אור ברסלב

אביהם של ישראל

זריזות

זהירות

מה עשה הרב ביום חופתו?

מה עושה בן-תורה ביום החופה שלו לפני החתונה? בוודאי לומד והולך לקברי צדיקים. כך עשה הרב זצ''ל, הלך לקבר דוד המלך בהר-ציון לקרוא תהילים, ולהתכונן רוחנית לקראת החופה. בדרך חזרה מקבר דוד המלך יש עלייה קשה מהר-ציון לכיוון תחנת הרכבת הישנה. בדרכו חזרה ראה הרב ז''ל סבל זקן שנושא משא בעגלה ידנית ומתקשה בעלייה. הרב הלך לעזור לו, לקיים ''עזוב תעזוב עמו'', ואף הסיע את העגלה בכל העלייה הקשה עד הגיעם לתחנת הרכבת.

בלילה, משהגיע זמן החופה, הגיע אותו זקן לחתונה כאחד האורחים. מה נדהם לראות שאותו עלם שעזר לו, הינו לא אחר מאשר חתן הערב!

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

הנה באתי במגילת ספר

בתקופת מלחמת השחרור התגוררה משפחתנו בירושלים, שהיתה אז עיר במצור. בימים ההם היה בלתי אפשרי להכניס לעיר מצרכים, והכול היה במידה ובמשורה. המצרכים שכן הגיעו, הגיעו בשיירות, תוך סכנה גדולה. חסרים היו הרבה דברים לתושבים וביניהם גם מגילת אסתר כשרה. היו מגילות בודדות בכל העיר והיה צורך דחוף להביא מגילות אחרות.

שני אחיי שהיו בחורים צעירים לקחו יוזמה. הרב מרדכי הצעיר והרב נעים הגדול, קיבלו על עצמם לכתוב את מגילת אסתר מתוך מגילה אחרת. כל אחד קיבל על עצמו לכתוב חצי מהמגילה, על-מנת להספיק את כתיבת המגילה עד חג הפורים.

במשך ימים ספורים הם ישבו וכתבו במרץ, וכך היתה לתושבי העיר ירושלים מגילה כשרה לקרוא בה בחג הפורים.

(חכם שמעון אליהו, אחיו של הרב)

כוס תה שהרבנית אוהבת

לילה אחד הייתי עם חברתי בבית הרב זצ''ל, השעה היתה מאוחרת והצענו לרבנית שנכין לה כוס תה. הלכנו למטבח וחיפשנו תה. השעה היתה בערך 02:30 ולא ידענו כמה סוכר ואיזה סוג תה הרבנית שותה. למזלנו, הרב נכנס למטבח ושאל אותנו מה אנחנו מחפשות, והשבנו לו: לעשות כוס תה טעים לרבנית.

הרב לקח כיסא, עלה עליו, הוריד ממדף עליון במטבח קופסא עם שקיות תה מיוחדות, הוציא אחת מהן ואמר: ''זה התה שהרבנית אוהבת, היא תשמח''.

הסיפור הזה מלווה אותי בכל מקום. ראיתי בחוש איך אדם כל כך גדול יודע לשים לב לפרטים כל כך קטנים. איך הטעם האישי של אשתו כל כך חשוב לו כדי לטפס על כיסא ולהביא לה את התה המיוחד שהיא אוהבת. לקחתי את הסיפור הזה כמסר לחיים ואני מנסה ליישם את הדברים גם בחיים שלי.

(דנה הרקם, לוס-אנג'לס)

מצות ''חזק ואמץ''

הרב אליהו ז''ל היה זריז ושמח במצוות. מהרגע שהוא היה קם לתפילת ותיקין לא היה מש החיוך מפיו. תמיד בפנים מאירות. ממש כמו שהגמרא אומרת (ברכות ט:) שהפנים המאירות אחרי תפילה שכזאת הם סימן ל''אדם גדול ושמח במצוות''.

פעם עבר הרב אליהו זצ''ל במחסום של חיילים וראה יהודים שלא איפשרו להם להיכנס לבית הכנסת ביריחו, והיהודים הללו נעצבו אל לבם. אמר להם הרב: אצל יהושע כתוב בכיבוש הארץ שלוש פעמים ''חֲזַק וֶאֱמָץ'' (פרק א'). פעם בפני עצמו, פעם ''רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד'', ופעם ''הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ''. מדוע צריך שלוש פעמים ''חֲזַק וֶאֱמָץ''?

והרב מייד ענה לשאלה. לפעמים גם אנשים חזקים נחלשים לרגע בגלל סיבות מוצדקות. מתעצבים אל לבם, ייאוש מתגנב ללב, אבל אחר כך הכול עובר. כנגד זה אומר ה' ליהושע: ''חֲזַק וֶאֱמָץ''. זו לא רק רבנית

תכונה טובה – זו מצווה! ''הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ''. עוד תדע, כי תמיד צריך להיות חזק. אל תרשה למחשבות של חולשה להתגנב אל לבך לרגע, זה יתיש אותך. ''רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד''.

בזכות הרגישות

לרב זצ''ל היתה רגישות רבה מאוד לכל מה שקרה מסביבו, הרב היה קולט מייד כל תנועה, אמירה, צליל או התרחשות בכל מקום שהגיע אליו.

כשרציתי לשאול אותו, למשל, האם אבק הציפורניים המתקבל משיוף הציפורן בפצירה מחייב קבורה כמו הציפורן עצמה, הבאתי עמי לבית הכנסת פצירה והחזקתי אותה באופן בולט לאחר השיעור בלוויין. הרב היה רגיש מאוד לכל מה שסביבו והבין שיש לי שאלה, הוא פנה אלי להבין מה רצוני וענה שאין צורך לקבור.

כשהסתפקתי האם מותר להפריח בועות סבון בשבת, הבאתי איתי את המכשיר, ושוב, הרב הבין שיש לי שאלה ופנה אלי מבין שאר התלמידים, וענה שזה בניין ארעי ואסור מדרבנן.

כשהסתפקתי האם מי ששותה רביעית רצוף באמצעות קשית שתייה חייב בברכה אחרונה, כי מחד הוא שותה רצוף, ומאידך לא מספיק לשתות בזמן המועט את הכמות שקבעו הפוסקים – החזקתי קשית בידי לאחר השיעור, ושוב הרב פנה אלי להבין מדוע אני מחזיק בידי את הקשית בבית המדרש באופן בולט.

בשיעור שעסק בהלכות סחיטה בשבת, דיבר הרב זצ''ל בנושא והתמקד באביזרים לשטיפת כלים. לקראת סוף השיעור הגיע הרב יוסף אלנקווה שליט''א אל הרב אליהו והניח על השולחן של הרב כמה עזרים לשטיפת כלים (ספוג, מברשת, ננס פלסטיק וכדומה). לפתע, שם הרב לב לעזרים שהונחו על שולחנו ואמר: ''איני יודע מי הפיקח שידע את נושא השיעור מראש, אבל אם כבר הביאו אותם לכאן הבה נלמד הלכה למעשה''.

הרים הרב בידו כל אביזר והדגים: ''זה דאורייתא, זה סוחט דרבנן'', וכן הלאה. סיים הרב את שיעורו, ובעת שהקהל החל להתפזר, עצר הרב לפתע, כמו קיבל שדר סמוי מהעולם העליון, הסתובב, שב ועלה על המדרגות ואמר: ''היו אלה נשמות מגולגלות, שלא הקפידו על דיני סחיטה, וכעת, לאחר שהדגמנו עליהן, תיקנו אותם!''.

(משה שמאי)

הלכה ומעשה

הרב היה איש מאוד מעשי. כל הלכה שלו תורגמה מייד למעשה. כל סיפור שהוא שמע, כל מכשיר חדש שהומצא – מייד תורגם אצלו להלכה מעשית.

כשאמי היתה מאושפזת בבית החולים שאלתי את הרב זצ''ל איך ניתן להדליק נר בבית החולים, הרי הנהלת המקום לא מרשה להדליק נר בחדרי החולים, ואי-אפשר להדליק נר במקום אחר.

הרב ניגש לחדר השינה שלו, הוציא פנס כיס, הפעיל אותו והראה לי כיצד תוכל להדליק נר בברכה על-ידי פנס חשמלי. לאחר מכן הרב העניק לי את הפנס במתנה, שלא אצטרך לחפש פנס במקום אחר.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

ברכה שפועלת מייד

כשם שהרב היה זריז, כך גם התפילות שלו היו נשמעות מהר. יש לפחות שלושה אנשים שמעידים כי הרב בירך אותם בהיריון, ובאותו יום הם נפקדו אחרי שנים רבות של עקרות. את הסיפור הבא הבאנו לכם מארצות-הברית, גם שם חיים יהודים ולכן היה הרב ז''ל נוסע מדי פעם לחזק את הקהילות היהודיות בגולה, גם בארצות-הברית.

סיפר ר' יצחק עובדיה, שהרב היה מתארח בביתו בכל פעם שהיה מגיע לניו-יורק: אני גר במיל בייסן, שהיא שכונה בברוקלין שבניו-יורק.

לא היה לנו שם בית-כנסת, והתאספנו קבוצה של עשרה אנשים לפתוח בית-כנסת בשכונה. קיימנו מפגשים שבועיים, בכל פעם בבית של מישהו אחר מאתנו, כדי לתכנן איך לקנות נכס ואיך לפתוח בית-כנסת.

היו לנו פגישות במשך כשבעה חודשים, אבל לא הצלחנו להגיע לתוצאות. לא מצאנו בית למכירה בשכונה שלנו, בית שיכול להיות בית-כנסת. כאשר שמעתי כי הרב זצ''ל מתכנן להגיע לניו-יורק, היתה לי שמחה גדולה. אמרתי לעצמי כי עם ברכה של הרב הכול יסתדר.

נפגשנו, כל חברי הוועד, עם הרב באחד מבתי הכנסיות במרכז ברוקלין, הרב שמע את הבעיה שלנו ובירך אותנו מייד. הוא גם אמר לנו שאין לנו סיבה להיות מודאגים. הכול יסתדר.

בדרך חזרה מהפגישה עם הרב נסעתי עם חבר, וכבר בצומת הראשון בכניסה לשכונה שלנו, ברמזור, ראיתי שלט ''למכירה'' על הבית מולנו. בית במרכז השכונה, מקום שקל להגיע אליו, המיקום הכי טוב שיכול להיות לצורך בית-כנסת.

החבר שאל אותי אם אני רואה מה שהוא רואה, והשבתי לו בחיוב. שנינו חשנו כי הברכה של הרב התחילה לעבוד מייד, והחלטנו לא להתמהמה ומייד לעשות מעשה. עצרנו את הרכב. דפקנו על דלת הבית, ובעלת הבית שפתחה את הדלת אמרה שהיא תשמח למכור לנו את הבית. מייד סיכמנו על המחיר ונתנו לה ''פיקדון'' על החשבון, ובסופו של דבר הבית הזה הפך לבית הכנסת שלנו.

זה מדהים באיזו מהירות הברכות של הרב מתקיימות.

(יצחק עובדיה, ניו-יורק)

שלום שלום לקרוב – וגם לרחוק

שני אנשים היו ביישוב שלנו, שכבר שנים רבות לא דיברו ביניהם. הדבר כאב לי מאוד, ושלחתי מכתב לרב זצ''ל ובו שאלתי האם יש עניין שאשלים ביניהם. הרב שאל מה השמות שלהם. שלחתי לרב את שמותיהם והוא אמר: ''אין צורך שתתערבו, הם ישלימו מעצמם''.

לא עבר זמן רב. מייד באותה השבת, לאחר התפילה, ניגש אחד מהם לחברו ואמר לו: ''שבת שלום, זה זמן רב שלא דיברנו''. הם עמדו ושוחחו זה עם זה, ויהי הדבר לפלא!

שאלתי אותם אחר כך האם הרב אליהו שוחח אתם, והם השיבו שלא, ''פשוט הרגשנו צורך לדבר זה עם זה''.

(מנחם וולדר)

הגופה שהוחלפה

הזריזות של הרב עמדה לו גם במצבים לא נעימים. סיפר ישראל טויטו: כשנרצח בחור הישיבה אלחנן אתאלי הי''ד, נתבקשתי על-ידי הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצוק''ל להיות נוכח במכון לרפואה משפטית באבו-כביר כדי לוודא שלא עושים נתיחה לגופה ולא פוגעים בכבוד הנרצח חלילה.

בסיום הבדיקה הבאנו את גופתו של אלחנן אתאלי לחדר הפנימי שבבית ההלוויות ''שמגר''. כאשר ההלוויה החלה, הבחנתי כי הנפטר שהציבור מתכנס סביבו אינו אלחנן. על אף התכריכים, הבחנתי כי צורת הגוף איננה צורתו. זה לא היה האדם שאני טיפלתי בו.

באותה שעה היו שם אלפי אנשים כואבים מאוד. זעקות שבר וכאב נשמעו מכל עבר.

פניתי לאחד מהאחראים שהיה במקום ואמרתי לו: ''זה לא אלחנן אתאלי!'' אך הוא גער בי והסתכל עלי כמי שאינו מבין. אמרתי לו שוב, בתקיפות: ''זה לא אלחנן אתאלי!'' והוא ענה לי בתקיפות: ''זה כן''.

הרב, שהיה בקרבת מקום, שמע את דברינו. משסיימנו, אמר לי הרב מייד: ''תיכנס לראות מי נמצא בתוך חדר ההלוויות וחזור אלי''. נכנסתי וראיתי שאכן בפנים נמצא אלחנן אתאלי ואילו בחוץ, בהלוויה, נמצא מישהו אחר שהוצא בטעות כאלחנן.

אמרתי לרב שכעת זה ודאי לחלוטין. והרב, כדרכו, לקח את העניינים לידיים. הוא הורה לנו: ''תתכוננו להחלפת הגופות כשאומר לכם''. כשהיינו מוכנים הוא אמר לכל הקהל להסתובב עם גבם אליו. כשכולם הסתובבו, החלפנו במהירות את הגופות והחזרנו את הנפטר שהוצא בטעות אל חדר ההלוויות ואת אלחנן אתאלי שמנו במיטה של ההלוויה היוצאת.

באופן כזה, הקהל לא הרגיש בטעות, וההלוויה המשיכה בדרכה.

כעבור זמן אמר לי הרב כי כנראה שהנפטר השני היה ערירי והיה מגיע לו שיקראו עליו תהילים כמו שקראו עליו כשחשבו שהוא אלחנן אתאלי.

אחרי שהרב אמר כך, הלכתי לבדוק מי היה הנפטר שטעו בו וגיליתי שאכן הוא היה אדם ערירי. אינני יודע מה היו זכויותיו, אך אני בטוח שאם היינו בודקים היינו מגלים שיש לו זכויות, כפי שהרב אליהו אמר מייד אחרי המקרה.

כמה ימים לאחר מכן אמר לי אביו של אלחנן אתאלי את אותם הדברים בדיוק על אותו הנפטר שטעו וחשבו שהוא הבן שלו וקראו עליו תהלים בבכי ובדמעות. הוא אמר לי שכמו שבנו עשה חסדים בחייו, כך הוא עשה חסדים במותו עם הנפטר הערירי שלא היה מי שילווה אותו ויבכה על הסתלקותו. סיפרתי לו את מה שהרב אמר על כך והוא התנחם במעט על כאבו הגדול.

(ישראל טויטו, אל''מ במילואים)

נר איש בביתו

שמעתי מפי הרב זעפרני, ראש לשכתו של הרב זצ''ל, כי מאז אשפוזו של הרב בשביעי של פסח, לא שכח הרב לספור ספירת העומר כל יום. בסוכות ביקשו הרב ובנו לבנות גגון מיוחד עם סכך כדי שהרב יוכל לקיים מעט אכילה בצילא דמהימנותא.

בחנוכה הרב לא הסכים להישאר בבית החולים. באישור מיוחד של הרופא, הרב חזר כל יום באמבולנס מיוחד עם המכשירים, להדלקת נר חנוכה בביתו, למשך כשעה.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

תפילין

תפילין של ראש

בבוקר אותו היום שבו הרב זצ''ל עבר אירוע מוחי והועבר לבית חולים ''הדסה'', הוא פנה אלי אחרי התפילה ואמר לי: תשמור את התפילין שלי אצלך.

לא הבנתי למה הרב התכוון. אבל בצהריים, כשקרה האירוע המוחי והעבירו את הרב מבית החולים ''שערי צדק'' לבית החולים ''הדסה'', נזכרתי בדברים של הרב ולקחתי את התפילין איתי.

האמת היא שבאותו רגע זה היה מאוד משונה. כשהעבירו את הרב הוא היה בלי הכרה, והסיכוי שהוא יוכל להניח למחרת תפילין היה אפסי. אבל חזקה עלי מצוותו של הרב ולקחתי איתי את התפילין.

הרב עבר טיפול מורכב מאוד, אולי המורכב ביותר שקיים בעולם הרפואה – צנתור תוך-מוחי בוורידים היותר דקים של המוח. הרופא שטיפל בו, ד''ר חוסה כהן, אמר לנו אחרי הטיפול כי מימיו הוא לא נתקל בטיפול כל כך פלאי כמו הטיפול ברב אליהו. הוא אמר לנו שאם הוא יספר לחבריו הרופאים כיצד התנהל הטיפול ברב – הם לא יאמינו לו ויאמרו שהוא בודה דברים מלבו.

הרב יצא מהטיפול הזה כשהוא מורדם, והרופאים אמרו שצריך לחכות לפחות עד השעה 09:00 בבוקר כדי שהרב יוכל להתעורר מההרדמה המיוחדת שעשו לו לקראת הצנתור המוחי.

כולם היו בלחץ וחיכו לראות האם הרב יתעורר מהטיפול המסוכן הזה. הרופאים שהיו צמודים לרב הסתכלו כל הזמן על המסכים שהחוו את המצב הרפואי של הרב, והכול התנהל במתח גדול.

בסביבות השעה 05:30, מייד כשהגיע זמן הנץ החמה, הרב פקח את עיניו, התעורר וסימן לי: ''איפה התפילין שלי?'' לאחר שהראיתי לו אותם, הוא שאל באמצעות רמז: ''האם הגיע זמן הנחת תפילין?''

אמרנו לו שהגיע הזמן. נטלנו לו ידיים והנחנו לו תפילין. הוא התפלל תפילת שחרית ולאחריה חזר לנוח.

כשהרופאים שמעו מה שקרה הם נתנו הוראה שאפשר להחזיר את הרב ל''שערי צדק'' להמשך הטיפול הרגיל.

(אסף אהרוני, עוזר הרב, מתוך הספר ''בשער המלך'')

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה