ענווה · הרב אליהו מבקש סליחה
סיפרה המזכירה של הרב: היה זה ערב ראש-שנה. בזה אחר זה נכנסנו כל העובדים אל הרב זצ''ל בחרדת קודש לקבל ברכת ''שנה טובה'' מרבנו הקדוש. איחלנו לו: ''שנה טובה'', והוא אמר לנו בחיוך: ''למה אתם כל כך קמצנים?! תגידו: 'תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!'''. חייכנו ובירכנו: ''לשנים רבות, נעימות וטובות''.
לאחר כמה ימים, בערב יום כיפור, שוב נכנסנו אליו. הפעם כבר ידענו מה לברך, וכך קיבלנו גם כן ברכה לשנים רבות, נעימות וטובות. כאשר הרב יצא מהלשכה באותו יום, הוא עבר לידינו ושוב בירך את כולנו. אך יצא מדלת הלשכה וירד מדרגה אחת, חזר אחורנית ונכנס שוב ללשכה, פנה אלי ואמר: ''אני מצטער. שכחתי לבקש סליחה על כל הטרחה והעבודה שאני מטריח אתכם!''
בהשתאות עצומה גמגמתי: ''מה פתאום? אני זו שצריכה לבקש סליחה על הטעויות שעשיתי והטרחה'', אך הרב עצר את דיבורי בידו, בירך שוב לשלום ויצא.
(נעמי קנובל, המזכירה של הרב)
כדי שלא לבייש
שח לי הרב יוסף אורן שליט''א, המוהל הירושלמי הידוע: פעם איחרתי לברית בשעה שלמה. כשהגעתי לאולם ראיתי מרחוק את הרב אליהו יושב ומחכה. נחרדתי כשראיתיו, לא ידעתי שהרב זצ''ל אמור להיות הסנדק. נאמר לי שהרב המתין במשך כל אותה שעה. הגעתי לרב כולי מבויש ומלא התנצלות וראיתיו נינוח וללא סימני לחץ. תגובתו היתה: ''עתה באתי'', כאומר: גם אני הגעתי רק עכשיו – וזאת, כדי לא להביך אותי.
(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)