זהירות · רגיש ללב של ילד קטן
כשהייתי תלמיד בתלמוד תורה, מו''ר הרב זצ''ל היה צריך לבחון את התלמידים על שמונה דפים בגמרא. שמתי לב מהנבחנים הקודמים שהרב לא מעביר שאלה ממי שלא ידע לזה שאחריו, אלא היה שואל את הבא אחריו שאלה אחרת. לא רצה שאחד יענה על שאלה שמישהו אחר לא ידע את התשובה עליה כדי שהקודם לא יתבייש. אבל זה היה נדיר שמישהו אצלו לא ידע את התשובה כי כשמישהו נשאל והיה מגמגם היה הרב מחזק אותו ועוזר לו ומדריך אותו שלא ייכשל.
בכל זאת, כשהרב שאל אותי לא ידעתי כלום. הוא ניסה לעזור לי ואולי הפחד מהמעמד הגדול סגר את פי. ואז הרב אמר: ''יש לי טעות. כנראה שהשאלה ששאלתי אותך היא לא מהדפים שאתה נבחן עליהם. סליחה''. כך קיבלתי קצת ביטחון והוא שאל שאלה אחרת. הפעם הרגשתי שהרב הוא בצד שלי, לא נגדי. קיבלתי ביטחון ועניתי תשובה נכונה. אחרי המבחן רצתי לפתוח את הגמרא לראות האם באמת השאלה הראשונה הייתה בדפי המבחן, והסתבר לי שהיא הייתה בחומר המבחן. שאלתי את עצמי: ''האם הרב באמת לא ידע את הדפים שבהם הייתה השאלה?''
אחרי שנים רבות למדתי בכולל של הרב בירושלים. ושם ראיתי שהרב מכיר את כל התלמוד כולו בעל פה. כל שאלה ששאלנו הוא היה יודע את מקומה בגמרא, גם בדף וגם במקום המדויק בדף, באיזה שורה זה נמצא. כך גם ברש''י וגם בתוספות – פלא עצום של זכרון. כל מה שקרה שם זה פשוט היה כבוד לילד קטן.
הסיפור הזה שמלווה אותי כל השנים הוא בעיניי פלא גדול. כי הרב עם כל גדלותו בתורה היה כל כך רגיש ללב של ילד קטן, כפי שהייתי באותה שעה. כל כך הרבה חיזוק קיבלתי מהרב. מי יודע, אולי הבטחון שהוא נתן לי באותה שעה נתן לי את האומץ להמשיך וללמוד תורה עד היום.
(הרב מרדכי מוצפי)