הדרכים של ימות המשיח · כשהדרך קופצת
מרן הרב זצ''ל הביא בשיעורים שלו ב''קול צופייך'' סיפור מהמדרש על הפסוק באיכה רבה (פרשה ג' ג') ''גדר בעדי בגזית''. המדרש מביא מעשה על בנות לוד, שהיו לשות עיסתן ועולות ומתפללות בבית המקדש ויורדות לביתן עד שלא החמיצו העיסות. הוא מספר גם על בנות ציפורי, שהיו קמות ועולות לירושלים ומתפללות בבית המקדש בכל בוקר והיו מספיקות לחזור לציפורי בגליל, ולא היה אדם מספיק להגיע לעצי התאנה לקטוף פרי לפניהן.
עוד מספר המדרש שזה לא היה רק לאנשים בודדים, גם החזן שהיה גר במגדל – שנמצאת ליד טבריה – היה מכין נרות שבת בכל ערב שבת, אחר כך היה עולה ומתפלל בבית המקדש וחוזר לביתו במגדל להדליקם. יש אומרים שהיה מכין את פרשת השבוע בכל יום שישי בבית המקדש ומספיק לחזור לביתו שבמגדל לפני שבת.
משמעות המדרש, כי בזמן בית המקדש היתה לאנשים קפיצת הדרך והיו להם דרכים קצרות להגיע להתפלל בערב שבת בבית המקדש. מסתבר שגם הרב אליהו ז''ל ידע משהו מהחכמה הזאת של בית המקדש. יש כמה וכמה סיפורים מכמה וכמה אנשים, ובמיוחד מהנהג שלו, שמהם עולה שהרב ידע משהו בחכמה הזאת ולא השתמש בה אלא רק במקרים מאוד מיוחדים.