אור ברסלב
אבי הנחל דרוש לחג הסוכות - דרוש יב

אבי הנחל· רבי יהושע איזיק שפירא

דרוש לחג הסוכות - דרוש יב

דרוש ב לשבת שובה - דרוש יא

איתא במדרש פ' אמור תודיעני אורח חיים שובע שמחות כו' אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אבל הדיין ולית אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחי' כו' בזמן שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהון ואתרוגיהון בידן כו' לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם ביום הראשון כו':

ויובן בהקדם תחילה המדרש (ס' שמות פ' בשלח) ד"א הנני ממטיר כו'. הה"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם,. מדת בו"ד כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טפה יורדת קופץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר פלג אלקים מלא מים אם עצר אין המים יורדים שנאמר הן יעצור במים ויבשו ועצר את השמים ולא יהיה מטר פותח את ידו המטר יורד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ע"כ:

ונראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש י') על הא דאמרינן בפ' לפני (דף ד) ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע, וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן פ"ב דביצה (דף כ) ההוא גברא דאמר לי' הבו לי' ד' מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתי אר"פ ד' מאה זוזי שקיל וברתי אי בעי נסיב אי לא בעי לא נסיב, טעמא דאמר הבו לי' ולנסוב, אבל אי אמר לנסוב והבו לי' אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל, וכתב הבעה"מ דפירשה הרי"ף ז"ל בפ' מי שמת דלישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי' בין בברתי' כדכתבינא התם בהלכות ויש מפרשים משום דכל תנאי שקדמו מעשה אינו תנאי, ודעתינו נוטה לזה הפירוש והרמב"ן האריך בזה עיי"ש, וכתב ברם נראים דברי ר' אברהם ב"ר דוד שהשיב כך א"א מי שאמר דבר זה לא שקל במאזני משפט, והנה ר"ל שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתו כיון שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים ולא ישא הבת ע"כ יצא משפט מעוקל ח"ו ולא תהא כזאת בישראל, וכתב הראב"ד דהא דבעינן ת"כ ומעשה קודם לתנאי אינו דווקא אלא דווקא שהמעשה נעשה מיד, והביא הירושלמי דהא דבעינן ת"כ אינו אלא דווקא אם המעשה חל מעכשיו, אבל אם המעשה אינו חל אלא לאח"כ אינו צריך ת"כ ולא כל דיני תנאים עכ"ל, והקשיתי שם דא"כ מאי פריך בפ"ג דקידושין (דף ס"א) בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו כו', וכן אמרינן התם בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו הא הכא נמי אינו חל אלא לאח"כ, והוי כמו דאמר שתהא מקודשת לאחר שירדו גשמים שאפי' לא כפל תנאו אינה מקודשת, והא דבעינן ת"כ כתנאי ב"ג היינו משום שהיא מוחזקת בידם והוא בא להוציא וע"כ ביארתי שם שהקב"ה רצונו להטיב לברואיו, והברכה חל מיד כל זמן שלא קלקל האדם במעשיו, וביארתי שם המדרש (פ' ראה) שמעו והאזינו ואל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם כי ה' דבר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו פי' שאל תסלקו את הטובה מלבוא עליכם פי' שהטובה חל מיד, ובמעשיכם הרעים אתם מסלקים הטובה מעליכם, וע"ז אומר היכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו פי' שהטובה חל מיד, ואם אדם חוטא מסלק הטובה מעליו, וע"כ כיון שהטובה חל מיד ע"כ צריך לכפול התנאי וכמו דמשני הירושלמי בפ"ג דקידושין דפריך על הא דאמר הכל מודים לאחר שירדו גשמים, ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, פי' כיון שאינה חל אלא לאח"כ ולא התחילה המעשה מיד, ע"כ לא בעינן ת"כ וקאמר בירושלמי ר' חגי בעא קומי ר' אסי והא אם לאו כאחר הוא פי' דבתנאי ב"ג וב"ר נמי כתיב אם ואם כלאחר הוא, וא"כ אמאי בעי ת"כ, א"ל שני' התם שהי' הארץ לפניהם והוא בא להוציא מידם, ולהכי צריך תנאי כפול, והכא נמי כיון שהטובה חל מיד, ואם הולכים בדרך רעה מסלקים הטובה, ע"כ צריך ת"כ דהא אם אינם הולכים בחוקות ה' מסלקים הטובה אשר היא כמו מוחזקת בידם, ע"ז אומר שמעו והאזינו ואל תגבהו פי' אל תסלקו הטובה מלבוא עליכם, פי' שהטובה מזומנת לבוא, אך אתה מסלקים הטובה, וע"כ הוי כמו שחל מיד, וע"כ בעי ת"כ, וע"ז אומר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו פי' שע"כ בעי ת"כ דאם לא היה חל הטובה אלא לאח"כ לא הוי בעי ת"כ עיי"ש שביארתי שע"כ אומר ראה נתתי את הברכה ואת הקללה את הברכה אשר תשמעו שחל מיד כמו שפירש"י אשר תשמעו על מנת שתשמעו, וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, והקללה אם לא תשמעו וכל אם כלאחר הוא כמו דאיתא בירושלמי ובש"ס דילן בגיטין (דף ע"ב) פי' שהקללה אינו חל רק לאח"כ, וע"ז אומר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים דהוי קשה לי' דכיון שביארנו שהטובה חל מיד א"כ איך כתיב אם בחוקותי תלכו והא כל אם כלאחר הוא, וכבר ביארנו דהטובה חל מיד, ע"ז אומר שאין האי אם כלאחר אלא שהוא לשון תחנונים וכמו שאומר לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע, דהיינו מיד:

וע"ז אומר שמעו והאזינו אל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם, פי' שמניעת ההשפעה אינו מכונה בשם שלילות המעשה כמו בבני אדם, אלא אדרבא מניעת הטובה הוא מכונה בשם מעשה כמו הגבהה שמגביהים את הטובה השופעת אליהם לבל ישפע אליהם וכמו שאבאר לקמן, וע"כ מדה טובה מרובה ממדת פורעניות וכמו דאמרינן בשבת (דף פ"ז) ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, שהשפעת הטובה חל מיד, אבל עונש הרעה אינו חל רק לאח"כ, וע"ז אומר שמעו והאזינו ואל תגרבו אל תסלקו את הטובה מעליכם כי ה' דיבר והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו כו' פי' דע"כ בעי ת"כ שיעוד הטובה הוי כמו שחל מיד. משא"כ יעוד הרע וע"כ כיון שהטובה חל מיד, ע"כ בעי ת"כ ודו"ק:

וכיון שביארתי שהטובה חל מיד שזה הי' רצונו של הקב"ה בבריאת העולם ואם לא יקלקלו במעשיהם ממילא בא עליהם היעוד הטוב ואינו מכונה בשם מעשה, משא"כ יעוד הרע הוא ע"י מעשה. וכמו שביארתי שאומר שמעו והאזינו ואל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם שאם לא תסלקו את הטובה ע"י מעשיכם בודאי תבוא עליכם הטובה שתחילת הבריאה הי' לטובה, ובזה יובן המדרש הנני ממטיר לכם כו' הה"ד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בו"ד כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טפה יורדת פי' שפתיחת ידים הוא בלא מעשה אין טיפה יורדת, וע"כ נק' מניעת ההשפעה בשם שלילת המעשה קופץ ידו הוא מוריד מים, וזה נק' בשם מעשה, ועיין ביו"ד (ס' ר"א ס' ט"ו) דאם סוחט כסותו לתוך המקוה פסול דהטעם כיון שיורדין לתוך המקוה ע"י אדם, והקשה הש"ך מהא שכתב הש"ע (ס' מ) דהשואב מקוה וירא שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו מים ג' לוגין למקוה אחר שחסרו מ' סאה ויפסלוהו יקוב הכלי, ולפי מה שביארתי איפשר לומר דהסוחט כסותו בא ע"י מעשה אדם דהיינו ע"י פועל הסחיטה, משא"כ נפילת המים למקוה עפ"י הנקב אינו ע"י מעשה אדם, אלא בטבע שהמים נגרין ארצה ע"י הנקב, וע"כ לא הוי ע"י מעשה אדם, וכמו שהבאתי בספרי כ"י (דרוש ב) מה שכתב הר"ן שנפילת הדבר למטה זה נק' בכח ולא בפועל כמו שהאריך בזה הר"ן בחידושיו בסנהדרין (דף ע"ו) ודו"ק (ועיין שם בש"ך ס"ק ט"ו) משא"כ בסוחט כסותו ומטיל מים זה נק' ע"י שעשה אדם], משא"כ אם אינו עושה כלום אינו משפיע, וע"כ נק' מניעת ההשפעה שלילות המעשה, אבל לגבי הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר פלג אלקים מלא מים אם עצר אין המים יורדין שנאמר הן יעצור במים ויבשו, ואומר ועצר את השמים ולא יהיה מטר, פי' שמניעת ההשפעה הוי מעשה שהוא היפוך כוונת הבריאה ממה שהיה בתחילה פותח ידו המטר יורד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שירידת הטוב והחסד הוא ממילא ולא נק' בשם מעשה מאחר כי כן יסד המלך מלכו של עולם בתחילת הבריאה להטיב לברואיו והוי כמו שהוא בריאת הטבע שברא הקב"ה שזה נק' כמו מידי דממילא והמעשה הוא למנוע הטוב

ועפי"ז יתבאר המדרש (פ' בא פ' י"ג) בא אל פרעה הה"ד כובד האבן ונטל החול וכעס חויל כבד משניהם, שאל אבנימוס הגרדי את חז"ל אמר להם הארץ האיך נבראת תחילה, אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל יוסף הבנאי הלך ומצאו שהי' עומד על קרוי' אמר לו שאלה יש לי לשאול אותך כו' א"ל נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ וצרורות קטנים שהי' בעפר נעשו הרים וגבעות שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו וברור הדבר באזני בני אדם שנאמר כובד אבן ונטל החול מהו כובד האבן מי שהוא רואה את ההרים וגבעות אינו אומר האיך ברא הקב"ה את אלו מהו ונטל החול אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם אמר הקב"ה יקרה הוא בעיני בני אדם ורואין כאלו הוא יגיעה לפני ואינה יגיעה כו' כד"א הוגעתם ה' בדבריכם עכ"ל, והנה במדרש הזה יש סודות, אך איפשר לבאר קצת בדרך דרוש והוא שהוא ממשיל בריאת העולם אשר ברא הקב"ה בלא יגיעה, וכמו דאמרינן במנחות (דף כ"ט) אלה תולדות השמים וארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, וכמו שכתב הרי"ף על הא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ו) לענין אי הוי עקימת שפתיו מעשה אמר רבא שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראי', והרי"ף גרס הואיל וישנן באי' וכתב שם הרי"ף הואיל וישנן באי' כגון שהעיד א' מן עדים והשלים עדותו כו' ואמר אי' או הן הרי עדותן עדות כו' ואעפ"י שאין בהם הקצת שפתים שאותיות אלו מאותיות הגרון הן ואין בהם הקצת שפתים שיש בהם מעשה כו' וכן אתה מוצא במדרש רבותינו בהבראם בהא בראם ומה עסקו של הא לפי שכל האותיות אדם קופץ את פיו בעת שמוציאם, אבל ה"א לאו וכך הקב"ה בראם בלא יגיעה ובלא מעשה וזה ראי' לפירושינו עכ"ל, וא"כ לפי' הרי"ף בעדים זוממין מחמת שאיפשר להעיד בהברת הה"א בלבד ע"כ לא חשיב מעשה, וכמו שהביא מהמדרש בה"א בראם דהיינו בלא יגיעה ובלא מעשה, ואיפשר שע"ז אומר המדרש שאמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו אלא לך אצל יוסף הבנאי הלך ומצאו שהוא עומד על קירוי' והסביר לו הענין שההגבהת דבר למעלה או שזורק לצדדין זה נק' מעשה, אבל אם זורק והלך למטה זה לא הוי מעשה, אעפ"י שאם לא הי' זורק לא הי' הולך למטה, אעפ"כ הליכה למטה זה לא נק' מעשה כל כך כמו שהבאתי לעיל מדברי התוס' בסנהדרין (דף ע"ו) והר"ן בחידושיו אלא אם מגביה למעלה זה נק' מעשה שיש בזה יגיעה משא"כ אם נופל למטה, [ואעפ"י שזהו מחמת שהנפילה למטה הוא בטבע, אבל לגבי הקב"ה שהוא ברא הטבע אין נ"מ אך זהו משל לגבי דידן ודו"ק], וכמו דאיתא במדרש בהבראם בה"א דהיינו בלא יגיעה וע"ז האופן ממשיל המדרש שברא העולם בלא יגיעה כמו נפילת דבר הכבד למטה מחמת שהוא בטבע כן ברא הקב"ה את העולם בלא יגיעה כמו דכתיב לא יעף ולא יגע, וכמו שביארתי שעל ענין הטוב והחסד כמו דכתיב עולם חסד יבנה זה אין יגיעה לפניו והיגיעה הוא כביכול אם האדם מקלקל את מעשיו, וכמו שביארתי תחילה על ענין שמעו והאזינו ואל תגבהו וכמו דאיתא במדרש אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם שההגבהה למעלה זה הוי מעשה וכן אם בני אדם הולכין בדרך לא טובה מגביהים הטובה למעלה שזהו היפוך הכונה והרצון בבריאה, וזה נק' יגיעה לפניו כביכול, ע"ז אומר המדרש כובד אבן ונטל החול, פי' שבריאת העולם לא הי' לפניו יגיעה וכעס אויל כבד משניהם פי' שהוא מגביה הטובה למעלה לא כמו שהי' הכונה והרצון בתחילת הבריאה להשפעת הטובה, וכמו שביארתי, וע"ז אומר הוגעתם ה' בדבריכם באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' שזה נק' לפניו יגיעה כביכול:

ובזה יתבאר החטא של מי מריבה שאמר לו הקב"ה ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע כו' וכתיב ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים:

ותחילה נבאר על הא שביארתי תחילה דמדת הקב"ה אינו כמדת בו"ד שהספוג בידו של הקב"ה אם פותח יורד מים כמו דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אבל אם אינו נותן מים עוצר הספוג כמו דכתיב ועצר את השמים, וביארתי שירידת ההשפעה הוא בלי מעשה רק ע"י פתיחה יורד ההשפעה כיון שזה הי' כונת תחילת הבריאה שעולם חסד יבנה, ואדרבא אם עוצר את המטר זהו נק' מעשה למניעת המטר כמו דכתיב ועצר את השמים ולא יהי' מטר, ולפי"ז צריך לחקור אם בחטאינו בעו"ה נעצר המטר, ועצירת המטר הוי מעשה, וא"כ אם פותח אח"כ ויורד המטר כיון שהפתיחה הוא לאחר העצירה, אם הוי הפתיחה נמי מעשה, או איפשר לומר כיון שהפתיחה מתחילה לא הוי מעשה, וע"כ אפי' הפתיחה לאחר עצירה נמי לא הוי מעשה כיון שהפתיחה הוא רק מונע העצירה דהוי מעשה, והפתיחה הוא כמו שהי' בתחילה, וכמו דאמרינן בב"ק (דף כ) ואי כתב רחמנא כי יכרה ה"א כרי' הוא דבעי כיסוי משום דעביד מעשה, אבל פותח לא עביד מעשה כו']:

ונראה לי לומר שהפתיחה לאחר עצירה לא הוי מעשה, אלא שהוא רק ששולל המעשה וחוזר הדבר לקדמותו [ויש סמך קצת לזה דהנה המהרי"ט כתב דאם הקדיש ע"י שליח לא הוי הקדש, משום דמילי לא מימסרן לשליח והקשו עליו האחרונים דהא דאמרינן דמילי לא מיפמרן לשליח, היינו שאין זה השליח יכול לעשות שליח אחר, כפו דאמרינן בגיטין (דף כט) אמר לשנים או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא, ואמרינן התם משום דמילי לא מימסרן לשליח, אבל לשליח ראשון יכול לעשות אפי' במילי ג"כ ותירצו האחרונים דהא דקאמר מילי לא מימסרן לשליח היינו מה שהוא רק מילי לא אלים כ"כ לעשות השליח, והראי' שאם הי' כמו המשלח עצמו דשלוחו של אדם כמותו הי' יכול לעשות שליח ג"כ כמו דאמרינן בגיטין (שם) אמר לשליח כו' אינהו אין אבל שליח לא, והטעם משום דמילי לא מימסרן לשליח דאם הי' שימסרן א"כ אם אומר אח"כ לאחר כתבו הוי כאלו שומע מפי המשלת ג"כ אלא ודאי דמילי לא מימסרן לשליח להיות במקום המשלח עצמו, וע"כ לא אלים להקדיש ע"י שליח כיון דהשליח אינו עומד במקום המשלק, ובהקדש האמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וע"כ לא אלים לעשות שליח בדיבור להיות מעשה וע"כ לא יכול להקדיש:

והנה המ"א הקשה טהא דאיתא בנזיר (דף י"ב) ת"ש האומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדיר אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה והיפר לה יכול יהי' מופרין ת"ל אשה יקימנו כו' דברי ר' יאשי' ור' יוחתן אומר מצינו בכל מ קום ששלוחו של אדם כמותו כו' אלמא דמילי מימסרן לשליח אם אינו צריך לעשות שליח אחר, ותירצו האחרונים דזה לא הוי מעשה אלא שאם אסרה בנדר הרי הוא אסיר, ואח"כ כשהתיר הרי חזר הדבר כמו שהי' בתחילה וע"כ מילי כאלו מימסרן לשליח, וכמו שהביא ראי' דביטול הגט מהני אם אומר לשליח לבטל אע"ג דהוי מילי, אך כיון שע"י מילי א"צ להיות מעשה זה נמסר לשליח, רק בהקדש שע"י דיבורו נעשה מעשה

ובזה יאתיישב הא שהקשו האחרונים מהא דאמרינן בפ"ק דתמורה (דף ט') דקאמר התם באומר כל הרוצה להעיר יבא וימיר דאלמא דיכול להקדיש ע"י שליח דזה אינו לפי מה שביארתי דהקדש דווקא משום דהדיבור הוי כמו טעשה, וא"כ לפי עה שביארתי (בדרוש א') דחמורה לא הוי מעשה, וע"כ לא אמרינן בכה"ג מילי לא מימסרן לשליח, וכמו שביארתי דתמורה הוי ממילא, רק ע"י גזירת הכתוב דהוי חמורה, וע"כ לא הוי שעשה, ע"כ יכול לעשות שליח אבל במידי דהדיבור יפעול המעשה זה אינו יכול לעשות ע"י שליח אבל בלאו"ה יכול לעשות שליח:

עכ"פ נתבאר דהפרת הנדר אעפ"י שמזה יכול להיות מעשה דהיינו שתהא מותרת לאכול ועקימת שפתיו הוי מעשה כגון חסמה בקול כמו דאמריכן בב"מ (דף פא) וכתבו התוס' כיון דנתהווה ע"י הקול מעשה הוי מעשה כגון חסמה בקול שאינה יכולה לאכול וא"כ הכא שמותרת לאכול ע"י הפרה הוי נמי מעשה אך באמת לא דמי דהתם מניעת האכילה הוי מעשה, וע"כ הוי קול מעשה אעפ"י שהוא בשלילה שלא לאכול אעפ"כ הוי מעשה כיון דהוי התחדשות דהא מורגלת לאכול מה שהיא עושה, ע"כ הוי קול מעשה, משא"כ בהפרת כדר שאינו עושה אלא שמסיר השומע והוי כמו שהי' בתחילה, וע"כ לא חשובה מעשה ויכול לעשות ע"י שליח, (ובמ"א ביארתי דהא דאמרינן בתמורה (דף ט') כל הרוצה להמיר יבוא וימיר זה לא הוי בתורת שליחות רק בתורת נתינת רשות ולא בתורת שליחות, דבתורת שליחות אין שליח לדבר עבירה, אך מהתוס' דפ"ק דתמורה (דף ב') בד"ה קתני בו משמע שהוא בתורת שליח כמו שכתבו בסוף התוס' דאם אין עושין תמורה איך יכולים לעשות שליח, והטעם הוא משום דכל מידי דאיהו לא מצי למיעבד שלוחי דידי' נמי לא מצי למיעבד, א"כ משמע שהוא בתורת שליח, אך א"כ הי' יכולים להקשות דאין עובד כוכבים עושה שליח, וכן אין שליח לדבר עבירה ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו]:

ובזה יתבאר הענין של מי מריבה, דהנה הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, והענין הוא כמו שביארתי דהשפעת חסד לא נק' מעשה לגבי הקב"ה וכמשל הספוג שאין מדתו של הקב"ה כמדת בו"ד שאדרבא אם פותח הספוג יורד, ואם הוא עוצר הוי מעשה, וא"כ אם עוצר ההשפעת חסד, ואח"כ נעתר להם ה' לפתות את אוצרו הטוב, א"כ הפתיחה לא הוי מעשה ועל אופן זה אמר הקב"ה שידברו אל הסלע ונתן מימיו פי' שהוא ספוג שיש בו מים כמו בארה של מרים, אלא שנעצר ע"י מיתת מרים, ע"כ ידברו אל הסלע שיסיר הענין של עצירה דהיינו המונע וממילא יתן מימיו, וע"כ מועיל לזה הדיבור ג"כ כיון שאין זה לעשות מעשה מחדש דהיינו שיתן הסלע מים, וע"כ צוה שיעשה משה הנס בבחי' המשלח שהוא הקב"ה שאליו השפעת הטובה לא הוי מעשה, ורק העצירה הוי מעשה, וע"כ אמר אליו שידבר אל הסלע פי' על העכבה שנתעכב אמר לו שנה עלי' פרק א' ויתן מימיו:

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמות י"ז) והכית בצור ויצאו ממנו מים, דהתם צוה לעשות הנם בבחי' שליח כמו דאמרינן בב"מ (דף פו) אמר רב כל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח כו' יוקח נא מעט מים והכית בצור ויצאו ממנו מים, וא"כ הא דוהכית בצור ויצאו ממנו מים הי' זה ע"י שליח, וכיון שהי' ע"י שליח דהיינו ע"י משה רבינו הי' באופן אחר שנתינת ההשפעה הוא נק' מעשה, ועצירה הוי שלילה, וכמו שבספוג מלא מים אם אדם עוצרו יורד ממנו מים, אבל אם פותחו אינו יורד מים. והמים הוי ע"י עצירה דהיינו דחיקת חלקי' זה לזה נותן מים, וע"כ הי' זה הנס ג"כ דהיינו ע"י עצירה דהיינו שמכה בהסלע, ועי"ז הוא מוציא מים דהיינו ע"י מעשה העצירה אבל אח"כ הי' רצון הקב"ה שיעשה הנס כמו על ידו ממש, וא"כ הוא בהיפוך שאם פותח הספוג נותן מימיו, אלא שאם אינו רוצה ליתן מים אז הוא עוצרו, א"כ העצירה הוי מעשה, אבל הפתיחה שאח"כ לא הוי מעשה שהוא רק להסיר המונע, וכמו דכתיב (תהלים קה) פתח צור ויזובו מים, שהפתיחה לא הוי מעשה, וע"כ אמר לו ודברתם אל הסלע דהיינו רק להסיר המונע, [ועוד איפשר לומר שתחילה הי' צריך להכות כיון שהי' ע"י שליח. א"כ הי' צריך עצירה דהיינו מעשה להיות נותן מימיו. אבל אחר שהי' הנס ע"י ההכאה. א"כ הי' בו מום. אלא שנעצרו אח"כ א"כ אין צריך רק להסיר המונע, וע"כ אמר לו ודברתם אל הסלע], אך משה רבינו כיון שראה אותם מורים וסרבנים חשב שאינם כדאי להיות הנס בבחי' המשלח, דהינו רק לפתוח הספוג ואז יהי' ממילא יורדים בטבע כמו שאמר ונתן מימיו, אלא כיון שהם מורים וסרבנים, א"כ חזר הדבר בהיפוך דהיינו שהעצירה הוא ממילא ולהשפעת חסד צריך מעשה כמדת בו"ד וע"כ אמר להם שמעו המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים פי' איך איפשר להוציא מים ע"י הדיבור בבחי' המשלח דהיינו שירידת ההשפעה לא הוי מעשה אלא המניעה, וא"כ א"צ רק להסיר המונע, ע"כ סגי בדיבור אל הסלע שיפתח ויסור המונע דהיינו העצירה וממילא יהי' המים יורדים, אלא כיון שהי' מורים ונסתם הסלע אדרבא צריך לעשות מעשה להמשיך השפע, וכמו מדת בו"ד שהספוג אם אינו עוצר אין נותן מימיו מפני שמובלע הטיפין בכל הספוג, אלא צריך לעצור שירדו הטיפין, וזה הוי מעשה, וכן הכה את הסלע, וע"ז אמר לו ה' יען לא האמנתם בי להקדישני פי' שהי' צריך להם להאמין שאעפ"י שהי' מורים וסרבנים אעפ"כ יעשה הנס בבחי' משלח דהיינו שירידת ההשפעה הוי ממילא ואין צריך רק להסיר המונע:

ולפי מה שביארתי דע"כ לא הי' צריך מעשה דהכאה מפני שכבר הי' הנס ע"י מה שאמר לו הקב"ה למשה והכית בצור, אעפ"י שנסתלק אח"כ הבאר לאחר מיתת מרים, אעפ"כ א"צ אח"כ רק לדבר אל הסלע שיתן מימיו, דלא הי' רק סחיטה, וא"כ א"צ רק להסיר המונע, [וכה"ג אמרינן בב"ק (דף כט) אמר רבינא משל דרב אדא בר אהבא למה הדבר דומה למוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגלהו א"ל מר זוטרא ברי' דרב מרי לרבינא, מי דמי התם לא אסתלק להו מעשה ראשון, הכא אסתלק להו מעשה ראשון כי']:

וכן ה"נ הבור שהי' מתחילה אינו דומה רק לנתכסה הבאר ואינו יכול ליתן מימיו הכנוסים בו, ע"כ צוהו ודברתם אל הסלע שאינו רק להסיר המונע שזה לא נק' מעשה. רק מה שנפסק הבאר אחר מיתת מרים הוי כמו שנסתם ע"י כיסוי ע"כ א"צ רק לדבר אל הסלע, וכמו דאיתא במדרש שצריך לשנות עליו פרק א' מד"ת ויתן מימיו פי' המים שיש בבור, אך מכיון שאמרו ישראל לפניו שיתן מסלע אחר כמו דאיתא במדרש, ע"ז אמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, פי' שזה דומה לטממה וצריך לחפור מחדש דאסתלקו להו מעשה ראשון, וע"ז הי' החטא יען לא האמנתם בי להקדישני, דאעפ"כ הי' צריך להאמין דכיון שאמר להם הקב"ה ודברתם אל הסלע, אעפ"י שהתחילו לקנטר שיוציא להם מים מסלע אחר, אעפ"כ סגי רק בדיבור לבד בלא מעשה כמו שהבטיח להם הקב"ה.

ובזה יתבאר מה שראיתי להמפורשים שרצו לתרץ קושי התוס' על הא דאמרינן בריש תענית (דף ב') דמפתח של תחי' המתים לא נמסרו לשליח והקשו התוס' דהא נמסר לאלי' ותירצו דהיינו רק לפי שעה, והמפורשים חירצו דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח עיי"ש שהאריכו בזה, ואח"כ הקשו דא"כ איך אמרינן בב"מ (דף פה) דמה שעשה אברהם ע"י שליח פרע להם הקב"ה ע"י שליח שאברהם אמר יוקח נא מעט מים, ע"כ פרע להם ע"י שליח דכתיב והכית בצור, והקשו דא"כ משמע דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח, עיי"ש שנדחקו בזה, אבל לפי מה שביארתי א"ש דמה שעושים בלא מעשה זה לא נק' ע"י שליח, וכמו שהבאתי לעיל מהמדרש שממשיל לספוג דכתיב בי' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב שנותן ההשפעה בלא מעשה, וע"כ אעפ"י שהוא ע"י מעשה צדיקים לא נק' בשם שליח כיון שהוא בבחי' משלח דהיינו בלא מעשה, אבל הא דוהכית בצור שהוא ע"י מעשה זה נק' שעושה הקב"ה ע"י שליח:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוף סנהדרין (דף קיג) בעי רחמי' ויהיבו לי' אקלידא דמטרא כו' דכתיב לך הראה לאחאב ואתנה מטר, דרש ההוא גלילאה קמי' דר"ח משל דאלי' למה הדבר דומה לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתיחי', ועיין במהרש"א שדקדק דמה הוא ענין המשל דאבדי' למפתיחי' הא מסר המפתח להקב"ה, אך הענין הוא כמו שביארתי דמה שהוא ע"י שליח היינו שיהי' השפעת טובה נק' מעשה, משא"כ אם הוא ע"י הקב"ה לא נק' השפעת טובה בשם מעשה, וכמו שביארתי על המשל דספוג. וא"כ כיון שנעצר המטר א"כ יש לומר דהפתיחה לאחר עצירה זה נק' בשם מעשה, וא"כ הוא בבחי' שליח, אבל באמת כבר ביארתי דהפתיחה לאחר עצירה לא הוי מעשה (וכמו שהבאתי ראי' מהא דהפרת נדרים הוי ע"י שליח, אע"ג דלדעת מהרי"ט אינו יכול להקדיש ע"י שליח, והטעם כיון דחוזר לכמו שהי' מעיקרא, ע"כ לא הוי מעשה), וע"ז אומר שאמר לו לך הראה לאחאב ואתנה מטר פי' שהקב"ה בעצמו יתן המטר שהוא, בשלילות המעשה, וכמו דאמרינן בירושלמי דהתיר הקב"ה השבועה וא"כ כיון שהתירו הקב"ה הרי הוא חוזר לכמו שהי' מתחילה, וע"כ הי' השפעת המטר בבחי' שלילת המעשה, וע"ז אמר שהמשל להאי דטרקא לגלי' ואבד' למפתחי' כו' שהפתיחה לאחר הנעילה לא הי' בבחי' שליח דהיינו ע"י מעשה אלא בבחי' שלילת המעשה כמו ע"י הקב"ה בעצמו וזהו דומה לאם סוגר המפתח, ואח"כ פותח המנעול בלא מפתח, אלא שמראה שהמנעול אינו סגור כלל, וכן הכא באלי' כיון שהתירו לשבועתו הוי כמו שלא נסגר כלל, וא"כ ירידת המטר הוא בשלילת המעשה:

ובזה יתיישב קושי' הפר"ד דאיך אמרינן בירושלמי דהיכן הותר נדרו של טל וקאמר משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, דזה דווקא אם ניתר ע"י פתח, אבל ע"י חרטה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, לדעת שאר הפוסקים, וכ"ש הכא שאמר אלי' אם יהי' טל ומטר כי אם לפי דברי, וא"כ לא הי' ההתיר רק מכאן ולהבא, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאם הי' ההתיר מכאן ולהבא הי' הפתיחה בבחי' מעשה כיון שהוא מכאן ולהבא, (ועיין בר"ן בגיטין (דף עו) שכתב דהפתיתה לאחר הנעילה נמי הוי קנין). וא"כ הוי כמו ע"י שליח, אבל כיון שאמר הקב"ה לאלי' לך אל אחאב ואתנה מטר, וכמו שממשל לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתיחי' דהיינו שפתחו הסגירה בלא מפתח והוי כמו שלא נסגר, וכמו שביארתי דהוא בשלילות המעשה, וע"כ כיון שהוי כמו שהותר מעיקרו ולא מכאן ולהבא, ע"כ אמרינן בזה דכיון שהותר מקצתו הותר כולו. וזה הי' ע"י תשובה ששבו ישראל אח"כ ואמרו ההוא האלקים, ע"כ הוי כמו שהותר מעיקרו, והי' השפעת הטובה בבחי' שלילה כמו שהקב"ה עושה בעצמו ולא ע"י מעשה דזה הוי אם עושה ע"י שליח ודו"ק היטיב:

ובזה יתיישב מה שכתב הרא"ש תענית (ד"י) על הא דאמרינן שם הרי שהי' מתענה על החולה ונתרפא או על הצער ועברה. ה"ז מתענה ומשלים, וכתב הרא"ש הקשה הראב"ד ז"ל מ"ש מתענית גשמים לקמן (דף י"ט) שמפסיק ביום אם ירדו להם גשמים קודם חצות, ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירדו להם גשמים כל צרכן שוב אין להם צורך בזה הפעם, אבל צרה אחרת כל שעה צריכה רחמים שלא תחזור, וכתב ע"ז הרא"ש ואינו טעם מספיק דבגשמים נמי אפי' לא ירדו להם כל צרכן אוכלין ושותין ושמחים ואומרים הלל לפי שנתקבלה תפילתם ובוטחים בבורא שירדו להם כל הצורך, וזה שייך לומר אף בשאר צרות עכ"ל, ובאמת צריך להבין מהו החילוק שבין גשמים לשאר צרות, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהראב"ד לטעמי' שהביא הפר"ד (דרוש כ"א) שמפתח של גשמים לא נמסר לשליח אף לשעה, רק עצירת גשמים, וא"כ כיון שהוא ביד הקב"ה א"כ ירידת גשמים הוא בלי מעשה, וכמו שהבאתי המדרש שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד, א"כ ירידת גשמים הוא בלי מעשה, והמעשה הוא רק עצירת גשמים, והפתיחה לאחר עצירה הוא רק להסיר המונע, וא"כ כיון שפעל בתפילתו להסיר המונע, א"כ סגי בזה וממילא ירדו גשמים כיון שהוסר המונע פעם אחת, משא"כ השפעת הטובה שביד השליח צריך ע"ז מעשה, וא"כ אעפ"י שפעל השפעת הטובה דהיינו על הצער ועברה אעפ"כ צריך להתענות כדי שלא יפסק הטובה דעל כל ענין השפעת טובה צריך מעשה, וכמו הספוג בידי ב"ו שצריך כל שעה לסחוט הספוג, וע"כ צריך להתענות עוד, משא"כ לגבי מטר דכתיב פותח אח ידיך ומשביע לכל חי רצון, א"כ ירידת הגשמים הוא בלי מעשה, וא"כ כיון שבתעניתו ירדו גשמים א"כ הוסר המונע, ממילא בודאי ירדו גשמים אח"כ, וע"כ כתיב גבי אלי' שאמר לו הנה עב קטנה ככף איש עולה מים, ע"ז אמר לאחאב אסור ורד ולא יעצרכה הגשם דכיון שראה שהוסר המונע, והקב"ה אמר לו שהוא בעצמו יתן מטר, א"כ הוא בלא מעשה א"כ מסתמא ירדו גשמים כל צרכם, ודו"ק:

והנה ראיתי להמפורשים שביארו בזה הא דכתיב (מלכים ב' ד') ויאמר לגיחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו. וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער כו' וגיחזי עבר לפניהם וישם את המשענת ע"פ הנער ואין קול ואין קשב, והקשו שם דלמה אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ועיין רש"י והרד"ק בפירושיהם, ועכ"ז לא יספיק דמה הי' מגרע אם הי' מוצא איש והי' מברכו או אם הי' מברכו איש הי' עונהו, וע"כ כתבו לפי ביאורם דמעשה צדיקים לא נק' בשם שליח וזהו דווקא אם הוא צדיק, וא"כ גיחזי שלא הי' צדיק, ע"כ לא רצה לעשותו בשם שליח דהא תחי' המתים לא נמסר לשליח, וע"כ עשהו רק כמו כלי ולא בחי' שליח, וכמו המשענת שהוא רק כלי ולא ענין שליח, וע"כ צוהו שלא יעשה אז מעשה האדם מדבר, אל יפשיט מעליו בחי' מדבר וישאר מעשה עץ בעלמא ואז הוי שימת גיחזי את המשענת ע"פ הנער כאלו אלישע בעצמו משים, אבל הוא נתעסק עם מוצאיו בשאלות ותשובות וע"כ לא הועיל כלום עיי"ש, והנה כבר ביארתי מה שלא נק' בחי' שליח כיון דהו' בלא מעשה, ואע"ג שהי' ע"י מעשה המשענת זה לא הי' רק לסימן, שגיחזי שלוחו בדבר כיון שבאמת לא רצה אלישע שיאמר גיחזי שהוא שלוחו להחיות המת וא"כ אם לא הי' שום ענין ביניהם לא הי' נתפס בשם שליח כלל, והוא גרוע ממילי שהוא בלא מעשה, היינו שאין יכול לעשות שליח אחר אבל הוא בעצמו יכול לעשות שליחותו, אבל אם אין בו דברים נמי אינו יכול לעשות שליח, א"כ לא הי' גיחזי אמצעי שיפעול אלישע על ידו כלום, [יכמו שכתב הרא"ש פ"ו דנדרים (דף ע"ב) דבמידי דממילא כגון שמיעת הבעל לא שייך שליח כלל עיי"ש]:

וכן כתב הקצה"ק בריש ה' שלוחין (ס' קפ"ב סע' א') במה שהקשו בתוס' רי"ד בפ"ב דקידושין. וזה לשונו יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחברו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ולאו מילתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטר הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום כו' וכתב הקצה"ח שנראה לי בזה כיון דשליח של אדם כמותו, לא אמריכן הלא במידי דעשי' דאז ה"ל מעשה שלוחו כמותו, אבל במידי דליכא עשי' לא אמרינן שליח של אדם כמותו, וכמ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים (דף ע"ב) בהא דעושה שליו להפר נדרי אשתו, דפריך בגמ' והא. לא שמיע לי', וכתב שם דשמיעת האפטרופוס אינו כשמיעח הבעל, ואעפ"י שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות, עכ"ל, ומש"ה בקידושין וגירושין ה"ל מעשה שליח כמותו, אבל בתפילין כשהשליח מניח תפילין הנחה זו שהוא עשי' חשוב כאלו המשלק עשה הנחה זו, אבל אכתי לא הניק התפילין על ראשו אלא על ראש שלוחו דאין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות כו' עכ"ל:

וא"כ כיון שנתבאר דכל דבר שהוא בלא מעשה אינו יכול למסור לשליח, וכבר נתבאר לעיל דהא דאמרינן בתענית (דף ב) דג' מפתחות בידו של הקב"ה לא נמסר לשליח מפתח של גשמים ומפתח של חי' ומפתח של תחית המתים, היינו שהם ביד הקב"ה שהשפעת הטובה שלו הוא בשלילות המעשה כמו שהבאתי לעיל המדרש המשל של הספוג ומעשה הצדיקים הוי כמו שלא ע"י שליח אם הם עושים בלא מעשה וזהו דווקא ע"י מעשה הצדיקים, אבל גיחזי שלא הי' צדיק, א"כ לא הי' יכול אלישע לפעול ע"י בבחי' שליח מחמת שמפתח של תחי' המתים לא נמסר לשליח מחמת שענינם הוא רק בלשון פתיחה כמו דכתיב בגשמים יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכמו דכתיב וישמע אלקים כו' ויפתח את רחמה, ומפתח של תחית המתים כתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם, וע"כ אפי' הצדיקים שעושים הם עושים באופן שהקב"ה עושה דהיינו בשלילת המעשה, וע"כ לא הי' יכול לפעול ע"י גיחזי שהוא בבחי' שליח, ע"כ אמר לו שיפשוט מעלי' ענין מדבר ויהי' רק כמו כלי שיפעול על ידו, וע"כ אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו שהוא לא יהי' רק כמו כלי לאלישע שיניח המשענת, וע"ז יהי' הנס שלא בבחי' שליח, רק כלי, כמו ענין שהניח משענתו ע"פ הנער, ובפרט אי אמרינן כמו שכתבו התוס' בתענית (דף ב) דהא דנמסר מפתח של תחי' המתים לאלי' ואלישע היינו לפי שעה, אבל מ"מ לא נמסרו לעולם, א"כ כיון שאלישע בעצמו שליח, א"כ איך יכול לעשות שליח אחר, דבכה"ג ודאי אמרינן דמילי לא מימסרן לשליח דהיינו שהשליח יעשה שליח אחר, והנחת המשענת לא הוי מעשה, וע"כ רצה אלישע שיפשט מעליו ענין מדבר ושיהי' רק כמו כלי לאלישע וכמו המשענת, וע"כ אמר לו כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו:

[וביותר יתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח בהלכות מתנה (פ' רי"ד) מה שכתב הטור באה"ע (ס' ק"פ), וז"ל האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו, ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין אם זרק גט לתוך חצירו או לתוך ארבע אמותיו שתהא מגורשת, ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר עכ"ל, וכתב הקצה"ח ונראה שזהו ספיקו של הטור כיון שחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ובקבלה אין שליח עושה שליח, והביא המ"ל שהוא שהירושלמי ר"פ האומר ר' אלעזר שאל חצירו של שליא מהו שתעשה כידו, וכתב שם הקצה"ח שהפי' של הירושלמי הוא משום דבתורת שליחות לא איפשר דה"ל מילי משום דהיא לא עבדה שעשה בקבלתה, אלא מהו שתעשה כידו כיון דחצר דידה משום ידה ה"נ לשליח דידה הוי חצירו כידו עיי"ש שהאריך בזה וא"כ לפי מה שכתב הקצה"ח דהטעם הוא מפום דחצר דשליח הוי כמו חצר של האשה שהיא המשלח, וע"כ הוי קצירו משום ידה, וע"כ יש לו חצר אעפ"י שאין שלית עושה שליח במילי, אך אעפ"כ יש לדקדק דא"כ יהבינן כח של המשלח בהשליח, וכיון שבאשה שהיא השליח חצר משום יד ה"נ בשליח ואעפ"כ הטעם לא מסתבר כיון דלגברא החצר הוא משום שליח, א"כ איך נאמר שבשביל שהמשלח היא האשה יש לחצר של השליח שלה דין יד אעפ"י שהוא גברא, ועוד קשה להא איתא בנדרים (דף ל"ד) אמר רבא היה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש כו' וכתב הר"ן שזכה להקדש מכח חצר עיי"ש, ואע"ג דאין חצר להקדש כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף ע"ט) אעפ"כ יכול הוא לזכות להקדש ע"י חצירו אעפ"י שאין חצר להקדש ואפי' לדעת הרמב"ן דאין חצר להקדש היינו למעילה כמו שהארכתי (בדרוש יז) אעפ"כ הא קאמר רבא דאם הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש מעל, אלמא דיש מעילה ע"י חצר, וכבר ביארתי במ"א כיון שהוא ע"י חצירו של אדם יש בו מעילה, ולפי התוס' אע"פי דאין חצר להקדש, אעפ"כ יכול האדם לזכות להקדש ע"י חצירו, אלמא אעפ"י דזכי' הוא מתורת שליחות אפ"ה יכול לזכות להקדש ע"י חצירו, אעפ"י שאין חצר להקדש עצמו, אלמא דיהבינן להשליח כח של המשלח בעצמו לענין חצר, וא"כ אמאי יהבינן הכא להשליח של האשה שיש לחצר שלו דין יד משום כח המשלח הראשון, ואין לומר דיהבינן להשליח ב' הכחות באדם א' היינו שיש לו כח של עצמו לענין חצר שיהי' לו שליחות ויכול לזכות להקדש אעפ"י שהקדש בעצמו אין לו חצר, וכן יהבינן לו כח של המשלח הראשון לענין שחצר שלו יש לו דין יד, [ובמ"א ביארתי מה דפשיטא לי' להטור אעפ"י דמספקא לי' להירושלמי והוא משום דהטור סובר דלא אזלינן בחר כח של השליח שאעפ"י שאין השליח ראוי לכל הדברים אעפ"כ יהבינן לי' כח של המשלח, וכמו דאמרינן בגיטין (דף ס"ג) פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך כו' איש לקבלה ואשה להולכה מאי דפסקינן שם דאיש הוי שליח לקבלה ואשה הוי שליח להולכה, אלמא אע"ג דאין השליח גופא הכח של הולכה כגון אשה, אעפ"כ נעשית שליח, משום דכיון דישנה בתורת גיטין וקידושין יהבינן לה כח של המשלח, וע"כ פסק הטור לענין חצר לשליח דהוי מתורת יד כמו להאשה עצמה שהיא המשלח אע"ג דאין לשליח אותו כח גופא משא"כ להירושלמי דפליגי בזה בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדימא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר ליטול זכה וחדא אמר הראוי ליתן זכה כו' הא מתניתא פליגא על ע"ד הראוי ליטול זכה דתמן אנינן האומר תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט לאשתו כו', ועיין בספרי נ"י (דרוש ט) ביארתי שם בארוכה, וא"כ כיון דלדעת הירושלמי בעינן שיהא השליח ראוי מצד עצמו להשליחות ולא שיהבינן לי' כח של המשלח, ע"כ בעי לה אם החצר לשליח הוא מתורת יד כיון דהוא בעצמו הוי גברא, אעפ"י שבא מכח האשה וחצר דאשה איתרבאי מדין יד מ"מ כיון שאין לו בעצמו אותו כח לא מהני, וע"כ בעי, משא"כ להש"ס דילן פשיטא לי' דיהבינן להשליח כח המשלח, וע"כ הוי חצר לשליח מתורת יד כמו להאשה, וע"כ לא אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח וכמו שכתב הקצה"ח אך מ"מ קצת קשה שהא דנדרים (דף ל"ד) דמשמע דיהבינן לשליח כח של משלק בעצמו, ודוחק לומר כמו שכתבתי לעיל דיהבינן להשליח ב' כחות כח של עצמו, וכחו של המשלח ג"כ וכמו שביארתי לעיל]:

ע"כ נראה לי לומר דס"ל להטור דהא דאמרינן דמילי לא מימסרן לשליח היינו דווקא אם הוא רק שליח לבד ויש לו דעת בפני עצמו וצריך למסור לו השליחות, וע"כ כיון שהוא רק מילי בלחוד ע"כ אין בכחו למסור לשליח מחמת שהשליח הוא אדם בפני עצמו, משא"כ בחצר אפי' אם כאשר דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, עכ"ז עדיף משליח ודמי לידו וכמו שכתב הרא"ש (פ"ח דגיטין) וז"ל ואי תקשי לך אמאי לא קני חצר מהלכת לגבי ממון הא מסקינן פ"ק דמציעא (דף י) דלגבי ממון ילפינן חצר משליחות ושליח מהלך הוא ויש לומר כיון דאפקי' רחמנא בלשון יד דכתיב אם המצא בידו, אע"ג דהאי בידו מפרשינן ברשותו כמו ויקח את כל ארצו מידו מ"מ מדאפקי' בלשון יד בעינן דומיא דיד עכ"ל, אלמא דחצר דומה ליד אפי' אי אמרינן דחצר משום שליחות אתרבאי, וע"כ לא אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח, (ועיין בשעה"מ (פ"י ע"ה גירושין] שרוצה לומר דקצר הוא משום יד אפי' בגברא בדעת אחרת מקנה) ובזה יתיישב מה שהקשה שם בשעה"מ על הטור שכתב (אה"ע ס' תמ"א) שאין שליח עושה שליח בקבלת הגט, ואפ"ה פסק דשליח לקבלה יש לו חצר, אלא ודאי דחצר שאני משום דאע"ג דהוא מתורת שליחות אפ"ה אינו בבחי' אדם בן דעת בפני עצמו, וכמו דאמרינן בגיטין (דף ע"ח) אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדו ישן ומשמרתו ה"ז גט כיעור אינו גט דה"ל חצר המשתמרת שלא לדעתו כו' וכתב הרא"ש שם וזה לשונו ולי נראה דאע"ג דידיו ורגליו כפותות וקשור בחבל והיא אוחזתו בידה כיון דניעור ויש לו דעת בפני עצמו חשיב חצר המשתמרת שלא לדעתה]:

ובזה יתבאר הענין של אלישע דכתיב ויאמר לגיחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תעננו כו' הטעם משום דאלישע רצה לעשות המעשה ההיא בלי פעולת המעשה כמו שביארתי על ענין תחי' המתים שלא נמסרו לשליח שהענין שהוא בלא פעולת המעשה רק ע"י הפתיחה בלבד, וכמו דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי קברותיכם, וא"כ לא יוכל למסור לשליח אחר דהיינו לגיחזי, משום שהוא בלי מעשה, וכל שהוא בלי מעשה הוי כמו מילי דלא מימסרן לשליח, וע"כ כיון שהי' שליח בדבר מאת ה' והוא בלי מעשה ע"כ לא יכול למסור לשליח אחר, (ועוד דמה שהוא בלא מעשה לגמרי אין יכול למסור כלל לשליח כמו שהבאתי מנדרים (דף ע"ב) מה שכתב הרא"ש שם) וע"כ רצה שיפעול גיחזי בבחי' יד ולא בבחי' שליח דהיינו שיבטל כל מחשבותיו בענינים אחרים וכמו שאין לו דעת כלל בענין אחר חוץ מהדעת של אלישע, והוא כמו יד שהוא משתמר לדעתו, וה"נ רצה אלישע ויהי' גופא בתר רישי' אזיל, וכמו שביארתי לעיל בחצר דכיון דאין לו דעת בפני עצמו הוי מתורת יד, דאלים משליחות, וע"ז אמר לו שלא יסיח דעתו מהשליחות ששלחו אלישע שזה הי' עפ"י דעת אלישע, ע"כ לא יסיח דעתו, וע"כ יהי' כמו ידו של אלישע, ויוכל לפעול על ידו ענין תחית המתים, שהוא בלא מעשה וכמו שביארתי לעיל דהנחת המשענת הוי כמו שהוא בלי מעשה, וע"כ כיון שהלך ואמר לכל מי שראה אותו שהוא הולך להחיות את המת, א"כ אזיל בתר דעתי' דידי' וזה לא נמסר בבחי' שליח וכמו שביארתי, וע"כ הי' מזה המניעה:

וכיון שנתבאר שהטובה חל מיד משא"כ הרע אינו בא אלא אם ח"ו שישראל חוטאים בזה יתבאר המדרש פ' בחוקותי תני ר' אליעזר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם נצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם, והיכן הוא משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים כו' עץ החיים זו תורה תני ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן משמעו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. וכבר ביארתי בהקדמתי לספרי נ"י דהא דתני ר' אליעזר שהסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים קאי על ב"נ (קודם מ"ת) שכל מיתתן בסייף והא דתני רשב"י הככר והמיקל קאי לאחר מ"ת עיי"ש באורך עכ"פ לב"נ קודם מ"ת נתנה הסייף והספר פי' שלהשמר מן הסייף צריך לשמור מה שבספר, אלמא דלב"נ קודם מ"ת הרעה ג"כ חל מיד רק אם ישמרו מה שבספר הרי הם נצולים מן הסייף, וכמו דאמרינן במכות (דף ז) שב"נ (קודם מ"ת) נהרג שהי' לו ללמוד ולא למדו רק אם שומר מה שבספר נצול מן הסייף, וע"ז אומר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים שנאמר את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, אבל הא דתני רשב"י הככר והמקל נתנו מכירכין מן השמים תחילה הככר ואח"כ המקל והוא כמו שביארתי שהטובה חל מיד ש וזה הי' עיקר כונת הבריאה, והרעה אינו חל רק לאחר שיקלקלו במעשיהם, ובזה יתבאר המדרש פי אמור דמאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחי' כו' במה שישראל יוצאין ואתרוגיהון בידיהן ולולביהון בידיהן אנו יודעין שישראל אינון נצוחין וכמו שכתב נעימות בימינך נצח, והענין הוא שישראל הם מוחזקים לגבי הטובה שהטובה חל עליהם מיד, וא"כ בודאי יצאו זכאים בדין שהטובה חל עליהם מיד, וכמו דאיתא במדרש שם כי עמך הסליחה, הסליחה ממתנת אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על הבריות פי' שהסליחה ממתנת כדי להשפיע טובה על ישראל, ובפרט שהד' מינים באים לרצות על המים כמו דאיתא בתענית (דף ב) ועיין בספר נ"י (דרוש ה) וכבר ביארתי דבירידת גשמים הפתיחה לא הוי מעשה כמו דכתיב פותח את ידיך והעצירה הוי מעשה וע"כ נוטלין לולב דישראל נצוחין וישראל נק' זכאים לגבי הטובה וה ישפיע עלינו טובה וברכה אמן:

תוכן העניינים

אבי הנחל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה