אור ברסלב

אביהם של ישראל

נקיות

זריזות

זריזות להציל עגונה

מורנו ורבנו הרה''ג רבי עזרא עטייה זצ''ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה מספר:

פעם היה לש''ך משפט עם בן אחותו בעניין ירושה, ורצו לדון בפני בית דין שבעיר וילנא. אמר לו בן אחותו: כאן כולם מכירים אותך ובוודאי יפסקו לטובתך, ואינני רוצה לדון כאן, אלא נלך לכפר נידח ונבקש מרב קטן שלא מכיר אותך, ומה שיפסוק לנו נקבל. אמר הש''ך: אני מסכים. הגיעו שניהם לאחד הכפרים ובקשו מהרב המקומי שיפסוק להם. התחיל הש''ך לטעון את טענותיו והביא ראיות מהגמרא בבבא קמא ובבא מציעא ועוד ועוד. לעומתו, בן אחותו אמר: כבוד הרב, אני לא יודע לטעון, והרב יפסוק את הדין. אמר הרב: אני צריך לעיין וכבר אני חוזר. כשחזר הרב לחדר פסק שהש''ך חייב. אמר הש''ך: אם כן, אני משלם, אבל מהיכן כבודו פסק זאת? אמר לו הרב: אתמול הייתי בוילנא וראיתי ספר של הש''ך ובסימן פ''ה כתב שאתה חייב. אמר הש''ך: כשכתבתי את הש''ך לא הייתי נוגע בדבר וכתבתי כדין, וכעת כשאני נוגע בדבר כל ההוכחות שהבאתי הם לטובתי. ומכאן שצריך כל אדם לבדוק שאינו נוגע בדבר.

כל מי שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעים

פעם שהה מו''ר הרב זצ''ל בארצות הברית וביקר את אחד מראשי הקהילה, שהקדיש הרבה מזמנו למען הציבור. האיש היה עשיר ביותר והיה תורם הרבה מכספו למען הציבור. בבוא הרב לביתו הוא מצא את העשיר כשפניו נפולות. שאל אותו הרב לפשר הדבר והעשיר אמר כי כל העושר הגדול שלו הולך לאבדון. ''יש לי בן יחיד והוא מסתובב עם גויה. כל נכדיי יהיו גויים ובכל רכושי הרב שאספתי ישלטו גויים'' סיפר בכאב.

''האם שלחת אנשים לדבר איתו?'' שאל הרב.

''בוודאי'' השיב העשיר. ''כל מי שהיה יכול לדבר כבר דיבר איתו והוא בשלו, רוצה את הגויה''.

תוך כדי דיבור ביניהם, נכנס הבן עם חברתו הנוכריה לבית, אמר שלום רפוי ונכנס עם חברתו לחדר.

האב המסכן פלט אנחה כבדה ודמעות נקוו בעיניו. ''אני מיואש''.

''תאמר לבן שלך שאני רוצה לדבר איתו חמש דקות'' אמר הרב.

הלך העשיר לחדר של בנו ואמר לו כי הרב רוצה לדבר איתו רק חמש דקות. ''נמאס לי מכל הרבנים'' אמר בנו של העשיר הגדול. ''כבר שלחת אלי את כל הרבנים של הקהילה ולא שכנעו אותי. מה יוסיף לך עוד רב אחד?''.

''רק חמש דקות'' התחנן האב על נפשו.

''רק חמש דקות ואל תשלח יותר שום רב'' הסכים הבן.

יצא הבן מחדרו ואמר לחברתו שהוא חוזר בעוד חמש דקות, ונכנס לחדר העבודה של האבא לדבר עם הרב ביחידות. אחרי חמש דקות אף אחד לא יצא. עברו עשר דקות והשיחה התמשכה. לאחר עשרים דקות יצא הבן של העשיר מהחדר, ניגש לאבא שלו, נישק את ידו ואמר לו שהוא עוזב את הבחורה ולא ילך נגד אביו בבחירת האישה. האב המאושר לא ידע את נפשו מרוב אושר. בינתיים ניגש הבחור אל חדרו ואמר לבחורה שעכשיו לא מתאים להם להפגש. הוא ביקש ממנה ללכת כעת ואחר כך הוא ידבר איתה בצורה יותר ברורה.

כשהרב יצא מהחדר ניגש אליו העשיר וכולו אומר תודה. ''לא יודע איך להודות לך, הצלת את חיי'' אמר העשיר. ''מה אתן לך?''.

''כלום'' אמר הרב.

בכל זאת ביקש העשיר להודות, והוציא את ספר הצ'קים מכיסו. כתב צ'ק של מיליון דולר ונתן לרב. ''בשביל הילדים'' אמר, ''כדי שתוכל לחתן אותם בשמחה כמו שאני אחתן את הבן שלי''.

''אין צורך'' אמר הרב. ''יש לי מספיק משלי. יש לי משכורת מסודרת ואין לי צורך בכספך''.

התחנן העשיר לרב שיקח את התשורה הקטנה שהוא יכול לתת לו בתמורה לחסד הענק שהרב עשה עמו, אך הרב סירב. ''אולי תיקח את הכסף ותתן לישיבה בירושלים. איזה ישיבה שאתה רוצה'' ניסה.

''קח אתה את הכסף ותן אותו אתה לישיבה'' אמר הרב לעשיר.

סיפר הרב זעפרני, מזכיר הרב שהיה נוכח באירוע, שהוא כל הזמן קיווה שהרב יקח את התרומה. ''יש כל כך הרבה ישיבות בארץ שצריכות את הכסף הזה. כל כך הרבה דברים טובים אפשר לעשות בו. למה הרב לא לוקח?''. אבל הרב בשלו, לא מוכן לקחת את הכסף.

אחרי שיצאו מבית העשיר אמר הרב למזכיר, דע לך כי מי שלוקח כסף יש לו נגיעה. וכשלאדם יש נגיעה כלשהיא – הדברים שלו לא נקיים ולא נכנסים אל הלב של השומע.

הרב הביא סיפור שהיה בימי הבן איש חי. היה תלמיד חכם אחד שלמד עד שעה מאוחרת בלילה בבית המדרש, ואחר שגמר לימודו בשעה מאוחרת חזר לביתו כשכל העיר חשוכה. לפתע הוא רואה בית אחד מואר וחשב בליבו אולי יש שם אדם חולה. ניגש לבית במהירות, דפק בדלת ונכנס והנה הוא רואה את עשירי הקהל יושבים סביב שולחן ומשחקים קלפים. ''סליחה'' אמר התלמיד חכם. ''מצטער שאני מפריע אבל לא מתאים לכם להתעסק בזה. מחילה שאני מעיר לכם, אבל בשעה כזאת הנשים שלכם מחכות לכם''. כך הוא דיבר, והעשירים הללו התביישו ממנו וחיפשו דרך להימלט מתוכחתו.

לפתע קם אחד העשירים ואמר: ''אנחנו באמצע המשחק ולא ברור למי הולך הכסף שנמצא כאן במרכז השולחן. כיוון שאתה תלמיד חכם ועני, אנחנו ניתן לך את הכסף ונתפזר לביתנו''. הסכימו בני החבורה וכך עשו.

אחרי כמה חודשים אזל הכסף של אותו תלמיד חכם ואשתו ביקשה ממנו לחפש מקורות הכנסה. הוא לא מצא אבל חשב בליבו, מי יודע אולי נעשה כמו בפעם הקודמת שנתנו לי העשירים כסף רב.

שוב נשאר אותו תלמיד חכם ללמוד עד שעה מאוחרת בבית המדרש, וכשחזר לביתו שוב הוא רואה באותו בית אור. חשב בליבו אולי יש שם חולים וכו', כמו בפעם הקודמת. נכנס אל הבית ושוב הוא רואה את אותם אנשים משחקים שוב בקלפים. חזר אותו עני על דבריו שאמר בפעם הקודמת, בדיוק מילה במילה, רק שהפעם העשירים הרימו את קולם, גערו בו וגירשוהו מהבית בבושת פנים. אותו תלמיד חכם נעלב בכל ליבו ונפשו ולא הבין למה בפעם הקודמת כיבדוהו כל כך ונתנו לו כסף רב, ואילו בפעם הזאת אותם אנשים באותו הבית ואותן המילים גרמו את ההיפך הגמור.

הלך אל בעל הבן איש חי ונפשו בשאלתו. הסביר לו הרב בעל הבן איש חי את סוד הנקיות: תלוי מה המניע שלך, האם המצווה או הכסף. אם המצווה היא המניע – כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. אבל בפעם השניה המניע שלך היה באמת הכסף, לכן דבריך לא נשמעו.

אחרי הסיפור הזה הבין המזכיר למה דבריו של הרב עשו רושם במקום שבו לא הצליחו רבנים אחרים.

זהירות מנגיעה בדין

הרב זצ''ל, שהיה דיין שנים רבות, נזהר מאוד מלהיות נוגע בדין. כמה פעמים ניסו רבנים לדבר איתו על פסקי דין שהוא ישב בהם והוא לא הסכים לשמוע אותם כלל. במקרים שבהם היה מדובר באנשים חשובים הוא היה שם את השפופרת של הטלפון על ברכיו כדי לא לנתק לאדם את הטלפון, אבל לא היה שומע את הדברים שלא ליפול באיסור תורה של ''שמוע בין אחיכם''.

כמה פעמים פסל הרב את עצמו כאשר דיברו איתו אנשים במסווה של דברי תורה ואחר כך הסתבר שהם שלוחים של בעלי הדינים להשפיע על גזר הדין.

תכינו את הפנסים

הנקיות של הרב זצ''ל הכ''מ הייתה גם בדברים הגדולים וגם בדברים הקטנים ביותר. כשהייתי ילד והיה מו''ר אבא לוקח אותי ואת אחי לסליחות, היה מכין אותנו לילה קודם לכן להכין פנסים וכדו', כדי שנתרגל למחשבה של הסליחות כבר לפני השינה. וכך בבוקר היינו קמים באשמורת הבוקר ביתר קלות. וכשהיינו קמים היה מעיר אותנו בלחש כדי שאמא לא תתעורר ולא יהיה גזל שינה חלילה ויצא שכרנו בהפסדנו.

וכך הייתה כל הדרך אל הסליחות בלחש גמור, לא לטרוק את הדלת של הבית שלא יתעוררו השכנים. ולא לדבר בקול בחדר המדרגות שלא להפריע את מנוחתם. וכך כל הדרך לבית הכנסת, הכל כדי להזהר מגזל שינה, שלא ניתן להשיבו.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

תוכל לשמור לי על הספר?

זכינו לקחת את בננו שילה, בגיל 3, לחלק'ה אצל מו''ר הרב זצ''ל. ידענו מתחילה, וכך גם נמסר מהלשכה בשם הרב, כי למרות העומס העצום של הפונים לרב, שימלאו את המדרגות והרחבה כולה, הרי ברגע שנגיע עם הילד, הרב יקדים לקבל אותנו בשמחה. ואכן כך היה. הרב קיבל אותנו בשמחה, במאור פניו הקדושות, שמח אותנו במשמעות מנהג החלק'ה, בירך את כל המשפחה ואת הבן, ובעדינות רבה גזר תלתל מאחורי הראש מבלי שהבן ירגיש.

במהלך המעמד, הרב פתח עם בננו הקטן בשיחה על מבטא האות ב' בלי דגש, כאשר בננו, בהגייה תימנית, מתעקש לומר בית רפויה, ולא בית דגושה. הרב מאוד נהנה מהשיח עם הבן, ועשה זאת בפנים שמחות ומחייכות. ביקשנו להעניק לרב ''מתנה'', למרות שידענו מראש כי הרב לא לוקח מאומה משום אדם בעולם!

ובכל זאת, מאוד רצינו להוקיר תודה. עטפנו בבית את הספר ''אנציקלופדייה לחכמי תימן'' שיצאה באותם הימים, בתקווה שייתכן ועדיין הספר אינו נמצא בספריית הרב. מסרנו את הספר העטוף בידי הבן הקטן, והוא הגישו בשמחה לרב.

והרב – זרח מאושר לפנינו, נטל את הספר בידיו, הביע תודה רבה ואמר שאכן הוא מאוד אוהב ספרי לימוד וישמח בספר הזה. הוא לא רצה לפגוע בבן, ולכן הוא אמר לו: ''בקשה קטנה יש לי, שהבן ישמור לו את הספר בבית, ותמיד כשאצטרך אותו אבוא אליכם ואשתמש בספר''.

עד היום הספר מונח שמור אצלנו. ואנחנו, מה נעשה, עודנו מצפים בתחינה לזכות לזיו פניו הקדושות שיבוא ויעיין בספר, וספרו שלו עודנו זכות רבה עבורנו בהיותו מונח בביתנו.

(הרב משה עמיאל, בנימינה)

כשרות בהשגחת הרב זה גם בין אדם לחבירו

לפני כשמונה שנים, עוד בטרם הייתה כשרות ''ישא ברכה'' של מרן הרב, סוחר בבשר קיבל על עצמו את כל הידורי הכשרות של הרב מרדכי אליהו, ומו''ר הרב זצ''ל ניאות לתת לו הכשר בשלושה תנאים נוספים:

א. מחיר הבשר יהיה שווה לכל נפש כך שגם אברכים יוכלו לרכוש בשר לשבת ולחג.

ב. אין להזריק מים בבשר.

ג. אין להוסיף שומן צמחי לבשר.

הבשר יצא לשוק בהצלחה, אנשים נהנו מכשרות מיוחדת, עם הידורים רבים שהרב וצוות הכשרות שבהנהגתו הנהיגו, וגם מאיכות בשר טובה במיוחד.

לאחר תקופה בה איש העסקים שיווק את הבשר, הוא סיפר לי שהוא עומד לסגור את העסק כי המתחרים שלו בהכשרים האחרים גובים מחיר יקר הרבה יותר וגם מוסיפים מים וסויה (שומן צמחי) בבשר ולכן לא משתלם לו להמשיך. הוא ביקש מהרב שיתיר לו להוסיף מים ושומן צמחי, ואף התחייב בפני הרב לציין כמקובל על גבי האריזה שיש תוספת של 10% מים וכן שומן צמחי. אך הרב לא הסכים להתיר לו, וגם לאחר שהוא הודיע לרב כי הוא ייאלץ לסגור את העסק, הרב אמר לו שאם הוא לא יכול לעמוד כלכלית בזה אז הוא יכול לסגור את העסק.

הלכתי בעצמי לרב על מנת לשאול אותו: מדוע הרב אוסר?

השיב לי הרב: בוא נאמר שאתיר לו להוסיף מים ונחייב אותו לציין זאת בצורה בולטת על האריזה שיש תוספת של 10% מים. אך מה יקרה אם המכונה לא תדייק ותוסיף 12% מים במקום 10%? חתימת הכשרות שלנו תהיה על גזל? לזה אני לא מוכן...

(הרב דוד לחיאני, צפת)

ביומו תיתן שכרו

בחסדי ה', שנים ארוכות זכיתי להדפיס את שיעורי 'קול צופיך' של מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו זצוק''ל. מו''ר הרב היה מקפיד לשלם לי בעצמו, מיד כשסיימנו את כל ההגהות על השיעור ובירכנו על המוגמר, והיה רגיל לומר לפני התשלום: 'הריני בא לקיים מצוות ביומו תתן שכרו'.

בשנת תשס''ד בשבוע פרשת ויקהל-פקודי (גליון 259) שהה כבוד הרב בחוץ-לארץ, וביום שני של השיעור השבועי, שידרו את השיעור מחו''ל, השיעור עסק בדיני 'חודש ניסן וברכת האילנות'.

אני, כרגיל, הדפסתי את השיעור באותו הלילה, ושלחתי אותו בפקס' למספר שמסרו לי אנשי לשכת הרב מראש.

למחרת, התקשר אל ביתי אחד מאנשי הלשכה שליוו את הרב לחו''ל, וציינתי בפניו שיש לי כמה שאלות לרב על השיעור, והאם אוכל לדבר עימו. לאחר מספר רגעים, שוחחתי עם כבוד הרב והוא ענה לכל שאלותיי, ובסיום השיחה נפרדנו לשלום.

הנחתי את שפופרת הטלפון מידי, ואמרתי לאשתי שישבה לידי: ''עוד כמה שניות, הרב יתקשר אלי בחזרה!''

ואכן כך היה - הטלפון צלצל. וכששאלתי: ''מי זה'', ענה הקול: ''מדבר מרדכי''.

לא ידעתי מה לומר, והרב פתח ואמר: ''היום אני לא יכול לשלם לך, ואני מבקש מחילה על 'ביומו תתן שכרו'''.

לא ידעתי את נפשי, מי אני ומה חיי, ואמרתי לרב: ''בוודאי שאני מוחל, הרי הרב בחו''ל...''

זו היתה מעלתו וענוותנותו.

(נעם הלוי, מדפיס שיעורי 'קול צופיך' של מו''ר הרב)

מה לעשות עם 3 מיליון פראנקים?

מסופר על עשיר גדול מאוד שרצה לתרום כסף רב לתלמידי חכמים, אלא שביקש לעשות זאת בדרך של השקעה בבנק והרווח ינתן לצדיק. הגיע אל הבבא סאלי זצ''ל והציע לו את ההצעה הבאה: ''אפקיד עבורך שלושה מיליון פראנקים בבנק בתוכנית חסכון ותהנה אתה מרווחי הריבית מידי חודש''.

מיד כשהלך העשיר, שלח הבבא סאלי את שמשו אל הגר''מ אליהו זצ''ל ובפיו שאלה האם מותר ליהנות מהריבית. אחר עיון בשאלה, השיב מו''ר הרב: ''יש מקום להקל, אבל הבבא סאלי לא יסכים''.

חזר השמש לבבא סאלי ואמר לו: ''חכם מרדכי עיין באריכות ובסוף פסק: מותר''.

''וחוץ מזה'', שאל הבבא סאלי, ''מה עוד אמר לך?''

אמר השמש: ''הוא סיים ואמר שכבודו לא יסכים''.

''אהה'', אמר הבבא סאלי. ''אכן כך, אין דעתי נוחה מזה''.

למחרת, כשחזר העשיר אמר לו הבבא סאלי: ''אני לא מסכים''. העשיר התפלא והלך לשמשו לשאול אותו לסיבת הדבר. סיפר לו השמש שאמש היה אצל הרב מרדכי אליהו שפסק שמעיקר הדין אין בעיה, אבל הבבא סאלי לא יסכים. מיד לקח העשיר את כתובתו של הרב אליהו ונסע אליו. מיד כשנכנס לביתו שאל: ''אתה חכם מרדכי? אתה, אתה, אתה תגיד לבבא סאלי מה לעשות?''

''אני?'' השיבו הרב אליהו, ''אני עפר ואפר תחת רגליו של הבבא סאלי!'' או אז סיפר לרב אליהו שהוא העשיר שבא לבבא סאלי.

כשסיים, העמידו הרב אליהו במקומו: ''אתה! אתה! אתה תגיד לבבא סאלי מה לעשות?''

העשיר נדהם. ''אני עשיר'', אמר בגאווה ''אף אחד לא מדבר איתי ככה!''

אמר לו הרב: ''גם אני עשיר''. נרגע העשיר ושמע את עצת הרב.

חזר העשיר אל הבבא סאלי ונתן לו את הכסף, הפעם ללא תנאים.

''כבוד הרב יעשה בכסף כטוב בעיניו'', אמר בענווה.

הביט בו הבבא סאלי כשחיוך בעיניו. ''היית אצל חכם מרדכי, הא? לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי''. לקח הבבא סאלי את הכסף ומייד חילקו לעניים.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה