אבי הנחל· רבי יהושע איזיק שפירא
דרוש למצות צדקה - דרוש כב
כתיב (מלאכי ב) היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות כו':
ויתבאר הענין עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) יוחנן כה"ג העביר הודא' מעשר, והנה איתא שם בירושלמי תחילה שמה שתיקן ריב"ז הי' כולן לשבח דא"ר יוחנן יוחנן כה"ג שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא הי' מפרישין אלא ת"ג בלבד, אבל מעשר ראשון ומ"ש כו' והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בשילהי סוטה (דף מ"ח) יוחנן כה"ג העביר הודאת מעשר מ"ט אמר ריב"ח לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים ואנן יהבינן לכהנים ופירש"י דקנסינהו עזרא כדאמרינן ביבמות וכיון דאין נותנים אותו כתיקונם אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל מצותך, וא"כ צריך להבין הא דאמרינן שם (ספ"ה בירושלמי) מילתי' דריב"ל אמרו מהם לגנאי ומהם לשבח דאר"י בשם ר"ת ר"ח בשם ריב"ל בראשונה הי' מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ולוי' ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהי' בירושלים כו' משבא אלעזר בן פתורא ויהודה בן פתורא הי' נוטלים אותם בזרוע והי' ספיקה בידו למחות ולא מיחה והעביר הודיית מעשר זו היא לגנאי:
וצריך להבין במאי פליגי שתחי', אומר שזהו לשבח, וריב"ל אמר שהוא לגנאי על שהיו נוטלים בזרוע, וע"כ הי' לגנאי על שלא מיחה, ע"כ נ"ל שריב"ל אזיל לטעמי' דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ביומא דריב"ל בקשו להמנות שלא יתן מעשר לכהונה אמרי מאן יעול ריב"ל דהוא מסייע ללואי, אזיל וסייע לכהנים אמר בעשרים וד' מקומות נקראו הכהנים לוים וזה א' מהם והכהנים הלוים בני צדוק, וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ו) ואידך כדריב"ל דאמר בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, וא"כ מוכח שריב"ל סובר דמדאורייתא נותנים לכהנים מעשר ג"כ וא"כ מה שקנסינהו עזרא היינו שלא יתנו רק לכהנים, והנה התוס' הקשו ביבמות (דף פ"ו) דלר"א א ב"ע שאמר דמדינא דאורייתא נמי שקלי כהנים, וא"כ אמאי העביר הודאת מעשר מחמת דיהבי לכהנים. והוא אימר וגם נתתיו ללוי הא מדינא דאורייתא נמי נוטל הכהן, אלא שעזרא קנס שלא יתנו ללוי כלל, וא"כ כיון דמדאורייתא ניטל הכהן, ואפ"ה הי' אומר וגם נתתי' ללוי כו' השקיפה כו' וא"כ אמאי בטל ריב"ז וידוי מעשר, ונדחקו התוס' דמ"מ כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתם וכשמפקיעין אותו מלוים לתת לכהנים אין זה כמצותו והירושלמי לא ניחא לי', ע"כ אומר שהי' לגנאי על שהי' נוטלים אותו בזרוע וריב"ז לא מיחה, וזהו דוקא לשיטת ריב"ל שאומר שמדאורייתא נק' הכהנים ליים וא"כ יוכל להתוודות ולומר וגם נתתיו ללוי ויכול לקרות, וא"כ מ"ט ביטלה אם אינו נותן רק לכהן, אבל לדעת ר' יוחנן שאומר שם בירושלמי כמ"ד אין נותנים מעשר לכהונה, ובהא ודאי מודה ר' יוחנן דלאחר שקנסינהו עזרא הי' נותנים לכהונה, אלא שאומר שאין נותנים מעשר לכהונה, היינו מדינא דאורייתא, והא דקנסינהו עזרא היינו ליתן לכהנים ג"כ, והשתא ניחא מה שבטל וידוי מעשר, דכיון דיהיב לכהן א"כ איך יכול לקרות וגם נתתיו ללוי ככל מצותיך, כיון שמדאורייתא לא נקראו הכהנים לוים, וא"כ כיון שלא נקראו לוים, והא דנותנים לכהנים היינו רק מטעם קנסא, וע"כ ביטל וידוי מעשר, וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסוטה (דף מ"ז) לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים, ואנן קא יהבינן לכהנים:
וע"כ נ"ל דכך צריך לגרוס בירושלמי (שם) ר' אילא בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנים מעשר לכהונה ופי' דמדאורייתא אין נותנים לכהונה כלל, וע"ז אומר הדא מסייע לר' יוחנן בחדא ופליגי עלי' בחדא, פליגא עילוי' דתנן וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, ניחא בתרומה לא תאכל, במעשר ממ"נ כהנת היא תאכל לוי' היא תאכל, (פי' דתנן ביבמות (דף פ"ו) וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר ומקשה ניחא בתרומה לא תאכל, משום דמאורסת ללוי, אלא אמאי לא תאכל במעשר דממ"נ תאכל דבשלמא אי אמרינן דמדאורייתא נותנים לכהונה, דכהנים איקרי לוים, וא"כ לבתר קנסא הוא רק לכהנים, וע"כ כיון שהיא מאורסת ללוי ע"כ לא תאכל, אבל לדברי ר' יוחנן שאומר כמ"ד אין נותנים מעשר לכהונה. א"כ מדאורייתא אין נוטלים הכהנים כלל וא"כ לבתר קנסא נוטלים הכהנים עם הלוים וא"כ בת כהן שהיא מאורסת ללוי אמאי לא תאכל ממ"נ אם בתורת כהונה או בתורת לוי', א"כ ממ"נ תאכל, וכה"ג מקשה הש"ס דילן ביבמות (דף פ"ו) במאי אוקימתא כר' מאיר אימא סיפא בת לוי מאורסת לכהן כו' לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר הכא מאי זרות איכא, עכ"פ לדעת הירושלמי מוכח דמתניתא פליגא עלי' דר' יוחנן דמתניתין מוכח כמ"ד דנותנים מעשר לכהונה, וע"כ לבתר קנסא הוא דווקא לכהן. וע"כ לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר וכ"ת א"כ איך תנן התם במתניתין וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר, הא לבתר קנסא לא שייך מעשר ללוים לדעת הירושלמי דס"ל דמתניתין סברה דנותנים מעשר לכהונה מדאורייתא וא"כ לבתר קנסא הוא רק לכהנים, דאיפשר לומר דהיינו במה שהלוי אוכל משלו, וכמו דאמרינן בחולין (דף קל"א) אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו למשקל מינייהו מי אמר:
וע"כ הדא מתניתין (פי' דיבמות) פליגא על דר' יוחנן והדא מתניתין מסייע לי' דאמר כולן לשבח, א"כ הא דביטל ריב"ז הודאת מעשר הוי לשבח והטעם שביטל הוא משום דרחמנא אמר דניתוב ללוים ואנן קא יהבינן לכהנים וא"כ מוכח מזה כר"י דאין נותנים מעשר לכהונה פי' מדאורייתא דמדאורייתא לא אקרי כהנים לוים, וע"כ ביטל וידוי מעשר דאיך יתודה וגם נתתיו ללוי, כיון שהוא נותן לכהן, ומדאורייתא לא מקרי כהן לוי, אבל לדברי ריב"ל שאומר דמדאורייתא נותנים מעשר לכהונה, וא"כ מדאורייתא אקרי כהנים לוים, וא"כ אמאי אינו יכול להתודות וגם נתתיו ללוי כיון דמדאורייתא נמי הכהן נוטל ואעפ"כ הוא מתודה וגם נתתיו ללוי, וא"כ אמאי לבתר קנסא דקנסינהו שלא ליתן רק לכהן, [וכפו שכתבו התוס' ביבמות (דף פ"ו) שזהו הנ"מ בין ר"א ב"ע לר"ע ובכתובות [דף כ"ו עיי"ש], אמאי לא יוכל להתודות, וע"כ אמר ריב"ל דיש מהן לגנאי ויש מהן לשבח וההיא דוידוי מעשר הוי גנאי:
וע"כ פריך אח"כ ויתודה א"ר הילא כעס הוא לפני המקום מי שאומר עשיתי והוא לא עשה מעתה מי שהוא מפריש יתודה ומי שאינו מפריש לא יתודה, כהדא דתני עד השקיפה הי' אומרים בקול נמוך מכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה פי שמקשה הירושלמי דא"כ דאמרינן דמתניתין מסייע לר' יוחנן מהא דריב"ז ביטל וידוי מעשר מוכח מזה דס"ל דמדאורייתא אין נותנים מעשר לכהונה, וע"כ כיון שנותנים אח"כ לכהן ע"כ לא יוכל לומר וגם נתתיו ללוי ע"ז מקשה דהא כיון דקודם קנסא הוא רק לכהנים, וא"כ לבתר קנסא הוא בין לכהנים בין ללוים, וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף כ"ו) מעתה מי שהוא מפריש יתודה ומי שאינו מפריש לא יתודה, פי' מי שנותן לכהן לא יתודה, אבל מי שנותן ללוי יתודה, דהא לבתר קנסא נותנים בין לכהן בין ללוי, ע"ז אומר עד השקיפה הי' אומרים בקול נמוך מכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה, והטעם נראה לי כמו דאמרינן בסוטה (דף ל"ב), אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם, שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר ופירש"י שבחו לא עברתי ממצותיך, וגנותו בקול רם ממקרא ביכורים, וע"כ עד השקיפה שהוא שבחו הי' אומר בקול נמוך, ולאח"כ כשהי' מגיעין להשקיפה הי' אומרים בקול רם], וע"כ כיון שיש שנותנים לכהן ויש שנותנים ללוי ע"כ ביטל ריב"ז וידוי מעשר כדי שלא יהיו נראה חלוקות משום לא תתגודדו שהללו מתודים והללו אין מתודים, כן נ"ל פי' הירושלמי בכל הסוגי' והוא דלא כמו שפירש המפרש מהרא"פ עיי"ש:
ולי הי' נראה לומר דלמ"ד דכהנים איקרו לוים מדאורייתא, וא"כ קשה דאמאי ביטל וידוי מעשר כיון שיכול לומר וגם נתתיו ללוי וכמו שהקשו התוס' ביבמות (דף פ"ו) וכן הירושלמי לפי מה שביארתי שאומר דמתניתין מסייע לר' יוחנן שאין נותנים מעשר לכהונה דהטעם הוא כמו שהוכיחם (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שומרים דרכי ונושאים פנים בתורה:
ויתבאר עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מה' שמיטה ויובל) כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכיבשו את הערים שנאמר לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה בישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ, וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם בביזה, וכן לוי או כהן שנטל חלק כו' יראה לי שאין הדברים האלו אמורים אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם וליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכיבש מלך מימלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותם ארצות ובביזתן ככל ישראל, ולמה לא זכה לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכים לעצמם בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו ולעובדו לדעת את ה' והולך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללוים הרי דוד המלך ע"ה אמר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי וע"ש במה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שא"כ לא יטלו תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ, ועיין במ"ל שהביא בשם הסמ"ג הא דאמרינן בב"ב (דף קכ"א) שלעתיד לבוא יתחלק הארץ לי"ג חלקים וחלק לוי יטלו ג"כ בחלק הארץ, [ואיפשר דהרמב"ם קאמר לימות המשיח וס"ל דהא דאמרינן בב"ב (דף קכ"א) היינו לעתיד והרמב"ם לטעמי' דס"ל בה"מ כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד כו', עכ"פ בחלוקה דלעתיד יטלו שבט לוי ג"כ חלק והטעם איפשר לומר משום דתחילה היו ע"י כיבוש וטורח מלחמה, וע"כ שבט לוי מפני שהובדלו לעבודת ה' לא הי' הולכים במלחמה, ולא הי' בני כיבוש מלחמה רק לעבוד עבודת ה' וכמו שכתב הרמב"ם שלפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופן, ע"כ לא הי' נוטלים חלק בארץ, אבל לעתיד שיהי' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, ע"כ יטלו ג"כ חלק בארץ. והנה משמעות הרמב"ם שכל המתנות שנטלו הכהנים והלוים היו מפני שהובדלו לעבוד עבודת ה' ולשרתו, וע"כ לא הי' להם חלק בארץ, וכמו שכתב הרמב"ם שהובדלו מדרכי העולם כו' אלא הם חיל ה' שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וא"כ לעתיד לבוא שיטלו חלק בארץ, ואעפ"כ יהי' עובדי השם ויהי' זוכין במתנות כהונה ולוי' וע"ז נאמר וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה פי' בצדקה שהקב"ה עושה עמהם צדקה כמו דאמרינן בקידושין צדקה עשה הקב"ה כו' פי' אעפ"י שנוטלים חלק בארץ, ואעפ"כ יזכו במתנות בתורת צדקה, פי' אעפ"י שאין צריכין עוד כיון שיש להם חלק בארץ, וא"כ לפי"ז אין להם זכות במתנות כהונה [וכמו שהקשה הראב"ד על הרמבם א"א א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי היו תחת חלק הארץ], ע"ז אומר והי' לה' מגישי מנחה בצדקה:
עכ"פ הרי נתבאר שהלוים לא נוחלים ולא זוכים לעצמם בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וכמו שכתב הרמב"ם שם ויהי' ה' חלקו ונחלתו כו' כמו שאמר דוד ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ומעתה נבאר הכתובים מה שהוכיחם (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי. וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כו' והוא עפ"י מאי דאמרינן רפ"ד דבכורות (דף כו) ת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות כו' אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי כו' וע"ז הוכיחן מלאכי להכהנים והלוים אשר מן הצורך הי' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך כו' שחתם ברית הלוי אומר ה' צבאות פי' שהי' מסייעים בבית הגרנות כדי שיתנו להם המתנות כהונה ולוי', אשר באמת הם מובדלים לעבודת ה' ואין להם לעסוק בכח גופן, אלא הם צריכים לעבוד עבודת ה', וישראל יתנו מנת להמחזיקים בתורת ה', והם שחתו ברית הלוי להיות מסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות כל א' וא' כדי שיתנו לו המתנות כהונה ולא לאחר, וע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם פי' לישראל דכהנים ולוים לא איקרו עם כמו דאיתא בחולין (דף קל"א) מספקא לי' אי איקרו עם אי לא איקרו עם, ע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה:
ובמ"א ביארתי על ענין ואתם שחתם את ברית הלוי פי' שהם השחיתו ברית הלוי שהתחילו להיות כהנים המסייעים בבית הגרנות והטעם איפשר לומר שסברו דתרומות ומעשרות בזמן בית שני הוא רק דרבנן וכמו דאיתא בתוס' יבמות (דף פ"ב) שהביאו הירושלמי שמעצמם התחייבו, וכמו דכתיב ואנחנו באים על החתום כו' עיי"ש וכמו שהבאתי בספרי ב"י ואמריכן בבכורות (דף כ"ז) אמר רבא תרומת חוצה לארץ אין בה עשים כהן המסייע בבית הגרנות ופירש"י תרומת ח"ל דרבנן הוא ויכול ליתן לכהן המסייע בבית הגרנות, וא"כ אי אמרינן דבבית שני הוי נמי דרבנן, ע"כ אין בזה משום כהן המסייע בבית הגרנות, וע"ז אומר ואתם שחתם את ברית הלוי פי' שאתם בעצמיכם השחיתו את ברית הלוי מחמת שרואים שאתם מסייעים בבית הגרנות וע"כ אומרים שהוא רק מדרבנן וע"כ מקילין בזה (ובמ"א ביארתי שע"כ לא רצו לעלות בבית שני שאמרו שכיון שאינם מדאורייתא ע"כ לא יתנו להם מעשרות וע"כ לא עלו) וע"ז אומר ואתם שחתם ברית הלוי כיון שאתם מסייעים בבית הגרנות, וע"כ אומרים כיון שהם מסייעים מחמת שהוא דרבנן ע"כ מקילים לעצמם ואינם רוצים ליתן כלל וכמו דכתיב היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי, ועוד ביארתי במ"א על הא דכתיב (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי עלאך ה' צבאות הוא ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה והוא כמו דאמרינן בבכורות (דף כ"ו) מ"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הגרנות כו' ואם עושין כן עליהם נאמר אתם שחתם ברית הלוי וע"כ הוכיחם כי שפתי כהן ושמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא פי' שהם צריכים להורות כהלכה ולא ישאו פנים והם נושאים פנים בתורה וחונפין בשביל המחנות לכן נבזים בזה מאוד כמו שאומר, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושכלים וכמו דכתיב (מיכה ג') שמעו נא ראשי בית יעקב המתעבים כו' ראשי' בשוחד כו' וכהני' במחיר יורו שההוראה שלהם הוא בשביל המתנות]:
וע"כ מחמת זה שהי' נבזים ושפלים לכל העם מחמת שהי' מסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות, ע"כ לא רצו העם ליתן להם התרומות והמעשרות וע"כ כמו שהוכיח תחילה להכהנים והלוים שהתחילו לסייע בבית הגרנות כל א' וא' כדי שיתנו המתנות רק לו, אח"ז חזר והתחיל להוכיח את ישראל שמחמת זה שהכהנים והלוים נבזים, בעיניהם, וחדלו מליתן להם התרומות והמעשרות וע"ז אמר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי, ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה, וע"ז אמר במארה אתם נארים כו', וע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, פי' שהוכיח אותם על שאינם ניתנים התרומות והמעשרות לכהן, וכל עיקר הטענה הוא מצד שהכהנים והלוים נבזים בעיניהם מחמת שמצוים בבית הגרנות לסייע כדי שיתנו לו המעשרות והתרומה, ומחמת זה חדלו העם מליתן להם, שאמרו המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, וכמו שהוכיח תחילה להכהנים והלוים, וכמו שאמר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר פי' שלא יהי' לבעלים הטובת הנאה שיוכל ליתן למי שרוצה וגם הי' נותנים בבית הגרנות וע"כ הי' מסייעים להם בבית הגרנות ומשחיתים ברית הלוי שה' חלקו ונחלתו ואינו צריך לעשות השתדלות כי השם חלקו ונחלתו, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דהיינו לשכה כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פ"ו), וא"כ כיון שלא יוכלו ליתן למי שרוצים ממילא לא יהי' מסייעים בבית הגרנות, וע"כ מחמת זה העביר יוחנן כה"ג הוידוי מעשר מפני שאינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי דהא דכתיב נתינה היינו טובת הנאה כמו דאיתא בנדרים (דף פ"ד) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה ונתת ללוי ולגר מש"ה אסור לאתהנוי' פי' משום שיש לו טובת הנאה, כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות דכתיב בי' והנחת בשעריכך כו', וא"כ כיון דכתיב בי' נתינה יש בו טובת הנאה, וע"כ כיון שתיקן עזרא שהוא מלאכי כמו דאמרינן במגילה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פו) ד"ה לשכה, א"כ לא הי' להם טובת הנאה, מאחר שצריך שיביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וע"כ לא יוכלו להתודות ולומר וגם נתתיו ללוי דנתינה היא טובת הנאה, וכיון שתיקן לשכה אין לו בהם טובת הנאה, וע"כ אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וכ"ת שא"כ לא יהי' כדין שיהי' להם טובת הנאה, וע"כ לא יהי' להם ברכה במה שיתנו אל הלשכה ע"ז אמר להם והבטיחם בחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, אעפ"י שתתנו אל הלשכה.
וכ"ת דא"כ איך תיקן עזרה ניתן אל הלשכה שא"כ תתבטל מצות נתינה שלא יהי' לבעלים טובת הנאה, אך זה יבואר עפ"י הירושלמי (פי"א דנדרים ה' ג) ר"י ב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה מ"ט דר"י ב"ח ואיש את קדשיו לו יהי' כו' מתניתא פליגא על ר' יוסי בר"ח קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו ע"כ. (פי' אלמא דאין לבעלים טובת הנאה שאם הי' לבעלים טובת הנאה א"כ איך יטלו ע"כ הא קא מתהני מדידי') פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר, (פי' שאימתי יש לו בהן טובת הנאה היינו דווקא באומר שאינו רוצה ליתן לכהן זה רק לכהן אחר, אבל אם אומר שאינו רוצה ליתן מתנה כל עיקר אין לו בהם טובת הנאה כלל, וע"כ אם אמר קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו ע"כ, פי' כיין שאינו רוצה ליתן לשום כהן ממילא אין לו בהם טובת הנאה כלל) תדע שהוא כן דתנן כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים, (פי' אלמא דאם אינו רוצה ליתן לכהן זה רק לכהן אחר יש לו בהם טובת הנאה), ועיין בנדרים (דף פה) רבא אמר שאני תרומה דה"ט דיטלו ע"כ משום דתרומה לא חזו אלא לכהנים וכיון דקא אתי למיסרה עלי' שוי' עפרא בעלמא, ועיין בספרי ע"י (ד' יב) במה שביארתי בזה הכתוב ואיש אשר יתן לכהן לו יהי' פי' שאם רוצה ליתן אז לו יהי' פי' שיהי' לו בהם טובת הנאה, כמו דדריש הירושלמי מאיש את קדשיו לו יהי' דהיינו שיהי' לו בהם טובת הנאה והיינו דווקא אם יתן לכהן דהיינו שרוצה ליתן לשום כהן, אבל אם אינו רוצה ליתן לכהן כלל, אז מפסיד הטובת הנאה ואין לו בהם טובת הנאה כלל, וע"ש מה שתירצתי על קושי' המהרי"ט בסנהדרין (דף קיב):
ומעתה כיון שביארתי שאם אין רוצה ליתן לכהן כלל, אז מפסיד הטובת הנאה ואין לו בהם טובת הנאה כלל ע"ז אמר מלאכי היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי פי' שאתם אינכם רוצים ליתן לשום כהן א"כ אתם קובעים אלקים כו', והטעם כבר ביארתי שהי' מחמת שהכהנים הי' נבזים בעיניהם מחמת שהתחילו לסייע בבית הגרנות, ע"כ אמר להם מלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת כו', וא"כ לא יהי' כהנים מסייעים בבית הגרנות, וכ"ת א"כ לא יהי' לו בהם טובת הנאה כלל, זה אינו דאימתי יש להם טובת הנאה היינו אם אינו רוצה ליתן לכהן זה רק לכהן אחר, אבל אם אינו רוצה ליתן לכהן כלל אז ממילא אין לו בהם טובת הנאה, וע"כ כיון שתיקן לישכה והוא אינו יכול לומר נתתיו ע"כ ביטל ריב"ז הוידוי, והא דלא קאמר הש"ס דילן בסוטה (דף מז) הוא משום דאזלא אליבא דר"ע שסובר דמדאורייתא לא הי' כהנים נוטלים כלל, ולבתר קנסא הוא בין לכהנים ובין ללוים, דהכי מוכח מכמה משניות דסתם לן ר' כר"ע, והוא דתנן בגיטין (דף ל) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי, ובגמ' שם (דף ל) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידו, ובכמה משניות אמרינן דהמעשר של לוי הוא, ומוכח מזה דסתם לן כר"ע וכן בקידושין (דף כו) דר"ג נתן מעשר לר' יהושע שהי' לוי ועיי"ש בתוס' וע"כ ניחא כיון דמן התורה לא נקראו כהנים לוים, וא"כ איך יתודה, ע"כ אמרינן בסוטה (דף מז) לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן לכהנים, אבל לר"א ב"ע צריכים אנו לבאר כמו שביארתי, שהענין הוא מחמת שלא הי' יכולים לומר וגם נתתיו וכמו שביארתי וע"כ לא מקשה הש"ס דילן דלראב"ע אמאי ביטל וידוי מעשר וכמו שביארתי, דכל זה תלוי בפלוגתא דראב"ע ור"ע, דראב"ע סבר דמעשר ראשון בין לכהן ובין ללוי דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, ור"ע אמר הכא לא מצית אמרת דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא כהן שאינו יכול לאוכלו בבית הקברות ואידך כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכיל בטומאת הגוף לא לקי, ההיא גינתא דהוי שקיל ראב"ע מעשר ראשון מינה אזיל ר"ע אהדרא לפתחא לבי קברי אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי:
וצריך להבין דמהו הענין דאהדר לפתחא לבי קברי, ובפשיטות איפשר לומר שהראה לו שאין הכהן יכול ליטל את המעשר משום דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא כהן שאינו יכול לאכול בבית הקברות, והכי משמע בירושלמי כמו שהבאתי בספרי נ"י הירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' אבהו אמר אתפלגין ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונה, וראב"ע אמר נותנים מעשר לכהונה, מתיב ריב"ח לראב"ע והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואוכלו בקבר, א"ל מהו בכ"מ בעזרה, ר' בא משתעי ההן עובדא הוי יליף ומסיב מעשרתא דחדא גינה והי' לאותו גינה שני פתחים א' למקום טומאה וא' למקום טהרה א"ל פתח הדין וסתם הדין אי אתא א"ל בא בדרך הזה, אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב. שמע ר' אלעזר בן עזרי' א"ל מרצע דעקיבא בן יוסף בא לכאן עכ"ל משמע שסתם הגינה ולא יוכל ליכנס דרך ביה"ק, ועוד איפשר לומר דאהדר לפיתחא לבי קברא והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף פו) כמו דאיתא בס"א אלא ר"ע אמאי אהדר לפתחא לבי קברא ה"ק לי' אי אתית בתורת קנסא אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה לית לך, וע"כ אהדר לפתחא לבי קברי להורות דהכהנים לא מצי שקלי אלא בימי טומאתן, וכמו דאמרינן דקנסא לכהנים דהיינו בימי טומאתן:
ועוד איפשר לומר כמו שביארתי תחילה עפ"י הירושלמי, ועפ"י מה שכתב המהרש"א בח"א דקאמר לי' אי אתית בתורת קנסא אית לך כו' מלשון זה משמע דלא ידע ר"ע דעת ראב"ע וק"ק דא"כ אמאי אהדר לפתחא לבי קברי דשמא בתורת קנסא קא שקיל לה, ויש לומר דה"ק אי בתורת קנסא הא אית לך דהיינו שיש לך עושר כדאמר פ' במה בהמה ולא הי' לך ליטול קנס רק להניחו לעניים, ולפי דרך זה יש לפרש הא דקאמר עקיבא בתרמילו כו' דהיינו כלי של עני שהוא רוצה לזכות במעשר ראשון לעניים בתורת קנסא עכ"ל, ולכאורה צריך להבין דמהיכן מוכח דבתורת קנסא אית לי', אבל אי בתורת דינא לית לי', והוא עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (ד' ע) על שאמר לו אין שלח תלמידיו, א"ל אתם כתיב. והא קייל"ן דשלוחו של אדם כמותו, וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה, וחד אמר הראוי ליתן זכה כו' הא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה, דתנן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו, ור"ע ראוי ליטול הוה, (פי' דאיך זכה לעניים ע"י ר' עקיבא, והא ר"ע אינו ראוי ליטול מעשר עני שהי' עשיר, אלמא דלא בעינן רק שראוי ליתן) פתר לה קודם שהעשיר (פי' שאז הי' יכול ליטלו לעצמו בתורת עני, וע"כ הי' יכול לזכות ע"י העני כו' וביארתי שם שע"כ סתם הפתח שהי' למקום טהרה והניח הפתח של טומאה, וא"כ בעצמו לא יוכל לכנוס, וע"י שליח נמי לא מצי דהא בעינן שיהא ראוי ליטול, ולדעת ראב"ע לבתר קנסא הוא רק לכהן וכהן לא מצי למשוי שליח, דהא אינו יכול ליכנס למקום טומאה, ולוי אינו יכול לעשות שליח משום דבעינן שיהא ראוי ליטול, וכבר ביארתי שם דבלא זכו' אינו יכול לעשות שליח שיביא לו משום דהירושלמי ס"ל דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, ועיי"ש שביארתי דע"כ במתנה אינו יכול לעשות שליח משום דאינו שלו, ועיי"ש שהארכתי בזה, ובתורת זכי' נמי לא מצי, כמו שביארתי דבעינן דווקא שיהא ראוי ליטול:
ובזה יתיישב הגמ' שאמר לו אי בתורת קנסא אית לך, ואי בתורת חלוקה לית לך וכמו שכתב המהרש"א דר"ע לא ידע דעתו של ר' אליעזר ב"ע, וע"כ אמר לו אי בתורת קנסא אית לך, דאי בתורת קנסא אית לי', ובתורת חלוקה לית לי', דסובר דמדאורייתא לא יהבינן לכהן, רק מטעם קנסא, וכבר כתבתי כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף כו) דלמ"ד משום קנסא סובר דמדאורייתא מעשר ראשון ללוי בלחוד, ולבתר קנסא יהבינן לכהנים נמי אבל לוי נמי מצי שקיל, וע"כ אית לי' שיעשה שליח הלוי דרך בית הקברות ולוי מצי ליטול לעצמו, והלוי יכול לכנוס דרך ביה"ק, וע"כ מצי זכי אבל אי בתורת חלוקה מדאורייתא, א"כ כיון דשקיל מדאורייתא הכהן ג"כ, א"כ לבתר קנסא הוא רק לכהן, וע"כ לא מצי לכנוס ושליח נמי לא מצי לעשות משום דבעינן שיהא ראוי ליטול, וע"כ לא יוכל ראב"ע לזכות, ולכאורה למאי נ"מ אם הוא בתורת קנסא או בתורת דינא:
אך דיש להבין מאי דאיתא בירושלמי באותה שעה החזיר ראב"ע כל המעשרות שנטל דלמאי החזיר דאפילו לר"ע לבתר קנסא יהבינן לכהנים, וכדי שיסמכו עליו בימי טומאתן, וכמו דאמרינן דה"ק לי' אי בתורת קנסא אית לך. וא"כ אמאי החזיר כל המעשרות שנטל, אך הענין הוא כמו דאמרינן בב"ב (דף יג) אי בדמי לא ניחא לי אי במתנה כתיב כל שונא מתנות יחי', וכן אמרינן בחולין (דף מד) ר' אלעזר כי הוי משדרי לי' מידי לא שקיל וכי מזמני' לי' לא אזיל אמר לא קא בעי מר דאיתי דכתיב ושונא מתנות יחי', וא"כ אם הוא בתורת קנסא א"כ הוא ככל המתנות כיון שמדאורייתא א"צ ליתן לכהן, וא"כ הוי בכלל מתנה דבשלמא אם הוא מדאורייתא, א"כ רחמנא זכי להו ומדרחמנא קא אכלי ומשמי' הוא דזכי להו, ומשל שמים אכלי וכמו דאמרינן בפסחים (דף עב) מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד א"ל עבודה עבדתי א"ל כל דבריך אינן אלא דברי תימא, וכי עבודה בזמן הזה מנין, א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת כו', וא"כ זהו בבחי' עבודת מתנה, וכמו דאמרינן בחולין (דף קל) ר' יהודה בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין כו', וא"כ לא הוי מתנה, וכמו שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' תרומות ה' יט) נתן תרומה לכהן כו' אלא נוטלים בכבוד שעל השולחן המקום הם אוכלים ועל שולחנו הם שותים ומתנות אלו לה' הם והוא זוכה להם שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומתי, ובזה נראה לי לומר הא דאיתא בירושלמי יומא (פ"ג ה' ד) חד אסי בציפורין אמר לר' פנחס בר חמא איתא ואנא מסר לי' לך, א"ל לית אנא יכיל א"ל למה דאנא אכיל מעשר, ומאן דרגיל לי' לא יכיל מיכיל מבר נש כלום, ולכאורה הא הכה"ג ידע בי' בשם המפורש ואפ"ה הוי אוכל מתנות כהונה, ע"כ איפשר לומר דהכהן מה שאוכל הוא אכיל מדידי', ודר פנחס בר חמא איפשר דהוי כהן והי' אוכל מעשר בתורת קנסא, וכיון שהוא בתורת קנסא, א"כ הוי בכלל מתנות, או איפשר שהי' עני והי' אוכל מעשר בתורת קנסא לעניים, ומאן דרגיל בי' לא יכיל מיכל מבר נש כלום, שזהו בתורת מתנה, וע"כ לא רצה ליטול בתורת מתנה:
ובזה יתיישב הא שאמר ר"ט עבידה עבדתי, פי' שאינו בתורת מתנה אלא בתורת עבודה, וכל שהוא בתורת עבודה מצי למישקל, וכמו דאמרינן בקידושין (דף עא) אמר ר' טרפון פעם א' עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אצל כה"ג ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים, וא"כ האיך אכל התרומה, וע"ז אמר עבודה עבדתי שזהו עבודת מתנה. וא"כ אם הוא בתורת חלוקה מצי אכיל, אבל אם הוא בתורת קנסא הוי בכלל מקבלי מתנות, וכתיב שונא מתנות יחי', אבל באמת סובר ראב"ע דהכהן נוטל מעשרות מדין תורה קודם קנסא נמי וקנסא הוי רק לכהנים, ואפ"ה מצי שקיל דלא בעינן שיהא ראוי ליטול, אלא אפי' הוא אינו ראוי רק ליתן נמי מצי שקיל כמו דפליגי בזה בירושלמי, וא"כ כיון שמדין חלוקה שקיל, א"כ הוא לדידי' עבודת מתנה, וע"כ לא שייך בהא שונא מתנות יחי', אך דלפי"ז לוי לא מצי שקיל, וא"כ לא יוכל לעשות שליח, וע"ז אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי דאם ר' עקיבא רוצה לזכות בשביל עניים, זהו דווקא אם היא עני (וכפי' המהרש"א בח"א) לשיטתי' דר' עקיבא דבעינן ראוי ליטול, אבל אם הוא עשיר לא יוכל לזכות לעניים ואנא חיי דלדידי ס"ל דלא בעינן ראוי ליטול ונטל בתורת חלוקה דראב"ע סובר דלכהן וללוי, ולבתר קנסא הוא רק דווקא לכהן, וע"כ יכול ליטול בתורת חלוקה, ואע"ג דלא מצי משוי שליח דלא בעינן שיהא ראוי ליטול אלא רק מי שהוא בתורת נתינה, אך לדעת ר"ע אינו יכול לזכות לעניים רק אם הוא עני, וע"ז אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי ודו"ק:
ע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לקיים מצות צדקה, וכמו שכתב הרמב"ם פ"י מה' מתנות עניים חייבים אנו להזהר במצות הצדקה כו' שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן בשבת (דף לב) בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הו' והשכר אבד ובני אדם רצין אחרי פרנסתן ואין מגיעין שנאמר כי' גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו מאי משמע תנא דבי ר' ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים ואם נותנים מתברכים שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו' ולכאורה צריך להבין מהו שאומר כי גם חום יגזלו כו' בשביל דברים שצויתי אתכם בימות התמה כו' מהו דווקא בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה, אך הענין יובן עפ"י מאי דאיתא בנדרים (דף פד) רבא אמר כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה ונתת ללוי ולגר כו' כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות וכתב הרא"ש כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית בספרי רמי קראי אהדדי דכתיב ונתת וכתיב והנחת בשעריך הא כיצד בימות החמה שמונח בגורן קרינן בי' והנחת בשעריך ואין בו טובת הנאה בימות הגשמים צריך להביאו לבית שלא יפסד בשדה קרינן בי' ונתת ויש בו טובת הנאה עכ"ל אלמא דמעשר עני בימות החמה אין בו טובת הנאה לבעלים, וע"ז אמר ציה גם חום יגזלו שיש בני אדם אעפ"י שנותנים מעשר אעפ"כ רוצים דווקא שיהי' להם טובת הנאה ליתן למי שירצו דווקא, וע"כ אינם רוצים ליתן המעשר לעניים בימות החמה שבימות החמה אין להם טובת הנאה ומשהין עד ימות הגשמים שאז יהי' להם טובת הנאה, ומזה הי' הקלקול שהי' מסייעים בבית הגרנות וכמו שביארתי על הא דכתיב ואתם שחתם את ברית הלוי, וע"ז אומר כי' גם תום יגזלו מימי שלג שאול חטאו בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה יגזלו מכם מימי שלג שבימות החמה כיון שאין בזה טובת הנאה לבעלים צריך ליתן המעשר, וע"ז אמר ואם נותנים מתברכין פי' שלא יאמרו שעיקר הברכה הוא דווקא אם נותנים בעצמם, ואז הוא הברכה במעשה ידיהם אבל אם מניח לעני והעני נוטל מעצמו אינו מתברך כל כך, וע"ז אומר ואם נותנים מתברכים שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די כו' שמביא ראי' דהא מלאכי הוכיחן ואמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר שלא יתנו בעצמם וכמו שביארתי שמחמת זה הי' הקלקול שהי מסייעים בבית הגרנות, וע"כ הוכיחן הנביא ואמר להם שיביאו את כל המעשר אל בית האוצר ושלא יחלקו בעצמם, וע"ז אמר שלא יאמרו שאם אינם נותנים ומחלקין בעצמם לא תחול הברכה במעשה ידיהם כל כך. ע"ז אומר ובחנוני נא בזאת כו אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וה' יתן לנו בזכות הצדקה ברכה וטובה אמן: