אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ו · משנה ב

משנה א

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, וְאוֹמֵר (שְׁמוֹת לב), וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:

לֹא נֹאמַר 'אוֹי לָהּ לַתּוֹרָה', אֶלָּא 'אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת', הַתּוֹרָה אֵינָהּ מִתְמַעֶטֶת וְאֵינָהּ נִפְגֶּמֶת וְאֵינָהּ נִזּוֹקָה, בֵּין אִם לוֹמְדִים בָּהּ וּבֵין אִם לֹא לוֹמְדִים, הַתּוֹרָה הִיא הַשְּׁלֵמוּת, הִיא הָאֱמֶת הַנִּצְחִית הַבִּלְתִּי מִשְׁתַּנֵּית, אֲבָל אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁעֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה מַשְׁפִּיעַ אַךְ וְרַק עֲלֵיהֶם לְרָעָה, אֲבָל כָּבוֹד הַתּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד.

הֶחָסִיד יַעֲבֵ"ץ, מַמְשִׁיל זֹאת לְאָדָם שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה אוֹהֲבוֹ, וְעַל כֵּן הֶחְלִיט לְהַעֲנִיק לוֹ שַׁי. הוּא נָתַן לוֹ פֶּרֶק זְמַן קָצוּב שֶׁל שְׁעָתַיִם בּוֹ הוּא יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וְלָקַחַת דִּינְרֵי זָהָב כְּכָל שֶׁיַּסְפִּיק. אוּלָם אוֹתוֹ אָדָם בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת אוֹתָן שָׁעוֹת יְקָרוֹת, זָנַח אֶת הַדִּינָרִים בְּפִנָּתָם, וּפָנָה לְעִסּוּקִים אֲחֵרִים, אָכַל, שָׁתָה, וְיָשָׁן.

הַאִם נִתַּן לוֹמַר כִּי הַדִּינָרִים "נֶעֱלְבוּ", הַאִם עֶרְכָּם יָרַד בְּעֵינֵי הָעוֹלָם? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁקָּרָה הוּא - שֶׁהָאִישׁ הַלָּזֶה הוֹכִיחַ בְּמַעֲשָׂיו, כִּי הוּא שׁוֹטֶה מֻפְלָג, וְאֵינוֹ מִבֵּין עֶרְכָּם שֶׁל דִּינָרִים, וּמַעֲשֵׂהוּ מְעוֹרֵר לַעַג וְקֶלֶס בְּעֵינֵי כֻּלָּם.

כָּךְ הוּא מַצָּבוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְנַצֵּל אֶת פֶּרֶק הַזְּמַן שֶׁנִּקְצַב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי "לֶאֱסוֹף" דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּכָל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ, אֶלָּא מְבַזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ בְּעִסּוּקִים טְפֵלִים, בְּמַעֲשָׂיו הוּא מוֹכִיחַ אֶת קוֹצֵר דַּעְתּוֹ, וְאֶת אִי רְצוֹנוֹ לְהַשִּׂיג אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר מִכָּל סְחוֹרָה יְקָרָה.

הצרות באות מעלבונה של תורה

כָּתַב רַבֵּנוּ יִצְחָק אַבַּרְבָּנֵאל: "אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה", כַּוָונַת הַדְּבָרִים הִיא - שֶׁהַאוֹי וְהָרָעוֹת כֻּלָּם שֶׁיָּבוֹאוּ עַל הַבְּרִיּוֹת (ב"מ), יִמָּשֵׁךְ עֲלֵיהֶם מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּלוֹמַר, בִּגְלַל הָעֶלְבּוֹן שֶׁמַּעֲלִיבִים אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַנִּיחִים אוֹתָהּ מְקֻפֶּלֶת בְּזָוִית הַבַּיִת כִּכְלִי שֶּׁאֵין בּוֹ חֵפֶץ, וְאֵין אָדָם עוֹסֵק בָּהּ, הוּא עֶלְבּוֹן גָּדוֹל לַתּוֹרָה, וְזֶה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לַצָּרוֹת יִשְׂרָאֵל וְרָעוֹתֵיהֶם!

סִפֵּר עַל רַבִּי רְפָאֵל מִבְּרַשִׁיד: מַעֲשֵׂה בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה עָשִׁיר וְהַשֵּׁנִי עָנִי, וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה. הֶעָשִׁיר הָיָה תּוֹמֵךְ מִכַּסְפּוֹ בְּאָחִיו הֶעָנִי שֶׁיָּשַׁב כָּל יָמָיו וְעָסַק בַּתּוֹרָה.

וְהִנֵּה הָאֶחָד הַיָּמִים כְּשֶׁבָּא הֶעָנִי לְקַבֵּל אֶת תְּמִיכָתוֹ שֶׁל אָחִיו, אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר: לֹא טוֹב הַדָּבָר שֶׁאַתָּה זָקוּק לָבוֹא אֵלַי כָּל הַזְּמַן כְּדֵי לְקַבֵּל נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה נִשְׁאַר עָנִי כְּבַתְּחִלָּה, הַצָּעָתִי הִיא לָתֶת בְּיָדְךָ הַפַּעַם סְכוּם נִכְבָּד שֶׁתּוּכַל לִסְחוֹר בּוֹ, אוּלַי יַעַזְרֶךָ הַשֵּׁם וְלֹא תִּצְטָרֵךְ עוֹד לְמַתָּנוֹת.

עָמַד הֶאָח וְהֶעֱנִיק לֶעָנִי מָמוֹן רַב, וְהֶעָנִי הֵחֵל לִסְחוֹר בַּמָּעוֹת וְעָשָׂה חָיִל, עַד שֶׁתּוֹךְ זְמַן קָצַר הִתְעַשֵּׁר עֹשֶׁר גָּדוֹל מְאֹד.

לְיַמִּים בִּקֵּר הָאָח הֶעָשִׁיר אֶת הָאָח הֶעָנִי, וְרָאָה שֶׁנִּתְעַשֵּׁר, וְנִתְמַלֵּא לִבּוֹ שִׂמְחָה כִּי טוֹב יָעַץ לְאָחִיו בִּשְׁעָתוֹ. וְאָז שָׁאַל אֶת אָחִיו: הַעוֹד אַתָּה שׁוֹקֵד כְּבַתְּחִלָּה עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה?

הֵשִׁיבוּ הֶאָח בְּנִימָה שֶׁל לִגְלוּג: הֵי, אִלְמָלֵי אֲנִי מַמְשִׁיךְ בַּלִּמּוּדִים, הֲרֵי לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ אֶל הָעֹשֶׁר, כִּי מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, לֹא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמַה שֶׁהִגַּעְתִּי!

וַיְהִי כְּהוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִיַּד נִתְקַף בְּשֶׁטֶף דָּם קָשֶׁה וּבָא לִידֵי סַכָּנָה, עַד שֶׁהִזְעִיקוּ רוֹפְאִים מֻמְחִים לְהַצִּילוֹ, אַךְ כָּל תַחְבּוּלוֹתֵיהֶם לֹא הוֹעִילוּ מְאוּמָה. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיָה מוּטָל הֶעָנִי שֶׁהִתְעַשֵּׁר עַל מִטָּתוֹ, וְקִילוּח הַדָּם לֹא פָּסַק, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ כִּי קִצּוֹ קָרַב. וְאָז פָּקַּח אֶת עֵינָיו וְאָמַר לַאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ סְבִיבוֹ: אַל תִּטְרְחוּ בִּרְפוּאָתִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תּוֹעִילוּ מְאוּמָה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אוֹמֶרֶת: כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלַבְתָּ אוֹתִי, בְּאָמְרֶךָ שֶׁהַלִּמּוּד מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מֵהָעֹשֶׁר, לְפִיכָךְ לֹא תּוֹסִיף לִחְיוֹת. וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים שָׁבַק חַיִּים.

כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת רַבִּי רְפָאֵל, הוֹסִיף לוֹמַר, שֶׁאִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִצְטַעֵר עַל כָּךְ שֶּׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִלְמּוֹד תּוֹרָה כְּבַתְּחִלָּה מִפְּנֵי עֹל הַפַּרְנָסָה, לֹא הָיָה נֶעֱנַשׁ עוֹנֶשׁ כָּזֶה חָמוּר, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁלֹּא הִבִּיע צַעַר וּכְאֵב עַל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה, הֲרֵי הוּא הֶעֱלִיב אֶת הַתּוֹרָה.

מהו עלבונה של תורה

הִתְבַּטֵּא הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן יְהוּדָה לֵיְבּ שְׁטֵינְמַן שְׁלִיטָ"א: הִנֵּה בִּזְמַנֵּינוּ כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁאִם בְּכָל הַמִּצְוֹת יֵשׁ הִתְרַשְּׁלוּת, הֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה זֶה הַדָּבָר שֶׁהֲכִי קַל לָאָדָם לְהִתְרַשֵּׁל, וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִקְרִים כְּמוֹ לְמָשָׁל, אִם אֶחָד רוֹצֶה לָלֶכֶת לַעֲבוֹד בַּחֲנוּת אוֹ בִּפְקִידוּת וְכַדּוֹמֶה, וּבֵינְתַיִם יִקְרְאוּ לוֹ לָבוֹא לְהַשְׁלִים מִנְיָן בְּבֵית הָאֵבֶל, יֹאמַר שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל, כִּי הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לַעֲבוֹד, וְיָבִינוּ אֶת זֶה.

אֲבָל אִם אַחֵר לוֹמֵד, חוֹשְׁבִים כִּי בְּוַדַּאי שֶׁהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְהַשְׁלִים מִנְיָן, וְאִם לֹא יֵלֵךְ, יִתְפַּלְּאוּ - מַה זֶה? הַאִם הוּא לֹא יָכוֹל לְהַשְׁלִים מִנְיָן בְּבֵית הָאֵבֶל? וַאֲפִילּוּ שֶּׁבֵּינְתַיִם עַל יְדֵי זֶה שֶׁיַּשְׁלִים לָהֶם מִנְיָן יְבַטֵּל תּוֹרָה, בְּכָל זֹאת בְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים שֶּׁאֵין דָּבָר, כִּי תּוֹרָה אֶפְשָׁר לְבַטֵּל אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל דָּבָר הֲכִי קָטָן.

וְזֶהוּ מַה שֶׁחֲכָמֵינוּ אוֹמְרִים: "אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה", מַה שֶׁתּוֹרָה זֶה הַדָּבָר הַקַּל בְּיוֹתֵר לְבַטֵּל, וּבִשְׁבִיל דָּבָר הֲכִי קָטָן אֶפְשָׁר לְבַטֵּל תּוֹרָה, אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים לֹא מְבַטְּלִים, זֶה עַצְמוֹ עֶלְבּוֹן לַתּוֹרָה שֶּׁאֵין כָּמוֹהוּ.

עזבו מקור מים חיים

מְסֻפָּר עַל דִיזֶנְגוֹף [רֹאשׁ עִירִיַּת תֵּל אָבִיב הָרִאשׁוֹן], שֶׁהָלַךְ לְבַקֵּר אֵצֶל הַבֶּדְוִים יוֹשְׁבֵי הָאֹהָלִים. לְאַחַר שֶּׁסִּיֵּם אֶת הַבִּקּוּר הֶעֱנִיקוּ לוֹ בְּמַתָּנָה "נַרְגִילַה" וּבִקְשׁוּ גַּם כֵּן לָבוֹא אֵלָיו וּלְבַקְּרוֹ בִּקּוּר גּוֹמְלִין.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ, רָאוּ דְּבַר פֶּלֶא, הָיָה זֶה "בֶּרֶז" שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא מַיִם, וְהֵם הִתְפַּעֲלוּ מֵאֹד כֵּיצַד יוֹצֵא מֵהַבֶּרֶז הַזֶּה מַיִם, כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַיִם מֵהַסֶּלַע...

לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַבִּקּוּר, בִּקְּשׁוּ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם גַּם כֵּן מַתָּנָה כְּמוֹ שֶׁהֵם הֶעֱנִיקוּ לוֹ. שָׁאַל אוֹתָם: מַה תִּרְצוּ? אֶת הַבֶּרֶז, אָמְרוּ הַבֶּדְוִים. נִגַּשׁ רֹאשׁ הָעִיר לַמַּחְסָן, וְהֵבִיא מִשָּׁם בֶּרֶז חָדָשׁ.

כְּשֶׁחָזְרוּ הַבֶּדְוִים לִמְקוֹמָם, אָסַף רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט אֶת כָּל בְּנֵי שִׁבְטוֹ, וְעָרַךְ מְסִבָּה גְּדוֹלָה - "חַג הַבֶּרֶז". בְּאֶמְצַע הַמְּסִבָּה הָבִיאוּ מַקֵּל, וְתָקְעוֹ אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה, וְתָלוּ עָלָיו אֶת 'הַבֶּרֶז'. רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט הִתְכַּבֵּד בִּפְתִיחַת הַבֶּרֶז, אַךְ בְּפָתְחוֹ אֶת הַבֶּרֶז, לֹא יָצָא אֲפִילּוּ טִפַּת מַיִם אַחַת.

אָמַר אֶחָד מֵהַזְּקֵנִים הַמְּכֻבָּדִים: נִרְאָה שֶׁרִמּוּ אוֹתָנוּ כָּאן, אֲנַחְנוּ בִּקַּשְׁנוּ אֶת הַבֶּרֶז שֶׁבַּמִּטְבָּח, וְהוּא נָתַן לָנוּ בֶּרֶז אַחַר שֶׁלֹּא מוֹצִיא מַיִם...

שָׁבוּ הַבֶּדְוִים לְרֹאשׁ הָעִיר, וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַבֶּרֶז שֶׁבִּקַּשְׁנוּ, אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת הַבֶּרֶז שֶׁבַּמִּטְבָּח. כְּדֵי לֹא לְהִסְתַּבֵּךְ בְּצָרוֹת עִם הַבֶּדְוִים, בִּקֵּשׁ רֹאשׁ הָעִיר שֶׁיִּפְרְקוּ אֶת הַבֶּרֶז מֵהַמִּטְבָּח, וַיִּתְנוּ אוֹתוֹ לָהֶם.

בְּשׁוּבָם, עַרְכוּ שׁוּב מְסִבָּה גְּדוֹלָה, אַךְ גַּם הַפַּעַם לֹא יָצָאוּ מַיִם. מֶאוּכְזַבִים שָׁבוּ לְרֹאשׁ הָעִיר כְּדֵי שֶׁיַּסְבִּיר לָהֶם אֶת פֶּשֶׁר הַדָּבָר, מַדּוּעַ לֹא יוֹצְאִים מַיִם מֵהַבֶּרֶז? הִסְבִּיר לָהֶם רֹאשׁ הָעִיר: וְכִי הַבֶּרֶז הוּא שֶּׁמּוֹצִיא מַיִם, הֲרֵי יֶשְׁנָם צִינוֹרוֹת הַמוּטְמַנִים בְּתוֹךְ הַקִּיר, וּמִשָּׁם הֵם מְחֻבָּרִים עַד לְחֶבְרַת "מְקוֹרוֹת", שָׁם שׁוֹאֲבִים מַיִם מֵהַכִּנֶּרֶת, וְהַבֶּרֶז אֵינוֹ אֶלָּא כְּלִי שֶׁדָּרְכוּ עוֹבְרִים הַמַּיִם.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים, הַמְחַפְּשִׂים אֶת טָעַם הַחַיִּים בְּכָל מִינֵי 'בְּרָזִים' לְמִינֵיהֶם, אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהֵם עוֹזְבִים מְקוֹר מַיִם חַיִּים, וְחוֹצְבִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמַּיִם. הַבֶּרֶז הָאֲמִתִּי שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאִים הַמַּיִם, הוּא - הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא מְקוֹר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים, וּמִי שֶׁדָּבֵק בָּהּ, מַרְוִיחַ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה