פרק ו · משנה א
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, ונֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִּינָה לִי גְּבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תּוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:
תורה לשמה
הַגָּאוֹן ר' יִצְחָק מֵאִיר הָאַדְמוֹ"ר הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲסִידוּת "גּוּר", עָבַד בִּזְמַנּוֹ כְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְחִבֵּר חִבּוּר נִפְלָא שֶׁבּוֹ מִיְּיַשֵּׁב אֶת כָּל קֻשְׁיוֹת הַ"שִׂפְתֵי כֹּהֵן" בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט. בְּטֶרֶם מָסַר אֶת הַחִבּוּר לִדְפוּס, הָלַךְ לְרַבּוֹ הָאַדְמוֹ"ר מִקּוֹצְק זַצַ"ל, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָּתוֹ.
אַךְ הָרַב מִקּוֹצְק שָׁאַל אוֹתוֹ: ר' מֵאִיר, הַאִם בָּטוּחַ אַתָּה בְּעַצְמְךָ שֶׁבִּזְמַן שֶׁעָסַקְתָּ בְּחִבּוּר נִפְלָא זֶה, כָּל כַּוָּנוֹתֵיִךָ הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּלִי שׁוּם שֵּׁמֶץ רַעֲיוֹן לְהַרְאוֹת אֶת לַמְדָנוּתְךָ, אוֹ שֶׁמָּא הָיָה בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם שֵּׁמֶץ מַחְשָׁבָה שֶׁאַתָּה אָכֵן מֵבִין יוֹתֵר מֵהַגָּאוֹן הַשִּׂפְתֵי כֹּהֵן? דַּע לְךָ כִּי הַשִּׂפְתֵי כֹּהֵן לָמַד תָּמִיד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ!
רַבִּי יִצְחָק מֵאִיר לֹא הִסֵּס וְלֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת, לֹא הִתְוַכֵּח וְלֹא מָצָא אַמְתֶלַאוֹת, אֶלָּא יָצָא הַחוּצָה, אָסַף שְׁבָבֵי עֵצִים, הִצִּית מְדוּרָה, וּבֵרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל חֲכָמִים", וְהִשְׁלִיךְ אֶת פְּרִי עָמָל שֶׁל עֶשֶׂר שָׁנִים לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה, וְזֹאת לַמְרוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה עֶשֶׂר בָּנִים שֶׁמֵּתוּ כֻּלָּם עַל פָּנָיו בְּחַיָּיו, וּבְוַדַּאי הָיוּ לוֹ רְצוֹנוֹת עַזִּים לְהַשְׁאִיר חִבּוּר בָּעוֹלָם.
כְּשֶׁרָאָה זֹאת הָאַדְמוֹ"ר מִקּוֹצְק, בֵּרְכוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ, וְאִחֵל לוֹ שֶׁיְּחַבֵּר חִבּוּרִים שֶׁל חֵדּוּשֵׁי תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְאָכֵן הִשְׁאִיר הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יִצְחָק מֵאִיר, סְפָרִים שֶׁהֵם לְמוֹפֵת עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַיְּדוּעִים בְּשֵׁם "חִדּוּשֵׁי הָרִי"מ".
ומוחל על עלבונו
מְסֻפָּר עַל רַב אֶחָד, שֶׁהִתְאוֹנֵן בִּמְרִירוּת לִפְנֵי הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יוֹאֵל מִסַטְמֵר זַצַ"ל, עַל אֲשֶׁר יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים, שׁוֹפְכִים אֶת דָּמוֹ, וּמְבַזִּים וּמַלְבִּינִים פָּנָיו בָּרַבִּים.
אָמַר לוֹ הָרַב: בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת שָׁנִינוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ וְכוּ', וְעוֹד מַפְלִיגָה הַמִּשְׁנָה בְּמַעֲלוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם.
וְהִנֵּה מַה הִיא הַמַּעֲלָה הָאַחֲרוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה בְּיוֹתֵר - "וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ", זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ אָדָם לִהְיוֹת מַעְיַן הַמִּתְגַּבֵּר וְלַמַּלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה, ונֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתֻשִׁיָּה הוֹרָאָה וְהַנְהָגָה, עִם כָּל זֹאת, אָדָם מְאֻשָּׁר כָּזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְקַבֵּל בִּזְיוֹנוֹת וְעֶלְבּוֹנוֹת, לָכֵן הַתַּנָּא רַבִּי מֵאִיר אֵינוֹ מַּבְטִיחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ אֵלָיו בִּזְיוֹנוֹת, אֶלָּא מַּבְטִיחַ לְמִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁיִּהְיֶה "מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ", לְלַמְּדֵנוּ כִּי גַּם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, עָלוּל לִסְפוֹג עֶלְבּוֹנוֹת מִבְּנֵי אָדָם.
נִכְנַס פַּעַם רַב שֶׁל עֲיָרָה מְסֻיֶּמֶת אֶל מָרָן הָרַב שַׁךְ זַצַ"ל, וְתִנָּה לְפָנָיו אֶת מַר לִבּוֹ, וְסִפֵּר לוֹ עַל הַחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים שֶׁעוֹשִׂים לוֹ תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, וְעַל מוֹדָעוֹת הַגְּנַאי שֶׁהֻשְׁמַץ בָּהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ לַעֲזֹב אֶת הָעֲיָרָה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁעָשָׂה תַּקָּנוֹת חֲדָשׁוֹת בְּעִנְיְנֵי הַכַּשְׁרוּת שֶׁל הָעִיר.
אָמַר לוֹ הָרַב שַׁךְ, מַדּוּעַ אַתָּה מִתְפַּעֵל מֵהֶם, אַתָּה לוֹחֵם מִלְחֶמֶת קוֹדֶשׁ, וּבְמִלְחָמָה מְקַבְּלִים גַּם חִצִּים, חַיָּבִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים עַל כָּל הַמִּלְחָמוֹת הָאֵלֶּה, וְעוֹד תִּזְכֶּה בִּשְׂכַר נִצְחִי עָצוּם וְרַב.
לְאַחַר הִרְהוּר קָצַר, קָם הָרַב שַׁךְ מִמְּקוֹמוֹ, נָטַל אֶת יָדָיו, וְאָמַר: בּוֹא עִמִּי. הוּא הוֹבִילוֹ אֶל אֲרוֹן הַסְּפָרִים שֶׁהָיָה בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, הִתְכּוֹפֵף מְעַט, וּפָתַח אֶת אַחַת הַמְּגֵרוֹת. עַשְׂרוֹת מוֹדָעוֹת הָיוּ מֻנָּחוֹת שָׁם זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. רָאָה, הִנֵּה כָּאן מֻנָּחִים כָּל מוֹדָעוֹת הַגְּנַאי ("פֶּשְׁקֶוִילִים") שֶׁכָּתְבוּ עָלַי, אוֹסֵף אֲנִי מוֹדָעוֹת אֵלּוּ אַחַת לְאַחַת, וְשׁוֹמְרָן כָּאן בַּמְּגֵרָה הַזֹּאת.
שָׁאַל אוֹתוֹ רַב הָעֲיָרָה: לְשֵׁם מַה שׁוֹמֵר אוֹתָן הָרַב, וְכִי לֹא הָיָה רָאוּי לְקוֹרְעָן לִגְזָרִים?
הֵשִׁיב הָרַב שַׁךְ בְּחִיּוּךְ: יֵשׁ רַבָּנִים שֶׁחִבְּרוּ סְפָרִים, וּבִקְשׁוּ בְּצַוַאָתָם שֶׁלְּאַחַר פְּטִירָתָם יַנִּיחוּ בִּשְׁעַת הַלְּוָיָה אֶת סִפְרֵיהֶם עַל מִטָּתָם, כִּי הַסְּפָרִים עֲלֵיהֶם עָמְלוּ, וַדַּאי יְכוֹלִים לְהָגֵן עֲלֵיהֶם. אֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּנִּיחוּ אֶת סִפְרִי עַל מִטָּתִי, אִם הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּנִּיחוּ אֶת כָּל הַמּוֹדָעוֹת הַלָּלוּ עַל גַּבֵּי מִטָּתִי, בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁמּוֹדָעוֹת אֵלּוּ בָּהֶן יָרוּ עָלַי חִצִּים, בָּהֶן רְדָפוּנִי וּבִיְּשׁוּנִי עַל עָמְדִי בְּתַקִּיפוּת בְּמִלְחֶמֶת הַקֹּדֶשׁ, הֵן תִּהְיֶינָה לִי לְמָגֵן לְמַחֲסֶה לָעוֹלָם הַבָּא...