זהירות · על רגישות ורוח הקודש
בשיעורו של הרב זצ''ל, בשבת אחר-הצהריים, אמר הרב: ''האוכל שתי חתיכות קוגל רגילות, יש ספק אם מתחייב בנטילת ידיים ובברכת המזון''. אחד הלומדים בשיעור התחיל לומר: ''הרב, היום בבוקר...'', אך הרב הפסיקו באמצע המשפט. שוב החל האיש לומר מה שרצה לומר, ושוב הרב מפסיקו. כשניסה האיש לומר דברו בשלישית, לחש לו הרב: ''הוא מאחוריך!''.
האיש לא שם לבו לכך, והמשיך בשאלתו: ''הרב, היום בבוקר היה קידוש והגישו חתיכות של קוגל קטנות מאוד! האם גם בשתי חתיכות כאלו יש ספק של ברכת המזון?''.
מאחורי השואל ישב אותו אדם שהביא את הכיבוד בבוקר, ובעקבות השאלה הוא הרגיש קצת פגוע ולא נעים, שכן נשמע היה כאילו הגיש למתפללים חתיכות קטנות של קוגל.
או אז ראיתי את חוכמתו או את רוח קודשו של הרב, וכן את רגישותו הרבה, כיצד ידע מה רוצה אותו השואל לשאול וכיצד נתן את לבו לחשוב שזה עלול לבייש את עורך הקידוש שישב בשיעור ועלול להיפגע.
(משה שמאי)