בחיק המשפחה · בדיקת החמץ של סבא
אני זוכרת את בדיקת החמץ בערב פסח. אנחנו היינו מחביאים את עשרת פתיתי החמץ וסבא זצ''ל היה משתף איתנו פעולה בחיפוש. כשהיינו קטנים, סבא היה עושה את זה כמו משחק, כך כולנו היינו שותפים במצווה והכל היה בדרך של כיף. במהלך הבדיקה סבא לא היה מדבר והיה עושה לכל דבר סימון ''אהמ'' - שפירושו: לשים בצד, ''אהמ-אהמ'' - פירושו: לקרוא לסבתא. תנועת ידיים עם חיוך ענק - פירושה: ''איפה החתיכה שהחבאתם כל כך טוב, ואני לא מצליח למוצאה?''
אני יודעת שבשביל כל עם ישראל הוא היה רב, מנהיג, דמות אוהבת ומוערצת, דמות מאחדת את עם ישראל. איש שמחבר את ארץ ישראל עם תורת ישראל. אבל בשבילי הוא היה סבא שמבין אותי למרות שהייתי ילדה קטנה.
הייתה לו אהבה לכל אחד, חיוך המיוחד לכל אחד. דאגה ותשומת לב לכל נכד כאילו הוא הנכד היחיד בעולם. ואני יודעת שכל התלמידים שלו גם הרגישו כמו בנים שלו, כמו בנים יחידים. אני זוכרת את השמחה, הקבלה והאהבה כלפי כל אחד, כאילו ''בשבילו נברא העולם'', גם אם היה שונה או קצת מיוחד.
כשהיינו ילדים היינו באים אליו כל יום שישי, יושבים לידו ושומעים סיפורי צדיקים. כשהתבגרנו לא היינו מוותרים על השעה הזאת ביום שישי. אחותי, אחרי שהתחתנה, היתה מביאה בכל פעם את בעלה לשמוע את הסיפורים של יום שישי, שכל כך הרבה חכמת חיים יש בהם.
(יעל בן אליהו – נכדת הרב)