חסידות · הרב מדבר אלי בתא המעצר
לפני שנחתם הסכם אוסלו, היינו עושים קניות בשכם ובג'נין ונוסעים ביהודה ושומרון בלי חששות. כשהחלו לדבר על השלום, התחילו מהומות קטנות בערים הערביות. בתקופה ההיא היה זה עדיין ''רק'' זריקות אבנים.
יום אחד נסעתי עם חבר בשכם ונתקלנו במטר אבנים. לא יכולנו לחזור לאחורינו, כי היו הרבה אבנים על הכביש, וחשנו שחיינו בסכנה. יצאנו מהרכב והתחלנו לירות לכיוון אלה שזרקו לעברנו אבנים. אחד הכדורים פגע בילדה והיא נהרגה.
השמאל הישראלי מצא הזדמנות לתקוף את המתנחלים. הפרקליטות רצתה גם היא לתרום את חלקה להסכם אוסלו המתגבש, והחליטה לרדוף אותנו ולהנחות את המשטרה לחקור אותנו עד שיוציאו מאתנו הודאה שתאשים אותנו ברצח ילדה.
חברי, שהבין מהר לאן הרוח נושבת, החליט להיעלם מהשטח. המשטרה עצרה אותי והושיבה אותי במעצר בתנאים קשים על-מנת שאפליל את חברי או שאלחץ עליו שיסגיר את עצמו. המטרה שלהם היתה לשבור את הרוח. החוקרים טפטפו לי כל היום שהחבר שלי שירה הוא אשם, ואני לא צריך להגן עליו בגופי. היו רגעים שבהם נחלשתי וכמעט מסרתי עדות שתפליל את חברי. אולי הם צודקים? חשבתי.
מי שהציל אותי מלמסור עדות על חברי היה הרב אליהו זצ''ל. ואיך הוא הצליח להגיע לתוך תא מעצר סגור? כאשר העבירו אותי מחדר החקירות לחדר המעצר שמעתי רדיו, וברגע שעברתי ליד השומר שמעתי את הרב אליהו אומר בקולו: ''מי שהרג את הילדה הוא לא רוצח''.
לא שמעתי את המשך הדברים, אבל בלבי ממש הרגשתי שהמשפט הזה נאמר אלי אישית, ומשמעותו: ''דע לך שהחבר שלך הוא לא פושע כמו שאומרים החוקרים, אל תסגיר אותו''. כך באמת עשיתי ולא הסגרתי אותו לידיהם. אני מרגיש שהרב נתן לי כוח לעמוד בלחץ שהופעל עלי, ברגעים המאוד קשים הללו. אני לא יודע איך הייתי חי עם עצמי היום אם הייתי נשבר ומוסר פרט כלשהו שיפליל את חברי.
(שם חסוי)