אור ברסלב
אבי הנחל דרוש א לעשי"ת - דרוש ו

אבי הנחל· רבי יהושע איזיק שפירא

דרוש א לעשי"ת - דרוש ו

דרוש לראש השנה - דרוש ה

כתיב (שמואל ב' י"ב) וישלח ה' את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים הי' בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש, לעשיר היו צאן ובקר כו', ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה כו', ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול כו', ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו, ויחר אף דוד באיש מאוד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה כו', ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר ה' אלקי ישראל כו' כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה כו', ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה', ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות:

והנה תחילה צריך לבאר הכתובים (מלכים א' ב') וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרוי' אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו כו' והשמועה באה עד יואב כי יואב גטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל ה' והנה אצל המזבח, וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע ויאמר לך פגע בו, ויבא בניהו אל אוהל ה' ויאמר אליו כה אמר המלך צא, ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו כו':

וצריך להבין מהו שאמר יואב לא כי פה אמות, ומהו הנ"מ, ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ח) ת"ר הרוגי מלכות נכסיהון למלך, הרוגי ב"ד (בימים הקדמונים) נכסיהון ליורשין כו' בשלמא למ"ד נכסיהון למלך היינו דכתיב וינם יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויאמר לא כי פה אמות, אלא למ"ד נכסיהון ליורשים מאי נ"מ לחיי שעה, ופירש"י דחוי' בעלמא עד שישיבו הדברים לשלמה ויבואו עכ"ל, ולכאורה קשה כיון דאין בזה טענה כלל ואין נ"מ אם ימות פה או לא, א"כ השיב לשלמה דברים שאין בהם נפקותא, ועוד שהי' לו להשיב יותר דברים שיש בהם טענה, וכמו דאמרינן שם וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלית לי' קביל לטותא דלטי' אבוך, ואי לא שבקי' דליקו בלטותא דלטי' אבוך, ויאמר לו המלך עשה לו כאשר דבר ופגע בו וקברתו, וא"כ אם רצה לדחותו מפני חיי שעה לא הי' לו לאמר כי פה אמות אלא לשלוח ליואב שיקבל לטותא דלטי' אבוה:

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) מ"ט קטלתי' לעמשא, והקשו התוס' דאיך נתחייב יואב במאי דקטלה לעמשא הא בעי התראה, ואפי' למ"ד חבר א"צ התראה הכא לא הי' חבר בדבר זה שהי' חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג, ותירצו דלא נתחייב אלא משום היא גופא דמורד במלכות הואי עכ"ל, והוא דוחק דמשמעות כל הסוגי' דסנהדרין (דף מ"ט) דדיינוה בדין סנהדרין כמו דאמרינן התם אתי' ליואב דייני', ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מאי דאמרינן בסנהדרין (דף פ"א) ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים, לחץ, ואמרינן שם אמר רב בעדות מיוחדת, ושמואל אמר שלא בהתראה כו' וכן פסק הרמב"ם (פ"ד ה' מהלכות רוצח ה' ח') ההורג נפשות ולא הי' שם עדים כו' או שהרג בפני עדים בלא התראה כו' כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שצרו מעייה' ואח"כ מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי, ולכאורה כיון שהוא שלא בהתרא' והלא לא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג ובין מזיד, וא"כ איך דנים אותו בדין כיפה, דלמא הוא שוגג, וע"כ מוכרחין אנו לומר דאם רואים העדים (בימים הקדמונים) באומדנא דמוכח שהי' מזיד, אעפ"י שלא הי' התראה ממש, ע"כ דנים אותו בדין כיפה, וא"כ ביואב שהדברים מוכיחים שעשה עפ"י שנאה. אע"ג שלא הי' התראה עכ"ז חייב דין כיפה. דלכיפה לא בעי התראה ממש:

וע"כ זה ידע יואב שעפ"י סנהדרין מחוייב דין כיפה, אך שלמה רצה להורגו בדין מורד במלכות, וע"ז מקשה הש"ס בסנהדרין (דף מ"ח) בשלמא למ"ד נכסיהון למלך היינו דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויאמר לא כי פה אמות פי' בדיני סנהדרין דהיינו דין כיפה, משום דנכסיו יהי' ליורשין. אבל אם יהרגהו בדין מלכות יהי' נכסיו למלך, אבל לר' יהודה שאמר שאפי' הרוגי מלכות נכסיו ליורשין, א"כ מאי נפקא לי' מינה (פי' דא"כ איפשר שמוטב לידון בדיני מלכות דהיינו חרב, ולא בדין סנהדרין דהיינו דין כיפה וכמו דכתיב טובים הי' חללי חרב מחללי רעב כו') ע"ז משני הש"ס דנ"מ לחיי שעה שאם הי' מת בחרב הי' מת מיד, אבל אם ידונו אותו בדיני כיפה יחי' עד שימות ברעב, וא"כ יש חיי שעה, וכמו דאמרינן בע"ז (דף כ"ז) אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה כו' שאם מת ע"י רעב א ימות מיד אבל אם ימות בחרב ימות מיד:

ואיפשר לפי"ז ליישב קצת מה שהקשה הכ"ט על הרמב"ם (פ"ה מה"ר ה' י"ד) וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם אלא מוסרין לו שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו בד"א במחוייב גלות אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין מלכות או מב"ד שלא יהרגהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפי' הי' זר ה"ז נצול ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, והקשה הכ"מ שם וזה לשונו, יש לתמוה שזו טענה טובה ליואב בן צרוי' לומר שלא טעה והאיך אמרו שטעה, ועוד שא"כ לא היו יכולין לקחתו משם להמיתו שהרי לא הרג בהתראה לאבנר ולעמשא וצ"ע, והתוס' כתבו בסנהדרין (דף ע"ח) על הא דקאמר מ"ט קטלתי' לעמשא, וא"ת איך נתחייב יואב במאי דקטלי' לעמשא והא בעי התראה, ואפי' למ"ד חבר אין צריך התראה, הכא לא הי' חבר בדבר זה שהי' חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג, וי"ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופי' דהיה מורד במלכות עכ"ל ופשטא דשמעתא לא משמע אלא שנהרג מפני שהרגו, ואפי' לפי דבריהם עדיין הקושי' במקומה עומדת שכיון שלא הי' חייב מיתה אלא מדין המלכות, המזבח הי' קולטו כפ"ש רבינו ומיהו בהא איפשר לדחוק ולומר דמורד במלכות שאני שאין המזבח קולטו עכ"ל, ולפי מה שבארתי איפשר ליישב והוא דזה לא הי' איפשר ליואב להנצל לגמרי דהא מ"מ מחוייב מיתה עפ"י סנהדרין בדין כיפה (בזמנים הקודמים), וע"כ אם הי' יואב יודע מתחילה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו לא הי' בורח למזבח דאע"ג דלגבי דין מלכות הוי הצלה ליואב, אעפ"כ אין הצלה מדין כיפה, וע"כ אמרינן במכות (דף יב) אמר רב יהודה אמר רב שאי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבת טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפס נזבח של שילה אביי אמר בהא נמי מיטעא טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' שאם לא הי' טועה לא הי' בורח אצל המזבח כיון שאין זה הצלה מדין כיפה, ואע"ג שאמר אח"כ לא כי פה אמות שרצה יואב לידון בדיני סנהדרין היינו לאתר שברח, אבל קודם שברח לא הי' רוצה לברוח, ואדרבא אם הי' אצל שלמה איפשר שהי' מבקש מאתו למחול לו, או להמתין לו עוד, רק שנתירא מדין סנהדרין מדין כיפה, וע"כ ברח בטעות אל המזבח שהי' סבור מהמזבח קולט אפי זר כמו דאיתא במכות (דף י"א) ואח"כ נודע לו שהמזבח אינו קולט רק שלא יהרגנו שלמה בדין מלכות, וע"כ שלח אל שלמה לא כי פה אמות שעדין מלכות שלא יהרגנו שלמה הי' יכול לדחות א"ע מחמת שהמזבח קולטו (וכמו שכתב הרמב"ם הבאתיו לעיל), ואעפ"כ דנו המלך שלמה בדיני מלכות דהיינו בחרב, דכיון שמ"ט אין הצלה ליואב ליפטר לגמרי, ע"כ מוטב לדונו בדיני מלכות כמו שיתבאר לקמן, ועיין תוס' סנהדרין (דף מח) בד"ה בשלמא]:

ועפי"ז איפשר לבאר עוד הגמ' שם וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית לי' קביל לטותי' דלטיי' אבוך ואי לא שבקי' דליקו בלטותי' דלטיי' אבוך ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, שהענין הוא דבשלמא אם הי נידון יואב בדיני סנהדרין, איפשר לומר שלא הי' חושש יואב שידין אותי בב' דברים במיתה ובלטותא כיון שעל מעשה א' הוא על ענין הריגה שהרג יואב וקלב"מ, אבל כיון שדנו בדין מורד במלכות, וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) והשמועה באה עד יואב, כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה (מלכים א' ב') אמר רב יהודה שבקש לנטות ולא נטה, וע"כ חשש יואב שלא יעביד תרתי מחמת החטא של הריגה ועוד משום מורד במלכות, ע"ז אמר תרתי לא תעביד בההוא גברא, ע"ז אמר שלמה עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, דאע"ג דידונו אותו בדיני מלכות, עכ"ז לא ידונו אותו בתרתי בהריגה ובלטותא דלטי' דוד:

אמנם צריך להבין דמפני מה רצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלכות וכמו דכתיב שם (מלכים א' ב') ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו כו' ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו, ואמאי לא דנו בד"כ כמו שביארתי, וכמו שבקש יואב ואמר לא כי פה אמות, עיין במהרש"א בח"א שכתב וזה לשונו, נראה לפרש עפ"י המדרש שהביא הרד"ק הרוגי סנהדרין (בזמנים הקודמים) אין נקברים בקברי אבותיהם כו' מוטב לי שאמו' כאן ואקבר בקברי אבותי כו', ולדעת בעל זה הדרש בא טעם וקברתו פה כלומר פגע בו שם כדבריו וקברתו בקברי אבותיו עכ"ל וזש"ה ויקבר בביתו דהיינו בקברי אבותיו כו' עכ"ל המהרש"א, ולי נראה לבאר באופן אחר, והוא עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש י"ג) על ענין הא דכתיב (ירמי' כ"ו) על הכתיב וגם איש הי' מתנבא בשם ה' אורי' בן שמעי' וינבא על העיר הזאת כו' ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם, וביארתי שם עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פ"א מה' אבל) שהרוגי מלכות נקברים בקברות אבותיהם כו', וגם ביארתי שם על התוס' דיבמות (דף ע"ט) על הא דכתיב ותקח רצפה בת אי' כו' ותטהו לה אל הצור שכתבו התוס' אומר במדרש אל הצור שהצדיקה עלי' הדין ואמרה הצור תמים פעלו, וכן בירושלמי (רפ"ו דסנהדרין) מהו אל הצור א"ר הושעי' שאמרה הצור תמים פעלו, וביארתי שם שהררוגי מלכות (של ישראל) הוי כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דכיון שלא בדין קא מקטיל ה"ל כפרה מיד, וכמו שכתב הרמב"ם וע"כ הרוגי מלכות נקברים בקברי אבותיהם מיד, ודוד חשב מתחילה שכיון שהם נהרגים על פיו א"כ הוי כמו שנידון בדיני מלכות, וע"כ אין צריך לקבורה דה"ל כפרה מיד, וע"כ כתיב ותקח רצפה בת אי' את השק ותטהו לה אל הצור שאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט דהא אמרינן ביבמות (דף ע"ט) העבירו לפני הארון כל שארון קולטו למיתה, וא"כ הוה כמו שהקב"ה צוה לדונם, וא"כ איקטיל כדין, וע"כ צריכים קבורה, וע"ז כתיב ותקח רצפה בת אי' את השק ותטהו לה אל הצור, וע"כ הביאו התוס' המדרש שאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, וא"כ הוי כדין וע"כ בעי קבורה:

ועפ"י הירושלמי יתבאר יותר, דאיתא בירושלמי (פ"ו דסנהדרין) אמר להם הריני מעבירם לפני המזבח כל שהמזבח קולטו הרי הוא שצו מפני מפיבושת שהי' גדול בתורה ופי' היפ"מ כל שהמזבח קולטו הרי הוא שלו לחיים וכמו שביארתי לעיל מה שכתב הרמב"ם שאם נתחייב בדיני מלכות המזבח קולטו, כמו שכתב הרמב"ם ספ"ה מה' רוש"נ, ואפי' הי' זר ה"ז נצול, וע"כ כיון שאין המזבח קולטו, א"כ בודאי רצון ה', שאילו הוא רק בדיני מלכות הי' המזבח קולטו, וע"ז כתיב ותקח את השק ותטהו לה אל הצור ושאמרה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט שהיא הוכיחה שהדין שלהם לא הי' בדמ"ל כי אם בגזירת ה', והראי' שלא הי' המזבח קולטו:

וא"כ כיון שנתבאר שבדיני מלכות יכול לקוברו בקברות אבותיו מיד, וע"כ נתכוין דוד לטובתו כמו שאמר דוד ולא תוריד את שיבתו בדם שאול, וא"כ אם הי' מהרוגי סנהדרין כיון דבדין קא מקטיל לא הוי לי' כפרה מיד, רק לאחר קבורה כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דבעינן עיכול בשר, אי כמו דמשני רב אשי אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי הוי מכי חזי צערא דקברא פורתא, וע"כ לא הי' נקברין בקברות אבותם, ע"כ אמר לו שלמה עשה כאשר דבר פי' דתרתי לא תעביד בההוא גברא, ומזה יצא להגמ' הדרש שאמר תרתי לא תעביד בההוא גברא דאי משום דאמר לא כי פה אמות לפי מה שביארתי הוא שרצה למות בדיני סנהדרין דהיינו בד"כ, והוא באמת המית אותו בחרב כדין מלכות, ע"ס אמרו שאמר נו תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קביל לטותא דלעי' אבוך, וע"ז אמר לו עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, אבל בענין שרצה לדוני בדיני סנהדרין זה לא רצה שלמה, (וכמו שביארתי) והטעם שרצה לדונו דווקא בדיני מלכות הוא משום הקבורה ע"ז אמר לו עשה כאשר דבר היינו בהא דתרתי לא תעביד בההוא גברא דהיינו לדונו במיתה, וגם שיהי' עלי' הלטותא דלטי' דוד, ופגע בו וקברתו דווקא בדיני מלכות בכדי שיקברוהו בקברו אבותיו מיד וכמו שנאמר אח"כ ייקבר בביתו וכמו שפירש המהרש"א דהיינו בקברות אבותיו, ובזה יתיישב מה שנדחק רש"י שפי' בהא דאמרינן שם בסנהדרין (דף מ"ט) כה דבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי' תרתי לא תעביד בההוא ברא אי קטלית לי' קבל לטותא דלעי' אבוך ואי לא שבקי' בלטותא דלטי' אבוך ופי' רש"י כה דבר יואב וכה ענני משמע דבר ועני' הרבה וקרא כי פה אמות הוא דכתיב ותו לא אלא הכי קאמר תרתי לא תעביד לי' עכ"ל, והוא משום דהוי קשה לי' לרש"י מנ"ל להגמ' למידרש שאמר לו תרתי לא תעביד בההוא גברא, דילמא הא דכתיב וישב בניהו את המלך דבר קאי על הא דקאמר לו צא ויאמר לו יואב לא כי פה אמות, וע"ז כתיב וישב בני' את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני, וע"כ נדחק רש"י דדייק מהא דכתיב כה דבר יואב וכה ענני משמע דבר ועני הרבה אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהגמ' דריש מהא דכתיב עשה כאשר דבר, ולפי מה שביארתי לא יתיישב הא שאמר לו עשה כאשר דבר דהא הוא אמר לא כי פה אמות והיינו בדיני סנהדרין ואעפ"י שלא הי' התראה, אך כבר ביארתי שהוא בדין כיפה כמו שלא בהתראה, וא"כ איך כתיב אח"כ עשה כאשר דבר דהא אדרבה שלמה המיתו בדיני חרב כדין מורד במלכות, וכמו דכתיב (שם) ויעל בני' בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו אלמא דהמיתו בחרב אלא ודאי שדנו בדיני מלכות דהיינו בחרב, וכמו שביארתי שנתכוין לטובתו כדי שיקבר בקברות אבותיו, ע"ז דריש הגמ' שאמר עוד דבר דהיינו תרתי לא תעביד בההיא גברא שהי' ירא שאם ימיתהו בדיני מלכות יעביד בי' תרתי משום שהוא על ב' מעשים, וע"ז הסכים שלמה דלא לעבד בי' תרתי וקיבל על עצמו לטותא דלטי' דוד אביו, ואעפ"כ דנוהו בדיני מלכות כדי שיהי' לו כפרה מיד ויוכל להקבר בקברות אבותיו כמו דכתיב ויקבר בביתו, וע"כ דנוהו בדמ"ל כדי שיהי' לו כפרה מיד וכמו שצוה לו דוד ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול (מלכים שם) והא שאמר לו עשה כאשר דבר היינו בענין הלטותא ומזה דריש הגמ' שאמר לי' תרתי לא תעביד בההוא גברא:

ומעתה נבאר הסוגי' דסנהדרין שם (דף מ"ט) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי א"ר יוחנן שדנו דין סנהדרין, א"ל מ"ט קטלתי' לעשהאל כו' לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עסקי שלו, ופירש"י על עסקי שלו לשון של נעליך שאל לו בערמה יבמה גידמת האיך חולצת, והתחי' שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיני' והוא שלף חרבו להורגו כמו דכתיב בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגלו עכ"ל והוא תמוה דהא כה"ג אמרינן בסוטה (דף ל"ה) ויכהו שם על השל ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו, ופירש"י על עסקי שוו שגגה ששגג לאחוז בו ועל שעשה צרכיו בפניו פירש"י לשון כי ישל זיתך (דברים כ"ח) ובשליתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה. וא"כ כיון שלישנא חדא הוא בסנהדרין (דף מ"ט) ובסוטה (דף ל"ה), א"כ צריך לפרשם בפירוש א', א"כ איך פירש"י כאן על עסקי שלו לשון של נעליך, ובסוטה פירש"י על עסקי שלו שגגה ששגג לאחוז בו:

ע"כ נ"ל לבאר עפ"י מה שכתב הרמב"ם ה"מ (פ"ט ה' ד') וכן אם הרג רודף שיכול להצילו בא' מאיברי' נהרג עליו משא"כ בישראל, וכתב ע"ז הראב"ד קשי' לי' אבנר, (פי' דהא אבנר הרגו יואב מפני שהרגו לעשהאל אע"פי שעשהאל רודף הי', אך מחמת שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיברי' כמו שמבואר בסנהדרין (ד' מ"ט), וא"כ לדעת הרמב"ם אמאי הרגו יואב לאבנר והנה המ"ל כתב וזה לשונו ונראה דאין צורך לכל הדחוקים שכתב הכ"מ ומסוגי' זו אין סתירה לדברי רבינו דשאני אבנר שהי' גואל הדם דעשהאל, וגבי גואל הדם כי היכי דרשאי להרוג למי שהרג בשוגג (בזמנים הקודמים), ה"נ אם הרג למי שיכול להציל בא' מאיבריו רשאי, אבל אין ב"ד הורגין למי שיכול להציל בא' מאיבריו ולא הציל ובדיני סנהדרין דקאמר בגמ' היינו שלא בא יואב בן צרוי' על אבנר באלמות ודרך רוצח בעלמא, אלא שכלכל דבריו במשפט כו', ולא יהא גרוע מהורג בעדות מיוחדת שכתב רבינו בפ"א מהלכות רוצח שאם הרגו גואל הדם אין לו דמים כו', ואיפשר לבאר על דרך זה כמי דאיתא בסוטה (ד' ל"ה) על עסקי שלו דהיינו על עסקי שגגה פי' שהראה לו יואב שיכול להורגו אע"פי שעפ"י דין אין אבנר מחוייב מיתה דהא עשהאל רודף הוי, ואע"פי שהי' אבנר יכול להציל עצמו באחד מאיבריו, אעפ"כ אין נהרג עליו, רק שזהו בשאר כל אדם, אבל גואל הדם כמו שיכול להרוג ההורג בשגגה (בזמנים הקודמים) מכש"כ שיכול להרוג את הנרדף שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו (בזמני' הקודמים), (וכמו שהוכיח המ"ל, בה"מ פ"ט ה' ד') והשתא ניחא דהפירוש בם בסנהדרין (ד' נ"ט) על עסקי שלו הייני על עסקי שגגה, וכמי בסוטה (ד' ל"ה) דאמרינן שם ויכהו על השל חד אמר על עסקי שלו דהיינו שגגה, וה"נ הפי' בסנהדרין וכמו שביארתי, ועוד הי' איפשר לומר הא דאמרינן על עסקי שלי באופן אחר והוא דבסנהדרין דרין (דף מ מ"ט) אמר על עסקי שלו, והוא כמו שביארתי שהראהו איך שרשות לגואל הדם להמית את ההורג בשגגה (בזמנים הקודמים), ואפי' לא, הרגו בידים, והוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דמכות) נשמט הברזל מקתו כו' מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה, ואמרינן בירושלמי שם מ"ט דרבי נאמר כאן נשילה ונאמר להלן כי ישל זיתך מה נשילה שנאמר להלן נשירה אף כאן נשירה ומ"ט דרבנן נאמר כאן נשילה, ונאמר להלן ונשל ה' אלקיך את הגוים האל מפניך, מה נשילה שנאמר להלן מכה, אף כאן מכה ונראה לי לפרש דלשון ישל זיתך הוא דבר שממילא ולא במעשה ובכונה [ובמ"א ביארתי על מה שהקשו התוס' בע"ז (ד' ב') שהקשו דמ"ט לא דייק מאן דתני כו' בביצה (ד' ל"ה) דאמרינן שם חד תני משילין וחד תני משחילין, וצריך לבאר מהו הנ"מ, אך משילין הוי מידי דממילא כמו דאמרינן כי ישל זיתך ומאן דתני משחילין לא משתבש שהוא כמו השחיל כו' שהוא בא ע"י מעשה, ועיין בביצה (ד' ל"ו) לא ישלשלם בחבל בחלונות כו', והארכתי בזה במ"א]:

ובזה יתבאר הא דכתיב ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי, ואמרינן בסנהדרין (ד' מ"ט) על עסקי שלו היינו כענין דכתיב ונשל הברזל מן העץ שהוא מן העץ המתבקע שהוא כמו מידי דממילא, וע"ז אומר בשלי על עסקי שלו פי' שמה דכתיב ונשל הברזל מן העץ, היינו כמו לשון ישל זיתיך כמו שסובר רבי, ואעפ"כ יכול גואל הדם להורגו, וכן נמי בנרדף שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו אע"פי שאינו מחוייב עפ"י הדין אעפ"כ יכול גו"הד להרגו (בזמנים הקודמים) ועל דרך זה יתפרש נמי בסוטה (ד' ל"ה) ויכהו שם על השל ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר על עסקי שלו, והוא כמו דאמרינן שם ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה כו' כי שמטו הבקר, אמר לו הקב"ה עוזה נושאיו נשא עצמו לא כש"כ, והוא כי ראה כי שמטו הבקר ונענהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה, וע"כ כתיב ויכהו שם על השל פי' על שהי' סבור עוזה על השל שהוא ענין שממילא מה שנתנענע הארון, כמו ישל זיתיך שהוא ממילא וכן הכא נמי ממילא ע"י ששמטו הבקר, אבל באמת לא שייך ממילא גבי ארון שהוא נושאיו נשא כו', אבל יותר טוב כמו שפירשתי תחילה לפרש בשניהם המאמר על עסקי שלו שהוא שגגה, ושהגואל הדם הי' יכול להרוג (בזמנים הקודמים) אף שהוא שוגג, ואין דינו בסנהדרין במיתה, וה"נ הי' יכול להרוג את הנרדף (בזמנים הקודמים) שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו ולא הציל, ואע"פי שלא הי' כח ביד סנהדרין להרגו, [ולקמן יתבאר דהטעם דאינו נהרג משום דליכא התראה, וע"כ יכול גואל הדם להרגו אע"פי דליכא התראה כמו שיכול להרוג השוגג אע"פי דליכא התראה, וע"ז אומר על עסקי שלו והיינו על עסקי שגגה וכמו שביארתי ודו"ק):

ועפי"ז יתבאר הא דכתיב (שמואל ב' י"ד) וידע יואב בן צרוי', כי לב המלך על אבשלום, וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כו', ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני וימת אישי, ולשפתתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אותו, והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום לאישי שם ושארית על פני האדמה כו', ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יוסיף עוד לגעת בך, ותאמר יזכר נא המלך את ה' אלקיך מהרבות גואל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי ה' אם יפול משערת בנך ארצה כו', ותאמר האשה ולמה, חשבתה כזאת על עם אלקים כו' ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשה ותאמר כו' כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה, לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה ואדוני חכם כחכמת מלאך האלקים לדעת את כל אשר בארץ, והדקדוקים רבו, הא' למאי אמרה ואין מציל ביניהם, והב' למאי הרבתה לאמור מהרבות גואל הדם לשחת אחר שהבטיח לה המלך, והבאתו אלי ולא יוסיף עוד לגעת בך, והג' למאי אמרה על עם אלקים מהו דווקא עם אלקים, והד' איך ידע המלך שיד יואב בזה, ועוד למה לא אמר יואב בעצמו את הענין הזה לדוד:

אולם הענין יובן עפ"י מה שביארתי מה שכתב המ"ל דגואל הדם שאני שהוא יכול להרוג את הנרדף אם הי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו, כמו שיכול להרוג את ההורג בשגגה, ונראה לי לבאר עוד מה שכתב המ"ל דגואל הדם שאני דכיון שיכול להרוג את ההורג בשגגה יכול ג"כ להרוג למי שהי' יכול להציל עצמו בא' מאיבריו, דהטעם הוא דלכאורה צריך להבין מהו החילוק שחילק הרמב"ם דב"נ נהרג ע"ז, משא"כ בישראל, ע"כ נראה לי הטעם, דבודאי אם עוסק להציל עצמו, ליכא התראה דאיך יכולים העדי' לידע במה שיכול להציל עצמו ועוד דהם הי' מצילין אותו, וא"כ כיון דודאי ליכא התראה, ע"כ ב"נ נהרג דב"נ לא בעי התראה משא"כ בישראל דבעי התראה, וכן כתב הכ"מ להדי' (בפ"א מה"ר ה' י"ג) וזה לשונו ומשמע לרבינו דאי איפשר לומר שב"ד ממיתין אותו מאחר שנתכוון להציל לא שייך בי' התראה, ותמיהני על הכ"מ דא"כ כיון שהוא בעצמו כתב הטעם דליכא התראה, א"כ ניחא ביואב שהי' גואל הדם וגואל הדם לא בעי התראה, וא"כ למה כתב הכ"מ בה"מ דמהסוגי' דסנהדרין (ד' מ"ט) אין דחי' שאף שאמרו ניזל אבנר, אעפ"כ עדיין לא נפטר אותו מעשה לגמרי, ואמאי לא תירץ כמו שכתב הוא בעצמו, דהטעם דבודאי ליכא התראה מאחר שנתכוון להציל, וא"כ ניחא שפיר דבגואל הדם כיון שיכול להרוג אפי' ההורג בשגגה, א"כ יכול להרוג אפי' בשוגג וליכא התראה, וע"כ ניחא הכא ג"כ שיכול להרוג את הנרדף אם יכול להציל את עצמו בא' מאיבריו אף על גב דליכא התראה כיון דגואל הדם יכול להרוג בלא התראה ג"כ:

ובזה יתבאר הא שאמרה האשה התקועית אבל אשה אלמנה אני כו' ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם היינו שהריבו זה עם זה ואין מציל ביניהם וקם א' והרגו, וא"כ הוי כמו שצריך להציל עצמו, וליכא התראה, ועוד כיון שלא הי' מציל ביניהם, א"כ בודאי ליכא התראה והנה קמה כל המשפחה, ורוצים להרוג את אחיו:

וע"ז הבטיח המלך שלא יעשה לו דבר כיון דליכא התראה, וא"כ אי איפשר להמית אותו, וע"ז אמרה האשה התקועית יזכר נא המלך את ה' אלקים מהרבות גואל הדם לשחת פי' שחששה שאילו יהרגהו בתורת גואל הדם דגואל הדם יכול להרוג אפי' שלא בהתראה כמו שביארתי ואפילו בנרדף שיכול להציל עצמו בא' מאיבריו וכמו שביארתי, וע"ז הבטיח לה המלך שאפי' גואל הדם לא יהרגנו, וע"ז אמרה איך חשב זאת על עם אלקים פי' שזה הוא רק בב"נ שנהרג בלא התראה, אבל עם אלקים דבעי התראה, וא"כ איך יהרגנו בלא התראה, ואע"פי שביארתי שגואל הדם יכול להרוג בלא התראה הא אנן קיי'לן דגואל הדם הוא רק רשות ולא מצוה, וא"כ איך חשב זאת על עם אלקים שיהרגו נפש בלא התראה וגואל הדם אינו אלא רשות. כמו שיתבאר וע"כ לא רצה יואב בעצמו לדבר לפני דוד, שהוא הי' גואל הדם יהרג את אבנר, על שהרג עשהאל בלא התראה, ע"כ לא הי' יכול לומר שאפי' גואל הדם לא יניחו לשחת, ושאיך יחשוב זאת על עם אלקים שירצו להרוג בלא התראה ואפי' בגואל הדם ומזה הבין דוד שיד יואב היתה בזה שאם הי' אחר רוצה לדבר, הי' מדבר בעצמו, אך יואב לא הי' יכיל לומר בעצמו שאף גואל הדם לא ישחית ושאיך יוכלו לחשוד את עם אלקים דהא הוא בעצמו עשה כן, ולא רצה להיות מקיל לעצמו ומחמיר לאחרים, ע"כ שם דבריו בפי האשה התקועית, ומזה הבין דוד שיד יואב הי' בזה:

ובזה יתבאר הא דכתיב (שמואל ב' ג') ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר, ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו כו', וצריך לבאר מהו ידיך לא אסורות ולפי מה שביארתי איפשר לבאר עפ"י מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"א מה"ר ה' ג') שכתב המ"ל שאם הרוצח בשגגה נהפך והרגו לגואל הדם לא הי' נהרג עליו (בזמנים הקודמים) כיון דקייל"ן שהי' רשות ביד גואל הדם (בזמנים הקודמים) ולא מצוה כמו דאמרינן במכות (ד' י"ב) וא"כ דמי להא שכתב הרא"ש בסנהדרין (ד' פ"א) לענין הבועל כו' שאם נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג עליו, וה"נ אם הי' נהפך הרוצח בשגגה והרגו לגואל הדם (בזמנים הקודמים), אע"פי שרשות ביד גואל הדם (בזמנים הקודמים) אפ"ה אינו נהרג עליו, וע"ז אמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו, דמשמע שאבנר הי' חייב מיתה ממש בדיני סנהדרין וע"כ נתירא להרוג את יואב, אבל באמת לא הי' אבנר מחוייב מיתה בד"ס, ויואב לא הרגו רק מחמת שהוא גה"ד כמו שכתב המ"ל, וא"כ הי' יכול אבנר לעמוד על יואב ולהורגו, שיואב לגבי אבנר הי' לו דין רודף וע"ז אמר דוד הכמות נבל ימות אבנר, ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו, מדוע לא נהפכת להרוג את יואב ודו"ק:

ובזה ביארתי במ"א במעשה דפלגש בגבעה (שופטים כ') דכתיב ויקומו ויעלו בית אל, וישאלו באלקים, ויאמרו ב"י מי יעלה לנו בחחילה למלחמה ויאמר ה' יהודה בתחילה כו' האוסיף עוד לגשת עם בכי בכימין אחי, ויאמר ה' עלו אליו כו' ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמור האוסיף עוד לצאת עם בני בנימין אחי אם אחדל, ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך, ואיתא בגמ' שבועות (ד' ל"ה) הם לא ביחנו אם לנצח אם להנצח, ובאחרונה שביחנו הסכימו על ידן, ולכאורה האיך איפשר אם לנצח, אם להנצח, דהא אם להנצח לא הי' שואלין, ויובן עפ"י מה שהבאתי המ"ל ברמב"ם (ה"ר פ"א ה' ט"ו) עיי"ש במ"ל שיש חילוק בין מצוה לרשות דהיינו כגון הרודף אחר הערוה שמצוה להורגו ונתהפך הב' והרגו אז בודאי נהרג עליו כיון שהוא מצוה, א"כ אין לו דין רודף, אבל אם הוא רשות דהיינו כגון הבועל כו' או גואל הדם למ"ד רשות אם נתהפך זה והרגו אינו נהרג עליו, כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ב) אם נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו כהרג עליו עיי"ש במ"ל, והכה במעשה דפלגש בגבעה רצו לקנא לה' ולהרוג את אנשי בני בליעל אשר בגבעה למיגדר מילתא, ועיין ע"ז מה שכתב הרמב"ן פ' בחוקותי, וע"כ סברו שבודאי יצליחו נגד בני בנימין. וע"ז שאלו באורים ותומים אם מותרים הם לעלות למלחמה לקנא קנאת ה:

צבאות, והי' התשובה שיהודה יעלה בתחילה, וע"כ כשראו אח"כ שלא הצליחו, ע"כ נסתפקו אולי הוא רק כמו רשות ואם נהפכו אינו נהרגים עליהם, שלגביהם יש להם דין רודף כמו שמצינו גבי פנחס שאעפ"י שהבועל כו' קנאין פוגעים בו אעפ"כ אם נהפך אינו נהרג עליו, וע"כ שאלו עוד הפעם אם אוסיף עוד לצאת למלחמה אם אחדל אם הוא בתורת מצוה או רשות וכל הענין שנסתפקו הוא מפני הא דפינחס שלא הוי רק רשות, וכבר ביארתי ע"ז בש"א הא דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ב) ראיתם בן פוטי זה כו' הרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן דלכאורה איך ביזו אותו כיון שעשה כדין אך כיון שלא הי' רק רשות ע"כ ביזו אותו, וע"כ בא הכתוב ויחסו, וע"כ ה"נ הא ששאלו באורים ותומים עוד לפנחס, הוא מפני שההריגה הוא רק רשות, וע"כ כיין שאין מצוה ע"כ מצליחים בני בנימין במלחמתם, וע"כ יחסו בכאן הכתוב ג"כ ופנחס בן אלעזר בן אהרן, ובזה יתיישב הדקדוק שדקדק רד"ק דלמאי הוא מייחס אותו בכאן וכתב דמפני שהאריך ימים כל כך, ע"כ מייחסו שהוא פנחס בן אלעזר בן אהרן עיי"ש, וכן ביארתי במ"א על המדרש פנחס בן אלעזר כו' בדין הוא שיטול שכרו פי' דאם הי' מצוה איפשר לומר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל כיון שהוא רשות, והוא מסר נפשו לקנא קנאת ה' צבאות ע"כ בדין היא שיטיל שכרו, וע"ז הי' החשובה על ששאלו האוסיף עוד לצאת למלחמה אם אחדל אם המלחמה הוא מלחמת מצוה או שהוא רק מלחמת רשות והראי' שאין מצליחים במלחמה נגד בכי בנימין ע"ז הי' התשובה עלו כי מחר אתננו בידך, שבאמת הוא מצוה רק שנענשו על שבפלגש בגבעה מיחו, ובפסל מיכה לא מיחו, כמו שמבואר]:

ומעתה נחזור לראש לבאר עוד בהא דיואב, דאמרינן בסנהדרין (ד' מ"ח) דאמר לי' תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלי לי' קביל לטותא דלטי' אבוך, דמה שייכות הוא זה לענין אם נידון בדיני סנהדרין דהיינו בדיני כיפה כמו שביארתי, או בדיני מלכות כמו שרצה שלמה להרגו, וכבר ביארתי ע"ז משום שבדיני מלכות יש עליו שני דברים הא' מחמת שהרג שני אנשים צדיקים וטובים, והשנית ממה שהוא מורד במלכות כמו דכתיב כי נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה שבקש לנטות ולא נטה, ואיפשר עוד לבאר משום שנ"ל שיש נ"מ בין מורד במלכות להא שנידון בדיני סנהדרין שבדיני סנהדרין אמרינן קלב"מ, משא"כ בדיני מלכות כיון דאמרינן שהרוגי מלכות נכסיהון למלך, א"כ ראינן שנקנס בהריגה ובממון, א"כ ראינן דבד"מ דנין בתרתי, וע"כ כיון שרצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלך בחרב ע"כ נתירא שאולי יעביד בי' תרתי, ע"כ שלח לו יואב תרתי לא תעביד בהאי גברא, ובזה יתיישב דלפי מה שביארתי דלא כמו שכתב רש"י דדייקינן מדכתב כה דבר יואב וכה ענני או מדאמר לי' עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו דכיון שדנו בחרב, א"כ דנו בדיני מלכות, א"כ מהו עשה כאשר דבר אלא ודאי דדיבר עוד דבר דהיינו תרתי לא תעביד בההוא גברא, דא"כ מאי קא פריך לר' יהודה למאי דקאמר כי פה אמות בדיני סנהדרין דלר' יהודה דס"ל דאף הרוגי מלכות נכסיהון ליורשים, א"כ מאי נפקא לי' מינה, דילמא הא שבקש לדונו בסנהדרין הוא משום דלא לעבוד בי' תרתי אבל בדיני מלכות יעבדו בי' תרתי, בשלמא לפירש"י ניחא דדייק מהא דכתיב כה דבר יואב וכה ענני, אבל לפי מה שביארתי לכאורה קשה, אך איפשר לומר דצריך להבין במאי פליגי, ע"כ איפשר דר' יהודה סובר דהרוגי מלכות נמי נכסיהון ליורשים הוא משום דלא עבדינן בי' תרתי חומרא, ות"ק סובר דזהו דווקא בהרוגי ב"ד, אבל לא בהרוגי מלכות כמו שאבאר לקמן, וא"כ לר' יהודה ליכא למימר דהא שרצה לדונו בדיני סנהדרין היינו כדי שלא יעבדו בי' תרתי, דהא לר' יהודא בדיני מלכות נמי לא עבדינן בי' תרתי אך עכ"ז לא יתיישב דא"כ לקושטא דמילתא, כמו שביארתי דדנו בדיני מלך דהיינו בחרב, א"כ לא יתיישב הא דעשה כאשר דיבר, וא"כ משמע דאפי' לר' יהודה בדיני מלכות נמי עבדינן בי' תרתי, אך איפשר לומר דלר' יהודה יהי' הטעם כמו שביארתי תחילה משום שהוא על ב' דברים הא' על שהרג שני אנשים צדיקים וטובים, והב' על שנטה אחרי אדוניה כו' אבל אם הי' נידון בדיני סנהדרין לא הוי עבוד בי' תרתי, אע"ג שביארתי דבדיני סנהדרין היינו דיני כיפה, אפ"ה הא בדיני כיפה נמי אמרינן קלב"מ וכמו שפירש"י בסנהדרין (ד' פ"א) על הא דאמרינן שם ומר סבר מלקות מחזיקות (בזמנים הקודמים) דכיון דלקה על השלישית אע"ג דהשתא אתחזק רשע לא מעיילינן לי' לכיפה דבתרי דיני לא דיינין לי' עיי"ש אלמא דאפי' בדיני כיפה נמי לא דיינין לי' בתרי דיני, וע"ז אמר שלמה עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו, דאע"ג דידונו אותו בדיני מלכות, עכ"ז לא ידונו אותו בתרתי בהריגה ובלטותא דלטי' דוד:

והנה במה שביארתי בזה יתיישב מה שכתב הפ"מ בירושלמי (פ"ב דמכות) בהא דאמרינן בש"ס דילן פ"ב דמכות (דף י"ב) שמקשים על הא דאמרינן אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא בית עולמים והוא תפס מזבח של שילה, אביי אמר בהא נמי מטעא טעי שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' ומקשים למה לא חשב שטעה שחשב שמזבח קולט ואפי' מזיד והוא אינו קולט אלא שוגג וכתב הפ"מ שבתשובת הרשב"א (ס' תקכד) השיב ע"ז וז"ל כבר ראית שרש"י ז"ל פי' דמזיד שאמר הכתוב מעם מזבחי תקחנו למות מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ביומא (דף פה) ובהא כבר אמרו שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו כו' וכתב עוד ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל איפשר דמזיד שאמרה תורה מעם מזבחי היינו דווקא לידון בסנהדרין כדכתיב תקחנו למות ואינו אלא בעדים והתראה אבל בנידון במשפטי המלוכה אפי' במזיד קולט, עכ"ל, ותמיהני מאוד שא"כ איך אמר שטעה בב' טעיות ואביי אמר בהא נמי מטעא טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הי' דהא הרמב"ם כתב (בספ"ה מה"ר ה' י"ד) אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדיני מלכות או מב"ד שלא יהרגהו בהוראת שעה וברח למזבח ואפי' הי' זר ה"ז נצול ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, אלא א"כ נתחייב מיתת ב"ד בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי ב"ד תמיד, וא"כ בדיני מלכות נצול אפי' זר, וא"כ אמאי אמרינן שטעה יואב:

אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהגמ' דמכות (דף י"ב) קאי בדיני כיפה דנידון בלא התראה וע"ז אמר שטעה יואב, והא שכתב הרמב"ם שהמזיד אינו קולט היינו דווקא בהתראה בעדים, וכמו שכתב הרמב"ם ואין לוקחין אותו מעל המזבח למות לעולם אלא א"כ נתחייב מיתת ב"ד בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי ב"ד תמיד (בימים קדמונים), אבל בדין כיפה כיון שהוא בלא התראה ע"כ המזבח קולט כמו בחייבי גליות, וע"כ בעינן דווקא כהן ועבודה בידו, וע"ז אמרינן שטעה יואב [ועיין בברלב"ג שכתב וזה לשונו וראוי שתדע כי לא הועיל לו אחוז בקרנות המזבת מפני שהרג נפשות במזיד ובערמה ולזה הסכים המלך שימות שם, ואעפ"י שלא הי' שם התראה הנה המלך יוכל לענוש ביותר טפשפטי התורה ליסר העם, וזה נלמד אותו מזה המקום וממקומות רבים ממהה שצוה דוד להרוג המבשר במיתת שאול ורכב ונענה על הודאתם שהמיתו איש בושת וגם לא הי' מועיל ליואב אחוז בקרנות המזבח כי לא הי' כהן ועבודה בידו אבל ראוי שנלמד מזה שזאת החזקה בקרנות המזבח הי' מועילה לו שלא ימסרוהו למלך להמיתו אם לא הי' מחוייב מיתה בב"ד וזה נלמד מזה המקום כמו שהתבאר בשלשה עשר מסנהדרין עכ"ל, והנה לכאורה דבריו סותרים זה אח זה שתחילה כתב שלא הי' מחוייב מיתה בב"ד מפני שלא הי' שם התראה, אך שדנו בדיני מלכות ואח"כ סיים שע"כ לא הועיל לו האחיזה אעפ"י שבדיני מלכות הי' מועיל לו רק מפני שהי' מחוייב מיתה בב"ד, אך לפי מה שביארתי שהי' מחוייב מיתה בב"ד היינו דיני כיפה וע"כ לא הועיל האחיזה בקרנות המזבח, וכמו דאמרינן במכות (דף י"ב) שתי טעיות טעה יואב כו' אביי אטר בהא נמי טעה שלא קולט אלא כהן ועבודה בידו כו' וזהו דווקא מפני שהי' מחוייב מיתת ב"ד בדין כיפה, אבל בלאו"ה הי' מועיל אפי' לזר ואפי' בקרנות המזבח וכמו דכתיב גבי אדוני' (מלכים א' א') ואדוני' ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח אלא שלא הועיל לו מפני שהי' מחוייב מיתת ב"ד היינו דיני כיפה, וע"כ לא קלטו, וכפו דאמרינן ספ"ב דמכות במה שטעה יואב כו']:

והנה רש"י הביא על הא דכתיב (מלאכים א' א') ואדוני' ירא מפני המלך שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח ופירש"י שהי' בגבעון אמר הרוגי ב"ד נקברין בקברי ב"ד אמות כאן ואקבר בקברות אבותי כך דרש רבי תנחומא עכ"ל, ותמיהני דאדרבא הא אמרינן בסנהדרין (דף מ"ח) הרוגי מלכות נכסיהון למלך כו' בשלמא למ"ד נכסיהן למלך היינו דכתיב וינס יואב אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח כו' וכתיב ויאמר לא כי פה אמות כו' אלמא דהא דקאמר בקרנות המזבח היינו דווקא למות בדיני ב"ד ורצה שיהי' נכסיו ליורשין, וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דמכות) אר' תנחומא לסנהדרין ברח כהדא דתני הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלכות אמר יואב מוטב שאהרג בב"ד וירשוני בני ואל יהרגני המלך וירשני כד שמע שלמה כן אמר לממונו אני צריך מיד והסירות דמי חנם אין ממונו חנם כו' ומנין שהי' סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי, מה כתיב תמן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם עכ"ל, וא"כ קשה דהא ר' תנחומא גופא קאמר דאדרבא מה שיואב ברח אצל המזבח היינו דווקא לדונו בדיני ב"ד כדי שירשו בניו נכסיו, וסנהדרין היא אצל המזבח, ואיך הביא רש"י הא דמדרש תנחומא על אדוני' שאחז בקרנות המזבח שאמר שידונו דווקא בדיני מלכות לא כהש"ס דילן בסנהדרין ולא כהירושלמי שמביא בשם ר' תנחומא גופא בהא דיואב שהחזיק בקרנות המזבח הוא דווקא למות בדיני ב"ד. ועוד מה הי' מחוייב אדוני' בדיני סנהדרין, אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאדוני' כיון שלא הי' מחוייב רק בדיני מלכות ע"כ הועיל לו קרנות המזבח אפי' לזר ג"כ, וכמו שכתב הרמב"ם וכן פי' הרלב"ג שם וזה לשונו הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמה, והנה אדוני' לזה בא שם כי שם לא הי' מפחד שיהרגנו שלמה, והי' המקום ההוא לו לקלוט עד שיבטיחו המלך שלא ימיתהו שם עכ"ל, והוא לטעמי' אזיל כמו שכתב אח"כ שמי שמחוייב רק בדיני מלכות הי' המזבח קולטו ואפי' זר ואפי' אצל קרנות המזבח רק שביואב לא קלט מפני שהי' מחוייב במיתות ב"ד ג"כ היינו בדין כיפה, וכמו שביארתי וע"כ גבי אדוני' מתפרש כפשוטו שהמזבח קולט, אך גבי יואב מוכרח הש"ס לפרש שרצה שידונו בדיני סנהדרין, דאלו"ה לא הי' המזבח קולטו כיון שמחוייב בדיני ב"ד ג"כ דהיינו בדין כיפה, והא דאמרינן במכות שטעה יואב, הוא כמו שביארתי שאם לא הי' טועה יואב שקולטו א הי' בורח לקרנות המזבח כדי שבניו ירשו אותו, דיותר טוב הי' לו לילך לשלמה ולבקשו שלא יהרוג אותו, אך לאח"כ שברח אצל המזבח מפני שסבור שקולטו, ע"כ אפי' לאחר שנודע לו שאין המזבח קולטו, אעפ"כ לא רצה יואב שימיתהו דיני מלכות רק בדיני סנהדרין כדי שיהי' בניו יורשים אותו כיון שאין לו הצלה לגמרי ע"י המזבח מפני שאין פעולה לדיני סנהדרין דהיינו כיפה [ובאמת משמע בירושלמי פ"ב דמכות והביאו התוס' בסנהדרין דאיכא פלוגתא דאמוראי דחד אמר שטעה יואב בזה שהמזבח יהי' קולטו והוא כהסוגי' דמכות (דף י"ב) וחד אמר שלא טעה יואב בזה שאין המזבח קולטו, אך רצה שידונו אותו בדיני סנהדרין כדי שיהי' בניו יורשים אותו]:

אמנם מה שביארתי שע"כ רצה שלמה להמיתו בדיני מלכות כדי שיקברוהו בקברות אבותיו דאם היו דנים אותו בדיני סנהדרין לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, אעפ"י דלכאורה לא מצינן בסנהדרין רק בחייבי מיתות ב"ד ממש כגון נסקלים ונשרפים נהרגים ונחנקים אבל לא בדיני כיפה, אעפ"כ נראה לי כמו שביארתי דהמומתים בדיני כיפה נמי לא הי' מקברים בקברות אבותיו, ואדרבא גרע טפי דהנהרגים בדיני ב"ד אע"ג דלאו כי אורחי' מיית אעפ"כ אמרינן בסנהדרין (דף מ"ז) דכיון דבדין קא מיקטל לא הוי לי' כפרה, וא"כ בדיני כיפה נמי כיון דבדין הומת ע"י שמאכילים אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת ע"כ לא הוי לי' כפרה מיד ואין נקבר בקברות אבותיו, ועוד דהא לדעת רש"י ביבמות (דף ל"ג) דאמרינן התם למאי נ"ט לקוברו בין רשעים גמורים ופירש"י לקוברו אצל נסקלים ונשרפים וא"כ מכש"כ בדין כיפה דאמרינן בסנהדרין (דף פ"א) עי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה, ואמרינן התם דבמלקיות של חייבי כריתות הוא א"כ מכש"כ דדינו לקוברו אצל נסקלים ונשרפים, וא"כ בהאי דין כיפה דההורג נפש שלא בהתראה נמי נקבר אצל נסקלים ונשרפים. ואפי' לדעת התוס' ביבמות (שם) דלאו לקוברו אצל נסקלים ונשרפים, אפ"ה בדין כיפה מודו, ועוד כיון דבדין ב"ד הומת לא הוי מיתתו כפרה ולא עדיף מהרוגי ב"ד],

ועוד יתבאר יותר עפ"י מה שביארתי בט"א על הא דכתיב (שטואל ב' י"ט) וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו כו' ויוגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום כו' והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בכי אבשלום כו' ויבוא יואב אל המלך הבית ויאמר הובשת היום את פני כל עבדיך כו' ויקם המלך וישב בשער כו', ולכאורה צריך להבין דמה איכפת לי' ליואב אם המלך מתאבל על בנו דאמאי לא יתאבל עליו, כיון שהוא בנו ומן הדין צריך להתאבל עליו, אך הענין הוא עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פ"א מה' אבל ה' ט) כל הרוגי מלכות אעפ"י שנהרגו בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להורגן הרי אלו מתאבלין עליהם ואין טובעים מהם כל דבר וממונם למלך ונקברין בקברות אבותיהם, אבל הרוגי ב"ד אין מתאבלים עליהם אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב, וכבר ביארתי בספרי ע"י (דרוש י"ג) שדעת הרמב"ם דהרוגי מלכות ישראל הוי כנהוג שלא כדין וסובר דאעפ"י דבדין מקטלי כיון דלא הוי דין תורה כו' הוי כנהרג שלא כדין, אבל הרוגי ב"ד הוי נהרג כדין וע"כ כיון דבדין קא מקטלי לא הוי לי' כפרה וע"כ אין מתאבלים עליו, וע"כ סבור יואב שכיון שדוד המלך מתאבל על אבשלום, אע"ג שרדף את דוד, וא"כ א"צ להתאבל עליו, א"כ סבור דוד דהוי נהרג שלא כדין, ואיפשר דכיון שהמלך צוה שלא לפגוע באבשלום ע"כ הוי נהרג שלא כדין, וע"כ מתאבל עליו וע"כ אמר יואב הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש כו' כי ידעת היום כי לוא אבשלום חי וכולכו מתים כי אז ישר בעיניך וע"כ אתה מחזיקו שנהרג דלא כדין, וע"כ כיון דשלא כדין קא מקטיל ע"כ הוי לי' כפרה מיד, וצריך להתאבל עליו, ובאמת הא שהתאבל דוד עליו אעפ"י שנהרג כדין אעפ"כ התאבל עליו וכמו שכתב הרא"ש בשילהי מוע"ק (דף כ"ד) דהא דאין מתאבלין על הרוגי ב"ד הייכו דווקא אם עבר בהתראה, דהוי כפו להכעיס כו' עיי"ש והביא ראי' מהא דכתיב והנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום אעפ"י שעשה כמה עבירות ומרד במלכות בית דוד אבי' ובא על פלגשי אביו, אלא כיון שלא עשה להכעיס אלא מתאוה הי' למלך ע"כ ראוי להתאבל עליו, (ובמ"א ביארתי בזה באופן אחר) אבל מ"מ הוי נהרג כדין, ואעפ"י דלא בדיני ב"ד קא מיקטל אלא כיון שנהרג כדין ע"כ לא הוי הריגתו כפרה, וע"כ לא משני הרא"ש, דהטעם הוא מפני שנהרג, וע"כ התאבל עליו, רמ"מ כיון דנהרג כדין א"צ להתאבל עליו, רק הטעם משום שעשה לתיאבון, וא"כ לענין כיפה כיון דבדין דנין אותו בכיפה, ע"כ לא הוי כפרה ואינו נקבר בקברות אבותיו, וע"כ רצה שלמה לדונו דווקא בדיני מלכות, וכמו שביארתי]:

ומעתה נחזור לראש והוא שצריך להבין דאיך אמר דוד כי בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים, הא קייל"ן דאין אדם מת ומשלם:

ותחילה נבאר מה שביארתי ע"ז במ"א שצריך להבין למה אמר לו נתן לדוד הא דשני אנשים הי' בעיר אחת כו' לעשיר הי' צאן ובקר הרבה כו' ויקח את הכבשה כו', ויובן עפ"י מה שכתב המהרש"א בח"ח, דהא שאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים הוא כמו דכתיב וארבע צאן תחת השה (וע"ש וצ"ע ודו"ק) וה"נ ב"ש שנלקחה וכן כתב הרד"ק ומה שאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים כו' כי גנב א' משלם ארבע צאן תחת השה, ואעפ"י שלא אמר לו בפירוש שטבחו, אך הענין הוא כמו דאמרינן בב"ק (דף קו) והא הכא שאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה, וא"כ כיון שעשה לאורח הבא אליו לאכול א"כ בודאי שחטו, ואע"ג שאיפשר לומר שטבחו ע"י אחר (ועיין שם בב"ק (דף קו) בשותף שטבח שלא לדעת חבירו), אך אנן קייל"ן בב"ק (דף ע"א) דבטביחה חייב אפי' ע"י אחר ג"כ אם עשאו שליח, וכמו דאמרינן שם תחת לרבות השליח, אע"ג דקייל"ן דבכל מקום אין שליח לדבר עבירה בקידושין (דף מ"ג) אעפ"כ בטביחה ומכירה אמרינן דחייב אפי' ע"י שליח, והרד"ק כתב וזה לשונו ובדברי רז"ל אע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה כי בכל מקום השולח פטור והשליח חייב הכא שאני שהכתוב קראו הורג שנאמר ואותו הרגת והטעם לפי שהי' מלך ואין עובר על מצותו והו' כאלו הוא הרגו, ובקידושין (דף מ"ג) לא משמע הכי ובפרט לדעת הפוסקים שאפי' בשוגג ג"כ אין שליח לדבר עבירה, ובמ"א הארכתי בזה שיואב הי' שוגג בזה, דהא אמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) דיואב לא דרש אכין ורקין ובמ"א יתבאר] ואיפשר לומר הטעם בדרך דרוש שהוא כמו דאמרינן בב"ק (דף ס"ח) אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא, ואמרינן התם מפני ששנה בחטא והשתא ניחא מה שאמר לו הנביא המשל מהא דשני אנשים הי' בעיר אחת א' עשיר וא' רש לעשיר הי' לו בצאן ובקר הרבה כו', שבלאו"ה יש לומר שדוד אינו חייב מפני שאין שליח לדבר עבירה כמו דאמרינן בקידושין (דף מ"ג) שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב משום שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, אבל לדידן דקייל"ן דאין שליח לדבר עבירה א"כ פטור אבל אי אמרינן הטעם שחייבה התורה בטביחה ומכירה משום ששנה בחטא, וע"כ יש שליח לדבר עבירה, בזה יש לומר שע"כ אמר לו שני אנשים הי' בעיר אחת כו' שחייב ע"י טביחה אפי' ע"י אחר, דהא לא אמר לו מי טבחו אך שחייב אפי' ע"י אחר, וע"ז אמר עקב אשר עשה את הדבר הרע הזה היינו הגניבה, ועל אשר לא חמל פי' שאח"כ לא שב מדרכו ועוד טבחו ואכלו שחייב אפי' ע"י שליח תשלומי ד', וע"ז אמר לו נתן הנביא מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני ה' שגם אתה שנה בחטא שאורי' החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך ואותו הכית בחרב בני עמון א"כ אתה צריך ליענש אף ע"י שליח ג"כ מפני ששנה בחטא (ובמ"א הארכתי בזה הרבה):

וע"ז אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון, דלכאורה כוונתו הי' להגדיל לו החטא, וא"כ איך אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון, אך יובן עפ"י מאי דאמרינן בב"ק (דף ע"ט) מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, אמר לו זה השוה כבוד עבד לכבוד קינו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וע"כ אמר לו ואותו הרגת בחרב בני עמון היינו שלא הרגת אותו בפרהסי' אלא בחרב בני עמון כדי שלא יבינו, וע"ז אמר לו אתה עשית בסתר, דלמאי אמר לו בסתר, אך שבלאו"ה אין המשל דומה לנמשל דהא דתשלומי ד' אינו רק דווקא בגנב בסתר, וע"ז אמר לו ג"כ שהיא עשה בסתר ואותו הרגת בחרב בני עמון, ומה שאמר לו ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול הוא ג"כ כמו דאמרינן שם אמר ר"מ משלו משל משום ר"ג למה הדבר דומה לא' שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך כו', והכא נמי אמר לו שאותו הרגת בחרב בני עמון כדי שלא יליזו העולם עליו במה שהרג לאורי', וע"כ שלח ליואב (שמואל ב' י"א) הבו את אורי' אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת, ובזה יתיישב מה שהקשו המפרשים דאיך דנו בתרתי שאמר כו' בן מות האיש הזה ואת הכבשה ישלם ארבעתים הא קייל"ן דאמרינן קלב"מ, שלפי מה שביארתי שהמשיל הענין להא דטביחה שמשלם תשלומי ד' כמו שכתב המהרש"א בח"א, ע"כ איפשר לומר דהוי כמו קנס שחידוש היא שחידשה התירה בקנס אע"ג דמקטיל משלם כמו דאמר רבה בכתובות (דף ל"ד) עיי"ש:

אמנם לפי מה שביארתי איפשר לומר הא שאמר דוד לדונו בתרתי שבן מות האיש הזה, ואת הכבשה ישלם ארבעתים, הוא בדיני מלכות, וכמו שביארתי לעיל על הא שאמר לו יואב לשלמה תרתי לא תעביד בההוא גברא, פי' אעפ"י ששלמה רצה לדונו בדיני מלכות, ובדיני מלכות דנים בתרתי, אעפ"כ אמר לו שתרתי לא תעביד בההוא גברא, והטעם איפשר לומר דהטעם דאמרינן במכות (דף י"ג) דחייבי כריתות לוקים ומשלמים, הוא משום שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, וע"כ לא פסיקא לי', ולכאורה צריך להבין לפי מה שכתב הנ"ב דהטעם דלגבי ב"ד אינו מועיל תשובה, משום שב"ד אינם יכולין להבין דברים שבלב אם הוא תשובה באמת, וא"כ לפי זה איך חייבי כריתות לוקין דלא ימלט משני פנים אם עשה תשובה הרי הוא באמת נפטר ממלקות לפי הטעם של הנ"ב מאי אמרת שלא עשה תשובה, א"כ חייב כרת, ואיך נעביד בי' תרתי, ע"כ איפשר לומר דכיון דלכרת מועיל תשובה ע"כ אפי' לא עשה תשובה אין זו תומר כיון שאיפשר' בתשובה:

והכי נמי איפשר לומר שבדיני מלכות יכול לדונו בחרתי דהא המלך יכול למחול לו אם יפייסו, משא"כ בדיני סנהדרין דכיון שיצא דינו ליהרג מחוייבים לקיים ובערת הרע מקרביך, וכמו שביארתי על הא דאיתא במדרש שחר טוב מלפניך משפטי יצא אמר ר' לוי א"ל הקב"ה על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, א"ל דוד רבש"ע כתוב בתורה ושוחד לא תקח והם מתיראים ליקח שוחד ולדין אותי, אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים תשובה ומעשים טובים ותפלה מלפניך משפטי יצא וכבר ביארתי זה המדרש בספרי ע"י (דרוש ג') עיי"ש, וכעת נבאר והוא כמו שביארתי במ"א שהקב"ה דן בבחי' מלך כמו שמבואר בארוכה בע"י שם וא"כ יכול לדונו בשתים, ע"ז אמר וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, שסנהדרין לא יענשוך בשתים, אבל הקב"ה דן בבחי' מלך וא"כ יוכל לדונו בשתים, ע"ז אמר שאעפ"כ רוצה שהקב"ה ידון אותו אעפ"י שהקב"ה דן לפעמים בבחי' מלך, וע"כ דן בשתים, אעפ"כ הוא מקבל שוחד תשובה ומע"ט, וכמו שביארתי דע"כ יכול לדונו בשתים בדיני מלכות מפני שמועיל לו מחילה, משא"כ בדיני סנהדרין שאינו מועיל מחילה, וע"כ אם דנו בבחי' מלך אעפ"י שהחמיר עלי' בתחילתו הקיל עלי' בסופו שמקבל תשובה ומע"ט והקב"ה מוחל לו, וא"כ איפשר שעפ"י תשובה ימחול לו הקב"ה לגמרי משא"כ אם סנהדרין ידונו אותו, אעפ"י שלא ידונו אותו בשתים, אעפ"כ אי איפשר להם למחול לגמרי, וכמו שביארתי שזה תלוי בזה דע"כ אין דנין בשתים מפני שאין ביכולתם למחול:

ועוד ביארתי במ"א באופן אחר בפשיטות, והוא עפ"י מה דאמרינן במכות (דף י"ג) דהא דאין דנים בשתי רשעיות היינו דווקא ברשעה כו' אבל אם אינו מסורה כו' דהיינו בדיני שמים חייב. וע"כ אמרינן בב"ק (דף ע') אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו, משום דחייב בד"ש, דבד"ש לא אמרינן קלב"מ, וע"כ כשאמר דוד מלפניך משפטי יצא, אמר לו הקב"ה וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם, שבדיני סנהדרין אמרינן קלב"מ, ע"כ לא תתחייב בתרתי, משא"כ בדיני שמים לא אמרינן קלב"מ, וא"כ איפשר שיתחייב בתרתי, וכמו שאמר דוד בעצמו שהאיש הזה יומת והכבשה ישלם ארבעתים, ע"ז אמר לו דוד הם אינם מקבלים שוחד אבל אתה מקבל שוחד הוי מלפניך משפטי יצא, שדוד אמר שהטעם דאמרינן דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות היינו דווקא בסנהדרין (בימים קדמונים) אבל לא בד"ש. והוא משום דבד"ש מועיל תשובה, וכמו דאמרינן במכות (דף י"ג) רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו מאי אמרת הא לא עביד תשובה לא פסיקא לי' מילתא לכרת, ועיין ברמב"ן בשילהי מכות (דף כ"ג) וע"כ אמר דוד שטעם החומר שבד"ש שדנים ומחייבים משום שתי רשעיות יותר מבדיני אדם הוא מטעם שמועיל תשובה, וע"כ אמר מלפניך משפטי יצא שאעפ"י שד"ש חמור שדנים משום ב' רשעיות, אעפ"כ הטעם משום דאיפשר בתשובה, וע"כ אמר מלפניך משפטי יצא, ובזה ביארתי במ"א הכתוב תהלים נ"א) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך תזכה משפטיך, פי' שמבקש שיכבסהו מעונו ומחטאתו יטהרהו, וע"ז אמר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך, שכל הטעם שבמשפט של מעלה דנים משום ב' רשעיות, הוא משום שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, אבל אם לא יועיל התשובה א"כ מה טעם הדין של מעלה חמור מדין של מטה שדנים בשתים, וע"ז אמר שצריך לקבל התשובה למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך, וע"כ כשאמר דוד חטאתי לה' ובקש שלא ידונו בשתים אמר לו נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות, דאם לא הי' מקבל תשובתו א"כ איך הי' דנים בשתים שכל עיקר שדנים למעלה משום ב' רשעיות הוא משום דמועיל תשובה כמו שביארתי, וכן ביארתי במ"א על הא שמצינו דד"ש חמור מדיני אדם כמו דאמרינן בקידושין (דף מ"ג) דבדיני אדם אין שליח לדבר עבירה ובד"ש יש שליח לדבר עבירה ולכאורה הי' צריך להיות דין שמים קיל יותר שהקב"ה הוא רב חסד מטה כלפי חסד אך הטעם הוא משום דבדיני אדם אין מועיל תשובה וע"כ אין נענשים רק על חטא שעשה בעצמו אבל בד"ש כיון שמועיל תשובה ע"כ נענשים אפי' ע"י שליח ג"כ. וכמו שביארתי בספרי ע"י שאמר דוד מלפניך משפטי יצא, אמר הקב"ה וכו' על חנם בראתי סנהדרין פי' שאמר לו שאם יהי' נידון בדיני סנהדרין יהי' פטור על מעשה אורי' שלא הרגו בעצמו, אבל אם יהי' נידון בד"ש א"כ יש שליח לדבר עבירה, ע"ז אמר דוד שסנהדרין אין מקבלין שוחד אבל אתה מקבל שוחד תשובה ומ"ט הוי מלפניך משפטי יצא פי' מפני מה ד"ש חמור יותר הוא מפני שמקבל שוחד תשובה ומ"ט, הוי מלפניך משפטי יצא, וכמו דאיתא במדרש פ' משפטים, אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם, פי' מפני מה הוא נוקם על עלילותם אף על עלילה קטנה הוא מפני שאל נושא היית להם. וע"כ נענשים בד"ש אף ע"י שליח משא"כ בדיני אדם והוא מפני שסמי' בידי' לעשות תשובה, משא"כ בדיני אדם שאינו מועיל תשובה, וע"ז אמר דוד הרב כבסני מעוני ומחטאתו טהרני כו' למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך פי' שיזכה במשפטו שחמור יותר, והוא מפני שמועיל תשובה:

וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לעשות תשובה בימים האלו שהם עשי"ת. כמו דכתיב (משלי ה') ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי את אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה, ויובן עפ"י מה שביארתי (משלי ה') עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך הוא ימות באין מוסר, וברוב אולתו ישגה, והוא עפ"י מה שכתב הלח"מ ברמב"ם הלכות תשובה שהקשה על הא דאמרינן בר"ה (דף ט"ז) ג' ספרים נפתחין בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צדיקי' גמורים, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבים למיתה, וכתב הרמב"ם דזכו נכתבים לחיים היינו אם עשה תשובה, והקשה דהא בבינונים שהם מחצה עונות ומחצה זכיות אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד, א"כ אפי' לא עשו תשובה רב חסד מטה כלפי חסד ותירץ דכיון דבעשרח ימי תשובה מוזהרים לעשות תשובה, א"כ אם אינו עושה תשובה ה"ז גופא נחשב לעון והוי רוב עונות, עיי"ש בלח"מ, ובזה יתבאר הכתוב הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה, פי' שימות מצד שלא לקח מוסר וע"כ וברוב אולתו ישגה שזה נק' רוב אולתו דהיינו רוב עונות וא"כ אם אדם הולך לשמוע מוסר ואינו מקבל תוכחה, א"כ מיד נחשב לרוב עונות, וע"ז כתיב ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי את אזני כמעט היתי בכל רע, פי' באותו רגע שאינו מטה אזנו לדברי מוסר כמעט הייתי בכל רע שנחשב לרוב עונות דרובו ככולו כמו דאיתא בהוריות (דף ג') והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו.

והנה היפ"מ תירץ דהא דאמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד היינו בדין דלעתיד, אבל בדין של ר"ה ויוה"כ לא אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד עיי"ש לכאורה טעמא בעי, דאדרבא לפי מה שביארתי (דרוש א') דין דעוה"ז קיל יותר כמו שהבאתי שם מהירושלמי (ספ"ק דקידושין) דהא דכתיב אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף הוא בעוה"ז אבל לעוה"ב כתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, אך איפשר לומר משום דבעוה"ז איפשר לעשות לו תשובה, וע"כ אינו מטה כלפי חסד משא"כ בדין של עוה"ב, וכמו שביארתי לעיל על הא דכתיב אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם כמו דאיתא במדרש (פ' משפטים עיי"ש) שנוקם על עלילותם היינו אפי' עלילה קטנה, וע"כ נראה לי לפרש אל נושא היית להם, פי' בשביל שאל נושא היית להם ע"כ נוקם על עלילותם דהא איפשר לעשות לו תשובה, וא"כ לפי"ז הא דכתיב רב חסד מטה כלפי חסד היינו בדין של עוה"ב, אבל בדין של ר"ה ויוה"כ לא אמרינן דרב חסד מטה כלפי חסד במחצה עונות ומחצה זכיות, ע"כ איפשר לפרש הא שאמר דוד (תהלים ס"ו) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך, פי כמו שאתה רב חסד מטה כלפי חסד בדין של עוה"ב, כן תהי' רב חסד בדין של עוה"ז, ע"ז אמר כי טוב חסדיך מחיים, פי' שתהי' רב חסד מטה כלפי חסד מחיים, כי שפתי ישבחונך, פי' שבעוה"ז נוכל לשבח החסד, וכמו דכתיב (תהלים פ"ח) היסופר בקבר חסדיך ואמונתך באבדון, פי' החסד צריך שתעשה מחיים, א"כ טוב שרב חסד מטה כלפי חסד יהי' מחיים, וע"ז כתיב (תהלים צ"ג), גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני, פי שלעתיד הוא ודאי רב חסד מטה כלפי חסד כו', אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, פי' שתפילתו הי' שהרב חסד מטה כלפי חסד יהי' מתיים, וה' יחתמנו לחיים אמן:

תוכן העניינים

אבי הנחל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה