ענווה · רב-אלוף במניעת מחלוקות
הרב זצ''ל, כהרגלו בקודש, מעולם לא אמר על הכשר מסוים: ''לא טוב'' או '''בעייתי'', אלא תמיד בלשון חיובית: ''יש הכשר אחר טוב''.
פעם ניגש אל הרב בסיום תפילת שחרית אדם שהציג את עצמו כבעל מסעדה. הוא סיפר שלצורך עבודתו הוא צורך כמויות גדולות של צ'יפס ושמע שיש בעיות כשרות עם הצ'יפס שהוא קונה, הוא בא כעת לשאול את הרב האם אכן יש בעיה עם הכשר זה. הרב השיב: ''יש הכשר אחר שהוא טוב''. אותו אדם לא ירד לסוף דעתו של הרב ושאל שוב ושוב: ''אבל ההכשר שאני משתמש הוא טוב או לא טוב?'' והרב שוב ושוב לא פוסל את ההכשר, אלא מציע הכשר אחר. ניתן היה לראות שאותו אדם חושב שהרב לא הבינו אך נכנע, קיבל ברכה והלך.
למחרת חזר אותו אדם אל הרב והמתין בתור, כשהגיע תורו הציג את עצמו כמי שהיה אתמול, אך טען שהרב לא הבינו או שהוא לא הסביר טוב. להפתעת כולנו, הוציא האיש מתיקו עטיפה של חבילה ענקית של צ'יפס, הניח אותה על שולחנו של הרב והפעם שאל שוב, בקול ברור וחזק, כשהוא מצביע על ההכשר: ''רבנו, ההכשר הזה, ההכשר הזה, זה ההכשר ששאלתי עליו אתמול – הוא טוב או לא טוב?''
קשה היה להתאפק מלצחוק נוכח המראה המיוחד – נועז ותמים כאחד, וגם הרב העלה חיוך אבהי חם כלפי אותו אדם ואמר לו: ''יודע אני שזהו ההכשר ששאלת, אך אמרתי לך שיש הכשר טוב פלוני שכדאי לך לקנותו...'' ואז נפל האסימון לאותו אדם והוא אמר בהתפעלות: ''אה, אז ההכשר הזה לא טוב, למה לא אמרת לי את זה מהתחלה, רבנו?...''
פעמים רבות הרב נשאל מה דעתו להלכה, והיה משיב בשאלה לשואל: ''ומה דעת המרא דאתרא אצלכם?'', ולמרות שהיו עקשנים המנסים בכל כוח לשמוע את דעתו, הרב היה בשלו: ''קודם יש לשאול את המרא דאתרא''.
ואם היה השואל אומר שהמרא דאתרא מסופק בעניין וכד', היה הרב אומר: ''טוב, אם הוא מסופק ורוצה לשאול – שיבוא לשאול בעצמו''. בכך, הרב בגאונותו ותקיפותו מנע מחלוקות רבות.
כשרצינו להקים מרכז רוחני בנשיאות הרב בעיר ובאנו לשאול את דעתו, השיב הרב: ''לשאול את המרא דאתרא להסכמתו, ואם הוא יסכים אז ברכה והצלחה''.
כשהראיתי את תשובת הרב זצ''ל למרא דאתרא שליט''א, הוא אמר: אם כולם היו הולכים בדרכו של הרב כשהם משיבים, רוב המחלוקות היו נמנעות.
(עוזי ברנע, מגבאי בית הכנסת ''היכל יעקב'')