חסידות · מנענעים לישועה, לא להצלחה
הרב זצ''ל היה נוהג לומר לאנשים, כי כמו שאנו מקיימים את כל ההלכות שכתובות ב''שולחן ערוך'', כך צריך לקיים גם את ההלכה שאומרת כי אסור לצאת מארץ-ישראל אלא לשלושה דברים. ממש כמו שכתב הרמב''ם (הלכות מלכים פרק ה ט): ''אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו''ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה''. בכל המקרים הללו יוצא וחוזר מייד. אבל אם היה רעב בארץ, מותר הוא לצאת עד שייגמר הרעב.
מספרים על אדם אחד שבא לרבו ואמר לו שאין לו פרנסה וברצונו לטוס לחו''ל, אולי שם ייטב מזלו. אמר לו הרב: אין לך מה לאכול? אמר לו הלה: אין. בירך אותו הרב בנסיעה טובה ופרנסה טובה וחן וחסד.
והנה בא חברו ואמר לרב שגם הוא רוצה לנסוע לחו''ל כדי להתפרנס. אמר לו הרב: יש לך מה לאכול? אמר לו הלה: כן. יש לך בית? כן. יש לך רכב? כן. אם כן, למה אתה נוסע? אמר לו: כי צריך להחליף את הרכב ליותר טוב. כי בחו''ל אפשר להרוויח יותר. אמר לו הרב: אל תיסע.
שאל אותו האדם: ומדוע לחברי אמרת שהוא יכול לנסוע? אמר לו הרב: האם אתה מנענע את הלולב בסוכות? השיב לו הלה: בוודאי! אבל מה הקשר בין הדברים? אמר לו הרב: כשאנחנו אומרים: ''אנא ה' הושיעה נא'' אנחנו מנענעים, אבל ב''אנא ה' הצליחה נא'', לא מנענעים. בשביל ישועה – מנענעים את האדם ממקום למקום, אבל בשביל תוספת הצלחה לא מנענעים אותו ממקום למקום.