זריזות · חצי דקה מספיקה
אשה שילדה תאומים פגים, הקטן ביניהם במשקל 600 גרם, צלצלה אלי מבית החולים ושאלתה בפיה: אצל הפג הקטן נתגלה איזה סיבוך במעיים. הפרופסור חושד במשהו. לשם כך עליו לערוך בדיקה מסוימת, ע''י החדרת חומר מסוים לתוך גופו של הפג. אם אכן צודק הוא בהשערתו, יש לנתח מיד את הפג. לכן דורש הוא מראש את חתימת ההורים ואישורם לערוך את הבדיקה ואת הניתוח אם יזדקקו לו.
ביקשתי מהיולדת להעביר אלי בפקס' את הדברים כדי שאוכל להציגו בפי מו''ר הרב זצ''ל. ואכן כך עשתה – פירטה את המצב בפרוטרוט על גבי דף. ניגשתי עם הדף אל לשכת הרב זצ''ל והמתנתי ליד דלתו. כעבור זמן מה נפתחה הדלת, הרב לבוש היה במעילו ועמד לצאת אל עבר ביתו. ביקשתי את סליחתו ואמרתי שיש משהו דחוף. הגשתי לרב זצ''ל את הדף והוא החל לקראו.
כעבור כחצי דקה ראיתי את עיניו מסתכלות בתחתית העמוד. סברתי שהוא רוצה לראות את החתימה, כלומר מי הוא שולח המכתב, אך למעשה הוא כבר הספיק לסיים לקרוא את הדף ואמר לי רק: בהצלחה. לא הבנתי ושאלתי: מה? והרב ענה לי: הניתוח.
כל זה ארך לא יותר משתי דקות. הרב פנה לדרכו ואני התקשיתי לעכל, הלא מדובר בגורל הפג. בכל אופן, צלצלתי אל היולדת בביה''ח ומסרתי לה את התשובה. ההורים חתמו ונערכה הבדיקה. אכן התברר שיש לנתח. הניתוח עבר בהצלחה. אז אמר הפרופסור שהיומיים הבאים הם קריטיים לחייו של הפג. אמרתי זאת למו''ר הרב והוא פטרני בחיוך. חלפו היומיים ואכן הכל עבר בשלום.
(הרב זאב נוימן)