כוח ברכת הרב · בדיוק באותה שעה
גיסי, ד''ר דב שחור, שימש מנתח בכיר בבית-חולים ''מאיר'' והיה נערץ בקרב סגל בית החולים והמאושפזים. לימים, עקב הירצחו של בנו הקדוש אורי הי''ד, החלה התרופפות במצב בריאותו והוא אושפז בבית החולים ''מאיר''. מיטב הרופאים התעסקו בטיפול במחלתו, וביום ו' בראש חודש סיוון הזעיקו את המשפחה לבית החולים עקב הידרדרות במצבו.
הצוות הרפואי שטרח רבות, ובתוכם פרופסור יהונתן הלוי שהגיע מירושלים, קבע שאין לו יכולת לייצב את מצבו, לחץ הדם הלך ונחלש. כולם הבינו את מצבו, ויהודית, אחותי שתחיה, ביקשה ממני להיכנס למורנו ורבנו ולבקש להעתיר בתפילה ולהוסיף שם לחולה.
דיווחתי לרב על מצבו של גיסי ועל בקשת אחותי להוסיף שם והרב אמר: ''אין צורך להוסיף שם''. הוא לקח את שם החולה ובירך אותו ברפואה שלמה בקרוב. כשחזרתי עם תשובתו של הרב למשפחה, הם הגיבו באכזבה. אבל צדיק גוזר, ולהפתעת כולם חל שיפור רב במצבו הבריאותי ודב שחור הבריא בזכות תפילתו של מורנו ורבנו זיע''א.
לאחר כשנה שוב אושפז גיסי דב, הפעם ב''אסף הרופא''. ביום שישי התקשרה אחותי ובקול בוכים סיפרה שהרופאים נואשו מלהציל את דב. באותה שעה הייתי בקרבת הרב בעת שהיה סנדק. ניגשתי אל הרב וביקשתי שיעורר רחמים. הפעם הרב אמר שיש מקום להוסיף שם, והוא הציע לבחור שם אחד משלושת האבות. הוא ביקש שאשוב לביתו לפני שבת ואדווח על השם שהמשפחה בחרה.
הרופאים שטיפלו בגיסי התייאשו, הם קראו לכל בניו ובני ביתו לבוא ולהיפרד ממנו. אחד מבניו בא במיוחד מהשייטת, וכולם נאספו להיות איתו בשבת, כי חשבו שהיא השבת האחרונה לחיי אביהם.
ביום שישי אחר-הצהריים המשפחה החליטה על השם ''אברהם''. באתי אל הרב בשעה 15:00, אמרתי לו את השם שהמשפחה בחרה בו והוא אמר לי: ''בסדר. מחר בתפילת ותיקין בקריאת התורה אעשה לו את החלפת השם''. למחרת באתי להתפלל ותיקין עם הרב. חיכיתי לתפילה מיוחדת להחלפת השם של גיסי, אך לא היה דבר. כששאלתי את הרב, הוא אמר לי: ''כבר עשיתי לו החלפת השם''. זה כנראה היה בינו לבין עצמו. בקידוש שהיה אחרי תפילת מוסף פנה אלי הרב ואמר לי: ''עכשיו מתחיל מצבו של גיסך להשתפר''.
הסתכלתי על השעון. השעה היתה 07:30.
במוצאי-שבת התקשרתי לבית החולים ואמרו לי שחלה הטבה גדולה מאוד במצבו של גיסי ושאבוא לבקרו. באתי לבית החולים וראיתי את גיסי יושב על מיטתו ואוכל סעודה רביעית. להזכירכם, ביום שישי הרופאים כבר התייאשו מלהצילו ולא נתנו לו שום סיכוי להמשיך לחיות. שאלתי אותו מתי חל השיפור במצבו, והוא אמר לי את השעה 07:30, בדיוק השעה שהרב אמר לי שמצבו של גיסי משתפר.
(יעקב לוין, ירושלים)
סוף הספר