יראת חטא · והוא כחתן
ברוך ה' זכיתי ''לרדוף'' אחרי הרב זצ''ל כמעט בכל הזדמנות שהיתה לי מאז ששבתי בתשובה בשנת תשס''ד. הייתי שואל את הרב שאלות הלכתיות ומקבל תשובה במקום. המפגש עם הרב, אפילו רק לראות את זיו פניו, היה נוסך בי שמחה ויראת שמים בלתי נתפסת!
במהלך ''הליכותיי'' אחרי מרן הרב זצ''ל הייתי מבקש כל הזמן ברכה לזיווג, והרב היה מברך אותי. כעבור זמן ביקש ממני אחד מעוזריו שאפסיק לבקש מהרב כל הזמן בקשה ספציפית, ברכה לזיווג, ובאמת הקשבתי לו והחלטתי להפסיק.
בפעם הראשונה שלא ביקשתי מהרב ברכה לזיווג זה היה במוצאי-שבת בבית הכנסת של הרב. כידוע, בכל שבת אחר-הצהריים העביר הרב שיעור במשך כשעה וחצי על הלכות הבן איש חי זצ''ל וסיפורים של הרב, ואחרי תפילת ערבית המתפללים היו ניגשים לרב להתברך.
כשהגיע תורי, לא אמרתי כלום והרב בירך אותי בצורה לא רגילה. הוא הניח את ידיו על ראשי, עצם את עיניו בכוונה, ולאחר כחצי דקה ''הדף'' אותי קלות ואמר: ''חתן!''
כבר למחרת בבוקר התקשר אלי אחד הרבנים שלי מ''מכון מאיר'', הרב מלכא, ונתן לי את הטלפון של אשתי!
(נוריאל, ''מכון מאיר'')