אור ברסלב
אביהם של ישראל חלק ב – מעשים נוספים של הרב

אביהם של ישראל

חלק ב – מעשים נוספים של הרב

תחיית המתים

הרב עוזר גם בחלום

היה בבעלותי מגרש באשדוד שלא הצלחתי למכור הרבה שנים. כל הפרסומים שפרסמתי לא הועילו. באחד הימים חשתי מצוקה גדולה מאוד, שכן רציתי מאוד ברכה בעניין הזה, אבל לא יכולתי להגיע אל הרב זצ''ל, כי הוא היה בבית החולים.

הצטערתי מאוד, כי הייתי רגיל לקבל מהרב ברכות בקלות יחסית, וכך ישנתי בצער. בלילה חלמתי שהרב הולך ליד המגרש שהיה לי באשדוד, מסתכל עלי ומברך אותי שאמכור אותו בקלות. מאוד התרגשתי מהחלום הזה. הרגשתי שהרב חושב עלי גם בשעה זו שהוא חולה וסובל בבית החולים.

ידעתי שזהו חלום אמת, אבל לא ידעתי עד כמה שהחלום הזה יתקיים במהרה. כבר למחרת היום התקשר אלי קונה ורצה לקנות את המגרש. אמרתי לו, כדרכו של מסחר, שאני קצת מהסס, והוא אמר לי שהוא בא מייד, ומעלה את המחיר. לבסוף הוא קנה את המגרש במחיר טוב מאוד ונתן לי את כל הכסף במזומן בו ביום.

פלא גדול שהרב בחוליו ובמצבו הכל-כך קשה חשב על הבעיות הכלכליות שלי ועל צערי, וסייע לי גם מבלי שדיברתי איתו על כך כלל.

(ישראל טויטו, אל''מ במילואים)

דמות דיוקנו של הרב

כל ימיי הייתי מתייעץ עם הרב זצ''ל בשאלות הלכתיות, וכנראה ניכר עלי שאני מתלמידיו של הרב. פעם הייתי בחנות כובעים וביקשתי כובע. אמר לי המוכר כי הוא ייתן לי כובע שבשוליים שלו אין טפח, כי ''ניכר עליך שאתה מתלמידיו של הרב אליהו''. שמחתי מאוד שהדבר ניכר עלי. ואכן הוא נתן לי כובע שאין בשוליים שלו טפח, שלא יהיה חשש של אוהל בשבת (כמו שכתוב ב''שולחן ערוך'' שא סע' מ).

יש לי נגרייה בשכונת מאה-שערים, ולאחרונה עבד אצלי פועל ערבי מדי יום בשעות הבוקר, ואחר הצהריים הוא היה הולך לעבוד במסגד שעל הר-הבית. יום אחד הוא לא הספיק לסיים את העבודה שלו אצלי, וביקשתי שיסיים אצלי ואחר כך אקח אותו במכוניתי למקום עבודתו האחר.

כשסיים, לקחתי אותו להר-הבית. נכנסתי דרך שער האריות והייתי צריך להסתובב כי הרחוב שם צר. אמרו לי להיכנס לכיוון הפנימי, כי שם הרחוב רחב ואוכל להסתובב בקלות. כך נכנסתי בלי כוונה למקום הר-הבית, והנה אני רואה את דמות דיוקנו של הרב עומד מולי ואומר לי, כאילו בחיים חיותו: ''סע אחורה, אסור להיכנס כאן. זה איסור כרת''. נסעתי אחורה ברוורס, והנה אחריי עומדת משאית ולא מאפשרת לי להמשיך לנסוע אחורה. הנהג סימן לי: סע קדימה ותסתובב. אבל אני לא נסעתי אפילו מטר אחד קדימה. המשאית נסעה לאחור ואני אחריה, וכך יצאתי בשלום ממקום הקודש. באותה שעה הבנתי מה שנאמר על יוסף: ''דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלום'' ומנעה אותו מן החטא. אני ראיתי את מו''ר הרב בהקיץ וניצלתי מן החטא.

(אורי ברהום, מאה-שערים)

ברכה חלומית

מדי חודש אני נוהגת לנסוע לחו''ל בענייני עסקים, ולפני כל נסיעה אני מבקשת את ברכתו והסכמתו של הרב זצ''ל. פעם אחת לא הצלחתי להשיג את ברכתו של הרב. התקשרתי ללשכת הרב, למזכירות נעמי ופנינה, לעוזר אסף. כולם השתדלו בעבור בקשתי אך לא הצליחו לקבל עבורי ברכה.

הגיע יום שישי, ואמרתי לבעלי יעקב שאני חושבת לבטל את הנסיעה, כיוון שבלי הברכה של הרב אני לא נוסעת. בערב שבת חלמתי שהרב יושב על יד השולחן בלשכה ואומר לי: ''את יכולה לנסוע, סעי, סעי. אם את פוחדת, תקראי פרק י''ד בתהילים''.

קמתי בבוקר נרגשת ביותר, ולא ידעתי האם החלום הוא בגלל המחשבות שלי או שזהו חלום אמת.

בכל זאת, סיקרן אותי מאוד מה כתוב בפרק י''ד בתהילים. פתחתי את ספר התהילים ולתדהמתי ראיתי שכתוב מעל הפרק: ''פרק זה עבור מי שסובל מפחד''.

ואז הבנתי שאכן קיבלתי את הסכמתו וברכתו של הרב. נסעתי, וברוך ה' היה לי שפע של ברכה בנסיעה זו.

(אירית חנה)

תהילים להעלאת הדופק

בעת שהבת שלי היתה בהיריון היא חלמה שהרב מרדכי אליהו זצ''ל אומר לה לומר כמה פרקי תהילים והכול יהיה בסדר. היא סיפרה לי את דבר החלום ושמחתי יחד איתה, אבל עם הימים דבר החלום נשכח מאתנו.

יום הלידה הגיע. בתי הגיעה לבית החולים והלידה התחילה. לפתע הזעיקה האחות את הרופא. הרופא הגיע, ראה את המצב, התחיל לטפל בה והוא נראה מודאג מאוד. הוא מטפל, ומראה פניו הלחוץ לא משתנה כלל. הבנתי שהמצב לא טוב והתחלתי להתפלל, ותוך כדי כך נזכרתי בפרקי התהילים שהרב אליהו אמר בחלום לבת שלי לומר. ביקשתי מבתי שתקרא את אותם פרקי תהילים.

בתי התחילה לומר את הפרקים, והרופא אומר לה: ''אני לא יודע מה את עושה, אבל תמשיכי במה שאת עושה. הדופק של התינוק עולה''. הבנתי שהדופק של התינוק היה נמוך וכעת הוא עולה. הבת שלי המשיכה לומר את הפרקים שהרב אמר לה בחלום. וכך הדופק של התינוק עלה ועלה, עד שהגיע למקום הנכון וכך היא המשיכה עד ללידה בריאה ושלמה.

(הרבנית קתי מנדלביץ')

אתה הראית לדעת

תלמיד חכם חשוב סיפר לי: כמה שנים אני סובל מכאבי גב, והם רק הולכים ומחריפים. ביקרתי אצל רופאים שנתנו לי משככי כאבים ואצל כירופרקטים שניסו לעזור ככל יכולתם והצליחו רק לרגע קט, אבל לא מצאתי מזור.

תמיד זכרתי את דברי חכמינו ז''ל, שלכל מחלה יש רופא מסוים, רפואה מסוימת וזמן מסוים שיירפאו, אך המשכתי להיסחב ולהתמודד עם המגבלה ועם הכאבים.

לפני כשלוש שנים התחלתי טיפול אצל רופא מומחה לתחום הבעיה שממנה אני סובל. הוא הפנה אותי לטיפולים פיזיותראפיים, להתעמלות ועוד, אך המצב הוסיף להידרדר. לאחר כמחצית השנה נתקפתי בשיתוק מוחלט. לאחר פינוי לבית-חולים ומבית-חולים זה לבית-חולים אחר, הוחלט לנתח אותי ניתוח חירום!

באותה עת חברי עשו עבורי תפילות והקפות כנהוג על ציון הרש''ש בחבורת תלמידי חכמים. זה היה פלא גמור, כי קמתי על רגליי בחצות אותו לילה. הרופאים, מרוב בלבול ותדהמה, שחררו אותי למחרת בבוקר יום שישי, בלא המשך בדיקות ובודאי בלי ניתוח. בשבילם זה היה פלא כי כל מערכת העצבים מהצוואר ומטה לא הגיבה והם לא הבינו כלל איך אני מרגיש או הולך על רגלי!

לאחר כחצי שנה שבה ניסיתי שוב טיפולים שונים, מצבי חזר והחמיר והייתי על סף שיתוק בשתי רגליי. זכרתי את עצת הרב ללכת לשני רופאים, וקבעתי תור לייעוץ לעוד כמה שבועות. עוד נזכרתי, שטרם ביקשתי את עצתו ואת ברכתו של הרב, ולאחר אחד הטיפולים ב''שערי צדק'', עליתי לחדרו של הרב כדי לשאול האם לעשות ניתוח. הרב היה אז בבית החולים ''שערי צדק''. הוא קרא מה שכתבתי על הפתק, שבו תיארתי את הבעיה שלי, ורשם על גב הפתק שלוש מילים בכתב רועד: ''לחכות לתשובה נחרצת''. לא היה ברור ממי עלי לקבל את התשובה, או האם הכוונה שנחזור בתשובה נחרצת.

בהלווייתו של מורנו הרב זצ''ל, כמה שבועות לאחר מכן, דידיתי על מקלי, ואף-על-פי-כן צעדתי לכל אורך הדרך הלוך וחזור. כאן החלו המופתים להקיף אותנו. בתוך ה''שבעה'', הגעתי לרופא לייעוץ נוסף. היה זה אותו רופא בכיר, שרצה לנתחני חצי שנה קודם. הוא התבונן בצילום C.T. ישן למשך כמה שניות ואמר מילה אחת: ''ניתוח!''.

שאלתי: ''האם אינך רוצה לבדוק?'' הוא בדק לשניות נוספות ואמר: ''ידידי, אין שום הסבר הגיוני איך אתה עומד על הרגליים. אין לך שום תגובה עצבית!''. הרופא התיישב בנחרצות על כסאו וכתב הפניה לניתוח על-ידי המנתח... והוא בכבודו ובעצמו יהיה המנתח.

הרופא צילם את ההפניה, ומייד אחרי שסיים את קבלת החולים בקופת-חולים, נסע במיוחד לבית החולים להכין לי תיק לניתוח, לפני שהיה לי תור כלשהו.

בליל שישי, קודם קביעת התור לניתוח, חלמה אשתי חלום נפלא, ובו הרב זצ''ל בא אליה במלוא הדרו ואומר לה: ביום ראשון הקרוב בעלך ייכנס לניתוח ויראה ישועות גדולות.

ביום ראשון, שבוע אחרי הביקור אצל הרופא, צלצלתי למזכירתו לקבוע תור לניתוח. ציפיתי לשמוע שיהיה עלי להמתין כמה שבועות לפחות, אבל תשובתה היתה: ''בוא מייד לאשפוז, מחר בבוקר ניתוח!''.

ההשגחה הגדולה לא פסקה כאן! למחרת קיבלתי הסבר על הניתוח שהיה אמור לכלול השתלת תומכות מפלטינה, פירוק של חלקים מעמוד השדרה ועוד שאר מרעין בישין. מעט קודם כניסתי לניתוח הגיע הרופא הנ''ל ואמר: ''החלטתנו לוותר על הניתוח המסובך, ננסה לעשות ניתוח פשוט יותר, אולי זה יעזור''.

בכניסה לחדר הניתוח, פנה אלי שוב ואמר, שהחליטו לעשות משהו נועז ולנתח רק את הצד הפגוע יותר ולראות איך זה ישפיע, ורק אחרי חצי שנה ינתחו בצד השני. הסכמתי בהשלמה ובציפייה לסיעתא דשמיא.

בבוקרו של יום הניתוח החלטתי לנסות לפנות לאחד מהעסקנים הרפואיים בירושלים. הוא אמר שהמנתח הנ''ל בסדר גמור, אבל אם אפשר מומלץ לקחת באופן פרטי את ד''ר ק'. מכיוון שפחדתי לפגוע ברופא

מיטיבי, לא עשיתי דבר. בבוקרו של אותו יום השתדלנו לסייע גם בדרכי תפילה. אחד מתלמידי עמד על ציון מרן הרב זצ''ל והתפלל להצלחת הניתוח.

על פתחו של חדר הניתוח פנה אלי שוב הרופא ואמר, שמכיוון שהמצב כל כך קשה, החליטו כולם להתגייס לעזרתי והוא ינתח יחד עם ד''ר ק'. ההלם שלי היה מושלם. אותו בדיוק רציתי להזמין ולא רציתי לפגוע ברופא, והנה הוא בעצמו מזמין את ד''ר ק'.

ההלם גדל עוד יותר לאחר הניתוח, כשהרופאים סיפרו שהצליחו כנראה להציל את רגל ימין וברגל שמאל עוד ייתכנו הגבלות מסוימות. למחרת בבוקר, בבדיקת הרופאים, הרופא עצמו עמד המום, כשלא היה זכר למגבלה בשתי הרגליים!

לשאלתנו כיצד נוכל להודות לו על המסירות, השיב בנחרצות: ''אות בספר תורה וברכה מכמה צדיקים''.

לאחר השחרור מבית החולים, קנינו לרופא פסוק בספר התורה הנכתב לע''נ הרב זצ''ל. הפסוק היה ''לחלוטין במקרה'' מפרשת בר המצווה של הרופא, ש''לחלוטין במקרה'' היא פרשת בר המצווה שלי.

הפסוק שזכה בו הרופא היקר הוא: ''אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו'' – פרשת ואתחנן.

בביקורת האחרונה, כחודש וחצי לאחר הניתוח, היו מילות הסיכום של הרופא: ''אתה לא נס רפואי, אתה סתם נס...''.

(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה