כוח ברכת הרב
לא רק שקית של טלית
מרובים הסיפורים על הנשים שהיו מתעכבות זמן רב בצירי לידה וילדו מייד כשהובא אליהן כיסוי הטלית של הרב אליהו זצ''ל והונח עליהן. כשהרב היה מאושפז ב''שערי צדק'', היו עולים אליו לרגל כל יום וכל לילה אנשים מחדר לידה, לוקחים את כיסוי הטלית וחוזרים כעבור כמה דקות עם בשורות טובות על לידה שהגיעה.
האחיות בחדר הלידה כבר היו מורגלות בנסים כאלו, וכשהן היו רואות את המוניטור של היולדת קופץ אחרי עיכוב גדול, הן היו שואלות את היולדת: ''מה קרה? הביאו לך את הטלית של הרב אליהו?''.
צריך לדעת שזה לא כוח הטלית, אלא כוח הברכה של הרב. יותר נכון לומר, כוח המצווה של הרב. כמו שאומרת הגמרא: ''שיירי מצווה מעכבים את הפורענות''. כך היה גם בשאר המצוות שהרב היה עושה. החפצים שבהם היה עושה מצוות, כמו אתרוג, או שיירי אפיקומן, או שיירי שמן של נרות חנוכה, או שיירי ערבה שהיה חובט בה או כל דבר מצווה אחר.
סיפר חן בטיט: כשהרב היה בצפת בפעם האחרונה, בבר-המצווה של נכדו ישי, היה זה אחרי האשפוז הראשון והוא היה חולה מאוד. פגשתי את הרב בבוקר לאחר תפילת ותיקין בעיר העתיקה. באתי אל הרב וביקשתי שיברך את כלתי, שהיתה מקשה ללדת. הרב כדרכו חייך ובירך, למרות מצבו הבריאותי הקשה.
היה זה מפליא לראות את כוחה של הברכה, כי כשהגעתי הביתה היא כבר היתה באמצע צירי לידה שהתחילו באותו רגע, בזכות ברכתו של הרב, ומייד כשהגיעה לבית החולים היא ילדה. בתפילת המנחה כבר שאלתי את הרב מה יהיה שמה של הבת, והרב אמר: שירה. וכך היא קרויה, על-פי הצעתו וברכתו של הרב.
(חן בטיט, צפת)
בת של ברכה
אני משמש בתפקיד בכיר מאוד במערכת הביטחון, ואת כל השאלות שלי, הפרטיות והכלליות, הייתי פורס לפני הרב אליהו זצ''ל. תודה לאל זכיתי בשמונה ילדים שכולם גדלים לתורה וליראת-שמים בהדרכת הרב.
לאחר שבעה בנים, אמרתי לרב שאני מודה לה' מאוד על הברכה שנתן לנו, אבל אנחנו מבקשים מאוד ברכה לבת. הרי אי-אפשר לקיים את מצות ''פרו ורבו'' מבלי להביא בנות לעולם. הרב חייך ובירך אותנו. מייד לאחר מכן אשתי הרתה וב''ה זכינו לבת שתחיה.
ללכת לניתוח או ללכת בלי ניתוח?
לפני כמה שנים היו לי כאבי גב חזקים מאוד שהשפיעו על רגלי השמאלית. היה לי קשה מאוד ללכת. הלכתי למומחה בתחום שהיה מגיע פעם בכמה חודשים לארץ, ומקבל חולים בבית-חולים פרטי בהרצליה. לאחר הביקור הראשון אצלו נתבקשתי לבצע צילום MRI, ובעקבותיו הוא קבע שעלי לעבור ניתוח.
אני משרת בשירות קבע, וקיבלתי אישור מהצבא לכך. לפני הניתוח הגעתי אל הרב זצ''ל לקבל ברכה. זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי אל הרב, והייתי כולי אחוז פחד ויראה כאשר סיפרתי לו על הכאבים, המגבלות, בדיקת הרופא והניתוח המתקרב.
הרב אמר לי: ''אתה לא עושה שום ניתוח. אני אברך אותך והכול יהיה בסדר''. הרב בירך אותי, אבל אני יצאתי מחדרו בספקות: האם אני מתכוון לעשות את מה שהוא אמר? מחד, הרי לקח לי זמן רב עד שעברתי את הבדיקות ועד שהשגתי אישור מהצבא לניתוח אצל הרופא המומחה הזה והנה, עתה כשיש לי אישור לכך, אני לא אשתמש בו? ומאידך, הייתי שמח, הרי הרב הבטיח שיהיה בסדר. מה עלי לעשות?
התקשרתי למפקדיי ואמרתי להם: ''תבטלו את העברת הכסף, אני לא עושה ניתוח. הרב שלי אמר שלא עושים ניתוח. הכול יהיה בסדר גם בלי זה''. הם לא הבינו אותי והחששות שלי הלכו והתחזקו. רק כשהגעתי
לביתי וסיפרתי את הדברים לאשתי – קיבלתי כוח. היא אמרה לי: ''תעשה מה שהרב אומר והכול יהיה בסדר!''.
התוצאה לא איחרה לבוא. בשבת בבוקר נחלשו הכאבים, ומאז ועד היום אין לי כאבים כלל. תודה לאל, בזכות ברכתו של הרב, הכול עבר כלא היה. מאז לא ראיתי לא רופאים, לא כדורים ולא זריקות בגב, ואני הולך ככל האדם.
הבנתי שהרב ביטל את הגזירה שהיתה עלי, שאותה ראה אותו פרופסור מומחה בצילומים המיוחדים שלו.
(אבנר עזרן, כוכב-יעקב)
ונהפוך הוא
היו לי שני בנים ורציתי בן שלישי. ההיריון התעכב שלוש שנים לערך, ובאתי לבית הרב זצ''ל לבקש חתיכה מהאתרוג. האמת היא שהרגשתי לא כל כך נעים לבקש ברכה, כי יש לי כבר שני בנים, אבל השתוקקתי מאוד להיכנס לבית הקדוש ולראות את פני הצדיק.
נכנסתי אל הרב וזכיתי לקבל אתרוג מכבוד הרב. התמלאתי תודה על החסד, ולאחר כמה חודשים אכן התבשרנו בבשורה טובה על היריון שלישי.
בחודש התשיעי להריוני, כשבועיים לפני הלידה הצפויה, אמרו לי הרופאים שהעובר נמצא במצג אלכסון והמליצו על ''היפוך'', שכידוע יכול לגרום לניתוח קיסרי במקום. כמובן שחששתי והלכתי לקבל ברכה מהרב. לאחר המתנה ארוכה לבדיקת הרופא, הציעה לי האחות: ''אולי תעשי אולטרה-סאונד?''. וראה זה פלא, באולטרה-סאונד, בחסדי ה', נודע שהתינוק התהפך לבד! דבר כזה הוא מעל הטבע, כי בשלב הזה לתינוק כבר אין מקום להתהפך לבד...
לאחר מעשה, חברה סיפרה לי שבעלה, המקורב לרב, מסר פתק בשמי, והרב כתב עליו – ''ונהפוך הוא!''.
(משפ' דרייב)
ברכות ''על הדרך''
באתי אל הרב זצ''ל כשהוא היה בבית החולים בטיפול נמרץ, במטרה לבקש ברכה על חבר שלי שצריך רפואה שלמה. הרב יהודה מוצפי, משמשו של הרב, שהיה שם עמו, אמר לרב שאני צריך ברכה לילדים. האמת היא, שלא בשביל זה באתי. אבל הרב שמע את דבריו של חכם יהודה מוצפי, ומייד בירך אותי בבן זכר בקרוב.
יצאתי משם קצת תמה, מה ראה הרב לברך אותנו בברכה זו? אבל שמחתי כמובן על הברכה. לא עבר חודש ואשתי הודיעה לי שהיא בהיריון. לא עשינו בדיקות לדעת את מין העובר, אבל כבר ידענו, יהיה לנו בן. וכך קרה בסייעתא דשמיא.
(הרב אלעד אליהו, נכד הרב)
באה לבקש על חברתה ונענתה
היינו נשואים שנה לערך ועדיין לא זכינו בילדים, אבל לא היינו לחוצים כל כך, כיוון שהיינו זוג צעיר. יום אחד אשתי באה אל הרב אליהו זצ''ל לבקש ברכה בשביל חברה שלה, שהעובר שלה היה הפוך והיא היתה כשבוע לפני הלידה. הרב בירך את אותה חברה, ובאמת העובר התהפך באותו שבוע. בינתיים, שאל הרב את אשתי: ''ומה בנוגע אלייך?''
אשתי השיבה: ''לא כלום''.
הרב שאל: ''ומה עם ילדים?'' ואשתי, במבוכה קלה, אמרה: ''לא באתי בשביל זה''. בכל זאת, הרב בירך אותה לילדים ולזרע קודש של קיימא וכבר באותו השבוע נפקדנו.
(הרב מאיר ודנה פיירשטיין)
הרחב פיך – ואמלאהו
פעם אחת, לפני יום כיפור, הרגשתי מאוד לא טוב, וסבלתי מקוצר נשימה. חשבתי בלבי כי לא אוכל לצום את הצום הזה של כיפור מחמת מחלה וקושי. כיוון שבאותו הכיפור הייתי בירושלים, הלכתי לסבא הרב זצ''ל וביקשתי ממנו ברכה לבריאות, על-מנת שאוכל לצום. ''סבא, תברך אותי שאני אהיה בריא ביום כיפור ואוכל לצום את הצום'', ביקשתי. סבא חייך ובירך אותי שאהיה בריא ביום כיפור ואוכל לצום את הצום – בדיוק כפי שביקשתי.
זה היה ממש פלא. עד יום כיפור הרגשתי את המחלה בכל תוקפה, אך בשעה שנכנס יום כיפור, הכול עבר כלא היה. הרגשתי טוב יותר מכל יום כיפור אחר.
מייד כשיצא יום כיפור חזרה התקפת האסטמה ועמה כאבי הראש, החום וכל הבעיות שנלוו אליו. מופלא היה לראות איך הקב''ה שומע תפילה, בדיוק לפי מה שהרב בירך, בדיוק לפי מה שביקשתי ממנו. על זה אומר לנו הקב''ה: אל תתביישו לבקש ממני. אני יכול לקרוע לכם את ים סוף – אני יכול גם לרפא אותך לגמרי. ''אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ'' (תהילים פרק פא).
(ינון אליהו, הנכד של הרב)
טוב שם טוב
החלפת שם באמצעות מטוטלת
כשבננו היה ילד קטן, לא היתה לו מנוחה. כמובן שבעקבותיו, גם לנו לא היתה מנוחה. לא ידענו מה לעשות והלכנו לאדם אחד שהיה מטפל באמצעות מטוטלת. הוא בדק ואמר לנו שהשם של הבן שלנו, ''יהודה
נחמיה'', אינו שם מתאים, מבלי שידע מי הוא אותו ''יהודה'' שעל שמו קראנו את השם של הילד שלנו.
האמת היא, שהשם ''יהודה'' היה גם על שמו של חבר שלנו שנהרג בגיל צעיר, ואותו מטפל שלח אותנו לבני-ברק לעשות לילד החלפת שם.
לא ידענו מה עושים עם המידע הזה והלכנו לרב מרדכי אליהו זצ''ל. להפתעתנו הוא לא שלל את הטיפול הזה כיוון שהוא מוזכר בספר ''בית יחזקאל'', רק כיום הוא לא יודע אם יודעים לעשות זאת. בכל מקרה הוא חשב מעט ולבסוף אמר לנו: ''תקראו לו רק 'יהודה', ותקראו לו בשם הזה על שם יהודה בן יעקב אבינו''. שאלתי אותו: ''כיצד?'' ואמר לי: ''במנחה של שבת בפתיחת ההיכל תברכו אותו בשם החדש שלו''.
כך עשינו וראינו פלאות. מאותו הרגע ממש, הילד הפך להיות ילד רגוע ושלו. ממש לא יאומן. נהיה לנו ילד אחר בבית. ילד מיוחד שלומד תורה וקדושה מיוחדת חופפת עליו, וכך הוא עד היום הזה, שהוא כבן 26.
(משפחת שפילמן, כוכב-השחר)
לאה ביום פטירת רחל
היה לנו בן אחד, ולאחריו היתה הפסקה גדולה של שבע שנים שבהן לא זכינו לפרי בטן. עשינו את כל הבדיקות, הלכנו לכל הרופאים, אך ללא הועיל. נסעתי עם בעלי ועם חבר שלו לירושלים להופעה של אברהם פריד. כשהגענו לכניסה לירושלים הציע החבר של בעלי שנלך לרב מרדכי אליהו זצ''ל לקבל ברכה. אמרנו לו שהרב לא מרגיש טוב, אבל הוא לא הרפה ועמד על כך שנלך.
כשהגענו לבית הרב בירושלים, הסתבר לנו שלא היינו הבנים היחידים של הרב. כמונו היו עוד הרבה אנשים שרצו לקבל עצות וברכות מהרב. בינתיים השעון זז קדימה ואני, שחיכיתי מאוד להופעה, רציתי כבר ללכת. אבל חבר של בעלי התעקש שנחכה עד שנקבל ברכה מהרב.
היה זה בתקופה שהרב היה בביתו לאחר האשפוז הראשון. הרבנית העבירה את השמות שלנו לרב: לילך ואיתן. הוא התבונן בשמות ואמר שצריך להחליף לי את השם מלילך ללאה. מייד הסכמנו, וביום י''א בחשוון, יום פטירת רחל אמנו, החלפנו את השם. לא עבר זמן רב וזכיתי להיריון, ומייד באותה שנה לברכה של הרב ילדתי בת. הילדה נולדה לאחר פטירתו של הרב. מסתבר שגם אחרי פטירתו הברכה עובדת.
(לאה ואיתן זאמני)
מתי משנים שם ומתי לא?
פעם שאלתיו כיצד הרב מחליט להוסיף או לשנות שם לחולה מסוכן, ואילו לחולה אחר לא להוסיף. ענה לי הרב: ''פעמים שתוספת או שינוי השם גורמים בזמן הקריטי לקטרוג על החולה ל''ע, ואין להוסיף. פעמים יש סיכוי שיתרפא, ושינוי או תוספת השם תועיל!''.
''נו, ואיך אפשר לדעת?'' שאלתי. ענה לי הרב בחיוך: ''מה אתה חושב שזה על-פי רוח הקודש!''. הבנתי שסוד ה' ליראיו.
(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)
בדיוק באותה שעה
גיסי, ד''ר דב שחור, שימש מנתח בכיר בבית-חולים ''מאיר'' והיה נערץ בקרב סגל בית החולים והמאושפזים. לימים, עקב הירצחו של בנו הקדוש אורי הי''ד, החלה התרופפות במצב בריאותו והוא אושפז בבית החולים ''מאיר''. מיטב הרופאים התעסקו בטיפול במחלתו, וביום ו' בראש חודש סיוון הזעיקו את המשפחה לבית החולים עקב הידרדרות במצבו.
הצוות הרפואי שטרח רבות, ובתוכם פרופסור יהונתן הלוי שהגיע מירושלים, קבע שאין לו יכולת לייצב את מצבו, לחץ הדם הלך ונחלש. כולם הבינו את מצבו, ויהודית, אחותי שתחיה, ביקשה ממני להיכנס למורנו ורבנו ולבקש להעתיר בתפילה ולהוסיף שם לחולה.
דיווחתי לרב על מצבו של גיסי ועל בקשת אחותי להוסיף שם והרב אמר: ''אין צורך להוסיף שם''. הוא לקח את שם החולה ובירך אותו ברפואה שלמה בקרוב. כשחזרתי עם תשובתו של הרב למשפחה, הם הגיבו באכזבה. אבל צדיק גוזר, ולהפתעת כולם חל שיפור רב במצבו הבריאותי ודב שחור הבריא בזכות תפילתו של מורנו ורבנו זיע''א.
לאחר כשנה שוב אושפז גיסי דב, הפעם ב''אסף הרופא''. ביום שישי התקשרה אחותי ובקול בוכים סיפרה שהרופאים נואשו מלהציל את דב. באותה שעה הייתי בקרבת הרב בעת שהיה סנדק. ניגשתי אל הרב וביקשתי שיעורר רחמים. הפעם הרב אמר שיש מקום להוסיף שם, והוא הציע לבחור שם אחד משלושת האבות. הוא ביקש שאשוב לביתו לפני שבת ואדווח על השם שהמשפחה בחרה.
הרופאים שטיפלו בגיסי התייאשו, הם קראו לכל בניו ובני ביתו לבוא ולהיפרד ממנו. אחד מבניו בא במיוחד מהשייטת, וכולם נאספו להיות איתו בשבת, כי חשבו שהיא השבת האחרונה לחיי אביהם.
ביום שישי אחר-הצהריים המשפחה החליטה על השם ''אברהם''. באתי אל הרב בשעה 15:00, אמרתי לו את השם שהמשפחה בחרה בו והוא אמר לי: ''בסדר. מחר בתפילת ותיקין בקריאת התורה אעשה לו את החלפת השם''. למחרת באתי להתפלל ותיקין עם הרב. חיכיתי לתפילה מיוחדת להחלפת השם של גיסי, אך לא היה דבר. כששאלתי את הרב, הוא אמר לי: ''כבר עשיתי לו החלפת השם''. זה כנראה היה בינו לבין עצמו. בקידוש שהיה אחרי תפילת מוסף פנה אלי הרב ואמר לי: ''עכשיו מתחיל מצבו של גיסך להשתפר''.
הסתכלתי על השעון. השעה היתה 07:30.
במוצאי-שבת התקשרתי לבית החולים ואמרו לי שחלה הטבה גדולה מאוד במצבו של גיסי ושאבוא לבקרו. באתי לבית החולים וראיתי את גיסי יושב על מיטתו ואוכל סעודה רביעית. להזכירכם, ביום שישי הרופאים כבר התייאשו מלהצילו ולא נתנו לו שום סיכוי להמשיך לחיות. שאלתי אותו מתי חל השיפור במצבו, והוא אמר לי את השעה 07:30, בדיוק השעה שהרב אמר לי שמצבו של גיסי משתפר.
(יעקב לוין, ירושלים)
סוף הספר