אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה יח

משנה יז

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מֹשֶׁה זָכָה וְזִיכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִדְּקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל". יָרָבְעָם חֵטְא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חֵטְא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל".

מעלת מזכה הרבים

בְּסֵפֶר "לֵב שָׁלוֹם", מוֹפִיעַ מַעֲשֵׂה נִפְלָא עַל מַעֲלַת זִכּוּי הָרַבִּים שֶׁל הַ''חָפֵץ חַיִּים". בְּעָרוֹב יָמָיו שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל, נִתְבַּקֵּשׁ פַּעַם עַל יְדֵי הַגָּאוֹן ר' חַיִּים עוֹזֵר זַצַ"ל, לָבוֹא מֵהָעִיר רַאדִין לָעִיר וִילְנָא, עַל מְנָת לְדַבֵּר וּלְחַזֵּק בְּעִנְיַן טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה. הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁמִּפְּנֵי זִקְנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת וְחֻלְשָׁתוֹ הַגְּדוֹלָה כְּבָר לֹא יָצָא לְשׁוּם מָקוֹם, הֶחְלִיט הַפַּעַם לָצֵאת, וְאָמַר: "אִם ר' חַיִּים עוֹזֵר מְבַקֵּשׁ, צָרִיךְ לָבוֹא".

בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁיָּדְעוּ כַּמָּה טִרְחָה וְקֹשִׁי וְאוּלַי אַף סַכָּנָה לִבְרִיאוּתוֹ כְּרוּכָה בִּנְסִיעָה זוֹ, שֶׁהָיְתָה אָז כַּמּוּבָן עַל עֲגָלָה וְסוּסִים, וַעֲלוּלָה הָיְתָה לְהַחְלִישׁ אוֹתוֹ מְאֹד, אָמְרוּ לוֹ כִּי אֵינָם מוּכָנִים בְּשׁוּם אוֹפַן לְסַיֵּעַ לוֹ בִּנְסִיעָה זוֹ, מֵחֲשָׁשׁ לִבְרִיאוּתוֹ. וְאִלּוּ הֶחָפֵץ חַיִּים אָמַר: "אֵלֶךְ לְבַד!"

אָמַר וְעָשָׂה. קָם לְאִטּוֹ מִן הַכִּסֵּא, וּפָסַע לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה, וְכָל כָּךְ חַלָּשׁ הָיָה, עַד שֶׁלֹּא יָכַל לָלֶכֶת לְבַדּוֹ, וְהֻצְרַךְ לְהִשָּׁעֵן עַל קִירוֹת הַבַּיִת כְּשֶׁפָּנָיו מוּל הַקִּיר, וּשְׁנֵי יָדָיו נִתְמָכִים בְּקִירוֹת הַבַּיִת, וְכָךְ פָּסַע בְּקֹשִׁי פְּסִיעָה אַחַר פְּסִיעָה. בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁנִּדְהֲמוּ מֵרְצוֹנוֹ הָעַז לִנְסֹעַ, וְרָאוּ כַּמָּה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו נְסִיעָה זוֹ, נֶעְתְּרוּ לְבַסּוֹף, וְסִדְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לַנְּסִיעָה, וְהָרַב נָסַע לְוִילְנָא.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְוִילְנָא, כַּמּוּבָן שֶׁהַהֲמוּלָה הָיְתָה גְּדוֹלָה. רַבִּי חַיִּים עוֹזֵר בָּא לְקַבְּלוֹ, וְהוֹדָהּ לוֹ עַל טִרְחָתוֹ הַמְּרֻבֶּה. סִדְּרוּ לוֹ מָקוֹם לְמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת, וּבַיּוֹם שִׁישִׁי תָּלוּ מוֹדָעוֹת עֲנָק בְּכָל וִילְנָא, שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים יִשָּׂא אֶת דְּבָרָיו בְּלֵיל שַׁבָּת לְנָשִׁים, וּבְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר לִגְבָרִים.

בְּלֵיל שַׁבָּת דִּבֵּר הָרַב לִפְנֵי כְּשֵׁשֶׁת אֲלָפִים נָשִׁים, וְכָךְ גַּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת דִּבֵּר לִפְנֵי שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. בְּשַׁבָּת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, לְאַחַר שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים נַח מְעַט, קִבֵּל חֵלֶק מֵהַקָּהָל הָרַב שֶׁגָּדַשׁ אֶת הֶחָצֵר. אֶחָד מִן הַנִּכְנָסִים, הָיָה אָדָם מְבֻגָּר שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ עֵצָה וּבְרָכָה.

הֶחָפֵץ חַיִּים עָנָה לוֹ עַל מִשְׁאַלְתּוֹ, וּלְאַחַר שֶּׁסִּיֵּם, תָּפַס אֶת יָדָיו שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן, וְשׂוֹחַח עִמּוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת עַל עִנְיְנֵי אֱמוּנָה. הֶחָפֵץ חַיִּים הִרְגִּישׁ שֶׁדְּבָרָיו פָּעָלוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן, סִיֵּם אֶת דְּבָרוֹ וּבֵרְכוֹ לְשָׁלוֹם.

כְּשֶׁיָּצָּא הָאִישׁ מִן הַבַּיִת, רָאָה מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁהָרַב מִתְפַּעֵל מִמַּשֶּׁהוּ, וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ דְּבַר מַה, וְכָךְ אָמַר: אָכֵן הָיָה כְּדַאי לָבוֹא וְלִטְרוֹחַ מֵרַאדִין עַד וִילְנָא וְלַחֲזֹר, כְּדֵי לְחַזֵּק יְהוּדִי אֶחָד בֶּאֱמוּנָה...

כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל הַדְּרָשָׁה הָאֲרֻכָּה וְהַקָּהָל הַגָּדוֹל שֶׁנּוֹכַח שָׁמָּה, עֲדַיִן לֹא הִסְפִּיק לְחָפֵץ חַיִּים כְּדֵי לְהַצְדִּיק אֶת מַטְּרַת הַנְּסִיעָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם פָּעַל בִּדְבָרוֹ מַשֶּׁהוּ, אַךְ מִשֶּׁהִרְגִּישׁ בְּבֵרוּר עַל יְהוּדִי אֶחָד שֶׁהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, אִם כֵּן, הֲרֵי פָּעַל וְעָשָׂה מַשֶּׁהוּ מוֹעִיל לְחַזֵּק יְהוּדִי בֶּאֱמוּנָה, עַל כָּךְ אוֹמֵר הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁהָיָה כְּדַאי כָּל הַנְּסִיעָה.

מִכָּאן נִלְמַד, שֶׁלֹּא כַּמּוּת הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּשִּׁעוּר הִיא הַקּוֹבַעַת, אֶלָּא עֶצֶם זֶה שֶׁמְּזַכִּים אֲפִילּוּ יְהוּדִי אַחֵר לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה', הֲרֵי זֶה זִכּוּי הָרַבִּים שֶּׁאֵין כָּמוֹהוּ.

המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו

מְסַפְּרִים עַל רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק [בָּעַל הַ''נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ"], אֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹ, וְעָסַק כָּל יָמָיו בְּזִכּוּי הָרַבִּים, וְהֵשִׁיב רַבִּים מֵעֲווֹן.

יוֹם אֶחָד בָּא אֵלָיו הַיֵּצֶר הָרַע עִם הַצָּעָה מְפַתָּה: בּוֹא נַעֲשֶׂה הֶסְכֵּם, אֲנִי אֶעֱזֹב אוֹתְךָ לְנַפְשְׁךָ וְתוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' בְּאֵין מַפְרִיעַ, וּבִתְמוּרָה, אַתָּה תַּעֲזֹב אֶת כָּל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה דּוֹאֵג לְהַחְזִירָם לַמּוּטָב. הִנֵּה נִתֶּנֶת לְךָ הָאֶפְשָׁרוּת לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם לְלֹא כָּל הַפְרָעָה, מַה אִכְפַּת לְךָ מֵאֲחֵרִים?!

הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ: אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ, אֵינְךָ דּוֹבֵר אֶלָּא שֶׁקֶר, אַתָּה טוֹעֵן שֶׁאֲנִי אֶעֱזֹב אֶת הָאֲחֵרִים, וְאַתָּה תַּעֲזֹב אוֹתִי. אוּלָם אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי תַּפְקִידְךָ הוּא לֹא לַעֲזֹב אַף אֶחָד, אַתָּה לְעוֹלָם לֹא תַּעֲזֹב אוֹתִי לָבֶטַח, מָחָר תִּמְצָא סִבָּה חֲדָשָׁה לְהַחֲטִיא אוֹתִי. כְּשֵׁם שֶׁהַתַּפְקִיד שֶׁלְּךָ לֹא לְהָנִיחַ לִי, כָּךְ גַּם אֲנִי לֹא אַנִּיחַ לַאֲחֵרִים. אַתָּה נִבְרֵאתָ לְהַכְשִׁיל וּלְהַחְטִיא, וַאֲנִי נִבְרֵאתִּי לְזַכּוֹת.

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם אַחֲרָיוּת לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, יֵשׁ לוֹ בְּאֹפֶן טִבְעִי נֶשֶׁק יָעִיל נֶגֶד שִׁכְנוּעֵי הַיֵּצֶר הָרַע, וְלָכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה, שֶׁהַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ.

נצל בזכות זכוי הרבים

כָּתַב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק יח); בֹּא וּרְאֵה מַה שֶּׁהֵעִיד עַל עַצְמוֹ הָרַב הֶחָסִיד רַבִּי אַבְרָהָם מְחַבֵּר סֵפֶר "שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט", בְּהַקְדָּמַת סִפְרוֹ: אָמַר הַכּוֹתֵב, אַזְכִּיר כָּאן נִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ה' עִמָּדִי בְּעֵת עָבְרִי עָלַי תְּלָאוֹת בִּימֵי חָלְיִי, חָלִיתִי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי, וּמֵרֹב כְּאֵבִי לֹא עֲלֵיכֶם, רַבּוּ עָלַי מַכְאוֹבִים, עַד שֶׁרָחָקוּ מִמֶּנִּי קְרוֹבָי, כִּי הָיִיתִי לְמַשָּׂא לִבְנֵי בֵּיתִי וְלִפְנֵי אֲבוֹתַי. וְהָמוּ מֵעַי בִּי, וְלִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי, בְּזָכְרִי שֶׁהַדֶּרֶךְ לְפָנַי אֲרֻכָּה וְהַצֵּידָה שֶׁהֵכַנְתִּי מוּעָטָה.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר רָאוּ בִּי שֶׁנִּתְקָרְרוּ אֵבָרַי וּבְשָׂרִי וְהִגַּעְתִּי עַד הַגְּסִיסָה, וְעַד שַׁעַר מִיתָה, הָעוֹמְדִים עָלַי דָּחֲקוּ הַחוּצָה אֶת אִשְׁתִּי וְזַרְעִי, וְגַם אֶת שְׁאָר קְרוֹבִים שֶׁרָאוּ אוֹתִי בְּסִימָנֵי מִיתָה בַּדֶּרֶךְ צֵאת הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף, וּפָנַי נִּשְׁתַּנּוּ.

וַה' בְּרַחֲמָיו "יַסֹּר יִסְּרַנִּי וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי", וְלֹא בִּזְכוּתִי רַק בִּזְכוּת אֲבוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים, וּבְמַרְאֶה רָאִיתִי בְּעֵינָי אָדָם קָצַר עֹמֵד לְפָנַי, וְנֵר דּוֹלֵק בְּיָדוֹ, וּכְהֶרֶף עַיִן הִתְחִיל לְהִכָּבוֹת, וְחָזַר וְדָלַק מַהֵר לְעֵינַי. אָמַרְתִּי לוֹ: בִּמְחִילָה, יַגִּיד לִי אֲדוֹנִי מַה זֶה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְפָנַי בַּנֵּר הַזֶּה?

וְהֵשִׁיב הָאִישׁ: הַנֵּר רֶמֶז לַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ, שֶׁיְּמֵי חַיֶּיךָ כְּבָר עָבְרוּ, כִּי הַנֵּר הוּא רֶמֶז נִשְׁמַת אָדָם, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר מַהֵר חָזַר הַנֵּר לִדְלוֹק, רָמַזְתִּי לְךָ בָּזֶה שֶׁכָּךְ מְהֵרָה תִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה. וְיָדוֹעַ תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ בַּמִּשְׁפָּט שֶׁלְּךָ מַיְמִינִים וּמַשְׂמְאִילִים, וְשָׁקְלוּ בְּמֹאזְנַיִם זְכֻיּוֹת שֶׁלְּךָ, וּבָאתִי לִבְשָׂרֶךָ שֶׁהָאֵל הָרַחֲמָן הוֹסִיף יָמִים עַל יָמֶיךָ, וְאָמַר לַמַּלְאָךְ: הֶרֶף יָדֶךָ מִמֶּנּוּ, כִּי עוֹד לְאֵל יָדוֹ לִזְכּוֹת אֶת הָרַבִּים, חֹק חָקַקְתִּי לְךָ שֶׁבְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲמֹד מֵחֹלִי זֶה.

זֶה הַמַּעֲשֶׂה הָיָה 3 יָמִים קוֹדֵם חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכַאֲשֶׁר פָּתָר לִי כָּךְ הָיָה, שֶׁבַּיּוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הָלָכְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמַמָּשׁ נַעֲשֵׂיתִי בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמִיַּד אָזַרְתִּי כְּגֶבֶר חֲלָצַי, קָמְתִּי עַל מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ לְחַבֵּר פֵּרוּשׁ עַל הַתּוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְקָרָאתִי לַחִבּוּר "שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט" לְזִכָּרוֹן.

רְאֵה נָא, שֶׁלֹּא הוֹעִיל לְאוֹתוֹ גָּדוֹל, לֹא לִמּוּד תּוֹרָתוֹ שֶׁלָּמַד, וְלֹא הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה, וְלֹא צִדְקוּתוֹ וַחֲסִידוּתוֹ, אֶלָּא אַךְ וְרַק זִכּוּי הָרַבִּים שֶׁהָיָה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ.

חטא הרבים של ירבעם

מוּבָא בְּסֵפֶר "מְלָכִים א'", שֶּׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ רָצָה לִבְנוֹת אַרְמוֹן לְבַת פַּרְעֹה, וּלְשֵׁם כָּךְ סָגַר אֶת הַפִּרְצָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עֲבוּר עוֹלֵי הָרֶגֶל שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ אוֹתָהּ פִּרְצָה, עַל מְנָת שֶׁלֹּא יֵאָלְצוּ לְסוֹבֵב אֶת הַחוֹמָה כְּדֵי לְהִכָּנֵס לָעִיר.

וְהִנֵּה בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (קא:) מְבֹאָר, שֶׁיָּרָבְעָם רָאָה בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל שְׁלֹמֹה נֵזֶק לַצִּבּוּר, וְהוֹכִיחַ עַל כָּךְ אֶת שְׁלֵמָה הַמֶּלֶךְ בָּרַבִּים, וְכָךְ אָמַר לוֹ: אָבִיךָ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְאַתָּה גָּדַרְתָּ וְסָתַמְתָּ אוֹתָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַרְמוֹן לְבַת פַּרְעֹה, הָעֹדֶפֶת נוֹחִיּוּת אִישִׁית, עַל פְּנֵי טוֹבַת הָעָם.

אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ ז''ל, שֶׁבִּזְכוּת זֶה שֶׁהוֹכִיחַ יְרָבְעָם אֶת שְׁלֹמֹה, זָכָה לִמְלוּכָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה. מִיַּד לְאַחַר שֶׁיָּצָא יְרָבְעָם מִיְּרוּשָׁלַיִם, פָּגַשׁ אוֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא, וְהוּא הָיָה מְכֻסֶּה בְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.

הַנָּבִיא תָּפַס אֶת הַשִּׂמְלָה, וְקָרַע אוֹתָהּ לִשְׁנֵים עֲשַׂר חֲלָקִים, בְּכָךְ הוּא רָמַז שֶׁמַּלְכוּת יִשְׂרָאֵל תִּקְרַע וְתִתְפַּצֵל, וְאָמַר לִירָבְעָם: קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים מֵהַבֶּגֶד, כִּי כֹּה אָמַר ה', הִנְּנִי קוֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

מַמְשִׁיךְ הַנָּבִיא וְאוֹמַר בְּשֵׁם ה' לְיָרָבְעָם: "וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי, וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַּיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל".

לְאַחַר מִכֵּן, בָּרַח יָרָבְעָם לְמִצְרַיִם, וְשָׁהָה שָׁם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה. כֶּשֶרֶחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה הֻמְלַךְ אַחַר אָבִיו, הִגִּיעָה מִשְׁלַחַת מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ שֶׁיָּקֵל אֶת עֹל הַמִּסִּים. רְחַבְעָם הֵשִׁיב לָהֶם בִּשְׁלִילָה, כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט.

כַּאֲשֶׁר נוֹכְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא נֶעְתַּר לְהַפְצָרוֹתֵיהֶם, הֵחֵלָּה תְּסִיסָה בָּעָם, וְנֶאֱמַר בַּפָּסוּק: וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד.

בְּאוֹתָם יָמִים שָׁב יְרָבְעָם מִמִּצְרַיִם, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יְרָבְעָם, שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ, וְיַמְלִיכוּ אוֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הִתְפַּצְּלָה אָז לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת. מַלְכוּת יְהוּדָה נוֹתְרָה תַּחַת שִׁלְטוֹן רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, וּמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה עָבְרָה תַּחַת שִׁלְטוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.

כָּאן הִתְעוֹרֵר יֵצֶר הַשְּׂרָרָה שֶׁל יְרָבְעָם. שִׁלְטוֹן עַל עֲשָׂרָה שְׁבָטִים לֹא הִסְפִּיק לוֹ, הוּא חֲשַׁשׁ שֶׁהַשְּׁבָטִים שֶׁתַּחַת שִׁלְטוֹנוֹ יַעַזְבוּ אוֹתוֹ, וְיַעַבְרוּ לְשִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה.

חֲשָׁשׁוֹ הִתְגַּבֵּר בִּגְלַל הָעֻבְדָּה שֶׁבָּרְגָלִים עֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹת הֶחָג, הַהֲלָכָה קוֹבַעַת שֶׁרַק מִי שֶׁהוּא מֶלֶךְ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, רַשַּׁאי לָשֶׁבֶת בָּעֲזָרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמְאַחֵר שֶׁיָּרָבְעָם לֹא הָיָה מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד, הָיָה אָסוּר לוֹ לָשֶׁבֶת שָׁם, וְאִלּוּ רְחַבְעָם הָיָה רַשַּׁאי לָשֶׁבֶת. לָכֵן חֲשַׁשׁ יְרָבְעָם שֶׁאִם עַם יִשְׂרָאֵל יִרְאוּ שֶׁהוּא עוֹמֵד וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב, יֹאמְרוּ שֶׁרְחַבְעָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְיַעַזְבוּ אוֹתוֹ וְיַמְלִיכוּ אֶת רְחַבְעָם עֲלֵיהֶם.

לָכֵן הֶחְלִיט יָרָבְעָם לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, אֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ תַּחֲלִיף לַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָךְ לֹא יִצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְבוֹדוֹ יִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הוּא עָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, אֶת הָאֶחָד שָׂם בְּבֵית אֵל שֶׁבַּדָּרוֹם, וְאֶת הַשֵּׁנִי בְּדָן שֶׁבַּצָּפוֹן, וְאָמַר לָעָם, שֶׁמֵּעַתָּה אֵין צֹרֶךְ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם - "הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

בִּתְחִלָּה שִׁכְנֵעַ אֶת הָעָם שֶׁזֶּה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכָךְ הֶחְדִּיר בָּעָם אֶת הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, וְהִנְהִיג רֶפוֹרְמָה בַּיַּהֲדוּת, וְהֶחְטִיא בְּפַרְהֶסְיָה וּבְזָדוֹן אֶת כָּל הָעָם, וְאַף הִמְצִיא חַג חָדָשׁ בְּט"ו בְּחֶשְׁוָן, וְדָרַשׁ לָעָם שֶׁזֶּהוּ חַג הָאָסִיף הָאֲמִתִּי, תַּחֲלִיף לְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּבִגְלַל שֶׁהֶחְטִיא אֶת הָרַבִּים, עוֹנְשׁוֹ הָיָה שֶׁאִבֵּד אֶת הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ לְנֵצַח נְצָחִים.

ענשם של מחטיאי הרבים

כָּתַב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק ה): הֵעִידוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל הָרַב הָאֲרִ"י ז''ל, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם: דְּעוּ, כִּי הָאֲוִיר שֶׁל הָעוֹלָם, מַלֵּא בִּנְשַׁמּוֹת נִדָּחִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָבֹא עֲדַיִן לִמְנוּחָתָם. וּפַעַם אַחַת הָלַךְ הָאֲרִ"י ז''ל לִלְמֹד תּוֹרָה בַּשָּׂדֶה, וְרָאָה הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּל הָאִילָנוֹת הָיוּ מְלֵּאִים נְשַׁמּוֹת בְּלִי מִסְפַּר, וְכֵן הָיוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְגַם עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָיוּ כַּמָּה רְבָבוֹת נְשַׁמּוֹת.

שָׁאַל אוֹתָם הָרַב הָאֲרִ"י ז''ל, מַה הֵם עוֹשִׂים כָּאן? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁנִּדְּחוּ מִחוּץ לַפַּרְגוֹד הַקָּדוֹשׁ, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל פִּשְׁעֵיהֶם וִהְיוּ מוֹנְעִים אֶת חַבְרֵיהֶם מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהֵם נָעִים וְנָדִים בָּאָרֶץ, וּבָאֲוִיר הָרָקִיעַ.

וְעַכְשָׁו הֵם שַׁמְעוּ בַּת קוֹל הַמַּכְרִיזָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁיֵּשׁ אִישׁ אֶחָד צַדִּיק בָּאָרֶץ - הָאֲרִ"י ז''ל, אֲשֶׁר יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לְתַקֵּן הַנְשַׁמּוֹת הַנִּדָּחוֹת. וְעַל כֵּן נֶאֶסְפוּ לְכָאן לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, לְתַקֵּן אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָבֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתָם וְלֹא יִסְבְּלוּ עוֹד צַעַר גָּדוֹל כָּזֶה, וְהִבְטִיחַ הָאֲרִ"י ז''ל, לַעֲשׂוֹת לְטוֹבָתָם מַה שֶׁהוּא יָכוֹל.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה