נקיות · זריזות להציל עגונה
מורנו ורבנו הרה''ג רבי עזרא עטייה זצ''ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה מספר:
פעם היה לש''ך משפט עם בן אחותו בעניין ירושה, ורצו לדון בפני בית דין שבעיר וילנא. אמר לו בן אחותו: כאן כולם מכירים אותך ובוודאי יפסקו לטובתך, ואינני רוצה לדון כאן, אלא נלך לכפר נידח ונבקש מרב קטן שלא מכיר אותך, ומה שיפסוק לנו נקבל. אמר הש''ך: אני מסכים. הגיעו שניהם לאחד הכפרים ובקשו מהרב המקומי שיפסוק להם. התחיל הש''ך לטעון את טענותיו והביא ראיות מהגמרא בבבא קמא ובבא מציעא ועוד ועוד. לעומתו, בן אחותו אמר: כבוד הרב, אני לא יודע לטעון, והרב יפסוק את הדין. אמר הרב: אני צריך לעיין וכבר אני חוזר. כשחזר הרב לחדר פסק שהש''ך חייב. אמר הש''ך: אם כן, אני משלם, אבל מהיכן כבודו פסק זאת? אמר לו הרב: אתמול הייתי בוילנא וראיתי ספר של הש''ך ובסימן פ''ה כתב שאתה חייב. אמר הש''ך: כשכתבתי את הש''ך לא הייתי נוגע בדבר וכתבתי כדין, וכעת כשאני נוגע בדבר כל ההוכחות שהבאתי הם לטובתי. ומכאן שצריך כל אדם לבדוק שאינו נוגע בדבר.