חלק ב – מעשים נוספים של הרב · ופקדנו בו לברכה
פעם אחת בא אלי זוג שלא היו להם ילדים למעלה מתשע שנים. הלכתי אל הרב עם בני הזוג ושאלנו אותו מה לעשות. הרב אמר לבני הזוג: הנה, מחר ראש-חודש. כשאתם מתפללים ואומרים: ''זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה'', כשאתם אומרים את המילה ''זָכְרֵנוּ'' תכוונו על מה שכתוב כי אלוקים זכר את תפילת האמהות ופקד אותן: ''וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'' (בראשית ל' כ''ב).
וכשאתם אומרים ו''פָקְדֵנוּ'' תכוונו על מה שאלוקים אמר על שרה: ''וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד'' וכו' (שם כ''א א').
וזה היה פלא, כי מייד אחרי שהם היו אצל הרב – האישה נפקדה, ותשעה חודשים אחר כך נולד להם בן.
מדוע הרב בעצמו לא התפלל עליהם כמו שהוא היה עושה עם זוגות אחרים? אולי הרב רצה להרגיל אותם להתפלל, להתרגל לכוחה של תפילה.
(הרב בנימין מכלוף, רב פיקוד צפון)