אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה יא

משנה י

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת רָשָׁע:

רַבּוֹתֵינוּ כִּנּוּ אֶת הַכַּעֲסָן בְּתֹאַר שֶׁל "רָשָׁע" עִם כָּל הַזָּקָן וְהַכִּפָּה וְהַצִּיצִיּוֹת שֶׁעָלָיו, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַכּוֹעֵס מְאַבֵּד כָּל צֶלֶם אֱנוֹשׁ, וּמְבַיֵּשׁ בְּכָךְ אֶת הַכִּפָּה וְהַצִּיצִית וְהַזָּקָן שֶׁעָלָיו, וְגוֹרֵם לְחִלּוּל ה' נוֹרָאִי.

דֻּגְמָא לְכָךְ מָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דַּף צו:), עַד לְהֵיכָן נִתֵּן לְהַגִּיעַ עַל יְדֵי הַכַּעַס. מוּבָא בַּגְּמָרָא מַעֲשֵׂה בִּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיָּשְׁבוּ בְּבֵית כְּנֶסֶת בִּטְבֶרְיָה, וְלָמְדוּ מִתּוֹךְ סֵפֶר תּוֹרָה [בְּאוֹתָם יָמִים לֹא הָיוּ סְפָרִים מֻדְפָּסִים כְּפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָמֵינוּ, וְלָכֵן הָיוּ לוֹמְדִים מִסֵּפֶר תּוֹרָה].

וְהִנֵּה תּוֹךְ כְּדֵי הַלִּמּוּד, נֶחְלְקוּ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיַן מְסֻיָּם, עַד שֶׁקָּרְעוּ סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲמַת הַכַּעַס שֶּׁנּוֹצַר בֵּינֵיהֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹכָח שָׁם רַבִּי יוֹסִי בֶּן קִסְמָא, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, אָמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִהְיֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ לְבַיִת שֶׁעוֹבְדִים בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה! וְאָכֵן כָּךְ הָיָה. מָקוֹם בּוֹ כּוֹעֲסִים, אֵין לָדַעַת עַד לְהֵיכָן יִתְדַּרְדֵּר בְּסוֹפוֹ.

מגרעתו של מי שאינו נח להתרצות

יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי הַמִּגְרַעַת שֶׁל "קָשֶׁה לְרַצּוֹת", הִיא מִגְרַעַת קָשָׁה. אָדָם שֶׁשּׁוֹמֵר טִינָה בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מוּכָן לְהֵרָגַע מִזַּעֲמוֹ וְלִסְלֹחַ, נָגוּעַ בְּמִדָּה מְגֻנָּה מְאֹד, אֵין בּוֹ מִן הָרַחְמָנוּת הַיְּהוּדִית.

כָּךְ אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל הַגִּבְעוֹנִים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ פִּיּוּס, עַד שֶׁהַפָּסוּק מֵעִיד עֲלֵיהֶם בְּסֵפֶר "שְׁמוּאֵל ב'": "וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה", מַה עָשׂוּ הַגִּבְעוֹנִים עַד שֶׁהַכָּתוּב חוֹרֵץ עֲלֵיהֶם מִשְׁפָּט כֹּה קָשֶׁה?

מְסֻפָּר בְּסֵפֶר "שְׁמוּאֵל", שֶׁהָיָה רָעָב בִּימֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר נִמְשָׁךְ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת. שָׁאַל דָּוִד אֶת ה' בָּאוּרִים וְתֻמִּים, מַדּוּעַ נִגְזַר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָב זֶה? עָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אֶל שָׁאוּל עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים".

מַסְבִּירָה הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דַּף עח:), הַגִּבְעוֹנִים שִׁמְּשׁוּ כְּחוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם בְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, כַּאֲשֶׁר הָרַג שָׁאוּל אֶת כֹּהֲנֵי נוֹב, הוּא שָׁבַר אֶת מַטֶּה לַחְמָם שֶׁל שִׁבְעַת הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהָיוּ בְּנוֹב, וְעַל כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ כָּעֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרָעָב.

שָׁמַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה, וּמִיַּד קָרָא לַגִּבְעוֹנִים לָהֶם עַל מְנָת לְפַיְּסָם שֶׁיִּמְחֲלוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלָם מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק וְאוֹמֵר: "וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה", לָכֵן לֹא הִסְכִּימוּ לְהִתְפַּיֵּס וְלִמְחוֹל, עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לָתֶת לָהֶם שִׁבְעָה מִבְּנֵי שָׁאוּל לְהוֹרְגָם תַּחַת שִׁבְעַת הַגִּבְעוֹנִים.

אָמַר דָּוִד: שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל: רַחְמָנִים, בַּיְשָׁנִים, וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָּלוּ, רָאוּי לְהִדַּבֵּק בּוֹ, אוּלָם הַגִּבְעוֹנִים הוֹכִיחוּ שֶּׁאֵין בָּהֶם רַחְמָנוּת, וְהֵם אֵינָם מוּכָנִים לִמְחוֹל, לָכֵן אֵין רָאוּי לְהִדַּבֵּק בָּם.

כָּךְ גַּם כָּל אָדָם שֶׁהוּא "קָשֶׁה לְרַצּוֹת", חָסֵר לוֹ אֶת אֶחָד מִסִּימָנֵי הַזִּהוּי הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיְּהוּדִי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נְטוּל רַחְמָנוּת.

קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד

הַמִּשְׁנָה לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁחָסִיד נִקְרָא מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, אֶלָּא מִי שֶּׁקָּשֶׁה לוֹ לִכְעוֹס, אֲבָל לִפְעָמִים אָכֵן הוּא כּוֹעֵס.

וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ לֹא אָמְרוּ שֶׁחָסִיד הוּא מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, הֲרֵי מַעֲלָה זוֹ שֶׁלֹּא לִכְעוֹס כְּלָל הִיא גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה מְאֹד, וְרָאוּי לְכַנּוֹת אָדָם כָּזֶה בְּתֹאַר "חָסִיד".

וְנִרְאָה, שֶׁאָכֵן לִפְעָמִים אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ קְצָת בְּמִדַּת הַכַּעַס בְּמִנּוּן נָכוֹן, כְּגוֹן שֶׁרוֹאֶה אֶת אֶחָד מִפְּנֵי בֵּיתוֹ מִתְנַהֵג בְּצוּרָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, אוֹ בְּחֹסֶר צְנִיעוּת וְכַדּוֹמֶה, הֲרֵי אִם לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ קְצָת בְּכַעַס כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת אוֹתָהּ הִתְנַהֲגוּת, הֲרֵי יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. וְלָכֵן יִשְׁתַּמֵּשׁ לְכָל הַפָּחוֹת בְּהַבָּעַת פָּנִים כּוֹעֲסוֹת, אֲבָל בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ יִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לִכְעוֹס.

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל בְּמַסֶּכֶת גִּיטִין (דַּף ו:): לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים, וְחִלּוּל שַׁבָּת. וּמְבֹאָר שֶׁדַּוְקָא אֵימָה יְתֵרָה אָסוּר לְהַטִּיל בַּבַּיִת, אֲבָל קְצָת אֵימָה בִּמְקוֹם הַצּוֹרֵךְ מֻתָּר.

דֻּגְמָא לְכָךְ אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל פִּנְחָס, שֶּׁכָּעַס כְּדֵי לְקַנֵּא לִכְבוֹד ה', כַּאֲשֶׁר זִמְרִי בֶּן סָלוּא נָשִׂיא בֵּית אַב שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, לָקַח אֶת כָּזְבִּי בַּת צוּר, וְעָבַר עַל אִסּוּר גִּלּוּי עֲרָיוֹת לְעֵינֵי כָּל הָעָם, נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ"... וְדָקַר לַמָּוֶת אֶת הַחוֹטְאִים הַלָּלוּ.

פִּנְחָס לֹא עָשָׂה זֹאת לִכְבוֹדוֹ הָאִישִׁי, אֶלָּא קִינֶא לִכְבוֹד ה', עַל כָּךְ קִבֵּל גַּם שָׂכָר, כְּפִי שֶּׁאוֹמֵר ה' לְמֹשֶׁה: "פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, לָכֵן אֱמוֹר הִנֵּנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וִיכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

גַּם כַּאֲשֶׁר מַעֲנִישִׁים אֶת הַיֶּלֶד, צְרִיכִים הַהוֹרִים לַעֲשׂוֹת זֹאת אַךְ וְרַק לְשֵׁם חִנּוּךְ, וְלֹא חָלִילָה כִּנְקָמָה אוֹ כְּפוֹרְקָן לְזָעַם הַהוֹרֶה, כֵּיוָן שֶׁהַיְּלָדִים מֻשְׁפָּעִים לְטוֹבָה מֵהָעֹנֶשׁ רַק כַּאֲשֶׁר מַבְחִינִים הֵם שֶׁהָעֹנֶשׁ הוּא לְשֵׁם חִנּוּךְ.

וְלָכֵן אִם מַרְגִּישִׁים הַהוֹרִים עַל עַצְמָם שֶׁהֵם כּוֹעֲסִים מְאֹד, עֲלֵיהֶם לְהִמָּנַע מִלְּהַעֲנִישׁ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּאוֹתוֹ זְמַן, כֵּיוָן שֶׁעֲלוּלִים הֵם לְשַׁחְרֵר כָּל רֶסֶן, וּלְהִתְבַּטֵּא בְּבִטּוּיִים לֹא נְעִימִים וְלֹא רְצוּיִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁיֵּרָגְעוּ, יִתְחָרְטוּ עֲלֵיהֶם.

וְלָכֵן צְרִיכִים הַהוֹרִים לְהַרְגִּיל וּלֶאַמֵן אֶת עַצְמָם, שֶׁאֶת הַכַּעַס הָרִאשׁוֹן וְהַגְּעָרָה הַנּוֹקֶבֶת הָעוֹמֶדֶת עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן, לִבְלֹעַ, וּלְאַחַר הַהַבְלָגַה, הַשְּׁלָב הַבָּא יִהְיֶה עוֹנֶשׁ שֶׁמַּטְרָתוֹ בֶּאֱמֶת אַךְ וְרַק לְחַנֵּךְ, בִּבְחִינַת "כַּעַס הַפָּנִים וְלֹא כַּעַס הַלֵּב".

וּמְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט זַצַ"ל, שֶׁהָלַךְ פַּעַם לְבַקֵּר חוֹלֶה שֶׁהָיָה מִבְּנֵי הַיְּשִׁיבָה, וּמְצָאוֹ שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. לֹא הָיָה אֲפִילּוּ אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים חַבְרֵי וַעַד הַקְּהִלָּה שֶׁהָיָה מִתְעַנְיֵן בַּחוֹלֶה לָדַעַת מַה שְׁלוֹמוֹ, הַאִם יֵשׁ תְּרוּפָה לְחוֹלְיוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לִדְאֹג לָרוֹפֵא מֻמְחֶה שֶׁיָּבוֹא לִבְדּוֹק אוֹתוֹ, אֶלָּא הָיָה מֻנָּח בְּקֶרֶן זָוִית מִבְּלִי חוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ.

כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתָם רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט, מַדּוּעַ הֵם מַזְנִיחִים נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל? עֲנוּ לוֹ: אֵין מָעוֹת כְּדֵי לַעְזוֹר לוֹ. אָז הָרִים הָרַב אֶת קוֹלוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל וְצָוַח: חַיָּבִים לִמְכּוֹר אֶת הַפָּרֹכֶת שֶׁל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה, וּבְתוֹךְ הַצְּעָקָה, הֵסֵב פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְשִׁנֵּן לְעַצְמוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים: "כַּעַס הַפָּנִים וְלֹא כַּעַס הַלֵּב..."

מֵעֵין זֶה מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן זַצַ"ל, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יִסֵּר אֶת בָּנָיו אוֹ אֲחֵרִים תֵּכֶף כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם בְּקַלְקָלָתָם, כִּי חֲשַׁשׁ שֶׁמָּא יוֹכִיחֵם מִתּוֹךְ כַּעַס. הוּא הָיָה מְחַכֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ כִּי אֵין בְּלִבּוֹ עַל הַחוֹטֵא שׁוּם כַּעַס וְרֹגֶז, וְרַק אָז הָיָה מוֹכִיחַ וּמְיַסֵּר.

פַּעַם קָרָה שֶׁאֶחָד מִיְּלָדָיו שֶׁל רַבִּי אֵלִיָּהוּ עָשָׂה עַוְלָה גְּדוֹלָה, וְחִכָּה רַבִּי אֵלִיָּהוּ שְׁבוּעַיִם, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּלִבּוֹ אֲפִילּוּ שֵּׁמֶץ שֶׁל כַּעַס, וְרַק אָז יִסֵּר אוֹתוֹ.

שָׁאָלוּ פַּעַם אֶת הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶבְסְקִי זַצַ"ל, עַל מַה צָרִיךְ לְהַכּוֹת אֶת הַבָּנִים מִשּׁוּם חִנּוּךְ? וְהֵשִׁיב הָרַב, שֶׁזֶּה תָּלוּי בְּטִבְעוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, אִם הוּא יֶלֶד נוֹחַ, אוֹ יֶלֶד עַקְשָׁן. וּכְשֶׁמַּכִּים, לְהַכּוֹת קְצָת וְלֹא בִּשְׁעַת כַּעַס, מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּאִגֶּרֶת הַגְּרָ"א, שֶׁהַכָּאָה בִּשְׁעַת כַּעַס, יֵשׁ בָּזֶה צַד אִסּוּר.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה