אור ברסלב

אביהם של ישראל

נקיות

זריזות

בנו של הרב זכה בתביעה, הרב שילם

העיתונים ''יום השישי'' ו''ערב שבת'' היו עיתונים עם תכנים דתיים, אבל לפעמים הם היו נכשלים, כמו כל עיתון, בלשון הרע, גם כנגד רבנים בכלל וגם כנגד הרה''ג מרדכי אליהו זצ''ל. לא תמיד זה היה בכוונה, לפעמים איזה כתב הביא ידיעה לא מוסמכת והעורכים לא בדקו כל צרכם. וכך זה קרה פעם, פעמיים או יותר.

אחת הדרכים שבהן מתמודדים עם כתבות כאלה היא תביעה בבית-משפט אזרחי. הרב מרדכי אליהו לא היה מוכן ללכת לתביעה בבית-משפט אזרחי אפילו במקרים שבהם בוודאי היה יוצא זכאי. אדם במעמדו היה יכול לזכות במאות אלפי שקלים על כל תביעה של לשון הרע, אבל הרב חשב שזה חילול השם להזדקק לבתי-משפט, גם במקרים שזה מותר על-פי ההלכה. הציבור עלול ללמוד ממנו להזדקק לבתי-משפט גם במקום שצריך ללכת לבית הדין, ולכן הוא היה מוכן לספוג את העלבונות ובלבד שלא להזדקק לבתי-משפט.

מספר ישראל גליס:

הייתי עורך חדש בעיתון ''ערב שבת'', שבעברו נכשל כמה פעמים בלשון הרע. השתדלתי לתקן את המעוות, אבל פעם אחת הייתי בארצות-הברית למשך שבועיים, ובתקופה הקצרה הזו אחד הכתבים כתב משהו שלילי על אחד מבני המשפחה של הרב, דבר שהסתבר כדבר שאינו נכון כלל. אותו בן החליט להיפרע מהעיתון על כל מה שכתבו על הרב בעבר, ותבע אותי ואת העיתון בבית-משפט אזרחי על סכום נכבד מאוד.

הבן של הרב זכה בכל סכום התביעה, ובסופו של דבר אני הייתי צריך לשלם את הסכום הזה מכיסי. לא ידעתי איך אגייס סכום כל כך נכבד.

עשיתי את מה שתמיד אני עושה והלכתי לבית הרב אליהו. סיפרתי לו שיצאתי חייב בדין ושאלתיו מה עלי לעשות. הרב אמר לי: ''יצאת חייב בדין? תשלם!''. אמרתי לו: ''אין לי''. אמר לי הרב: ''זו אחריות שלך שלא יכתבו לשון הרע בעיתון שאתה עורך. לא עמדת באחריות שלך – תשלם''. עוד אמר לי הרב, שהתשלום הזה אינו מכסה את הנזק של לשון הרע שכותבים על רבנים. ''לשון הרע על רב עלול לגרום פגיעה חמורה בהלכה. תאר לעצמך שמישהו ששומע שיעורים באופן קבוע אצל רב פלוני יקרא כתבה שלילית שמתפרסמת אצלך בעיתון. הוא יאמר: למה לי לשמוע שיעורים אצל הרב השלילי הזה? וכל האשמה של מניעת התורה שלו ושל אחרים היא באחריותך'', הסביר לי הרב.

''תאר לעצמך שלמישהו יש שאלה הלכתית בהלכות נידה או בהלכות שבת והוא קורא שהרב האלמוני עשה מעשה רע. אם זה אמת, שקר או חצי שקר, זה כבר לא משנה. אותו אדם לא ילך לשאול יותר את הרב הזה שאלות הלכתיות. הוא עלול לא לשאול שום רב שאלה, כי הוא יקשר בין כל הרבנים, וכתוצאה מכך יפעל לפי דעתו האישית ולא לפי מה שהתורה מצווה אותו''.

כשהבנתי את חומרת העניין הזדעזעתי. כשהרב ראה מה שעובר עלי הוא הוציא ממגירה שהיתה ליד שולחנו פנקס צ'קים אישי ואמר לי: ''אתה פגעת בבן משפחתי ואתה צריך לשלם. אני יודע שאין לך, קח את הכסף ובלבד שאותו בן משפחה לא ידע שאת הכסף קיבלת ממני''. הרב כתב לי צ'ק עצמי על כל סכום התביעה ואמר לי: ''תפרע את הצ'ק בבנק ותשלם במזומן''.

יצאתי מבית הרב רועד כולי כשהצ'ק בידי. לא יכולתי לעמוד על רגליי. ישבתי בחוץ על המדרגות והתחלתי לבכות כמו ילד קטן. כזו גדלות נפש לא ראיתי מעודי.

כמובן שעשיתי את מה שהרב אמר. אני חושב שאותו בן משפחה לא יודע עד היום מהו המקור האמיתי של הכסף שהוא זכה בו בתביעה. אולי רק עכשיו, כשהוא יקרא את הסיפור הזה, הוא ידע את הסיפור האמיתי.

מיותר לספר שמאותו יום ואילך נזהרתי אלף פעמים שלא יצא שום אבק של לשון הרע מתחת ידי. את הלימוד שלי כבר למדתי.

(ישראל גליס, עורך עיתון ''ערב שבת'' לשעבר)

אתרוג באלף דולר

את הסיפור הזה סיפר לי הסוחר שהיה מביא מדי שנה אתרוגים לרב זצ''ל:

מן המפורסמות היא שהרב ז''ל היה יכול בשניות ספורות לבחון אתרוג ולדעת את מעלותיו וחסרונותיו. לא פעם הוא היה בודק עשרות ומאות אתרוגים ואומר מה כשר ומה מהודר, מה כדאי ומה לא כדאי כלל. בדרך כלל הוא לא היה אומר ''פסול'' על אתרוג, אלא רק ''קח משהו אחר''. אם היו מביאים לו למחרת או לאחר כמה ימים את אחד מהאתרוגים שכבר בדק – הוא היה מזהה אותו ואומר לנו: ''האתרוג הזה כבר היה אצלי לפני כמה ימים ואמרתי עליו כך וכך''.

רק פעם אחת שמעתי אותו אומר ''פסול'' על אתרוג. היה זה כאשר מישהו הביא לו אתרוג מהודר וסיפר בגאווה שעל האתרוג הזה הוא שילם אלף דולר!

הרב הביט שנייה אחת באתרוג, שבאמת נראה מהודר ביופיו ומושלם, ושאל אותו: ''אם האתרוג הזה פסול, האם תקבל את כספך חזרה מהמוכר?'', והקונה השיב שכן, כיוון שהוא התנה את הקנייה בכך שהרב אליהו יכשיר את האתרוג.

אמר לו הרב: ''תגיד לי, לאשתך כבר קנית תכשיט לחג? גם זו מצווה מהתורה! מצווה של 'ושמחת בחגך'''. האיש גמגם משהו בתשובה, והרב אמר לו: ''האתרוג פסול!''.

''פסול?!'' – תמה הקונה.

''כן'', אמר הרב, הפך את האתרוג והראה לו נקב קטן ליד העוקץ של האתרוג, נקב שמכוסה במקצת על-ידי העוקץ עצמו. נקב שלא ניכר כלל. כשהרב הזיז קצת את העלה של העוקץ התגלתה מחילה של תולעת שניקבה את האתרוג עד תוכו.

הרב המשיך לומר לאיש ההמום: ''אינך צריך לקנות אתרוג באלף דולר. די בכך שתקנה כמו כולם אתרוג מהודר במאה שקלים, ותשמח את אשתך בחג בשאר הכסף. זאת מצות עשה מהתורה''.

אתרוג

לאחר שהאיש יצא משם, שאלנו את הרב איך הוא הספיק בשניות ספורות לראות את החור שמתחת לעוקץ. הרב סיפר לנו שאומרים בשם החסידים כי אתרוג הוא ראשי תיבות: ''אל תבואני רגל גאווה''. והאתרוג הזה, אמר הרב, לא התאים לראשי התיבות שלו.

(הרב יוסף אלנקווה, רב נווה-דקלים לשעבר)

גם האתרוג של הרב לא מושלם

עוד מספר אותו הסוחר, כי כשהיה מביא לרב זצ''ל אתרוגים בשביל עצמו, היה מביא לו את האתרוגים המהודרים והיפים ביותר שיש לו. הרב היה בוחר כמה אתרוגים, גם בשביל עצמו וגם בשביל כמה אנשים שהיו סומכים עליו, גם בשביל הילדים וגם למקרה שמישהו יבוא עם אתרוג פסול בחג, בשעה שהחנויות כבר סגורות. הרב היה מכין אתרוגים לכל האנשים האלה.

''הרב היה מסדר את האתרוגים שהבאתי לו בשורה, והיה אומר לי: זה היפה ביותר, אבל לא אקח אותו, רק את השני או את השלישי''. כששאלתי אותו מדוע שלא ייקח עבורו את האתרוג היפה ביותר, השיב לי הרב: ''זה בשביל לא לצער יהודים. כשהם יראו שבאתרוג של הרב יש מכה של עלה, שגם הוא לא מושלם, הם יעריכו את האתרוג שלהם. שלא יחשבו שהאתרוג שלהם הוא לא טוב. שלא יחשבו שהרבנים לוקחים את הטוב ביותר לעצמם ונותנים לאחרים את השאריות. שיראו שגם הרב לא לוקח לעצמו את הכי טוב''.

(הרב יוסף אלנקווה, רב נווה-דקלים לשעבר)

לא עוזב עד שכולם מתברכים

היה זה באחד מראשי החודשים האחרונים לפני אותו ניסן שבו הרב זצ''ל אושפז לראשונה. הגעתי מאזור המרכז עם כמה בני משפחה נוספים להתפלל ותיקין בבית הכנסת של הרב ולבקש את ברכתו של הרב לאחר התפילה. זו לא הפעם הראשונה שאנו נוסעים להתפלל עם הרב, אבל באותו ראש חודש בית הכנסת היה הומה אדם בצורה בלתי רגילה. ממש בדוחק הצלחנו להיכנס לבית הכנסת.

בסיום התפילה ולאחר שהרב אמר את ההלכה היומית כמנהגו, קם אחד האנשים שעמד ליד הרב, לא ידענו האם הוא אחד ממקורביו או אחד ממתפללי בית הכנסת, דפק על השולחן, וכאשר השתרר שקט אמר: ''היום הרב ממהר, נא לא לגשת לרב לבקש ברכה''.

התאכזבנו מאוד שלא נוכל לקבל את ברכתו של הרב והחלטנו שלא להטריח את הרב, ולצאת. כנראה שלא היינו היחידים שהתאכזבו, ומסתבר שהרב הרגיש את צערנו, כי מייד נשמעה דפיקה נוספת על השולחן. הפעם היה זה תורו של הרב בכבודו ובעצמו. שוב השתרר שקט והרב אמר: ''אני לא עוזב את בית הכנסת עד שכולם מקבלים ברכה''. אמר והתיישב על כסאו. בית הכנסת היה מלא באנשים והרב, אף-על-פי שכנראה מיהר מאוד באותו הבוקר, ישב למעלה משעה כדי לברך את כל באי בית הכנסת בזה אחר זה.

(נתנאל כהנא)

עקרב, מה הוא אומר?

זוג אחד הגיע לרב זצ''ל וסיפר לו שכל הזמן מופיע עקרב בביתם וגם כשהם מטפלים בבעיה, הוא חוזר לביתם שוב ושוב.

הרב שאל אותם האם הם הפסיקו לעשות חסד שהיו עושים באופן קבוע, והם אמרו לו שהם היו מסייעים לאישה ענייה עם מזון ושאר צרכי הבית והם הפסיקו לאחרונה כי הורע מצבם הכלכלי.

הרב אמר להם שבפרק שירה כתוב שהעקרב אומר: ''טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו''. אם הם ימשיכו במעשה החסד שלהם – העקרב ייעלם. עשה הזוג כדברי הרב והעקרב לא חזר עוד אל ביתם.

''שלום עליכם'' בלחש

כשהייתי רווק הייתי מתפלל בליל-שבת בבית הכנסת ''היכל יעקב'', של הרב זצ''ל, ולאחר התפילה הייתי הולך לבית הוריי, שגרים במרחק 20 דקות הליכה מבית הכנסת. בדרך כלל הייתי מגיע באיחור ואבי כבר היה אחרי אמירת ''שלום עליכם'' והמתין לי לקידוש. כשהייתי מגיע הייתי מבקש שימתינו לי מעט והייתי אומר את סדר ''שלום עליכם'' מההתחלה.

מחד, חששתי כי העיכוב הזה הוא לא לרצון הוריי, אך מאידך חששתי שאולי ברכת ''שלום עליכם'' היא חובה ולכן אמרתי אותה על כל סדרה. לאחר זמן, כשגברו חששותיי, שאלתי את הרב מבלי לפרט: ''מי שהגיע בליל-שבת לבית שאמרו בו כבר 'שלום עליכם', האם צריך לומר שוב 'שלום עליכם'?''.

הביט בי הרב היטב וענה: ''כן''. אך הוסיף בהטעמה: ''אבל בלחש!''. הוא הרגיש בדקות ההבחנה שלו כי אמירת ''שלום עליכם'' בקול עלולה לקחת זמן, ואולי גם לתת תחושה לא נעימה לשאר בני הבית שכבר אמרו ''שלום עליכם'' קודם לכן.

(משה שמאי)

הרב עושה תיקונים

באחד הימים, זכיתי לשעתיים וחצי של עבודה עם הרב זצ''ל במתן תשובות למכתבים שהתקבלו בעבורו. תוך כדי עבודה התקבלו טלפונים דחופים ביותר, ולאחר מתן הפסיקה, העצה או הברכה, הרב חזר לאותו מקום במכתב שהיה מרוכז בו קודם. תוך כדי העבודה נתתי לרב ערימה של המלצות והסכמות שהכנתי כדי שיחתום עליהן. בהמלצה אחת הרב מצא טעות דפוס. ביקשתי מחילה על שהטרחתי אותו ולא שמתי לב לטעות. הרב, כדרכו, חייך וסיפר לי סיפור:

כאשר התחלתי את עבודתי כדיין נתן לי אחד מחברי הדיינים לקרוא פסק הלכה באחד מהדינים שבאו לפנינו, כדי שאם אסכים – אצטרף ואחתום. קראתי את מה שחברי כתב, פסק הדין היה נכון, אבל היו בו

כמה טעויות בהקלדה. אמרתי לחברי הדיין שאני לוקח את המסמך לעיין בו ואחזיר אותו מחר. למחרת החזרתי אותו מתוקן מכל שגיאות הכתיב שהיו בו. שאל אותי חברי הדיין: ''למה תיקנת? הטעויות האלה לא היו משמעותיות''.

באותה שעה התערב אב בית הדין ואמר לחברי הדיין: ''טוב מאוד עשה הרב אליהו שתיקן טעויות דפוס. צריך להוציא דבר ראוי ומתוקן, אפילו אם בשביל זה צריך לקרוע את כל המסמך כולו''.

לאחר שהרב סיפר לי את הסיפור הזה הוא אמר לי: ''אל תהססי לקרוע מכתב ולתקן אותו שנית. אל תחשבי אף פעם ש'לא נעים' – העיקר להוציא דבר נכון ומתוקן''.

(נעמי קנובל, המזכירה של הרב)

נקיות – סגולה לשינה ערֵבה

כשאחי היה קטן, הוא התחיל פתאום לחלום חלומות מפחידים והיה מתעורר בבעתה ובבכי מתוך שינה, וכמובן מעיר את ההורים ולפעמים גם את בני הבית האחרים.

הוריי פנו לרב אליהו זצ''ל, והוא אמר שבחדר של הילד יש תמונות של חיות טמאות וצריך להוציא אותן. כך באמת היה. ההורים שלי הוציאו את התמונות של החיות הטמאות ומייד פסקו החלומות הרעים.

פעם בא אל הרב זצ''ל מישהו וסיפר לו שיש לו נדודי שינה. הרב אמר לו לשמור עלים מהערבה החבוטה של הושענא-רבה. הוא אמר לו שזה רמוז במילים ''וערבה שנתך''. הערבה מביאה לשינה ערֵבה.

קידוש ה' בטלוויזיה

פעם פנו אלי וביקשו לראיין אותי לשידור טלוויזיה על הבית ועל הילדים שלי, וחששתי מאוד. מצד אחד זה יכול היה להיות קידוש ה' גדול, אבל מצד שני חששתי מעין הרע. לא ידעתי מה לעשות ופניתי לרב זצ''ל, שביקר באותו הזמן בציון הרשב''י במירון.

הרב ביטל את החשש לעין הרע ואמר לי: ''כשאת אומרת בבוקר בברכות השחר את התפילה על עין הרע, תגידי אותה פעמיים בכוונה גדולה''. כך באמת עשיתי והסכמתי להתראיין לתוכנית. בסופו של דבר הראיון בטלוויזיה יצא באופן שמכבד את התורה ואת לומדיה.

(הרבנית עטרה אנגל, מירון)

לכבד את הסבא, לכוון על הרב

פעם שאלנו את הרב זצ''ל לגבי סנדקאות. היה זה בננו הראשון ורצינו שהרב יכבד אותנו וישמש כסנדק. מאידך, חששנו לכיבוד הורים ולא רצינו לפגוע בסבא שציפה להיות סנדק גם כן. על כן שאלנו את הרב מה לעשות.

הרב אמר לנו שמצות כיבוד הורים היא מצווה מהתורה, והזכות של המצווה הזאת היא גדולה מכל חשיבות המעלה הרוחנית של הסנדק. עוד אמר לנו הרב, כי העיקר במצווה זו היא הכוונה. ''אתם תתנו לסבא להיות סנדק, ובלב שלכם תכוונו על מי שאתם הייתם רוצים שיהיה סנדק, וזה תופס'', אמר לנו.

(מתוך הספר ''בשער המלך'')

מהם ראשי התיבות של ''ביערתי הקודש מן הבית''?

משפחתי נמצאת בארץ-ישראל כבר עשרה דורות ויותר. אחד מבני הדורות הקודמים היה שד''ר שאוסף כספים בעבור בני ארץ-ישראל. בימיהם היו שולחים כשד''רים את גדולי תלמידי החכמים, כדי שדרכם יכירו בני הגולה במעלתם של בני ארץ-ישראל. השד''ר היה מצויד בכתב שליחות של כל גדולי החכמים בדורו כדי שידעו להכיר בו כשלוחה של ארץ-ישראל, וכך הוא היה מסתובב ממקום למקום, אוסף כספים ומספר על ארץ-ישראל ודברי חכמיה.

כתבי שליחות אלה הם מסמכים בעלי חשיבות גדולה. אפשר ללמוד מהם על החכמים שהיו באותו דור, על המצב ועל השליח עצמו שהיה מתגלגל בדרכים ולפעמים גם במקומות סכנה, והכול לכבודה של ארץ-ישראל.

כתב אחד כזה עבר במשפחתנו מדור לדור. בתחתית כתב השליחות היה כתוב: ''כתב השליחות הזה יעבור בירושה, מאב לבן במשפחה. לא יימכר אלא במקרה שלמישהו לא יהיה ממה להתפרנס''.

כתב שליחות זה של הרב יפה ז''ל הגיע אלי, והמצב הכלכלי הקשה הגיע אלי גם הוא. לא היה לי במה לפרנס את בני ביתי, ויום אחד עלה בדעתי למכור את כתב השליחות הזה לאספנים. הייתי מסופק אם המעשה הוא מעשה נכון, והלכתי לקבל עצה מהרב זצ''ל. הרב ראה את כתב השליחות, התפעל ממנו, שמע ממני את שאלתי, קרא את הכתוב בתחתית כתב השליחות ואמר לי: ''לפי התנאים של הכתב מותר לך למכור אותו''.

שמחתי על התשובה וקמתי לצאת מבית הרב, כשאני כבר חושב על הסכום הנאה שאזכה בו בעקבות המכירה של כתב השליחות הזה. בעודי בפתח הדלת, אמר לי הרב: ''אתה יודע מה ראשי התיבות של 'ביערתי הקודש מן הבית'?''. ''כן'', מלמלתי לעצמי מבלי ששמתי לב לדברי הרב. כשיצאתי מבית הרב והפנמתי את דבריו, התגלגלתי מצחוק.

היום, כשמצבי הכלכלי הוא הרבה יותר טוב, אני מודה לקב''ה על כך שלא מכרתי אוצר משפחתי כל כך חשוב ברגע של חולשה. זהו כלי חינוכי גדול מאוד לילדיי, שדרכו הם לומדים על חלקה של משפחתנו בבניין ארץ-ישראל.

(ישראל גליס)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה