יראת חטא · שכר פסיעות
בחודש סיוון התשס''ב התקשר אלי אחי, ר' מאיר, ששימש כרב העיר שטוקהולם בשבדיה, ובישר לי שנולד לו בן זכר. אחי ביקש ממני שאבוא לשבדיה על-מנת לזכות ולשמש כסנדק. התלבטתי מאוד, מכיוון שלא רציתי לעזוב ''סתם'' את הארץ, ועוד בשבת פרשת ''שלח לך'' שעוסקת בחטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה. מה עוד שאשתי רצתה מאוד שאשאר בשבת זו, שהיתה גם יום ההולדת שלי, וכנראה שהיא תכננה להפתיע אותי.
לבסוף החלטתי לטוס בכל זאת, למורת רוחה של אשתי. אמרתי לה שאף פעם לא הייתי סנדק, וחשוב לי לכבד את רצונו של אחי הבכור. מה גם שראיתי כאן הזדמנות לראות קצת חוץ-לארץ ב''היתר''.
הברית היתה אמורה להתקיים ביום ראשון, וטסתי עם אבי לשם כבר ביום חמישי. התכנון היה לחזור אחרי הברית ביום שני. הגענו לשבדיה, הכרנו את הקהילה בשבת, וביום ראשון הלכתי עם אבי לטייל קצת בעיר. כאשר חזרנו לביתו של אחי, הוא אמר לי שהם היו עם התינוק בבדיקת צהבת והברית נדחתה. אני לקחתי את זה קשה מאוד, הרגשתי רע מאוד, הפסקתי לחייך, לא אכלתי וכמעט ולא דיברתי עד הטיסה בחזרה ארצה. הרגשתי שסתם עזבתי את הארץ, סתם ציערתי את אשתי ואפילו קצת כעסתי על אחי...
נחתנו בארץ ומייד נסעתי לירושלים לכנס ''ראשי גרעינים'' של קרן ''מורשת''. מרן הרב מרדכי אליהו זצ''ל היה מגיע לכל כנס, מוסר שיעור ומחזק את ראשי הגרעינים שעזבו את ה''חממות'', הגיעו לערים והתמודדו עם קשיים לא פשוטים בגשמיות וברוחניות.
לכנס הגעתי עדיין בהלם מהטיסה המיותרת לשבדיה ועם הרגשה של ''טיסה לבטלה'', והנה הרב, שכביכול לא ידע על נסיעתי, פתח בסיפור על החכם הרב צדקה שהיה מוהל בירושלים, ופעם הגיעו אליו כשהיה כבר זקן וביקשו ממנו למול תינוק בשבת, במקום מרוחק מביתו. לאחר שהפצירו בו הוא מסר להם את כלי המילה מבעוד מועד, ובשבת צעד למקום המילה יותר משעה הליכה. כשהגיע, ראה את אבי הבן ופניו נפולות.
הרב צדקה ז''ל, שהיה יהודי חכם, הסתכל ימינה ושמאלה וראה שיש שם מוהל אחר קרוב משפחה שמקפיד מאוד על כך שלא קראו לו למול אלא הביאו את חכם צדקה הזקן, ונוצר מתח בתוך המשפחה ולא ידעו מה לעשות. איך יגידו לרב צדקה הזקן שהוא לא מוהל אחרי שבא ברגל דרך כל כך ארוכה, ואחרי שהזמינו אותו יום קודם?
או אז נאנח הרב צדקה הזקן וקרא לאבי הבן ואמר לו: לא נעים לי ממך. אתה ביקשת ממני למול לך את הבן והנה באתי, אבל הדרך היתה ארוכה ואין לי כוח ואני חושש קצת. אולי יש פה מוהל אחר?
אמר לו האבא במאור פנים: יש כאן במקרה מוהל אחר.
שאל הרב הישיש: אולי תוכלו לקרוא לו אלי לפה?
כן, אמר האבא, והביאו את המוהל הצעיר.
שאל הרב צדקה את המוהל הצעיר: האם אתה מוכן לעשות לי טובה ולמול את הבן במקומי? אם אין לך כלים למול, אתה יכול לקחת את הכלים שלי.
אני מסכים, אמר המוהל הצעיר, והמתח שהיה באולם נמוג. הנה נפתרה הבעיה, בלי לפגוע ברב צדקה הזקן עצמו ובלי לפגוע במוהל הצעיר ובלי מריבות.
לאחר הברית חזר הרב צדקה לביתו וסיפר לאשתו בהתלהבות רבה ובשמחה גדולה על הברית ואמר שמעולם לא היתה לו מצווה כזו, ולא פירש.
למחרת באו להחזיר למוהל את כלי המילה, דפקו בדלת והרבנית פתחה. הם שאלו איפה חכם צדקה, והיא השיבה שהוא בתפילה. הם נתנו לה את הכלים, ואז ביקשה הרבנית לשאול אותם שאלה קטנה: ''הרב חזר מהברית אתמול כל כך שמח, יותר ממה שהוא חוזר בדרך כלל, מה היה כל כך מיוחד בברית?''
כשסיפרו לה את הסיפור, הרבנית נדהמה. כשהגיע הרב צדקה, היא שאלה אותו: חכם, אף פעם לא שיקרת לי, איך אמרת שהיתה לך מצות הברית אתמול שלא היתה כמותה מעולם? הרי לא אתה מלת כלל!
הרב אמר לה שכתוב בגמרא (ברכות ו' ע''א): ''אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה''. אם כן, אמר לה, בכל ברית אני עושה מצווה ומתכוון שתהיה שלמה לשמה לגמרי, ולוואי שאזכה. כאן אין לי ספק שזה בסדר, כיוון שהתורה עצמה אומרת כאילו עשיתי את המצווה כתקנה, ולא אשמח?
אני הרגשתי שהרב מדבר ישירות אלי, לנחם אותי על הטיסה המיותרת, ולומר לי שלא פספסתי את המצווה.
בסוף המעשה, נמאס לאחי מאנשי הרפואה בשבדיה, שלא היו בקיאים בהלכות רפואה של ברית מילה, והוא הביא את בנו לארץ לברית המילה ואכן זכיתי והייתי בה סנדק כמו שהתכוון בתחילה.
(הרב דוד הורדן, ראש הגרעין התורני בהרצליה)