אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה יב

משנה יא

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:

לא הכשרון קובע אלא השקידה קובעת

מִשְׁנָתֵינוּ מוֹנָה סֵדֶר עֲדִיפוּיוֹת בַּתַּלְמִידִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בָּעַל כִּשָּׁרוֹן יוֹתֵר, עָדִיף יוֹתֵר.

אוּלָם גַּם מִי שֶׁלֹּא חֲנָנוֹ ה' יִתְבָּרַךְ בְּשֵׂכֶל מַבְרִיק וּבְזִכָּרוֹן חָזָק, אֵין לוֹ לִפּוֹל בִּגְלַל זֶה לְיֵאוּשׁ וְעַצְבוּת, שֶׁהֲרֵי רַבִּים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ בִּצְעִירוּתָם בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹנוֹת גְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי שֶׁעָמְלוּ בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, זָכוּ לְחָכְמָה וְזִכָּרוֹן גָּדוֹל.

וּמְסַפְּרִים עַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט, שֶׁשָּׁאַל פַּעַם - מַה בֵּין תַּלְמִיד בָּעַל תְּפִיסָה מְהִירָה, לְבֵין תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ בָּעַל כִּשָּׁרוֹן?

הוּא שָׁאַל וְהוּא עָנָה: הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם הוּא - "מַטְבֵּעַ אַחַת זוֹלָה". מַדּוּעַ? כִּי בְּמַטְבֵּעַ אַחַת, אֶפְשָׁר לִקְנוֹת נֵר אָרוֹךְ יוֹתֵר. תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ בָּעַל כִּשָּׁרוֹן, צָרִיךְ לֵישֵׁב וְלִלְמֹד עוֹד שָׁעָה לְאוֹר הַנֵּר כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת מַה שֶׁרֵעֵהוּ הַכִּשְׁרוֹנִי תָּפַס זֶה מִכְבָּר, וְאִם יִלְמַד וְיַתְמִיד, הֲרֵי יַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ.

מִכָּאן יֵשׁ מֶסֶר לְתַלְמִיד בָּעַל כִּשָּׁרוֹן, הַמִּתְגָּאֶה עַל חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּעַל כִּשָּׁרוֹן, בְּמַה גַּאֲוָתֶךָ? הֲלֹא כָּל הַהֶבְדֵּל בֵּינְךָ לְזוּלָתְךָ, הוּא בְּסַךְ הַכֹּל חֲתִיכַת נֵר...

כְּעֵין זֶה מָּצִינוּ גַּם אֵצֶל הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הָרַמְבָּ"ם זַצַ"ל, כְּפִי שֶׁכָּתַב בַּמִּדְרָשׁ תַּלְפִּיּוֹת: קִבַּלְתִּי מִזָּקֵן אֶחָד, שֶׁזֶּה הַמַּעֲשֶׂה רָאָה בְּקֻנְטְרֵס יָשָׁן, כִּי ר' מַיְמוֹן אָבִיו שֶׁל הָרַמְבָּ"ם, לֹא הָיָה רוֹצֶה לָקַחַת אִשָּׁה. וַיְהִי כְּמוֹ בַּחֲצִי יָמָיו, בָּא לוֹ בַּחֲלוֹם אִישׁ אֶחָד, וְצִוָּה לוֹ שֶׁיִּקַּח לְאִשָּׁה בַּת קָצַב פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה דָּר בְּעִיר אַחַת קְרוֹבָה לְקוֹרְדוֹבָה.

רַבִּי מַיְמוֹן הָיָה צוֹחֵק עַל זֶה הַחֲלוֹם, וְנִגְלָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד שֶּׁלָּקְחָה, וַתַּהַר לוֹ וַתֵּלֶד לוֹ אֶת הָרַמְבָּ"ם, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתָּמָת. אַחַר כָּךְ לָקַח ר' מַיְמוֹן אִשָּׁה אַחֶרֶת, וַיְהִי לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה.

הָרַמְבָּ"ם הָיָה קָשֶׁה הֲבָנָה מְאֹד, וּמְעַט רָצוֹן הָיָה לוֹ לִלְמֹד, וְאָבִיו הָיָה מַכֵּהוּ, עַד כִּי נוֹאָשׁ מִמֶּנּוּ, וּקְרָאוֹ "בֶּן הַקַּצָב" וַיְגָרֲשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ. הָרַמְבָּ"ם הָלַךְ לוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וַיִּישָׁן, וַיִּיקַץ, וּמָצָא עַצְמוֹ נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר, וּבָרַח מִפְּנֵי אָבִיו, וְהָלָךְ אֶל עִיר שֶׁהָיָה שָׁם רַבִּי יוֹסֵף בֶּן מִיגַא"שׁ וְהִתְחִיל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ וְהִפְלִיג לְהִתְחַכֵּם.

אַחֲרֵי יָמִים רַבִּים, שָׁב אֶל קוֹרְדוֹבָה וְלֹא הָלַךְ לְבֵית אָבִיו, וּבַיּוֹם הַשַּׁבָּת הִתְחִיל לִדְרוֹשׁ בְּרַבִּים דְּבָרִים נוֹרָאִים וְנִשְׂגָּבִים, וְאַחַר הַדְּרָשָׁה קָמוּ אָבִיו וְאֶחָיו וּנְשָׁקוּהוּ, וְקִבְּלוּהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

וּמוֹסִיף הַמִּדְרָשׁ תַּלְפִּיּוֹת": קִבַּלְתִּי מֵחַכְמֵי הַדּוֹר, שֶּׁנִּמְצָא כָּתוּב, שֶּׁהָרַמְבָּ"ם עָמַד עִם רַבּוֹ סָגוּר בַּמְּעָרָה 12 שָׁנִים רְצוּפוֹת, וְשָׁם קִבֵּל תּוֹרָתוֹ, וּבְגִיל 34 לְחַיָּיו, הִתְחִיל לְחַבֵּר אֶת סִפְרוֹ "מִשְׁנֶה תּוֹרָה", וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה יוֹשֵׁב רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בְּחַדְרוֹ, וְלֹא יֵצֵא מִפִּתְחוֹ עַד שֶׁסִּיְּמוּ.

וּבַלַּיְלָה שֶׁהִשְׁלִימוֹ, בָּא לוֹ בְּמַרְאֵה רַבֵּנוּ מַיְמוֹן אָבִיו וְאָדָם אַחֵר עִמּוֹ, וְאָמַר לוֹ אָבִיו: הִנֵּה לְךָ זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ! וְנִבְהָל הָרַמְבָּ"ם. וְאָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: בָּאתִי לִרְאוֹת מַה שֶׁעָשִׂיתָ. וּכְשֶׁרָאָה אָמַר "יִישַׁר כֹּחֲךָ".

עוֹד מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן מַהֲרַ"ם שִׁיק זַצַ"ל, שֶׁבְּיַלְדוּתוֹ הָיָה שַׁקְדָן עָצוּם, אוּלָם הָיָה קָשֶׁה תְּפִיסָה, וְכֹה סִפֵּר פַּעַם לְחֹתְנוֹ; שֶׁבְּיַלְדוּתוֹ הָיָה כֹּחַ תְּפִיסָתוֹ חַלָּשׁ מְאֹד, וְלֹא הָבִין אֲפִילּוּ דַּף גְּמָרָא שֶׁלָּמְדוּ עִמּוֹ, וְעִם כָּל זֹאת לֹא הִשְׁגִּיחַ עַל כְּלוּם, וְשָׁקַד מְאֹד בְּלִמּוּדוֹ, וְנָדַד שֵׁינָה מֵעֵינָיו, וְחָזַר פְּעָמִים רַבּוֹת מַה שֶׁלָּמַד אַף שֶׁלֹּא הָבִין הֵיטֵב אֶת הָעִנְיָן, וְרַק בִּזְכוּת שְׁקִידָתוֹ הַמְּרֻבֶּה, נִפְתְּחוּ לוֹ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה, כִּי הָעִקָּר הִיא הַהַתְמָדָה.

וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְבָאֵר, שֶׁכָּל דִּבְרֵי מִשְׁנָתֵינוּ אֲמוּרִים בִּכְלָלִיּוּת לְמִי שֶׁלּוֹמֵד כְּרָגִיל וְאֵינוֹ מַשְּׁקִיע עָמָל וִיגִיעָה וּשְׁקִידָה כְּדֵי לְהָבִין וּלְזַכּוֹת אֶת תַּלְמוּדוֹ. אֲבָל מִי שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה, בּוֹרֵא עוֹלָם מְסַיֵּעַ לוֹ גַּם בַּהֲבָנָה וְגַם בִּזְכִירָה.

וְשָׁמַעְנוּ מִמּוֹרֵנוּ רֹאשׁ הָשִׁיבָה הָרַב יִצְחָק יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א, שֶּׁסִּפֵּר עַל מוֹ"ר אָבִיו מָרָן הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א, שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ צָעִיר, לֹא הָיָה בָּעַל זִכָּרוֹן כָּל כָּךְ חָזָק, אֲבָל בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְאַחַר שֶׁעָמַל וְשָׁקַד עַל תַּלְמוּדוֹ לַיְלָה וְיוֹם, זָכָה לְזִכָּרוֹן, וְתַלְמוּדוֹ יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה