פת במלח תאכל · הבבא סאלי מציל את הרב ממכות
הבבא סאלי זצ''ל נהג לערוך סעודות שאיש לא הבין את עומק משמעותן. אחת הסעודות נקבעה ליום שבו עבר את גיל אביו. לסעודה זו שלח לקרוא להגר''מ אליהו זצ''ל. כשקראו למו''ר הרב, סירב לבוא מפני שבאותה תקופה היה אבל על אמו ולא רצה להסב בסעודה. ''מצטער'', אמר לשליחים, ''אסור לי להשתתף בשמחה''. אמרו לו השליחים: ''אם אינך בא מרצון ניקח אותך בכוח''. ראה מו''ר הרב שאין ברירה ונסע איתם. כשנכנס לביתו של הבבא סאלי והביט סביב, ראה שכולם שמחים, שותים ערק והוא עצוב.
'בוא שב לידי', סימן לו הבבא סאלי. נתיישב לימינו. לקח הבבא סאלי את אולרו האישי, קילף מלפפון, ונתנו בידו של הרב אליהו. אמר הבבא סאלי: ''בכלים של אחרים אני יודע שאינך אוכל, הנה קילפתי עבורך באולר שלי''.
לפתע נכנסו לחדר שלושה שוטרים. ''הרב מרדכי אליהו נמצא פה?'' שאלו. נענה להם הבבא סאלי: ''בואו הנה הוא לפניכם. ספרו לו מדוע אתם פה!''.
התברר שבאותו היום ערכו משפט לפושע אחד, סרבן גט, ובית הדין פסק להכניסו לכלא. פושע זה לא קיבל עליו את הדין אלא הלך ועבר בין הדיינים והיכה אותם מכות נמרצות בזה אחר זה. כשהגיע לבית מו''ר הרב לא מצאו, כי הבבא סאלי שלח לקרוא לו לסעודה.
הסתכל הבבא סאלי על מו''ר הרב ואמר לו: ''נו, סתם קראתי לך בשנת אבל? האם אמך שבשמיים אינה שמחה שאתה פה?''