אבי הנחל· רבי יהושע איזיק שפירא
דרוש ד לעשי"ת - דרוש ט
גרסינן בברכות (דף ט) ענני ה' ענני אמר ר' אבהו למה אמר אלי' ענני ב' פעמים מלמד שאמר אלי' לפני הקב"ה רבש"ע ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית, ואמרינן בברכות (דף ל"א) ואמר ר' אלעזר אלי' הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית:
והנה במלכים (א' י"ח) כתיב ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים ואתה הסבות את לבם אחורנית, ועיין רד"ק מה שפירש ע"ז וכתב ובדרש אם לא תעניני אף אני כו' ואומר שאתה הסיבות את לבם אחורנית, וכן אמר משה אם כמות כל האדם ימותון אלה לא ה' שלחני, וכן אמר מיכה אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי, ועוד דרשו אתה הסיבות את לבם כי הי' לך להבין את לבם לטובה, ואין ראוי לסמוך ע"ז הפירוש כי הבחירה נתונה לבני האדם כמו שכתוב הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע והאדם יבחר במה שירצה ורבותינו ז"ל אמרו ג"כ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והרמב"ם פירש כמשמעו, מנעת מהם התשובה לרוב פשעם כדי שיקבלו עונשם על דרך ויחזק ה' את לב פרעה, וכן כי הקשה ה' אלקים את רוחו ואמץ את לבבו ויחזק ה' את לב פרעה והדומים להם כו' עכ"ל:
ובאמת צריך להבין המדרש שהביא הרד"ק (והוא בס' במדבר פ' י"ח) זה א' משלשה נביאים שאמרו בלשון הזה אלי' ומיכה ומשה, אלי' אמר אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי כל הדברים האלה ענני ה' ענני וידעו כי אתה ה' אלקים, ואתה הסיבות את, לבם אחורנית, אם אין אתה עונה אותי אני אומר, אתה הסיבות את לבם אחורנית וכן מיכה אמר לאחאב אם שוב תשוב בשלום צא דבר ה' בי וכן משה אמר אם כמות, כל האדם כו' ובאמת צריך להבין כמו שהקשה הרד"ק על המדרש דהרי אמרינן הכל בידי שמים חוץ מי"ש, ועוד דא"כ למה הי' לו להתפלל שירד אש מן השמים, הי' לו לבוא בטענתו שאתה הסיבות את לבם אחורנית דאם הקב"ה רוצה הרי מחזירם בתשובה שיבינו מעצמם שה' הוא האלקים. וגם מהו שהתפלל ענני ה' ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ע"כ נ"ל דדווקא לאחר שהעלה הפר ע"ז התפלל ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם שהקב"ה צריך להקשיב תפילתו, ואם לאו יאמר שאתה הסיבות את לבם אתורנית וכמו שאבאר:
ותחילה נקדים מה שכתב המ"א ובה' מכירה) וזה לשונו והריני חוזר לאתמוהי על הרמב"ם דכיון שהוא פסק כר"א דאין השומרים קונים במשיכה אלא מדרבנן, א"כ איך פסק בה' מעילה כר"א דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה כמו דאמרינן בב"מ ודף ב"ט) והא אמרינן בפ' השואל (דף צ"ו) גבי בעל בנכסי אשתו מי מעל נמעלו ב"ד (כלומר רבנן דעשאוהו כלוקח בנכסי אשתו) כי עבדו רבנן תקנתא בהיתרא באיסורא לא עבדו רבנן תקנתא, איברא דאגופא דשמעתין שם איכא לאקשוי' אמאי דקאמר נמעול בעל בהיתרא ניחא לי' וכו' והשתא קשה דאמאי לא משני ע"ז דבאיסורא לא תקינו רבנן דלזכי בנכסי אשתו, וכבר ראיתי להתוס' ז"ל שנדחקו בזה. ולכן נראה דהרמב"ם מפרש בשמעתין הכי דמאי דקאמר באיסורא לא עבדו רבנן תקנתא הכי קאמר דאין ראוי לרבנן שימעלו כיון דעיקר התקנה לא הי' אלא להתירא, ואע"ג דהשתא הוי איסורא, ואשכחן דאפי' באיסורא קונה מתקנתא דרבנן, ולא אמרו בהיתרא עבדו לי' תקנתא כו' עכ"ל, אבל עדיין קשה קצת ממ"ש בפ' אלו נערות (דף לא גבי הגונב כיס בשבת והיה מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כא', וקאמר עלה דאפקי' לר"ה איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא, והקשו התוס' ע"ז ואמאי והא הד' אמות קונות לו עכ"ד, ומאי קושי' הא באיסורא לא תקינו רבנן כו' וראיתי להר"ן ז"ל שכתב בתשובה שהפעוטות שקדמו ומכרו בנכסים מועטים לא עשו כלום דכגון דא שעשה שלא כהוגן לא תקינו רבנן, ובאמת קשה דאם נאמר דבמקום איסורא לא תקינו רבנן, מהא שכתב הרא"ש בסוף ביצה וכולן שעשאו בין שוגגין בין אונסין בין מוטעים מה שעשה עשוי בשבת ואצ"ל ביו"ט ושמע מינה מאן דעבד ואקני בשבת ממקרקעי או ממטלטלי הקנאתו הקנאה, אלמא דאפי' הקנו ע"י קנין משיכה נמי הקנאתו הקנאה, וא"כ כיון דכל עיקר משיכה אינו אלא מדרבנן, וא"כ כיון דבמקום איסורא לא תקינו רבנן, א"כ יהא המכר בטל, וכן מה שכתב הרא"ש (ס"פ איזהו נשך) וכן מאן דמסיק בחברי' זוזא דריבתא ויהיב לי' בגווייהו גלימא כי מפקינן מיני' גלימא מפקינן לי' דלא לימא קא מכסי בגלימא דריבתא הוא דמהדרינן לי' הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון דנעשה באיסור נתבטל המקח כו' אלמא אע"ג דקני להאי גלימא במשיכה, אפ"ה לא אמרינן דבמקום איסורא לא תקינו רבנן, משיכה ומחמת מעות, הי' של ריבית ועוד שהי' בהלואה, וא"כ כל הקנין הוא אינה אלא מדרבנן, ואמאי לא נימא דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן:
ועוד שכבר הקשיתי בספרי נ"י א כא על דברי הר"ן מהא דאמרינן בכתובות (דף צ"ה) דנכסי ליך ואחריך לפלוני ועמד וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום כו' ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזה רשע ערום זה המשיא עצה למכיר בנכסים כרשב"ג מי קאמר תינשא נישאת קאמר, וא"כ הא זכות הבעל אינה אלא מדרבנן, וא"כ אמאי קונה הא במקום איסורא לא תקינו רבנן, ותירצתי שם עפ"י מה שכתב המגי"ה במ"ל שהקשה שם מהא דאמרינן בב"ב (דף קל"ז) אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג, ומודה שאם נתנם במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום, משום דאימתי קנה לאחר יזיתה וכבר קדמו אחריך, ולפי דברי הר"ן תיפוק לי' משים דמתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן עיי"ש, וכתב דניחא לי' דלא אמר הר"ן ז"ל אלא דווקא גבי ההיא דפעוטות, דאי לאו תקנתא דרבנן שממכרן ממכר במטלטלין לא הי' בהם כח למכור, אבל במתנת שכ"מ לא באה מכח תקנתא דרבנן, דהרי יכול ליתן במתנת בריא לאחר מיתה, וא"כ הכא נמי ניחא דאפי' תימא דהבעל לא זכי הרי היא יכולה למכור, וא"כ כיון דמצי לעבור על הא דרבנן באופן אחר, ע"כ לא אמרינן דבמקום איסורא לא תיקון רבנן, ובזה הי' מיושב קצת קושי' שהקשיתי, והכי מוכת דאלת"ה א"כ אמאי לא כתב הר"ן דהא דאטרינן בב"ב (דף קטע"א) דימוסים שקדעו ופכרו בנכסים טומנמיו מועטין מה שמכרו מכרו דזהו דווקא אם קנה בקנין דאורייתא דהיינו בקנין סודר, אבל היכא שמכרו במשיכה לא ליקני, אלא ודאי דכיון דאיפשר שימכרו בקנין אחר בזה לא אמריכן דבמקום איסורא לא איקני רבנן], אעפ"כ לא ניחא לי דמ"ש בהא דאמרינן בב"מ (דף צ"ו) דבעל בנכסי אשתו אמרינן כי עבדי רבנן תקנתא להתירא לאיסורא לא עבדי רבנן תקנתא, וא"כ כיון דהוא איסורא אינו זוכה ע"י נישואי אשתו, ומ"ש בהא דכתובות (דף צ"ה) בנכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום נימא נמי דבמקום איסורא לא תיקון רבנן, ומוכרחין אנו לומר דאיסורא דמעילה חמיר טפי, וא"כ כיון שיש חילוק בין איסור הקל לאיסור חמור א"כ נפל פותא בבירא שלא נדע היכי תיקון רבנן והיכן לא תיקון רבנן:
עוד קשה לי בהא דאיתא בפי"א דנדרים (דף פ"ח) המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהם, ואמרינן בגמ' אמר רב לא שנו אלא דקאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך, אבל אמר מה שתרצי עשי קני יתהין בעל, וקשה דאמאי קני יתהון בעל הא כל הקנין דבעל אינו אלא מדרבנן, ובמקום איסורא לא תיקנו רבנן, כמו דאמרינן בב"מ (דף צ"ו) גבי בעל בנכסי אשתו, ודוחק לחלק דהתם בתחילת נשואין ע"כ אמרינן דבמקום איסורא לא תיקון רבנן והכא לאחר הנשואין דמ"ש, ועוד יש לדקדק קצת בהא דאמרינן פ"ק דב"מ (דף י) (דאמר ר"ל משום אבא כהן כו' ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום מ"ט תקינו לי' רבנן דלא ליתי לשנוי', אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פאה נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום נפל לו עלי' פרס טליתו עלי' מעבירין אותו כו' ואי אמרת ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו לי' ארבע אמות דידי', וא"כ קשה לדעת הרשב"ם בב"ב (דף נ"ד) דבהפקר נמי אמרינן עני המהפך בחררה ונטלו הימנו דהוי רשע, וא"כ היכי פריך דלקני' לי' ד' אמות דידי' הא במקום איסורא לא תיקון רבנן:
אמנם באמת גם התוס' לא סברי דמשיכה בשומרין לא תיקון רבנן דלמעול אע"ג דהוי מדרבנן, רק שכתבו בב"ק (דף ע"ט) ועוד קאמר התם ופליגא דר' אמי דאמר ר' אמי המשאיל קורדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה, משמע דסובר דקונה מדאורייתא, דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אין יכול לחזור כמו נתנה לבלן בפ' הזהב (דף ע"ח) א"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא, דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה, (ולכאורה הי' להו להקשות דאי מעילה מדרבנן הוי חומרא דאתי לידי קולא שמביא אשם מעילות והוי חולין בעזרה, אך הא לא קשה דאמרינן בריש מעילה (דף ב) מאי מועלין בהם מדרבנן, מאי איכא בין דאורייתא לרבנן דאורייתא משלמין חומש דרבנן לא, וכתבו התוס' הוי מצי למימר דמדרבנן לא מייתי אשם מעילה, ועדיפא מיני' קא משני דאפי' חומש ליכא וכ"ש דלא מייתי אשם דהוי חולין בעזרה, ועיין במנחות (דף כ"ב) וא"כ לא קשה להו רק דאיך ימעלו מדרבנן כיון דהוא חומרא דאתי לידי קולא, והרמב"ם סובר דמ"מ כיון דע"י קנין דרבנן הופקע מרשותו ע"כ אלים אפי' להיות חבירו מותר לבקע בו לכתחילה, ולא דמי להא דאמרינן התם דמעילה מדרבנן, דהתם עיקר המעילה הוא דרבנן אבל מדאורייתא לא הוי הקדש, אבל במקום הקדש דאורייתא והוא קונה ע"י קנין דרבנן מועלין מדאורייתא נמי, אבל בהא מודי התוס' דאפי' במקום איסורא תקינו רבנן וא"כ קשה מהך דב"מ (דף צ"ו) נמעלו ב"ד כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להתירא לאיסורא לא עבדו רבנן תקנתא:
ע"מ נראה לע"ד דזה הכלל דודאי כל התקנות דרבנן לענין קני' תקנו אפי' במקום איסורא כיון שרוצה לקנות בהאי קנין דרבנן בודאי דקונה והא דאמרינן בב"מ (דף צ"ו) כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להתירא לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא, זה אינו ענין לזה. משום דלכאורה יש לדקדק דקאמר בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל, אמר רבא מאן למעול למעול בעל דהתירא ניחא לי' דלקני איסורא לא ניחא לי' דלקני, תמעול איהי דהתירא נמי לא ניחא לה דלקני, נמעלו ב"ד כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להתירא לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא, ה"ל למימר בקיצור כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להתירא לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא, אך הענין הוא דאם אדם עושה מעשה אעפ"י שהוא בשגגה ומכש"כ במזיד אם ניחא לי' בההוא מעשה, אעפ"י שאינו קונה זה הקנין רק ע"י איסורא דרבנן אפ"ה כיון דניחא לי' בההיא מעשה קני עפ"י תקנתא דרבנן והא דאמרינן דהתירא ניחא לי' דלקני, דאיסורא לא ניחא לי' דלקני, איהו לא קא עביד מעשה כלל, דאי הי' עושה מעשה הי' מועל אפי' בשוגג, אלא דמעשה דידי' לא הוי מעשה כלל, וכמו דאמרינן בפ"ד דנדרים (דף ל"ה) א"ל רב אחא ברי' דרב אווי לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מו מעל, למעול נותן הא לא אסורה עליו, למעול מקבל יכול דאמר התירא בעיתי, איסורא לא בעיתי, ופי' הר"ן למעול מקבל יכול דאמר התירא בעינא איסורא לא בעינא שאילו הי' יודע שהוא של איסור לא הי' רוצה לזכות בה, ונמצא זכי' בטעות ואינה זכי', ואע"ג דבמוציא מרשות הקדש איפשר דאפי' בטעות מעל שאני הכא שהוא לא הוציאה אלא חבירו הוציאה, וזה לא עשה אלא שקבלה אלמא דקבלה לא מקרי מעשה כלל, וגרע משגגה שמעל מחמת שעשה, וע"ז אומר למעול בעל הא אמר התירא בעותי איסורא לא בעותי, והוא לא עשה מעשה, רק כמו מקבל, וע"כ לא מעל משום דאמר התירא בעינא, למעול איהי דהא היא עבדה מעשה והוי כמו מעשה בשוגג וע"כ תמעול, הא דהתירא נמי לא ניחא לה דלקני אלא ע"י תקנתא דרבנן שאמרו שהבעל זוכה, וא"כ היא ג"כ לא עבדה מעשה כלל וגרע משוגג, וע"ז אמר נמעלו ב"ד דאינהו עבדי מעשה שאמרו שהבעל יזכה ע"ז אומר כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להתירא לאיסורא לא עבדו רבנן תקנתא כלל, דכיון שלא מעלו לא הבעל ולא האשה א"כ כל המעשה תרמי' ארבנן וא"כ כיון שתרמי' כל החטא של המעילה על רבנן, ודאי דבמקום איסורא לא תיקנו שע"י רבנן יגרום שיהי' מעילה בכה"ג לא עבדי רבנן כלל:
והשתא ניחא שפיר הא שהקשיתי מהא דכתובות (דף צ"ה) מהא דאמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום. דהא אמרינן כי עבוד רבנן תקנתא להתירא לאיסורא לא עבדו רבנן תקנתא, דזהו דווקא במקום שב"ד יעבדו כל המעשה אבל הכא אעפ"י דאמרינן דאשה לא ניחא לה דלקני בעל אפי' דהתירא מאי איכפת לן במאי דאיהי לא ניחא לה, אבל הבעל ניחא לי' דליקני, דהא הבעל לא עביד איסורא כלל, דהאיסור הוא על האשה, כמו דאמרינן שהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני, ועמד ומכר הוי רשע ערום בב"ב (דף קל"ז) ובסוטה (דף כ"א) היינו דווקא המוכר או הנותן אבל הלוקח ודאי לא הוי רשע, כי מאי איכפת לי', וא"כ הבעל קונה ע"י קני' דרבנן, אע"ג דע"י קני' היא עבדה איסורא אעפ"כ כיון דהמעשה נעשת ע"י אחר, נמצא שהוא קונה ע"י קנין דרבנן אע"ג שזה נעשה ע"י איסור מה שהאשה נשאת לו והוי כמוכרה לו, אעפ"כ כיון שאחר עושה מעשה אפי' במקום איסורא נמי תיקון רבנן, וכן המוכר או הקונה בשבת אפי' בשוגג אפ"ה כיון שהוא עושה מעשה ובמקום שהוא עושה מעשה, ולא רבנן עבדי כל המעשה, ע"כ אפי' במקום איסורא נמי תקינו רבנן, וכן ההיא דאחריך לפלוני ועמד ונתנה במתנת שכ"מ לאחר אמרינן דקנה, אע"ג דמתנת שכ"מ הוי דרבנן, אפ"ה כיון שהוא רוצה לתת לאחר ע"י מתנת שכ"מ דהוי דרבנן נמצא דלא רבנן עבדו כל המעשה, אלא הוא רוצה לעבור ע"י קנין דרבנן, ע"כ אפי' במקום איסורא נמי תיקנו, וכן גבי מציאה אם עמד אחר וקנאה ע"י ד' אמות דרבנן אע"ג דזהו ע"י קנין דרבנן, אעפ"כ כיון שהוא רוצה לעבור רק שקונה ע"י קנין דרבנן, ע"כ אפי' במקום איסורא נמי קונה, וכן בגנב הי' ג"כ קונה ע"י ד' אמות אי לאו דלא תיקנו אלא במקום עיגון או משום אינצוי', אבל בלאו"ה הי' קונה כיון דגנב רוצה לקנות ע"י קנין דרבנן, א"כ לא עבדו רבנן ולא מידי, אבל בהא דב"מ (דף צ"ו) דהבעל והאשה לא עבדו כלים, וא"כ כל ענין המעילה יהי' ע"י דרבנן, ע"כ במקום איסורא לא תיקנו רבנן:
ובזה יתיישב נמי הא שהקשיתי מהא דנדרים (דף פ"ח) דהמדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ע"מ שאין לבעלך רשות בהם, דאלו"ה הבעל זוכה דהא הוא רוצה לזכות, וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף ט"ו) דאינו עובר אלא המדיר אבל המודר אינו עובר, (ולדעת הרמב"ם דהמודר עובר נמי לא קשה דהרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דתיקנו רבנן במקום איסורא נמי. והראי' שכתב דאעפ"י שמשיכה בשומרין אינו אלא מדרבנן אפ"ה מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה), ולדידן דס"ל דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן, אבל הכא כיון דניחא לי' להבעל לקנות דהא איהו לא עביד איסורא אע"ג דהמדיר יהי' עובר עפ"י גרמא דרבנן שתיקנו לבעל פירות לא איכפת להו, כיון דאינהו לא עבדי מעשה, והם רק גורמים לזה והוי דומי' דאחריך לפלוני ועמדה ונשאת שביארתי שם דכיון דהבעל לא עביד איסורא, א"כ הוא הפועל המעשה ורבנן הם דק גורמים לזה, ע"כ לא איכפת להו, וכן בהא דגיטין (דף נ"ה) דאמרינן והשוחטו בחוץ חייב כרת ואמרינן כרת מדבריהם ואוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דלחייב עליו כרת התם נמי הוא פועל המעשה ששחטו בחוץ, ובפרט לפי פירש רש"י דהשוחט בחוץ קאי על הגנב עצמו:
ומעתה איפשר לומר דהא שכתב הר"ן לענין פעוטות אם קדמו ומכרו דאין במכירתן כלום, דבמקום איסורא לא תיקון רבנן דאע"ג שביארתי דבמקום שהוא פועל המעשה והוא רוצה לעבור תיקנו אפי' במקום איסורא, כמו שביארתי מ"מ כיון שקטנים אין במעשיהם כלום, אי לאו דתיקנו רבנן שיהי' מעשיהם קיימים, נמצא דאע"ג שרוצים לעבור אין במעשיהם כלום, וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"ד) דפיתוי קטנה אונס הוא נמצא שרבנן יתקנו בעצמם במקום איסורא והא לא עבדו רבנן, וכה"ג ביארתי בספרי ע"י (ס יג) דאע"ג דע"י קנינין דרבנן יוצאים לענין דאורייתא ה"מ במקום ששניהם רוצים לקיים על קנין דרבנן, אבל בגנב לענין יאוש לא מועיל לענין דאורייתא כיון שהתם לא בדרך קנין הוא, וע"כ כתב לענין הפעוטות דאע"ג דהתם שניהם רוצים אך כיון שאין במעשיהם כלום, א"כ לא אלים להיות הקנין מועיל כדאורייתא:
וביותר ביאור יובן עפ"י הירושלמי שהבאתי בספרי נ"י (דרוש ז') שהבאתי שם הירושלמי (פי"ג דשבת) הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלים פטורין בעון קומי ר' מנא כמה דאת אמר תמן השוחט בשבת לא כיפר ומביא אחרת, אוף הכא יצא ידי קרעו, אלא דר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר, אמר לו תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו כו' ע"ש באורך, ונעתיק בכאן הקיצור אשר ביארתי שם דברי הירושלמי והוא כי קושי' הירושלמי הוא שהירושלמי סובר, דהא שהקורע בשבת פטור, היינו משום דהוי מקלקל, ומקלקל בשבת פטור, ואעפ"י שמתקן שיצא ידי קריעה הי' סבור הירושלמי שבטלו חכמים מצות קריעה דידהו בכדי שיהי' מקלקל, ולא יבוא לידי חיוב חטאת, וע"ז מקשה הירושלמי דאמאי אמרינן דהשוחט בשבת לא כיפר פי' שלא יזרוק ואעפ"י דזריקה הוי שבות, ואמרינן בביצה (דף כ') דאם שחט כבשי עצרת ביו"ט שלא לשמה זורק ע"מ להתיר בשר באכילה, ואמרינן התם שאני שבות שבת משבות יו"ט, וא"כ אמאי לא יזרוק אם שחט בשבת כדי שיהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת, וכמו שכתב הצל"ח דאמאי בשוחט אחרים לשם פסח בשבת אמאי לא נימא דיזרוק, ויהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת, וכן מקשה הירושלמי דכמו דאמרינן דלא כיפר פי' דלא יזרוק אעפ"י שע"י זה יתחייב חטאת וה"נ נימא הכי שיצא ידי קריעה אעפ"י שע"י מצוה דרבנן יהי' גרם מזה שיבוא לידי חיוב חטאת, ע"ז משני דאתי כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר פי' אעפ"י שיצא ידי קריעה, אעפ"כ פטור מחטאת משום דאתי כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר פי' עד שיהא מלאכה הצריכה לגופה וע"ז אמר לי' תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו, ע"ש בספרי נ"י שביארתי החילוק, שאם שחט חטאת בשבת עבר מכבר העבירה אלא שהתיקון הוא לפוטרו מחטאת משא"כ בקריעה שאם ואמרו שיצא נמצא שעבר עבירה אבל בלאו"ה לא עבר עבירה. א"כ התיקון הוא בהחטא וכל שהתיקון הוא בהחטא לא העמידו חכמים דבריהם, משא"כ בשוחט בשבת שחייב, אלא שטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מקרבן חטאת, וע"כ העמידו חכמים דבריהם,
וכעת נבאר קצת באופן אחר, והוא עפ"י מה שביארתי בענין בעל בנכסי אשתו כיון דהתם לא פעלו המעשה כלל דהא הבעל הוא רק מקבל, ומקבל לא עבד מעשה כלל, כמו שהבאתי מהא דנדרים (דף ל"ה) דמקבל מעל דווקא לכשיוציא הא לאו"ה אמר התירא בעינא איסורא לא בעינא אבל במקום שהעובר עושה מעשה תיקנו רבנן אפי' במקום איסורא נמי ובזה יתיישב הירושלמי שאומר דהא דקורע בשבת ודאי בטלו חכמים למצות קריעה דידהו, דהא הוא לא עביד שום מעשה, דהא הוא מקלקל ומקלקל אינו אסור מדאורייתא ובפרט שהיא מלאכה שא"צ לגופה נמי, וכמו דאמר בפ"ק דביצה (דף ח) לענין החופר גומא בשבת וא"צ אלא לעפרה א"כ לא עביד מעשה כלל, וע"כ במקום איסורא לא תיקון רבנן, משא"כ הא דהשוחט חטאת בשבת שהוא עשה מעשה, אעפ"י שעשה מעשה בשוגג, וע"כ העמידו חכמים דבריהם, וע"ז אמר תמן הוא גרם לעצמו פי' בהא דהשוחט בשבת הוא בעצמו עשה מעשה, ע"כ העמידו חכמים דבריהם, אעפ"י שע"י גרמא דידהו יתחייב חטאת, אך שכבר ביארנו שכל היכא שהוא עושה המעשה במקום איסורא נמי תיקון רבנן, אבל גבי בעל בנכסי אשתו שהוא רק מקבל ולא מקרי מעשה כלל אמרינן דבמקום איסורא לא תיקון רבנן, וה"נ במקלקל את גרמת לי פי' אם תאמר שיצא ידי קריעה א"כ את גרמת לו פי' ב"ד בעצמם גרמו לו, ובמקום איסורא לא תקינו רבנן אפי' לעינן מצות קריעה נמי, (וכבר הבאתי בספרי נ"י שהק"ע שבה וטעה שם הרבה בפשט של הירושלמי):
והנה בתוס' שבת (דף ד') מבואר כדברינו, וזה לשון התוס' בשבת (דף ד') וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה, והא דאמר בפ' בכל מערבין (דף לב) ר' סבר דניחא לי' לחבר לעביד איסורא קלילא, ולא נעביד ע"ה איסורא רבה, התם כדי שלא יאכל ע"ה טבל על ידו כו' ואמר ריב"א דאפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו, אבל הכא המעשה של איסור כבר כעשה וממילא יגער לא יעשה אפי' איסור קל בידים, וע"ש בספרי נ"י שביארתי שם היטיב דברי התוס' והשגתי שם על א' מן האחרונים, עכ"פ פשט דברי התוס' הוא דהתם בעירובין לא נעשה כלל איסור, ואם אתה אוסרו לזה לתרום שלא מן המוקף, נמצא אתה גורם להמקבל עבירה במקום שהמקבל לא פעל שום איסור, והוא כמו שאמר בירושלמי את גרמת לו, אבל הכא ברדית הפת כבר נעשה האיסור, אלא שאתה מעכבו מלרדות בזה העמידו חכמים דבריהם, וכן בהא שפשט ידו דהתם ג"כ הוא גרם לעצמו:
ודע שהמ"א כתב דלפי דברי התוס' דב"ק (דף עט) שהוכיחו דר' אמי דאמר בב"מ (דף צט) דהמשאיל קורדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה דסובר שקונה מדאורייתא, דאי מדרבנן מעל א"כ הו' חומרא דאתי לידי קולא דחבירו מותר לבקע בו לכתחילה, מזה הוכיח המ"א דאם קנה אתרוג במשיכה אינו יוצא בו מדאורייתא, דהא משיכה אינו אלא מדרבנן, וביארתי במ"א שאין ראי' מזה, וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' יג) דבענין ממון אלים כחם של חכמים מחמת הפקר כו' וקנין דרבנן אלים כמו דאורייתא, ואעפ"י שזה נוגע לענין מצוה לצאת ידי חובת אתרוג, אעפ"כ כיון שכל עיקר שאין יוצאים באתרוג של חבירו הוא משום שאינו שלו, ולא הוי ממונו, וע"כ כיון שרבנן תיקנו משיכה, וע"י קנין דרבנן הוי שלו, ע"כ אלים אפי' לצאת ידי חובת אתרוג דאורייתא, וע"כ הוי כמו דאגיד חובת המצוה לענין ממון, וכיון שבממון אלים תקנתייהו ממילא יוצא נמי ידי חובת מצוה, אבל איסור מעילה אינו נוגע לענין ממון אלא מחמת שנהנה מהקדש, ועיין בספרי ע"י (דרוש ה') במה שביארתי בב"ב (דף מח) א"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, דבמעילה אינו אגיד האיסור לממון עיי"ש, וע"כ כתבו התוס' דאי הוי סובר ר' אמי דלא הוי אלא מדרבנן, א"כ איך הי' חבירו מותר לבקע לכתחילה, ואין כאן מקום להאריך בזה ובמ"א יתבאר]:
ומעתה כיון שביארתי בענין הירושלמי תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו, שאם הוא לא עשה מעשה, ע"כ צריכים חכמים לראות שלא יבוא זה לידי עבירה, ע"כ ביטלו תקנתייהו בכדי שלא יבוא מזה מכשול דאל"כ הרי הם גורמים העבירה, משא"כ אם עשה מעצמו הפועל המעשה, אעפ"י שמחמת תקנתן יעביד איסורא בהא לא עקרו תקנתייהו,
ובזה יתבאר הא דאלי' (מלכים א' י"ח) ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית, וכמו שהבאתי המדרש אם אין אתה עונה אותי, אני אומר ואתה הסיבות את לבם אחורנית, והענין הוא עפ"י מה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ט) דאמרינן התם היכי דמוחזק שאני, דאי לא תימא הכי אברהם בהר המורי' היכי שמע לי' יצחק אלי' בהר הכרמל היכי סמכו עלי' ועבדי שחוטי חוץ וכתבו התוס' משמע דבשם הקב"ה הי' מתנבא לעבור, וכיון דמוחזק מהימנין בי' אע"ג דלא יהב אות וביבמות (דף צ) נפקא לן מדכתיב אליו תשמעון אפי' אמר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אלי' בהר הכרמל, ותימא מאי קא פריך התם וליגמר מיני' כיון דעפ"י הדיבור הי' מתנבא מה שייך למילף מיני' לעבור משום תקנה דרבנן שלא עפ"י הדיבור, ועוד למה לן הכא טעמא משום דאתחזק בנביאות הא אפי' בלא נביא שרי לב"ד לעבור משום מיגדר מילתא, ויש לומר דמדקדק התם מלישנא דברייתא דקתני הכל לפי שעה, דמשמע הכל מפני צורך השעה ואי עפ"י הדיבור למה לי צורך השעה בין צורך בין שלא לצורך צריך לקיים ציווי של מקום אלא ודאי בנביא שעשה מדעתו קא אמרה ברייתא דמיירי קרא והא דבעי הכא אתחזק היינו משום דכי אתחזק בנביאות סומכין עליו במה שהי' מבטיח לירידת אש ושוחטין על הבטחתו קדשים בחוץ שבזכותו ובהפילתו תרד אש מהשמים ויהי' מיגדר מילתא בדבר שיתקדש שמו של הקב"ה ברבים ויחזרו ישראל למוטב, ומיהו בקראי משמע שעפ"י הדיבור עשה דכתיב באלי' ובדברך עשיתי ופירש"י בפירושי נביאים ובדברך עשיתי שהקרבתי בשעת איסור הבמות כו', ועוד יש לומר הא דקאמר אלי' ובדברך עשיתי לא שאמר לו הקב"ה אלא מקרא הי' דורש דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ואמרינן עתידין בניך לעשות כמעשה כו' פי' לשחוט בחוץ ואני מסכים על ידו, ולפי שהי' נביא מוחזק סמכו עליו שעליו נאמר מקרא זה עכ"ל:
והנה נתבאר מדברי התוס' לתרץ שני הסוגיות דסנהדרין ודיבמות שעשה כן אלי' מעצמו למיגדר מילתא, וכמו דאמרינן ביבמות (דף צ) אליו תשמעון, והא דאמרינן בסנהדרין היכא דמוחזק שאני היינו דאם לא הי' מוחזק לא הי' יכול לעשות מעצמו למיגדר מילתא אך ה"מ אם הוא מוחזק לנביא וירד אש מן השמים, וא"כ יהי' בזה מיגדר מילתא, וע"כ שרי לעבור לפי שעה בכדי שיהי' מיגדר מילתא, אבל אי לא אמרינן היכא דמוחזק שאני, א"כ איך יניחוהו לעבור על שחוטי חוץ אולי לא ירד אש מן השמים ולא יהי' למיגדר מילתא, וע"כ אמרינן בסנהדרין היכא דמוחזק שאני, וע"כ סמכו עליו ישראל שירד אש מן השמים ויהי' מיגדר מילתא, וע"כ הניחוהו לעשות שחוטי חוץ, וא"כ האי בדבריך עשיתי לא שנאמר לו בפירוש רק כמו שפי' הרד"ק וזה לשונו ובדבריך כתיב ביוד וקרי בלא יו"ד והענין אחד אלא שזה יחיד וזה רבים, וטעם ובדבריך שלא יאמרו מדעתי עשיתי כל מה שעשיתי ומה שאני עושה בכל זמן מדברי הניסים הם דברי כשפים או קסמים, ואם תענני באש שירד אש מן השמים ידעו כי כל מה שאני עושה ברצונך ובבטחונך כו' וע"ז אמר אלי' שכיון שהוא עבר על שחוטי חוץ, והיא רק למיגדר מילתא, ע"כ ביקש ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ואם לאו אמר שיאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית, פי' כיון שכבר עבר אלי' ועשה שחוטי חוץ, א"כ יהפך את לבם שידעו כי ה' הוא האלקים ויהי' מיגדר מילתא שאם יחשבו שהוא מעשה כשפים הם א"כ עבר אלי' על שחוטי חוץ כיון שאין בזה מיגדר מילתא, ואע"ג דאמרינן הכל בי"ש חוץ מי"ש, וכן אמרינן במכות (דף ו') בדרך שאדם ריצה לילך מוליכין אותו, ואמרינן ביומא (דף ל"ח) אם ללצים הוא יליץ ולעניים יתן חן בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין איתו, היינו אם אדם רוצה לעשות ולרדוף אחרי הרע הרי הרשות בידו, והבא לטמא פותחין לו, אבל אלי' שרצה לקדש השם שיתקדש שמו של הקב"ה והי' בטוח שיהי' מיגדר מילתא, וא"כ אם יאמרו שהוא מעשה כשפים, א"כ לחנם עבר על עון שחוטי חוץ, וכבר ביארתי לעיל בענין תקנת חכמים, דאם זה לא עשה מעשה, וע"י תקנתייהו יעבור נמצא שהם גורמים, ע"כ צריכים לראות שלא יבוא זה לידי מכשול וכמו שביארתי על הירושלמי תמן את גרממ לו כו']:
וע"ז אמר אלי' אם לא תענני אף אני אהי' אומר ואתה הסיבות את לבם אחרונית כלומר שהקב"ה גרס לו החטא של עון דשחוטי חוץ כיון שאין בזה מיגדר מילתא והוא עשה לשם מצוה כמו שאומר ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה, וע"כ אמרינן בברכות (דף ל"א) דהטיח דברים כלפי מעלה כו' שהוא יאמר שהקב"ה גרם לו לעבור על שחוטי חוץ, וכמו שאמר ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה פי' למען שמו שיתקדש, ע"כ צריך שיסכים הקב"ה על ידו לשמור אותו שלא יעבור על שחוטי חוץ, ועל ענין הקרי והכתיב מה שאמר ובדבריך עשיתי היינו לשון רבים כמו שפי' הרד"ק, איפשר לומר דהכונה בזה כמו דכתיב (שם) ויאמר אלי' גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס, ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך ופירש"י אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך למה נאמר כאן לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וקראו ישראל בו ביום אמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך עתידין בניך להקהל כשאר הגוים ולבנות מזבח ולהקטיר עליו בשעת איסור הבמות ואני מתרצה בדבר בבראשית רבה עכ"ל, והמדרש איתא בבראשית רבה (פ' מ"ג) גוי וקהל גוים יהי' ממך ר' יודן ור' איבו כו' בשם ר' יוחנן אמרו עתידין בניך לעשות כקהל עמים מה קהל עמים מקריבים בשעת איסור הבמות, אף בניך מקריבים בשעת איסור הבמות, ור' חנינא מייתי לה מהכא ויקח אלי' י"ב אבנים אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך עכ"ל, וא"כ צריך להבין למאי האריך רש"י בפירושו עתידין בניך להקהל כו' ולבנות מזבח כו' ובמדרש הוא בקיצור ועוד דא"כ הי לו לכתוב גבי ויערוך את העצי' וינתח את הפר, דהא בבנין מזבח לא עבר עדיין על שחוטי חוץ, אך באמת שרש"י כתב ע"ז משום דהדרש הוא על הא דכתיב לאמר ישראל יהיה שמך, וע"ז כתב רש"י למה כאמר כאן לפי שביום שנגלתה שכינה על יעקב בבית אל וגו' בו ביום אטר לו גוי וקהל גוים יצאו ממך, אך שמ"מ קשה אמאי כתב הקרא על הא שבנה מזבח הא בבנין המזבח עדיין לא עבר והי' לו לכתוב גבי ויערוך את העצים וינתח את הפר]:
אך יובן עפ"י מאי דאמרינן בזבחים (דף ק"ח) ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח (ופי' רש"י שיבנה מזבח לשם כך ויעלה כו') ר"ש אומר אפי' על האבן או על הסלע חייב, אמר רב הונא מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לה', א"ר יוחנן מ"ט דר"ש דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעלהו על הצור לה', ואידך נמי הא כתיב ויבן נח מזבח לה' ההוא גובהה בעלמא, ואידך נמי הא כתיב ויקח מנוח הוראת שעה הי' ולכאורה צריך להבין דמ"ט לא יליף מהא דכתיב ויקח מנוח ולמה לי' לדחוקי דהוראת שעה הי', ואיפשר לומר דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי', וכמו דאמרינן בזבחים (דף קי"ט) בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוי שרי' במות היינו דכתיב ויקח מנות את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לפני ה', אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוי אסירן מאי ויקח מנוח הוראת שעה הי', וא"כ כיון דקייל"ן דכיון דבאו לשילה נאסרו הבמות, א"כ בלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' דהא במות הוי אסירן, (וע"כ איפשר לומר דר"ש דגמיר מהא דמנוח אזיל לטעמי' דאמרינן שם (דף קי"ט) ר"ש בן יוחי אומר זו וזו ירושלים, וא"כ לא הוי במות אסורין, וע"כ א"צ לומר דהוראת שעה הי', וע"כ גמר מהא דמנוח דכתיב ויקח את גדי העזים ויעלהו על הצור) ואיפשר לומר שע"כ אמר מנוח מות נמות כי אלקים ראינו והטעם שאעפ"י שהביא קרבנו כמו שאמר לו המלאך (שופטים י"ג) אם תעשה עולה לה' תעלנה, וכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ויעל על הצור לה' כו' אעפ"כ הי' ירא אולי לא נתרצה בקרבנו שאולי לא כיון לשמה, כמו דאמרינן בזבחים (דף מ"ו) לשם ששה דברים הזבח נזבנ כו' וע"ז אמרה לו אשתו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענ ו כל זאת, שבאמת בזמן שילה נאסרו הבמות והא שאמר לו המלאך לה' תעלינה הי' הוראת שעה כמו דאמרינן בזבחים (דף קי"ט), וא"כ כיון שהקב"ה לקח מידו עולה ומנחה אף בשעת איסור הבמות, א"כ הוי מקום שאינו ראוי לעבודה דהא אז הי' איסור במות, וע"כ אין מחשבה פוסלת כמו דאמרינן במנחות (דף ה') שאין מחשבה פוסלת אלא במקום הראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמי שראוי לעבודה, ואע"ג דאמרינן בסוף זבחים (דף ק"כ) דפיגול נוהג בבמה וגבי פיגול נמי אמרינן שאינו מפגל רק במקום הראוי לעבודה כמו דמשמע בזבחים (דף כ"ז) ה"מ בשעת היתר הבמות, אבל לא בשעת איסור הבמות, וע"כ אמרה לו לו חפץ ה' להמיתבו לא לקח מידנו עולה ומנחה בשעת איסור הבמות, אלא ודאי שרוצה הקב"ה בקרבננו, וע"כ קבל עולה ומנחה אפי' בשעת איסור הבמות, וא"כ בודאי נתקבל ברצון דהא אין מחשבה פוסלת בו וכמו שביארתי בספרי כ"י בדרוש יא) גבי גדעון דכיון ששמונה דברים הוחרו לו כמו דאמריכן בתמורה (דף כט) ע"כ אין מחשבה פוסלת בו עיי"ש]. ואמרינן התם עוד בזבחים (דף ק"ח) ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתני' ר"ש אומר מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה כו' לפיכך בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב:
וא"כ לדברי ר' יוסי המעלה ע"ג הסלע או על האבן שלא על המזבח פטור, וכן פסק הרמב"ם (פי"ט מה' מעה"ק ה' א') וזה לשונו אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ, אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור שאין קרוי קרבן אלא על המזבח ואעפ"י שהוא בחוץ שנאמר ויבן נח מזבח כו':
ובזה יתבאר הא דכתיב ויאמר אלי' גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס. ופירש"י וירפא את מזבח ה' ההרוס בנה מזבח להזכיר לישראל להיות מזבח ה' עולה על לבם ושגור בפיהם שהי' הרוס ונפגר ובטל שמו והזכרתו מפי כל עשרת השבטים כך שמעתי פשוטו ומדרשו שמעתי ששאול בנה מזבח בהר הכרמל, וזה שאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד כו' ובנה אלי' מזבח זה של שאול שהי' הרוס עכ"ל, וא"כ קשה דלמה לו לאלי' לבנות מזבח אדרבא אם הי' הרוס לא הי' עובר על העלאה, משא"כ אם בנה אותו עובר על העלאה ובפרט לפי' ראשון של רש"י שבנה מזבח כו' וא"כ בנה מתחילה מזבח לשם כך והא אם לא הי' בונה מזבח לשם כך הי' פטור על העלאת חוץ, וע"ז אומר ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך פי' דכיון שנאמר לו בפירוש גוי וקהל גוים יהי' ממך, א"כ הותר לו שחוטי חוץ וע"כ ריפא את מזבח ההרוס, דהא כיון שהותר לו בפירוש שחוטי חוץ א"כ הוי כמו בשעת היתר הבמות, וא"כ בעינן דווקא מזבח וכמו דס"ל לר' יוסי דבשעת היתר הבמות בעינן דווקא שיבנה מזבח לכך משא"כ לפי מה שתירצו התוס' דהטעם הוא שהותר לו משום מיגדר מילתא, א"כ הוי רק בדרך דיחוי דמותר לעבור על שחוטי חוץ כדי למיגדר מילתא, וא"כ לא הי' לו לבנות מזבח כיון דאיפשר שלא לעבור על העלאת חוץ, דהא אם מקריב על הצור או על הסלע בלא בנין מזבח לשם כך אינו עובר, אלא ודאי דהותר לו בפירוש וא"כ הוי כמו בשעת היתר הבמות וע"כ בעינן מזבח דווקא וע"כ האריך רש"י בפירושו וכתב עתידין בניך להקהל כשאר הגוים ולבנות מזבח, (ובמדרש ליתא משום דהתם ר' יוחנן קאמר ואיפשר דר' יוחנן ס"ל כר' שמעון דס"ל בזבחים (דף ק"ח) דאפי' העלה על הסלע או על האבן נמי חייב, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"ח) א"ר יוחנן מ"ט דר"ש כו' ועיין בעירובין (דף מ"ז) ודו"ק, והא שפירש רש"י הוא כמו המדרש שבפירוש נאמר לו, וע"ז אומר ובדבריך עשיתי פי' שהקריב שחוטי חוץ, וע"כ כתיב ובדבריך לשון רבים היינו מה שבנה וריפא את המזבח דאלו"ה לא הי' עובר, וע"ז אומר ובדבריך עשיתי את כל היינו ההקרבה ובנין המזבח שהי' ג"כ לעורר את ישראל לענין מזבח כמו שפירש"י ועוד דכיון שהותרה, לו בפירוש הוי כמו בשעת היתר הבמות דבעי מזבח וע"כ כתיב בקרא להא דלאמר ישראל יהי' שמך דהותר לו שחוטי חוץ גבי בנין המזבח וכמו שביארתי ודו"ק:
ובזה איפשר לבאר קצת הא דכתיב (שמואל א' י"ד) ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על הדם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם, ויבן שאול מזבק לה', אותו החל לבנות עזבח ה', ועיין במפרשים שדקדקו מה דכתיב אותי התל לבנות מזבח לה', הלא כמה מזבחות בנו ראשונים נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח, ועיין ברש"י שכתב וצאן ובקר ובני בקר אומר אני זה אותו ואת בכו לא תשחטו ולכך קראם חוטאים, ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהי' מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דפים הוא שאמר ויאכל העם על הדם אוכלים קדשים ועדיין דם במזרק עכ"ל, וצריך להבין ענין הי' טועים שהי' אוכלים קודם זריקת הדם, ע"כ כ"ל לבאר שתחילה לא הי' להם מקום מיוחד לחולין ולקדשים והי' שוחטים הכל במקום א', וא"כ הי' רואים שאחרים שוחטים ואוכלים מיד שהי' חולין, וע"כ לא הי' ממתינים על קדשים ג"כ ועוד שהי' מחליפין חולין בקדשים, וע"כ אמר להם שאול גלו אלי היום אנן גדולה, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"כ) איתמר שחיטת לילה בבית יחיד רב ושמואל חד אחר כשירה וחד אמר פסולה וקא מיפלגי בדר' אלעזר דר"א רמי קראי אהדדי כתיב ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה וכתיב ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו כו' ושחטתם בזה ואכלתם כו' ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם מר משני כאן בחולין כאן בקדשים, וע"כ אמר שקדשי במה צריך להקריב על המזבח לפי מאי דקייל"ן כר' יוסי, (ואפי' לדברי ר' שמעון בעינן על הסלע או על האבן) וע"כ אמר להם שהקדשים יקריבו ע"ג המזבח ע"כ אמר גולו אלי היום אבן גדולה ששם יהי' מקום הקרבנות ואותן לא יאכלו עד שיזרק הדם, וע"ז אמר גלו אלי היום אבן גדולה שזהו בקדשים דבעינן ביום, וע"ז אמר גלו אלי היום אבן דבזה בעינן מזבח, אבל למולין לא בעינן מזבח ואותם חולין יהי' נאכלים מיד, והקדשים לאחר זריקת דם, וע"ז אמר אותו החל לבנות מזבח פי' שתחילה לא ידעו החילוק דבקדשים בעינן דווקא מזבח, וע"כ הי' מחליפין החולין לקדשים ומזה הי' אוכלים בקדשים ג"כ לפני זריקת הדם, והא שאמר גלו אלי היום אבן אע"ג דלפי ההלכה בעינן דווקא מזבח, אך הוא כמו דאמרינן בזבחים (דף קח) בעי ר' יוסי ב"ר חנינא קרן וכבש ויסוד וריבוע מהו שיעכבו בבמה א"ל ר' ירמי' תני' קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה, וע"כ אמר גלו אלי היום אבן, והם לא ידעו חתילה ובפרט שבזמן שהי' שילה נאסרו הבמות ולא הי' מקריבין בבמה קטנה, וע"כ אמר גלו אלי היום אבן והחולין לא הי' מקריבין ע"ג המזבח, וע"כ לא יחליפו לאכול בקדשים קודם זריקת הדם ועיין בזבחים (דף כ"ט) וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וכי עליו אתה זובח, ובתוס' ד"ה עלי' כי', אע"ג דלעיל דרשינן עליו עליו ממש הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח כו' עיי"ש ודו"ק]:
וע"ז אומר גבי אלי' וירפא את מזבח ה' ההרוס זהו מזבחו של שאול ולכאורה אדרבא לא הי' לעשות כן דהא אם ירפא את המזבח ה' א"כ יעבור משום העלאת חוץ דבעינן דווקא מזבח וכמו שביארתי, וא"כ מ"ט ריפא את המזבח ההרוס, ע"ז אומר ויקח אלי' שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל יהי' שמך וכמו שפירש"י שנאמר לו גוי וקהל גוים שעתידין בניך להקהל כשאר כו' ולבנות מזבח וכל זה הוא דווקא לדברי המדרש שבפי' נאמר לו גוי וקהל גוים יהי' ממך אבל לפי מה שפירשו התוס' הי' למיגדר מילתא, וע"ז אמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה דהיינו למיגדר מילתא וע"כ אמר ענני ה' ענני ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא שאם יאמרו לא יהא מיגדר מילתא וא"כ יעבור עבירה של שחוטי חוץ, ע"ז אמר שאם יאמרו שמעשה כשפים הוא יאמר שאתה הסיבות את לבם אחרונית, וכל זה הוא לדעת התוס' לפי הש"ס דילן שמה שהקריב הוא למיגדר מילתא, אבל לפי מה דאיתא במדרש וכן בירושלמי (פ"ב דתענית) ואלי' מקריב בשעת איסור הבמות א"ר שמלאי דיבורא א"ל ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי, א"כ לא יעבור ע"ז אפי' שיאמרו מעשה כשפים הוא זה כיון שא"ל בדבורך עשיתי ונאמר לו בפירוש שיקריב שחוטי חוץ ע"ז אומר ענני ה' ענני, ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי:
ובזה יתבאר הא דאמרינן בברכות (דף ו) אמר ר' חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אלי' הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ר' יוחנן אמר אף בתפילת ערבית שנאמר תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב, רנב"י אמר אף תפילת שחרית שנאמר בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה כו', ויש לדקדק דלמאי אמר ר"ה לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה כו' וענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים, דבלאו"ה מוכח שלעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה מדכתיב ויהי בעלות המנחה אך איפשר לבאר בהקדם תחילה מה שכתב הרמב"ם (ספי"ח מה' מעה"ק ה' י"ז) השוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשירה בחוץ, וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב, אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור כו' וכן המולק את העוף בחוץ פטור כו' שחט את העוף בחוץ והעלהו בחוץ חייב שתים שהשחיטה בחוץ כשירה והרי היא כמליקה בפנים. וכתב ע"ז הראב"ד אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב, ואעפ"י שכבר נפסל הזבח בשחיטתו אעפ"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסול בחוץ מה לי תרי פסולי בחוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא מפסול אחר שלא מפסולי חוץ, אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור וכתב הלח"מ דסובר דלא מרבינן מיקטרי חוץ שהעלם בחוץ אלא שהעלם ביום, וא"כ לדעת הראב"ד פטור על העלאה בחוץ בלילה:
וא"כ קשה דלפי מה שביארתי דאלי' הקריב שחוטי חוץ הי' למיגדר מילתא, א"כ הי' לו להמתין עד הלילה, ויהי' פטור על העלאה דשחוטי חוץ (לפי דעת הראב"ד) דהא מתחייב על העלאה נמי כמו דאיתא בזבחים (דף קו) השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלי' כו' וע"ז אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אלי' לא נענה אצא בתפילת המנחה, וע"כ עבר על העלאת חוץ שאם הי' מעלה בלילה לא הי' זמן תפילת המנחה, והי' מתיירא אולי לא יהי' נענה ע"כ כתיב ויהי בעלות המנחה, ויגש אלי' הנביא ויאמר ענני ה' ענני, אך זהו דווקא אי אמרינן כמו שכתבו התוס' דלא נאמר לו בדיבור בפירוש, אך עשה כן למיגדר מילתא, וע"כ הי' מוטב לו להעלות בלילה כדי שלא יתחייב משום שחוטי חוץ, וא"כ מוכח שלעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, אבל אי אמרינן כמו דאיתא בירושלמי שעפ"י הדיבור נאמר לו, א"כ אין מזה הוכחה כיון שהקב"ה התיר לו לפי שעה שחוטי חוץ אך כבר ביארתי שאם נפרש ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, הא שהתפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הוא, משום שזה נוגע אל אלי' בעצמו, אבל לפי הירושלמי שנאמר לו עפ"י הדיבור ע"כ אומר הירושלמי ענני ה' ענני ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי, וע"ז אומר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שאלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה, דאלו"ה הי' לו להעלות בלילה, ויהי' פטור משום העלאה דשחוטי חוץ כמו שכתב הראב"ד, והא שאמר ר' יוחנן אף בתפילת ערבית שנאמר תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב, איפשר לומר דס"ל לר"י כדעת הירושלמי דעפ"י הדיבור נאמרה לו ועוד דאיתא במדרש שהבאתי לעיל (ס' בראשית פ' כב) רב יודן ור' איבו בשם ר' יוחנן אמרו עתידין בניך לעשות כקהל עמים מה קהל עמים מקריבים בשעת איסור הבמות, אף בניך מקריבים בשעת איסור הבמות אלמא דס"ל לר' יוחנן דעפ"י הדיבור נאמר לו, וא"כ לא קשה שיקריב בלילה כיון דהותר לו בפירוש ודו"ק, ועוד איפשר לומר דס"ל כדעת הרמב"ם דאפי' העלה בלילה נמי חייב דהא אמרינן בזבחים (דף פ"ד) א"ר יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב. אבל באמת אין זה ראי' דילמא מיירי ביום:
ובמה שביארתי יתיישב נמי דלכאורה לפי מאי דאמרינן ביומא (דף ס"ג) אמר רבינא השתא דאמר רב חסדא מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שהוא פתות ולא בזמן שהוא נעול שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי, וא"כ אמאי לא הקריב אלי' קודם שנפתח דלתות ההיכל דאז פטור משום שחוטי חוץ, אך לפי מה שביארתי א"ש דע"כ א"ר חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה, דרב הונא ס"ל כר"ח דס"ל ביומא (דף ס"ג) מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי, וא"כ אמאי לא הקריב בלילה קודם שנפתחו דלתות ההיכל, וע"ז אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה, ע"כ הי' מוכרח להקריב בעלות המנחה כדי שיקובל תפילתו וכ"ת כיון שנאמר לו עפ"י הדיבור שיקריב שחוטי חוץ ע"כ מותר לו להקריב, ע"ז מביא ראי' מהא שאמר ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, א"כ מוכח דעשה כן למיגדר מילתא, וע"כ בקש שלא יאמרו מעשה כשפים הם דאלו"ה לא יהי' למיגדר מילתא, ולא שנאמר לו עפ"י הדיבור, ור' יוחנן דאמר אף בתפילת ערבית איפשר לומר דר' יוחנן אזיל לטעמי' כמו דאיתא במדרש שנאמר לו עפ"י הדיבור, ועוד הי' איפשר לומר לכאורה דר' יוחנן אזיל לטעמי' בזבחים (דף ק"ו) דהמעלה בזמן הזה חייב, ואע"ג שאינו יכול להקריב דמחוסר מזבח, אך התוס' בזבחים (דף נ"ט) תירצו דמיירי בקטורת ע"ש:
ועוד איפשר לומר כמו שכתב המהרש"א בח"א, וזה לשונו נראה לפרש דהא לא איצטריך למימר שלא יבטל אדם א' מהתפילות שכבר מפורש שאבות תיקנום וכנגד תמידין תיקנום אלא דה"ק לעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפילת המנחה שלא ישהה אותה, אלא מיד ותיכף שיגיע זמנה יתפלל אותה כמ"ש פ"ק דשבת שלא יעשה מלאכה דאתי לאמשוכי שהרי אלי' לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר ויהי בהעלות המנחה דמשמע לי' בתחילת עליותו של שעת המנחה ור"י אמר אף בתפילת ערבית שנאמר תכון תפילתי קטורת עפ"י מה שאמרו ביומא אין לך דבר המתעכב אחר תמיד של בין ערבים אלא קטורת וז"ש תכון תפילתי של ערבית סמוך לעבודת הקטורת שהיא עבודה המאוחרת כו' כדאמרינן לעיל סייג עשו חכמים ועד"ז קאמר נמי בתפילת שחרית שנאמר ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך כו' דהיינו שיהא זריז להשכים אותה בבוקר בבוקר כו' עכ"ל, א"כ אף לדברי ר' יוחנן מה שאדם נענה בתפילת ערבית היינו להיות זריז ולא לאחרה, וע"כ לא הקריב בשעה שדלתות ההיכל נעולות, שאז אינה זמן תפילה בזריזות שיקובל תפילתו וכמו שביארתי:
אמנם צריך לבאר דעת הרמב"ם שכתב (פי"ט מה' מעה"ק ה' ט) מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, ולכאורה קשה טובא כמו שהקשיתי דכיון דהרמב"ם פסק (פי"ח מה' מעה"ק ה' יב) השוחט שלמים בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור שהרי הן מחוסרים מעשה ואח"כ יהי' ראוי' ליקרב לפני השם, וא"כ קשה דהא הכא נמי מחוסר מזבח כמו שהקשו התוס' בזבחים (דף כב):
והנה המ"ל כתב (פי"ט מה' מעה"ק ה' טו) וזה לשונו עיין במ"ש התוס' יומא (דף סג) ד"ה שלמים ובפ"י דזבחים (דף נט) ד"ה עם ועיין במ"ש הראב"ד לעיל ספ"י מה' בית הבחירה, ויש לדקדק דלמה נקט דין זה בשוחט ומעלה בא' מהם חייב, ואיפשר לומר דהאי והעלה הכונה היא או העלה, אלא שראיתי שבדין ט"ז כתב השוחט כו' וכן המעלה הרי שהזכיר השני חלוקות בפי' וא"כ ה"נ הל"ל מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר ע"כ נ"ל דכולה חדא מילתא היא עכ"ל, ונ"ל דהרמב"ם סובר כמו שכתבו התוס' בזבחים (דף נ"ט) וביומא (דף ס"ז) דסובר ר' יוחנן כר' יהודא דשרי להקטיר ברצפת העזרה בזבחים (דף נ"ט) דביום ההוא קידש המלך תוך החצר דברים ככתבן, דשרי להקטיר על ריצפת העזרה, ומה שכתבו התוס' דלא מסתבר דלשרי ר' יהודה בשעה שהמזבח פגום, אלא בשעה שהמזבח כשר, דהא סובר הרמב"ם דכיון דקידש ריצפת העזרה שרי להקטיר אעפ"י שאין מזבח והא דאמרינן בזבחים (דף נ"ט) מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין ומפיק לה מדכתיב וזבחת עליו את עולתך ואת שלמיך זהו דווקא לענין זביחה, אבל לא לענין הקטרה, וכן לענין זריקת דמים בעינן מזבח, ואע"ג דר' יוחנן סובר בזבחים (דף נ"ט) דבע"ח נדחים, א"כ מ"ט יתחייב על העלאה בחוץ, הרמב"ם אזיל לטעמי' שכתב דהשוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשירה בחוץ, וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב, אלמא דלענין העלאה אעפ"י שהוא פסול, אעפ"כ כיון דהפסול הוא רק מצד קדשים, אבל לא מצד שחיטת חולין דכשר בלילה, ע"כ חייב נמי על העלאה:
ועוד דהא ר' יוחנן לטעמי' אזיל, דאמרינן בזבחים (דף פ"ד) א"ר יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב, לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ, אלמא דס"ל דאפי' הפסול הוא רק מצד פנים ולא מצד חוץ, אעפ"כ חייב על העלאה, דכיון דריבתה התורה דחייבין על המעלה בחוץ, אע"ג שהוא פסול, דהא נשחט בחוץ, וכמו דאמרינן ר"פ השוחט והמעלה (דף ק"ו) השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלאה ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב, שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור אלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, וע"כ אעפ"י שיש בו פסול אחר אעפ"כ חייב בהעלאת חוץ, ואע"ג דהרמב"ם לא פסק כוותי' דר' יוחנן (פי"ח מה' מעה"ק) בענין אם שחט בלילה בפנים כמו שכתב שאין שחיטה בלילה בפנים, וא"כ לא העלה רק דבר פסול אעפ"כ הא הרמב"ם ס"ל דלא כר' יוחנן דבע"ח אינם נדחים, ועוד דהא הכא הפסול הוא משום ששחט בחוץ, ואע"ג דלא מיחייב משום שחוטי קוץ משום דבעינן מזבח. אעפ"כ הא נשחט בחוץ, וע"כ חייב על העלאה ואפי' לדעת הראב"ד שכתב דתלוי דווקא אם הפסול הוא מחמת שחוטי חוץ ע"כ חייב אפי' בהעלאה נמי והכא אעפ"י שאינו חייב משום שחוטי חוץ דהא ליכא מזבח, אעפ"כ הרי נשחט בחוץ, ועוד דהראב"ד בלאו"ה לא סבירא לי הא שכתב הרמב"ם דהשוחט ומעלה בזמן הזה חייב משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל כמו שהשיג על הרמב"ם פ"ו מה' בית הבחירה מהא דתנן מ"ש בזמן הזה ירקב, ובמ"א הארכתי בזה, וע"כ נקט הרמב"ם דווקא שוחט ומעלה ועיקר החיוב הוא משום העלאה, וכן בזבחים (דף ק"ז) לא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש רק המעלה בזמן הזה דר' יוחנן סובר דחייב, אבל לא בשוחט דבשוחט אינו חייב משום דליכא מזבח ואינו חייב רק המעלה, ואין לומר ליישב הרמב"ם דכיון דבהעלאה חייב אעפ"י שהוא פסול, ע"כ חייב נמי אעפ"י דליכא מזבח דזה אינו דמוכח מלשון הרמב"ם שכתב מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי להקריב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לע"ל אלמא דבעינן דווקא שיהא ראוי להקרבה אפי' לענין העלאה ועיין בזבחים (דף ק"י) איבעי להו חסרון בחוץ שמי' חסרון או לא שמי' חסרון כיון דנפק אפסילו להו כו' או, דילמא יוצא דאיתא בעיני' ודו"ק ואעפ"י שביארתי דלענין שחוטי חוץ בעינן מזבח, אבל בשחוטי פנים כיון דקדש שלמה כל הריצפה כולה הוי כמו מזבח:
ודע דאיתא בירושלמי (ספ"ק דמגילה ה' י"א) אנטונינוס שאל לרבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו איפשר לומר לפי מה שביארתי ששאל לו דלב"נ שהם מותרים להקריב בחוץ אם צריכין מזבח דווקא. כמו שביארתי שבבמה נמי בעינן מזבח, ע"ז אמר לו בניהו וגנוז אבניו, שצריך מזבח ודע דאיתא שם בירושלמי (פ"ק דמגילה ה' י"ב) על הא דתנן אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה כו' קדושת שילה יש אחרי' היתר וקדושת ירושלים אין אחרי' היתר ר"י בר מרי שמע לה מהדא אז יבנה יהושע מזבח לה' אלקי ישראל בהר עיבל אין לי אלא הר עיבל שילה מניין ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו עולה כליל לה' א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' ופי' הק"ע הוא ועורו הקריב מיתורא דכליל קדרש ומחוסר זמן מדכתיב טלה חלב ללמד שהוא יונק עדיין ומחוסר זמן הי' ולוי הי' שמואל ולא הקריבו כהן, אלא ודאי דבבמה הקריבו ואין מחוסר זמן ולא כיהון בבמה עכ"ל, ואינו מובן דאכתי מה יהי' התירוץ על הא דהקריב הוא ועורו, הא אמרינן בסוף זבחים (דף ק"ב) דברים ששותה במה גדולה לבמה קטנה כו' הפשט וניתוח בגדולה ובקטנה, אלמא דבבמה קטנה נמי בעינן הפשט וניתוח, ועוד נעלם מהק"ע דברי התוס' דפ"ק דזבחים (דף י"ב) בד"ה יום כו' תימא תיפוק לי' מביום צותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני כו' ולר' יהודה דאמר בשחיטת לילה אם עלה תרד י"ל למ"ד בפ' בתרא (דף ק"כ) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר זמן אם שחט לילה אחר שביעי פסול אף בבמה עכ"ל, (ולכאורה צריך להבין דא"כ דס"ל לר"י דשחיטת לילה בבמה כשירה א"כ אמאי אמר ר"י אם נשחטה בלילה תרד, הא אמרינן בזבחים דף פ"ד) יוצא שהיוצא כשר בבמה, וא"כ יהא ג"כ נשחט בלילה כשר שהרי כשר בבמה, אך הא לא קשה דכבר כתבו התוס' במנחות (דף ס"ח) בד"ה ונילף כו' מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום עכ"ל, אלמא דבעבודת הדם אע"ג דבבמה כשר אפ"ה אם נשחטה בלילה אם עלה תרד), עכ"פ מוכח מדברי התוס' דמחוסר זמן פסול בבמת יחיד דבבמה גדולה אין להקריב בלילה ג"כ כמו דאמרינן בזבחים (דף ק"כ) מר משני כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במה קטנה כו' אלמא דקדשי במה גדולה אין שוחטין בלילה לכ"ע, וא"כ מוכח מהתוס' דמחוסר זמן פסול בבמה קטנה:
ואלולי מסתפינא היתי מגיה בירושלמי כך אין לי אלא הר עיבל שילה מניין ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו עולה כליל, א"ר יוסי אין מן הדא לית שמע מינה כלום דא"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן, (וא"כ הי' הוראת שעה אבל לעולם דאסור להקריב בבמה אפי' לאחר שילה ג"כ, ואיפשר דקאמר אליבא דמ"ד בזבחים (דף קי"ט) תנא דבי ר' ישמעאל זו וזו שילה, וא"כ אין אחרי' היתר, אך התוס' כתבו התם דאי איפשר לומר שלא יהי' אחר שילה היתר מכמה קראי, אך איפשר לומר דדרך דיחוי קאמר דאין להוכיח מינה דאיפשר לומר דג' עבירות הותרו דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' דהא הקריב מחוסר זמן דפסול אף בבמה כמו שהוכחתי מהתוס' דזבחים (דף י"ב) וגם בלא הפשט וניתוח דפסול אף בבמה קטנה כמו דאיתא בסוף זבחים (דף ק"כ) וא"כ כיון דבלאו"ה צריך לומר דהוראת שעה הי' א"כ אין להוכיח מזה כמו שביארתי לעיל על הא דזבחים (דף ק"ח) [ועיין ברלב"ג שכתב (שמואל א' ז) ואיפשר שהעלה אותה ע"י כהן כי שמואל לא הי' כהן ואיפשר שהי' אז הוראת שעה והנה אז הותרה במת יחיד כי כבר קרב משכן שילה ולא הי' שם עדיין במות ציבור עכ"ל ודבריו תמוהין כיון שכתב שהותרה במת יחיד כי כבר חרב משכן שילה, וא"כ כיחא שפיר דזר מותר בבמות יחיד דאין כיהון בבמה קטנה וכן כתב הוא בעצמו (שמואל ב' כ"ד) על ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עולות ושלמים כו' וכתב הרלב"ג הנה לא נאסרו הבמות עד שנבנה ביהמ"ק ולזה הי' איפשר לדוד להעלות עולה ושלמים ואעפ"י שהי' זר עכ"ל, וא"כ כתב הוא בעצמו דאין כיהון בבמה קטנה], ועוד אמר שם דא"ר אבא בר כהנא ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון, וא"כ הי' הוראת שעה ה"נ הי' הוראת שעה, וע"ז אומר הירושלמי שם ושמעינן טבאות מן ההיא דר' שמואל בר נחמן ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה' (שמואל א' ח) ואז לא הי' לו להקריב ובנה מזבח על להבא להקריב עליו דאחר שילה הי' היתר במות כצ"ל בירושלמי דצריך להגי"ה תחילה הא דא"ר יוסי אין מן הדא לית את שמע מינה כלום ואח"כ הא דאמר ר' אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל וכמו שביארתי:
[ועיין בירושלמי (פ"ק דמגילה ה' י"א) וב"כ בזמן הזה רשאי לעשות כן זכרים ונקבות ענין ר' אבהו בשם ריב"ח ואת הפרות העלו עולה לה' וכתב הק"ע בבבלי פ"ב דע"ז (דף כ"ד) פריך דילמא בבמת יחיד דאמר ר' אדא בר אהבא עולת נקיבה כשירה בבמת יחיד דכתיב ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו לעולה ויעלהו זכר משמע ארנב"י ויעלה כתיב ע"כ, א"כ א"א למשמע מינה התירא לב"כ להקריב נקיבה בבמה גדולה מיהו הירושלמי לשיטתו דאמרינן לקמן (ה' י"ב) א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי הי' ואס"ד דסובר דנקיבה הי' ה"ל לח למיחשב נמי הא אלא ודאי דסובר דויעלהו כתיב וזכר הי' ואפי' בבמת יחיד נקיבה פסולה לעולם וגבי פרות התירו להקריב נקיבות משום דקרבן עובד כוכבים הי' עכ"ל, (והא שהוכיח דה"ל למיחשב נמי הא דנקיבה הי' אלא ודאי דסובר דויעלהו זכר הוא שגה קצת בזה וטפי ה"ל לומר דלדעת הירושלמי אין הוכחה דנקיבה הי' דהא דנקיבה הי' עיקר ההוכחה כמו שפירש רש"י בע"ז (דף כ"ד) מנין לעולת נקיבה שהי' כשירה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב א' ופי' רש"י טלה חלב רחל ומניקה את בנה וא"כ כיון דהירושלמי קאמר דהותר מחוסר זמן אלמא דמפרש דטלה חלב היינו שהוא יונק, א"כ אין ראי' דעולת נקיבה הי', וא"כ אין ראי' דעולת נקיבה כשירה בבמת יחיד, ומה שכתב שם עוד הק"ע וזה לשונו, אך קשה דבבבלי שם פריך לר"א דאמר אין לוקחין קרבנות מעובדי כוכבים ומזלות דחיישינן לרביעה מהא דכתיב ואת הפרות העלו עולה לה', ומשני הוראת שעה הי' ה"כ מסתברא דאלת"ה עולת נקיבה מי איכא ומאי קושי' דילמא במת יחיד וכדר"א בר אהבה ומאי דייק לי' מדהוי נקיבה הא איכא לשנוי' דשאני התם דקרבן עובדי כוכבים הי' שמחק שמתחילה נתנו את הפרות לעולה ובזבחים תני' דקרבן עובדי כוכבים זכרים ונקיבות לעולות וי"ל אי ס"ד דאין ניתרת בבמת יחיד ומטעם דהוי קרבן עובדי כוכבים הוא דהתירו נקיבה א"כ לא הי' לישראל להקריבן כי היכי כו' א"כ ה"נ בשעת היתר הבמות אין לישראל להקריב קרבן שאסור לישראל להקריב ודוחק עכ"ל, גם בזה שגה דודאי אסור לישראל להקריב עולה נקיבה רק שהעובד כוכבים בעצמו מותר להקריב, והש"ס דילן סובר דישראל הקריבו ולא סרני פלשתים, דאי אמרינן דסרני פלשתים הקריבו לא הוי קשה לי' לר"א כלל האיך הקריבו דהא חיישינן לרביעה, דזהו דווקא בישראל אבל בב"נ כיון דמותר להקריב בעלי מומין מותרים להקריב ג"כ את הנרבע כמו דאמרינן בחולין (דף כ"ג) כי משחתם בהם מום בם כל מקום שמומין פוסלין דבר ערוה וכו' נמי פוסלין, וא"כ כיון שלב"נ מותרים להקריב בעלי מומין ה"כ מותרים להקריב הנרבע וכמו שהארכתי בזה (בדרוש ג) אלא ודאי דהש"ס סוגר דישראל הקריבו וישראל אסורים להקריב אפי' קרבנות של ב"נ אם הם שרובע ונרבע, וה"נ עולת נקיבה אסורים להקריב, וכמו שהביא הרד"ק המדרש (שמואל ח' ז) ואת הפרות העלו עולה אנשי בית שמש בקעו עצי העגלה והעלו הפרות עולה כי הותרו הבמות משחרבה שילה ונקיבה כשירה בבמת יחיד ויש בדרש שאמר רז"ל כי סרני פלשתים העלו אותה כי ר' אליעזר אומר שאין מקריבין מבהמות עובדי כוכבים והקשו לו זה הפסוק ותירץ וכי מסרני פלשתים אנו למידין ובמקום אחר אמרו הוראת שעה הי' זהו לדעת ר' אליעזר אם ישראל הקריבוהו]:
הרי נתבאר דכיון דהתפלל אלי' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שהוא כמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ט) שלא אמרו לו מפורש שיקריב שחוטי חוץ רק שעשה למיגדר מילתא, וע"כ אם יאמרו לו מעשה כשפים הם א"כ הרי עבר על שחוטי חוץ, כיון שיאמרו מעשה כשפים הם א"כ לא הי' למיגדר מילתא, והכי משמע במדרש (פ' מסעי פ' כ"ג) מלפנו מבהמות הארץ אמר להם הקב"ה למדו מפרו של אלי' שבשעה שאמר אלי' לעובדי הבעל בחרו לכם הפר הא' ועשו ראשונה כי אתם הרבים כו' מה עשה אלי' אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם א' הגדילים על מרעה א' והטילו עליהם גורלות א' לשם הבעל כו' נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו עד שפתח אלי' ואמר לו לך עמהם השיב הפר כו' אני וחבירי יצאנו מבטן אחת כו' והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי אמר לו אלי' פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך, אמר לי וכך אתה מייעצני כו' שאיני זז מכאן עד שתמסרני בידם שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ומי נתן להם אלי' כו' עכ"ל, ולפי מה שביארתי אמר להפר אל תירא שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך, דאי לאו משום קידוש השם לא הי' מותר להקריב אף פר שלו, אך שמותר משום למיגדר מילתא, וא"כ איכא מיגדר מילתא אף בהפר השני:
וע"כ אחיי ורעיי כמה צריך ליזהר בענין התפילה, וכמו דאיתא במדרש (ש"ה) דבר אחר כחוט השני שפתותיך זה לשין של זהורית ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח אמרו להם כחוט השני שפתותיך, והענין הוא כמו דאמרינן ביומא (דף ס"ז) ת"ר בראשונה הי' קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין כו' וע"ז אמרו ישראל לפני הקב"ה אין לשון של זהורית ושעיר המשתלח לידע אם יצאנו זכאים ביום הדין או לא שע"י לשון של זהורות הי' יודעים הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין, ע"ז אמר להם כחוט השני שפתותיך והוא כמו דתנן בברכות (דף ל"ד) אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהי' מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, וא"כ ע"י התפילות יוכלו ישראל לידע כמו ע"י לשון של זהורית, וע"ז אמר להם כחוט השני שפתותיך שע"י השפתים אנו יכולים לידע כמו ע"י לשון של זהורות וכמו דאמרינן בברכות (שם) מה"מ אמר ריב"ל דאמר קרא בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ופירש"י כשהניב בריא באדם אז מובטח על השלום, והענין שאמרו אין לנו שעיר המשתלח ולכאורה צריך להבין הלא יש כמה שעירים ביוה"כ שעיר הפנימי והחיצון אך הענין דשעיר הפנימי והחיצון וכן כל השעירים הי' באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כמו דאיתא בשבועות (דף ב) אמר להם כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, וא"כ עתה בעו"ה שאין לנו ביהמ"ק ולא קדשים א"צ לשעירים, אבל שעיר המשתלח שהוא בא לכפר על שאר עבירות, ע"כ אמרו ישראל לפני הקב"ה דאין לנו שעיר המשתלח, ע"ז אומר כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה שהתפילה היא במקום קרבן ויהי רצון שיקובלו תפילתינו, וה' יחתמנו לחיים אמן: