יראת חטא · למדתי מהבבא סאלי רק לברך ולא לקלל
סיפר מו''ר הרב זצ''ל בעצמו:
פעם ערכתי חופה וקידושין בחתונה של אחינו האשכנזים, ובין הנוכחים היו כמה אדמו''רים ורבנים, וזרקו שם חיטים על החתן והכלה וגם עלי זרקו. חיטה אחת נפלה לתוך הקפלים שבכובע שעל ראשי. מיד הוצאתי אותה, שכן כך כתוב בהלכה, ששלושים יום לפני הפסח שואלים ודורשים בהלכות הפסח. ובימים אלו צריך לא להניח חמץ במקום שעלול לשכוח אותו, לכן צריך כבר עכשיו להוציא את החיטים הללו מהמקום שאליו הם נפלו.
אמרתי לאדמו''רים שנכחו שם שבערב פסח יבדקו את השטריימל שלהם מחמץ, שמא נפלו בתוכו חיטים. אדמו''ר אחד לא שמע לדבריי וחשב שהם חומרה מיותרת. בליל פסח בעודו יושב ליד השולחן, מתנענע ואומר: ''מה נשתנה הלילה הזה'', נפלה חיטה אחת מהשטריימל שעל ראשו על השולחן, הישר אל תוך צלחת המרק שאכל ממנה.
הזדעזע האדמו''ר מהחמץ שעל שולחנו, ואמר: ''זוהי הקללה של הרב מרדכי אליהו שקילל אותי''. באו אלי חסידי אותו אדמו''ר וסיפרו לי מה אירע, כביכול, מהקללה שלי. אמרתי להם: אני למדתי מהבבא סאלי זיע''א רק לברך ולא לקלל. התקלה הזאת צריכה ללמד את כולנו לקיים את ההלכה שכתובה בשולחן ערוך, בלי הנחות.