אור ברסלב
אביהם של ישראל זהירות › שלום בין הבדואים בנגב

אביהם של ישראל

זהירות · שלום בין הבדואים בנגב

ומה עם לב אלמנה?

היה זה בימי כהונתו של מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ כדיין בבית הדין בבאר שבע. בתקופה ההיא היה הרב כבן שלושים או קצת פחות. בית הדין הרבני נמצא היה בסמוך לבית הדין של המוסלמים, שהיה משרת את כל הבדואים שבנגב.

פעם היה סכסוך גדול מאד בין כמה שייחים בדואים לבין הבן של השייח הגדול של הנגב. דרכם של הבדואים, כידוע, הוא ''נקמת דם''. על אדם אחד שנהרג בטעות או בכוונה יכולים ליהרג עשרות אנשים בנקמות דם הדדיות.

במקרה זה, כיוון שהסכסוך היה קשור לבנו של השייח הגדול שבנגב היה צריך למצוא פתרון בהקדם. הצדדים הובאו לבית הדין המוסלמי אך לא הצליחו להסכים על שום שופט מוסלמי שישפוט ביניהם. ''יום אחד בדרכי לבית הדין ראיתי התקהלות גדולה סביב בית הדין של המוסלמים'' סיפר מו''ר אבא, ''הסכסוך משך קהל רב של בדואים וההמולה הייתה רבה. והנה אני רואה לחם זרוק ברחוב, הרמתי אותו, נישקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע, אני שם לב שאיזה שייח רץ אחרי ועמו שני שוטרים ישראלים. פנה אלי השייח הגדול של הבדואים בשפה הערבית ואמר לי: ''אתה, אתה!''.

''אני עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. אבל השייח הזקן לא הרפה ממני. השוטרים שהיו עימו הסבירו לי שהשייח הזקן רוצה שאני אהיה השופט בסכסוך שבין החמולות של הבדואים. הם אמרו לי שהשייח ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבית דין שלי ולא בסכסוכים של המוסלמים. לאחר מכן, הבנתי כי זה מה שאנו אומרים בכל יום בתפילה: ''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹ-הַי וֵאלֹ-הֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וכו' מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית''. אבל לא הייתה לי ברירה והסכמתי להיות בורר ביניהם, אם גם הצד השני יסכים. השוטרים שאלו וגם השייחים האחרים הסכימו שאני אהיה הבורר וחשבתי שיש בכך קצת כבוד שמים.

זה מה שנאמר (דברים פרק ד' ו'): ''וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה''. כי כשגויים מכירים בצדקת התורה ונושאיה יש בזה דבר גדול. הם אומרים: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. הסכמתי, ובמקום לדון עשיתי ביניהם פשרה וסולחה. וכולם יצאו מרוצים''.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה