אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ו · משנה ד

משנה ג

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן, (תְּהִלִּים קכח) אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:

כיצד למד רבי עקיבא תורה

יָדוּעַ וּמְפֻרְסֶמֶת הַשְּׁאֵלָה, כֵּיצַד אוֹמֵר הַתַּנָּא "וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וְכוּ' וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה", וְכִי אֵיזֶה אֹשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אִם הוּא חַי חַיִּים שֶׁל צַעַר כָּאֵלֶּה.

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶּׁהַתַּנָּא אוֹמֵר שֶׁכָּךְ הִיא דָּרְכָה שֶׁל תּוֹרָה, כְּלוֹמַר הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַנּוֹתֵן אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר, זֶה עַל יְדֵי שֶׁעוֹבְרִים קְשָׁיִים וְחַיֵּי צַעַר בִּתְחִלָּה, אֲבָל לְאַחַר שֶׁכְּבָר עָבַר אֶת הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה, וְזָכָה לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲרֵי הִיא תַּעֲנִיק לוֹ אֶת הָאוֹר הָאֲמִתִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶת הַטּוֹב הַנִּצְחִי בָּעוֹלָם הַבָּא.

דֻּגְמָא לְאָדָם שֶׁחַי חַיֵּי צַעַר בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן זָכָה לְאֹשֶׁר וְעֹשֶׁר גָּדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲלֹא הוּא רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה רוֹעֵה צֹאן שֶׁל כַּלְבָּא שָׁבוּעַ. בְּאֶחָד הַיָּמִים רָאֲתָה רָחֵל בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׁבוּעַ, שֶׁהוּא צָנוּעַ וּבַעַל מִדּוֹת תְּרוֹמִיּוֹת. אָמְרָה לוֹ: אִם אֶתְקַדֶּשׁ לְךָ, תֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה? אָמַר לָהּ, כֵּן. הָלְכָה וְהִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּצִנְעָה.

שָׁמַע זֹאת כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, וְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ, וְהַדִּיר אוֹתָהּ מִכָּל נְכָסָיו. לְאַחַר הַחֲתֻנָּה, הָיוּ יְשֵׁנִים בְּמַתְבֵּן, וְהָיָה מְלַקֵּט הַתֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אָמַר לָהּ: אִלְמָלֵי הָיָה בְּיָדִי, הָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב, [עֲטֶרֶת זָהָב שֶׁמְּצֻיֶּרֶת בָּהּ יְרוּשָׁלַיִם]. בָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְדָפַק עַל הַדָּלֶת, וְאָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי קְצָת תֶּבֶן, שֶׁאִשְׁתִּי יָלְדָה וְאֵין לִי בְּמַה לְהִשְׁכִּיבָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְאִשְׁתּוֹ: רְאִי אָדָם זֶה, שֶׁאֲפִילוּ תֶּבֶן אֵין לוֹ. וְנָתְנוּ לוֹ מְעַט תֶּבֶן.

לְאַחַר מִכֵּן, אָמְרָה לוֹ רָחֵל: לֵךְ וּלְמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָלַךְ וְיָשַׁב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. לְאַחַר מִכֵּן חָזַר לְבֵיתוֹ, וְהֵבִיא עִמּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּלְמִידִים. יָצָאוּ כֻּלָּם לִקְרָאתוֹ, שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה אַף הִיא לִקְרָאתוֹ, אָמְרוּ לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת, שַׁאֲלִי לָךְ בְּגָדִים וְתִלְבָּשִׁי וְהִתְכַּסִּי כְּרָאוּי. אָמְרָה לָהֶם: יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶצְלוֹ, נָפְלָה עַל פָּנֶיהָ לְפָנָיו, וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת אֶת רַגְלָיו, דְּחָפוּהָ תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: הִנִּיחוּהָ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּהּ הוּא. שָׁמַע אָבִיהָ שֶׁאָדָם גָּדוֹל בָּא לָעִיר, אָמַר: אֵלֶךְ אֶצְלוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּתִּיר אֶת נִדְרִי שֶׁנָּדַרְתִּי לֹא לָתֶת כְּלוּם לְבִתִּי.

בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִילּוּ יָדַעְתָּ שֶׁיְּהֵא בַּעְלָהּ אָדָם גָּדוֹל הָיִיתָ מְדִּירָה? אָמַר לוֹ: אֲפִילּוּ אִם יָדַע פֶּרֶק אֶחָד, וַאֲפִילּוּ הֲלָכָה אַחַת, לֹא הָיִיתִי מְדִּירָה. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא, נָפַל עַל פָּנָיו וּנְשָׁקוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא עַל רַגְלָיו, וְנָתַן לוֹ חֲצִי מָמוֹנוֹ (כְּתוּבוֹת דַּף ס"ב).

וְאָמְרוּ בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתַן: לֹא נִפְטַר רַבִּי עֲקִיבָא מִן הָעוֹלָם, עַד שֶׁהָיוּ לוֹ שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְעַד שֶׁעָלָה לְמִטָּתוֹ בְּסֻלָּמוֹת שֶׁל זָהָב. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה בִּמְעִילִים יְקָרִים, וּבְעִיר שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, בְּיִשְׁתַּנּוּ מִמַּה שֶׁעָשִׂיתָ לְאִשְׁתְּךָ, שֶׁהֲרֵי לָנוּ אֵין אֶפְשָׁרוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן לִנְשׁוֹתֵינוּ. אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה צַעַר הִצְטַעֲרָה עִמִּי בַּתּוֹרָה. הֲרֵי לְפָנֵינוּ דֻּגְמָא מוּחָשִׁית לְקִיּוּם דִּבְרֵי מִשְׁנָתֵינוּ.

תחלת דרכו של ה''טורי זהב"

מְסַפְּרִים עַל גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל רַבִּי דָּוִד סֶגַל [בָּעַל הַ''טוּרֵי זָהָב" עַל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ], שֶׁחַי לִפְנֵי כְּ300 שָׁנָה. רַבִּי דָּוִד הָיָה אַבְרֵךְ צָעִיר, וְעִלּוּי עָצוּם וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. כַּאֲשֶׁר כִּהֵן בְּרַבָּנוּת בָּעֲיָרָה קְטַנָּה וּשְׁמָהּ פְּרוֹבִיזְ'נָא, הָעֲיָרָה הָיְתָה קְטַנָּה, וַאֲנָשֶׁיהָ דַּלִּים, וְהֵם לֹא יָכְלוּ לְהַקְצִיב לְרַבָּם מַשְׂכֹּרֶת הַמַּסְפִּיקָה אַף לַצְּרָכִים הַבְּסִיסִיִּים.

אוּלָם מַשְׂכֻּרְתּוֹ הַדַּלָּה וּתְנָאֵי הַקִּיּוּם הַקָּשִׁים, לֹא הִפְרִיעוּ לוֹ כְּהוּא זֶה מִלֵּישֵׁב בְּהַתְמָדָה וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה.

לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי הַבַּיִת כְּבָר עֲלוּ עַל יְצוּעָם, וְהָרַב כְּדַרְכּוֹ יָשַׁב וְלַמֵּד, הוּא הֵחֵל חָשׁ בִּכְאֵב שִׁנַּיִם שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּם. תְּחִלָּה הוּא נִיסָה לְהִתְעַלֵּם, אַךְ הַכְּאֵב הָיָה כֹּה חָזָק, עַד שֶּׁהִקְשָׁה עַל הָרִכּוּז. הוּא יָדַע כִּי יֶשְׁנָהּ אֶפְשָׁרוּת לְהַרְגִּיעַ כְּאֵב שִׁנַּיִם עַל יְדֵי סְפִּירְט אוֹ אַלְכּוֹהוֹל.

קָם הָרַב מִכִּסְאוֹ, וְהֵחֵל מְחַפֵּשׂ בַּאֲרוֹנוֹת מַשְׁקֶה חָרִיף, אַךְ כַּמּוּבָן הָאֲרוֹנוֹת הָיוּ רֵיקִים. בַּצַּר לוֹ, פָּנָה לְבֵית הַמַּרְזֵחַ ('פַּאבּ') אֲשֶׁר הָיָה פָּתוּחַ כָּל הַלַּיְלָה, מִתּוֹךְ תִּקְוָה כִּי שָׁם יַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ. הוּא הִתְעַטֵּף בִּמְעִילוֹ וְיָצָא לְבֵית הַמַּרְזֵחַ.

בָּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ, נַעֲנָה מִיַּד לִמְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל הָרַב, וְנָתַן לוֹ כּוֹסִית מַשְׁקֶה. הַכְּאֵב נִרְגַּע מְעַט, וְהָרַב אֶת הַמּוֹזֵג: כַּמָּה עָלַי לְשַׁלֵּם? עוֹנֶה הַמּוֹזֵג: 'קוּפִּיקָה אַחַת' (שָׁם שֶׁל מַטְבֵּעַ). הָרַב הִתְנַצֵּל וְאָמַר: אֵין לִי כָּרֶגַע אַף קוּפִּיקָה, תִּרְשֹׁם אֶת חוֹבִי, וַאֲשַׁלֵּם לְךָ בֶּעָתִיד.

לַמּוֹזֵג לֹא הָיָה פִּנְקָס חוֹבוֹת, רוֹב הַשּׁוֹתִים כּוֹסִית אוֹ שְׁתַּיִם, שִׁלְּמוּ אֶת מְחִירָן הַזָּעוּם מִיַּד, אָמְנָם אוֹתָם שֶׁהָיוּ חַיָּבִים כַּמָּה מַטְבְּעוֹת, הָיוּ רוֹשְׁמִים אֶת שְׁמָם עַל קִיר בֵּית הַמַּרְזֵחַ, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּחַ רְשִׁימוֹת, וּכְתַמְרוּר אַזְהָרָה בִּדְבַר הַחוֹב הַתּוֹפֵחַ.

גַּם הַפַּעַם כְּהֶרְגֵּלוֹ, הָלַךְ הַמּוֹזֵג וְרָשַׁם עַל הַקִּיר "הָרַב שְׁלִיטָ"א חַיָּב קוּפִּיקָה אַחַת". בְּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, הִגִּיעוּ מִסְפַּר עֶגְלוֹנִים יְהוּדִים לִשְׁתּוֹת כּוֹסִית מַשְׁקֶה, וּלְחַמֵּם אֶת גּוּפָם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

בֵּין כֹּה וָכֹה עַד שֶׁהַמּוֹזֵג מִסְתּוֹבֵב לִמְזֹג עֲבוּרָם, הֵם קוֹרְאִים אֶת הָרְשִׁימָה עַל הַקִּיר, וְנֶחֱרָדִים לִרְאוֹת אֶת שְׁמוֹ שֶׁל רַבָּם מוֹפִיעַ עַל הַקִּיר...

הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה וְהִתְאוֹנְנוּ: אֲבוֹי, אֵיזֶה רַב יֵשׁ לָנוּ, חָשַׁבְנוּ שֶׁרַבֵּנוּ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁהוּא מִשְׁתַּכֵּר בְּחַבּוּרַת הַגּוֹיִים הַלָּלוּ... הָרוּחוֹת הֵחֵלּוּ סוֹעֲרוֹת, וְהַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם, וְכָךְ בְּלִי לִשְׁמוֹעַ מַה יֵשׁ לָרַב לוֹמַר, הִתְכַּנְּסוּ מִסְפַּר גַּבָּאִים לַיְּשִׁיבָה, וְהֻחְלַט עַל פִּטּוּרָיו הַמִּיָּדִיִּים שֶׁל הָרַב.

הֵם שָׁלְחוּ אֶת הַשַּׁמָּשׁ לְהוֹדִיעַ לָרַב עַל הַהַחְלָטָה. הַשַּׁמָּשׁ הִכִּיר וְהֶעָרִיץ אֶת הָרַב, וְלֹא נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לוֹמַר לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב, מְצָאוֹ כָּרָגִיל כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד. הִסְתּוֹבֵב הַשַּׁמָּשׁ אָנָה וְאָנָה בַּחֶדֶר, וְעֵינָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע. הִבְחִין בְּכָךְ הָרַב וּשְׁאָלוֹ: מַה אַתָּה מְחַפֵּשׂ? עָנָה לוֹ הַשַּׁמָּשׁ: אֶת הָרַבָּנוּת שֶׁל פְּרוֹבִיזְ'נָא אֲנִי מְחַפֵּשׂ, הִיא הָלְכָה לְאִבּוּד...

הָרַב הֵבִין מִיַּד אֶת אֲשֶׁר אֵרַע. לְלֹא אוֹמֵר, הוּא סָגַר אֶת הַסֵּפֶר, אָרַז אֶת מְעַט סְפָרָיו וּשְׁאָר מִטַּלְטְלָיו הַדַּלִּים, וְעָלָה עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל עֲגָלָה, כְּדֵי לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמוֹ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע אָנָה יִפְנֶה.

כָּךְ הָיְתָה רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ דָּוִד סֶגַל. וְהִנֵּה לְאַחַר מַעֲשֵׂה זֶה, זָכָה לְהִתְמַנּוֹת כְּרָבָּה שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה 'לֶבּוֹב', וְנֶחְשַׁב לִגְדוֹל הַדּוֹר בְּדוֹרוֹ, וְאַף לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים בְּכָל הַדּוֹרוֹת. הוּא הַפּוֹסֵק הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ מִתְנוֹסֵס עַל הַדַּף בְּכָל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי הַ''שֻׁלְחָן עָרוּךְ".

הֶחָכָם הַמֻּפְלָא שֶׁאֶת מֵימָיו אָנוּ שׁוֹתִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הִתְחִיל בְּפַת בְּמֶלַח וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה, עַד שֶׁאַף קוּפִּיקָה אַחַת עֲבוּר כּוֹסִית סְפִּירְט לֹא הָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ. וְסוֹפוֹ הָיָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְהַרְבָּצַת תּוֹרָה שֶּׁאֵין כָּמוֹהָ.

עשה זאת בעצמך

מַהִי הַדְגָּשַׁת שֶׁל הַמִּשְׁנָה: "אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן"? הֶסְבֵּר לְכָךְ נִתַּן עַל פִּי מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ הֶחָזוֹן אִישׁ, שֶׁפַּעַם נִגַּשׁ אֵלָיו אַב "דּוֹאֵג", אֲשֶׁר בְּנוֹ הַצָּעִיר חָפֵץ לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה וְסֵרַב לִשְׁמוֹעַ עַל הַצּוֹרֵךְ לִדְאֹג לְפַרְנָסָתוֹ וְלַעֲתִידוֹ הַכַּלְכָּלִי.

הָאָב בָּא לִפְנֵי הֶחָזוֹן אִישׁ, וְטַעֲנָתוֹ בְּפִיו: אֵינֶנִּי חָפֵץ כִּי בְּנִי יִחְיֶה חַיֵּי צַעַר, בָּהֶם כָּל הוֹצָאָה שֶׁל מַה בְּכָךְ, תִּהְיֶה בִּבְחִינַת "כְּאֵב רֹאשׁ", חַיִּים בָּהֶם הוּא לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ מֵעֵבֶר לְקִיּוּם הַבְּסִיסִי שֶׁל "פַּת בְּמֶלַח וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה", אֵיזֶה חַיִּים אֵלֶּה לְלֹא בָּשָׂר וְדָגִים, לְלֹא בִּגּוּד רָאוּי, בְּלֹא יְצִיאָה לְּנוֹפֵשׁ מִידֵי פַּעַם, וְעִם צְפִיפוּת דִּיּוּר...

עָנָה לוֹ הֶחָזוֹן אִישׁ: הַאִם אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַמִּשְׁנָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל "דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה"? שָׁם נֶאֱמַר: "וְחַיֵּי צַעַר תִחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וָטוֹב לָךְ בָּעוֹלָם הַבָּא".

הִנֵּה עַל כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, נִיחָא, בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים הִבְטִיחוּ הַכְּתוּבִים וְאַף דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל, עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּי לָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אוּלָם, הֵיאַךְ נִתַּן לוֹמַר "אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה", כֵּיצַד הַדְּבָרִים מִתְיַשְּׁבִים עִם הַהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁל "חַיֵּי צַעַר תִחְיֶה"?

אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, נוֹתֵן הַתַּנָּא בְּהַדְגִּישׁוֹ "אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ", כְּלוֹמַר, רַק אִם תַּעֲשֶׂה כֵּן, תָּבִין כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן לְחַיּוֹת חַיֵּי צַעַר וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, וְזָכָה לִטְעֹם מִמְּתִיקוּת הַתּוֹרָה, וְלִרְאוֹת כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה, וְכָל חֶפְצֵי הָעוֹלָם לֹא יִשְׁווּ בָּהּ.

אם אתה עושה כך אשריך

צָרִיךְ בִּיאוּר, מַה הִיא הַהַדְגָּשָׁה שֶׁל הַמִּשְׁנָה "אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ", וַהֲרֵי בָּרוּר שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת, לֹא יַגִּיעַ לְקִנְיַן הַתּוֹרָה?

אוּלָם מְסַפְּרִים עַל רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא מִלֻּבְּלִין זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מִסְתּוֹבֵב בְּמֶרְכַּז אֵרוֹפָּה, וְהֵפִיץ אֶת הָרַעְיוֹן הַחַדְשָׁנִי שֶׁל הֲקָמַת יְשִׁיבָה מְסֻדֶּרֶת וּמְפֹאֶרֶת, עִם חֶדֶר אוֹכֵל, וְעִם פְּנִימִיָּה מְטֻפַּחַת, וְסִפְרִיָּה עֲשִׁירָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

הָיוּ יְהוּדִים רַבִּים שֶׁנִּדְרְשׁוּ לִתְרֹם לְכָךְ, וְתָרְמוּ בְּעַיִן יָפָה, וּבְנֶפֶשׁ חָפֵצָה. אַךְ הָיוּ עֲשִׁירִים שֶׁסֵּרְבוּ לָתֶת צְדָקָה, וּכְדֵי לְהַצְדִּיק אֶת סֵרוּבָם, וְאוּלַי לְהַשְׁקִיט אֶת מַצְפּוּנָם, נוֹפְפוּ הַלָּלוּ לְרַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּנוּ, וְטָעֲנוּ: מַה פִּתְאוֹם לְהוֹצִיא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כְּסָפִים עֲבוּר יְשִׁיבָה, הֲרֵי כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ "פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִחְיֶה", וְאִם כֵּן, כֵּיצַד מִתְיַשְּׁבִים דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה עִם הֲקָמַת יְשִׁיבָה מְפֹאֶרֶת?

הֵשִׁיב הָרַב: אָכֵן הַמִּלִּים הַלָּלוּ נִכְתְּבוּ בַּמִּשְׁנָה, אוּלָם בִּמְחִילָה בִּכְבוֹדְכֶם, לֹא קְרָאתֶם אֶת הַמִּשְׁנָה בְּנִגּוּן הַנָּכוֹן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לִקְרֹא זֹאת בִּתְמִיהָה, וּלְהַצִּיב סִימָנֵי שְׁאֵלָה בִּמְקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים - "כָּךְ הִיא דָּרְכָה שֶׁל תּוֹרָה? פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל? וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה? וְעַל הָאָרֶץ תִישַׁן? וְחַיֵּי צַעַר תִחְיֶה? וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל? הַאִם אֶפְשָׁר כָּךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ עָמָל וִיגִיעָה?, הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן לִלְמֹד בִּתְנָאִים כֹּה יְרוּדִים, וְגַם לִהְיוֹת מְרֻכָּז כָּל כֻּלְּךָ בַּתּוֹרָה.

וְלָכֵן אוֹמֵר הַתַּנָּא בְּסִיּוּם דְּבָרָיו: "אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה", כְּלוֹמַר, אַתָּה תַּעֲשֶׂה זֹאת לְעַצְמְךָ, אֲבָל לַאֲחֵרִים, תִּדְאַג שֶׁיִּהְיֶה אֶת כָּל מַה שֶׁחָסֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִלְמֹד תּוֹרָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת...

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה