב.
''מה הקשר שלך לכל הרבנים האלה?'' שאלו הרב, והוא השיב כי יש לו עמם קשר טוב.
''אם תבקש מהם שיעשו לך טובה, הם יעשו?'' שאל הרב, והלה ענה כי הוא מניח שכן.
''אם תבקש להיפגש אתם, הם ייפגשו?'' המשיך הרב, והתורם השיב שכן.
''ואם תבקש שיבואו אליך הביתה, הם יבואו?''
''כן'', ענה ללא היסוס.
''אם כן'', ביקש ממנו הרב, ''תזמין לביתך עשרה מן הרבנים להם אתה תורם, שישבו יחד במעגל ושכל אחד יסביר לך מהי הדרך שבה הוא דואג לאחד את עם ישראל. היום יש תורה וחסד יותר משהיו בכל ההיסטוריה היהודית'', המשיך הרב, ''אבל הדבר היחיד שחסר זה האחדות בינינו, וזה הדבר שמעכב את הגאולה''.
''ומה עם החילונים?'' שאל התורם.
השיב לו הרב: ''כשכל הרבנים יהיו מאוחדים, כל החילונים ירצו להצטרף אלינו''. הרב לא לקח ממנו אפילו אגורה אחת, למרות רצונו של התורם, ועוד הוסיף ואמר לו: ''תפקידך הוא להיות יד ה' בעניין האחדות של עם ישראל''.
(הרב אבי ברמן, מנכ''ל ה-O.U. בישראל)
נקיות במצוות
למה השעון של הרב ביד ימין?
כל אחד יודע כי שעון עונדים ביד שמאל, כדי שיהיה נוח לכוון אותו ביד ימין. הרב היה עונד את השעון ביד ימין. פעם שאלתי אותו למה הוא עושה כן, והוא השיב לי: כדי לא להעליב אנשים.
לפעמים אתה מדבר בציבור ומישהו מסתכל בשעון. מה אתה חושב? שהשיחה שלך לא מעניינת אותו. אבל אולי הוא מסתכל בשעון בגלל סיבה אחרת. לפעמים הסתכלות בשעון עלולה להעליב אדם שמדבר אתך, כי הוא עלול לחשוב שאתה מחכה שהוא יסיים את דבריו. לכן היה הרב עונד את השעון ביד ימין כשהוא מכוון לפנים הגוף. כך הוא היה יכול להסתכל בשעון בלי להעליב את בן שיחו, אפילו לא במקצת.
עוד אמר לי הרב, שזה חוסך לו כל יום דקה קצרה של העברת השעון לפני התפילה מיד שמאל ליד ימין בשעת הנחת התפילין. זמן קצר זה יכול להצטרף לזמן רב אם מחשבים אותו בזמן ארוך. את הזמן הזה אפשר לנצל לדברים יותר מועילים.
(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)
לא כועס כלל
הרבה אנשים מספרים כי מעולם לא ראו את הרב אליהו זצ''ל כועס. כך מספרים כל בני ביתו, וכך מספרים כל אנשי לשכתו שעבדו איתו במשך שנים רבות. גם הדיינים והרבנים שעבדו עם הרב מספרים שהוא לא כעס אפילו פעם אחת במהלך עבודתו אתם.
פעם סיפר הרב בעצמו על האור החיים הקדוש סיפור שכנראה היה נר לרגליו.
הוא סיפר כי פעם הכעיס אדם אחד את רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש. אחרי דקה בא אותו אדם שהכעיס וביקש מהרב אור החיים סליחה. אמר לו הרב: כבר מחלתי לך.
שאל אותו הלה: אימתי?
ענה לו האור החיים: כשהכעסתני, מייד מחלתי לך.
סיפור זה מובא ארבע פעמים באור החיים בגירסה: ''מעשה בחסיד אחד''. ואומר החיד''א שזה הרב אור החיים בעצמו. כתב החיד''א שהוא שאל את בעל אור החיים: כיצד ניתן למחול באותו רגע שמכעיסים אותך? וענה לו הרב אור החיים: כתוב ''נושא עוון'', אם אדם עושה עוון, כביכול הקב''ה נושא את העוון, ואני מרחם על הקב''ה ולכן אני מייד מוחל לאותו אדם, שלא יהא הקב''ה נושא את עוונו.
אל תיקח ללב, רק עד הכפתור
פעם הגיע בשעת לילה מאוחרת רב אחד אל הרב זצ''ל והתחיל לבכות שעושים לו צרות, צרות של רבנים. אמר לו הרב: ''קח את הכול רק עד הכפתור. אל תיקח ללב''. אותו הרב התחיל לבכות, אני לא יכול. ראש הקהילה פוגע בי. האנשים בקהילה לא שומעים לי. מדברים אחרי גבי.
או אז פתח הרב אליהו מגירה מיוחדת שהיתה שמורה אצלו במיוחד לדברים הללו, מגירה בצד ימין של השולחן, ואמר לאותו הרב: ''יש פה כמה עיתונים שבהם כתבו עלי דברים כמו שכתבו עליך. אתה חושב שקראתי אותם? אני לא קורא''.
''אז למה הרב שם את זה לידו?'' שאל הרב המוטרד.
השיב לו הרב: ''כדי שיהיה גם לי מוסר, ושאני אדע שעל כל אחד מדברים, וגם עלי''.
נקי בממון אחרים
בעל ''אהלי יעקב'' זוכה לגן-עדן בזכות הרב
במשך שנים רבות היה הרב אליהו זצ''ל מתפלל בימים נוראים בסידורו של רבי יעקב מדרבנד, ''אהלי יעקב'', שחיבר פירוש על התפילה ועל הסליחות בכללם בעומק גדול על-פי הקבלה והמדרשים. הרב זצ''ל היה אומר עליו, שמתוך פירושו של הרב רבי יעקב ניכרת גדלותו העצומה בתורה בכל מקצועות התורה. פעם סיפר הרב מעשה פלא שקשור לרב עצמו עם הרב בעל ''אהלי יעקב'' ז''ל. סיפור שמעיד עד כמה צריך להיזהר בכספם של אחרים.
הרב אליהו בצעירותו היה מלמד בשכונות הבוכרים והיו באים הרבה בעלי-בתים לשיעור. תוך כדי הדברים הזכיר הרב כמה פירושים על התפילה של ימים נוראים מבעל ''אהלי יעקב''. ראה הרב שאחד מהשומעים של השיעור יהודי מבוגר ושמו יוחננוף הזדקף ונדרך לשמע שמו של רבי יעקב ז''ל.
אחר השיעור ניגש אותו אדם לרב ואמר לו: רבנו, אני הכרתי את הרב רבי יעקב ז''ל. ויש לי גם מזכרת ממנו. הוא היה שכן שלי, והיה עני מרוד, ופעם ביקש ממני הלוואה נתתי לו והוא כתב לי שטר עליה, כי אסור לתת הלוואה בלי שטר. לא עלינו נפטר אותו צדיק ולא הספיק לפרוע את השטר, ויש לי את השטר הזה למזכרת ממנו.
הרב אליהו שמע את הדברים ונזדעזע, מיד שאל את אותו עשיר: אני יכול לבקש ממך טובה? אמור בבקשה עכשיו שאתה מוחל לאותו צדיק על הלוואתו זו. כשתגיע לבית תכתוב על השטר: ''פרוע'' או ''מחול''. שאל אותו עשיר לרב: האם אני צריך לספר על כך לאשתי? אמר לו הרב: אין צורך לצער אותה.
סיפר הרב אליהו, שלמחרת בבוקר אחרי תפילת ותיקין הוא רואה את אשתו של אותו עשיר מחכה לו, עומדת בפתח בית הכנסת. כשיצא אמרה לו: חכם, יש לי בקשה קטנה. חלמתי את הרב רבי יעקב ז''ל בעל האהלים שהיה שכן שלנו. ראיתי אותו בחלום, ואמר לי שמאז פטירתו לא נותנים לו להכנס לגן-עדן. רק בלילה זה זכה להיכנס בזכות חכם מרדכי, והוא ביקש ממני שאגיד תודה לרב אליהו על החסד הגדול הזה.
הוסיפה ואמרה לו: חכם, אני לא יודעת האם החלום אמת או שקר. אני לא יודעת למה הוא אמר את זה דווקא לי. אני לא יודעת האם באמת הוא לא היה בגן-עדן עשרות שנים, ולא יודעת למה היה לו צער כל כך גדול. אבל הוא ביקש ממני, וכך עשיתי.
בינתיים יצא הבעל של אותה אישה מבית הכנסת, וכשראה את אשתו מדברת עם הרב, נעמד בצד כדי לא להפריע. סימן לו הרב שיתקרב. כשהתקרב אמר לרב כולו נרגש: רבנו, יש לי לספר לך חלום שחלמתי הלילה. סיפר אותו עשיר לרב שחלם את אותו החלום שחלמה אשתו, על הרב יעקב דרבנד ז''ל.
אמר לו הרב: ספר לאשתך מה היה אתמול בלילה אחרי השיעור. סיפר העשיר לאשתו על שטר ההלוואה שהוא קרע בליל אמש. התחילה אותה אישה לבכות ואמרה: אוי לנו שבגללנו היה אותו צדיק בצער כל כך גדול עשרות שנים.
אמר להם הרב: אשריכם. יש לכם זכות גדולה שהלוויתם כסף לאותו צדיק בשעת דחקו, ועכשיו בזכותכם זכה להכנס נקי לגן-עדן. אשריכם ואשרי חלקכם.
סיים הרב בצרי את סיפורו ואמר: כידוע שבשמים מדייקים מאוד בשמו של אדם. וכשהאישה אמרה לרב כי קראו לו בשמים ''חכם מרדכי'', הוא נזדעזע משני דברים – גם מהמעשה וגם מכך שקראו לו בשמים ''חכם''. אבל כשהרב אליהו היה מספר את הסיפור הזה, היה משמיט את המילים ''חכם מרדכי'' ולא היה מספרו כלל. והיה מספרו רק כדי ללמד את החשיבות להיזהר בממונם של אחרים.
(הרב דוד בצרי, ראש ישיבת המקובלים ''נהר שלום'')