אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה י

משנה ט

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

תן משלך לאחרים

מִשְׁנָתֵינוּ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שְׁמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ שַׁיָּךְ לוֹ, אֵין זֶה מַרְאֶה עַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְיִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁטָּבוּעַ בּוֹ אַף מִדּוֹת רָעוֹת כְּפִי מִדָּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁהָיוּ רְכוּשָׁנִיִּים, וְלֹא רָצוּ שֶּׁאֲחֵרִים יֶהֱנוּ מִמָּמוֹנָם.

פַּעַם רָאָה הַסַּבָּא מִנוֹבְהַרְדוֹק, שֶׁאֶחָד הַתַּלְמִידִים מְהַסֵּס לְהַשְׁאִיל לַחֲבֵרוֹ אֶת חֲלִיפָתוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁזֶּה עַתָּה קִבְּלָהּ, הוּא הִתְרַגֵּז מְאֹד, וְקָרָא בְּקוֹל: הֵיאַךְ יָכוֹל אָדָם לְהַרְגִּישׁ בַּעֲלוּת וּלְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּילָה "שֶׁלִּי"...

דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רַחְמָנִים וּנְדִיבִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּנֵי מְלָכִים, וּמִי שֶׁחָסֵר לוֹ בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת, וְחוֹשֵׁב רַק עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְלֹא עַל מָמוֹן זוּלָתוֹ, הֲרֵי חָסֵר לוֹ בָּאֲצִילוּת שֶׁל בֶּן מֶלֶךְ.

בְּהֶקְשֵׁר לָזֶה, מְסַפְּרִים עַל בֶּן מֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁחִפֵּשׂ יוֹעֵץ חֲכַם וּמֻכְשָׁר לְמַמְלַכְתּוֹ. רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁם לִזְכּוֹת בְּמִשְׂרָה הַנַּעֲלָה, בִּמְיֻחָד לְאוֹר הָעֻבְדָּה כִּי אַלְפֵי דּוֹלָרִים מִדֵּי חֹדֶשׁ מֻבְטָחִים לָאָדָם הָרָאוּי לַתַּפְקִיד זֶה. וְאָכֵן כְּפִי הַצָּפוּי מֵאוֹת אֲנָשִׁים נֶעְתְּרוּ לִפְנִיָּתוֹ וּבָאוּ לְרֵאָיוֹן.

בֵּין הַפּוֹנִים, הָיָה יְהוּדִי חֲכַם שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מֻמְחֶה בִּשְׁלוֹשָׁה נוֹשְׂאִים: בַּסּוּסִים, בְּיַהֲלוֹמִים, וּבִבְנֵי אָדָם. מִיַּד יָצְאוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהַיְּהוּדִי לִבְחֹר סוּס. בֶּן הַמֶּלֶךְ שָׂם עֵינוֹ עַל סוּס שֶׁהָיָה אַבִּיר בִּמְיֻחָד, יָפֶה וְחָזָק, וְכֻלּוֹ עָטוּר בְּמֶדַלְיוֹת זָהָב. אַךְ יוֹעֲצוֹ הִפְצִיר בּוֹ לֹא לָקַחַת סוּס זֶה, וְאָמַר: הַסּוּס הַזֶּה אֵינוֹ בִּשְׁבִילְךָ!

בֶּן הַמֶּלֶךְ לֹא וִתֵּר, נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּסּוּס מְיֻחָד זֶה, הוּא לֹא הִרְפָּה מִיּוֹעֲצוֹ. אָמַר לוֹ הַיּוֹעֵץ: רְצוֹנִי לִבְחֹן אֶת הַסּוּס בְּהַקָּפַת הָאִצְטַדְיוֹן, וּלְאַחַר הַמֵּרוֹץ תּוּכָל לִזְכּוֹת בּוֹ.

סוֹחֵר הַסּוּסִים קָפַץ עַל הַסּוּס, וְהֵחֵל לְהַקִּיף אֶת הָאִצְטַדְיוֹן. לְפֶתַע הֵנִיף הַסּוּס אֶת רֹכְבוֹ מֵעָלָיו, הִפִּילוֹ אָרְצָה, וְתוֹךְ שְׁנִיּוֹת שָׁעַט עַל רוֹכְבוֹ וַהֲרָגוֹ בַּמָּקוֹם...

בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶחֱרַד מְאֹד לְמַרְאֶה עֵינָיו, הוּא קָרָא לְיוֹעֲצוֹ וְאָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לְךָ עַל שֶׁהִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי, כִּתְשׁוּרָה אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲנִיק לְךָ פְּרָס. בֶּן הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיט יָדוֹ לְכִיסוֹ, וְהוֹצִיא דּוֹלָר אֶחָד בִּלְבַד, וְהֶעֱנִיק אוֹתוֹ לְיוֹעֲצוֹ.

הַיּוֹעֵץ נִדְהָם מִקַּמְצָנוּתוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ, אַךְ לֹא הֵגִיב, הוּא יָדַע כִּי בְּעוֹד שָׁבוּעַ הוּא עָתִיד לְהִכָּנֵס לְתַפְקִידוֹ, וְאָז יְקַבֵּל שָׂכָר שֶׁל עַשְׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים כְּיוֹעֵץ מַלְכוּתִי, וְלָכֵן לֹא הֵגִיב הַפַּעַם.

בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנּוֹכַח כִּי הַיּוֹעֵץ פִּקֵּחַ וְנָבוֹן, בִּקֵּשׁ לְבָחֳנוֹ בַּדָּבָר נוֹסַף. לִקְרַאת הִבַּחָרוֹ לַתַּפְקִיד הַמֶּלֶךְ בִּמְקוֹם אָבִיו, הוּא רָכַשׁ כֶּתֶר מִיַּהֲלוֹמִים בְּשׁוֹוִי מִלְיוֹן דּוֹלָר, וְעַל מְנָת לְהַעֲרִיךְ אֶת שָׁוְיוֹ הָאֲמִתִּי, בִּקֵּשׁ הוּא אֶת חַוּוֹת דַּעְתּוֹ שֶׁל יוֹעֲצוֹ.

הַיּוֹעֵץ הֵעִיף מַבָּט קַל עַל הַכֶּתֶר, וְגִילָה כִּי מְדֻבָּר אַךְ וְרַק בִּזְכוּכִיּוֹת נוֹצְצוֹת וְלֹא בְּיַהֲלוֹמִים אֲמִתִּיִּים כְּלָל, וְהַכֶּתֶר אֵינוֹ עוֹלֶה יוֹתֵר מֵאֶלֶף דּוֹלָר. בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶחֱרַד עַל שֶׁהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ שׁוֹלָל, וְשָׁלַח אֶת הַכֶּתֶר לִבְדִיקַת מֻמְחִים, וְאָכֵן נִתְבָּרֵר כִּי הַיּוֹעֵץ צָדַק. הַחֶבְרָה שֶׁמָּכְרָה אֶת הַכֶּתֶר הֵשִׁיבָה אֶת כַּסְפּוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּתוֹסֶפֶת קְנָס כָּבֵד.

גַּם הַפַּעַם הוּא הֶחְלִיט לְפַצּוֹת אֶת יוֹעֲצוֹ הַנֶּאֱמָן, וּכִּתְשׁוּרָה נָתַן לוֹ שׁוּב שְׁטָר שֶׁל דּוֹלָר אֶחָד... הַיּוֹעֵץ שֶׁכִּמְעַט שָׁבַק חַיִּים מִהַבִיזָיוֹן, שָׁמַר עַל אִפּוּק, והִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לִבְחִירָתוֹ הַקְּרוֹבָה כְּיוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ.

לְבַסּוֹף בִּקֵּשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ לִבְחֹן אֶת יוֹעֲצוֹ בְּמוּמְחִיוּתוֹ בִּבְנֵי אָדָם, וּפָנָה לַיּוֹעֵץ וְאָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּגַלֶּה אֶת אוֹזְנִי, וְתֹאמַר מַה דַעְתָּךְ עָלַי, הֲרֵי אָמַרְתָּ שֶׁהִנְּךָ מֵבִין בִּבְנֵי אָדָם.

הַיּוֹעֵץ שֶׁלֹּא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּבֶן הַמֶּלֶךְ, בִּקֵּשׁ לְהִמָּנַע מִכָּךְ אַךְ לַשָּׁוְא. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: אִם לֹא תֹּאמַר לִי אֶת דַעְתָּךְ עָלַי, לֹא תִּזְכֶּה בַּמִּשְׂרָה... אָמַר לוֹ הַיּוֹעֵץ: בּוֹא נִכָּנֵס לַחֶדֶר, וְשֵׁם אוֹמָר לְךָ מִי אַתָּה.

כְּשֶׁהָיוּ לְבַדָּם, אָמַר לוֹ הַיּוֹעֵץ: דַּע לְךָ שֶׁאַתָּה לֹא בֶּן הַמֶּלֶךְ... לֵךְ וּשְׁאָל אֶת אִמְּךָ מִי אַתָּה...

מִיַּד נָסַע בֶּן הַמֶּלֶךְ לְבֵית אִמּוֹ וְשָׁאֲלָה: אִמִּי הַיְקָרָה, אָנָּא אִמְרִי לִי הַאִם אֲנִי בְּנֵךְ הָאֲמִתִּי? מַה נִזְכַּרְתָּ עַכְשָׁו בִּשְׁאֵלָה זוֹ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה שֶׁגָּדַלְתָּ בְּבֵיתֵנוּ, תָּמְהָה הָאֵם. אָמַר הַבֵּן: אֲנִי חַיָּב לָדַעַת, אָנָּא סַפְּרִי לִי.

"אָכֵן אֵינְךָ בְּנִי הַטִּבְעִי", הֵשִׁיבָה הָאֵם, "וְאִם רוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת עַל עֲבָרְךָ, בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ. לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, הַמֶּלֶךְ סִיֵר בְּמַמְלַכְתּוֹ, וְאַתָּה נֶעֱזַבְתָּ עַל יְדֵי הוֹרֶיךָ שֶׁהָיוּ כְּפָרִיִים עֲלוּבִים וְדַלִּים, וְלֹא רָצוּ לְגָדְלְךָ. בְּבִקּוּרוֹ רָאָה הַמֶּלֶךְ שֶּׁהָיִיתָ זָרוּק בְּאַחַת הַבִּקְתּוֹת, וְהֶחְלַטְנוּ לְקַחְתְּךָ לָאַרְמוֹן כְּדֵי שֶׁתִּגְדַּל כְּבֶן מֶלֶךְ. כָּל הַשָּׁנִּים שֶׁגָּדַלְתָּ בְּבֵיתֵנוּ לֹא רָצִינוּ לְגַלּוֹת לְךָ זֹאת.

"בֶּן הַמֶּלֶךְ" הֶהָמוּם, לֹא הָבִין מִנַּיִן יָדַע זֹאת יוֹעֲצוֹ, הוּא לֹא יָכַל לְהִתְאַפֵּק. חָזַר לָאַרְמוֹן וּשְׁאָלוֹ: "אֱמוֹר לִי מִנַּיִן יָדַעְתָּ זֹאת?" אָמַר הַיּוֹעֵץ: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, אֲנִי פַּעֲמַיִם הִצַּלְתִּיךָ, פַּעַם מִמָּוֶת בָּטוּחַ, וּפַעַם מֵהֶפְסֵד הוֹן עָתָק. הַתְּמוּרָה שֶׁנָּתַתָּ לִי הָיְתָה דּוֹלָר אֶחָד בִּלְבַד, זֶה מֵעִיד כִּי הִנְּךָ קַמְצָן פָּשׁוּט וְעָלוּב, וְאֵינְךָ רָאוּי כְּלָל לִהְיוֹת בֶּן הַמֶּלֶךְ, לוּ הָיִיתָ בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי, הָיִיתָ נוֹתֵן בְּיַד רְחָבָה לְפָחוֹת כַּמָּה עֲשָׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים... וְהַנִּמְשָׁל בָּרוּר מֵאֵלָיו.

קמצנות

בֶּן יְשִׁיבָה הֻזְמַן עַל יְדֵי אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים שֶׁבָּעֲיָרָה לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵילֵי הַסֵּדֶר, הַלַּיְלָה הַנִּכְבָּד הַזֶּה אֲשֶׁר אֶת סִדְרוֹ פּוֹתֵחַ כָּל אִישׁ יְהוּדִי בְּהַכְרָזָה הַמְרוֹמֶמֶת: כָּל דִּכְפִין - יֵיתֵי וְיֵיכוֹל! כָּל דִּצְרִיך - יֵיתֵי וְיִפְסַח!

אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ בָּעַל הַבַּיִת, אֲשֶׁר עָמִיד הָיָה וּבַעַל בְּעַמָּיו, הָיָה אַף קַמְצָן לֹא קָטָן, וְאִם בְּכָל הַנּוֹגֵעַ אֵלָיו עַצְמוֹ לֹא חָסַךְ בִּמְאוּמָה, וְעָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר בִּפְאֵר וְהַדָּר כְּרָאוּי לְאָדָם בְּמַעֲמָדוֹ, הֲרֵי שֶׁבַּאֲשֶׁר לְאוֹרְחוֹ בֶּן הַיְּשִׁיבָה, הִשְׁתַּדֵּל הוּא לַחֲסֹךְ כְּמִדַּת יְכָלְתּוֹ...

לִמְנוֹעַ מֵהָאוֹרֵחַ מִלִּסְעֹד אֶת לִבּוֹ, יָדַע הַמְּאָרֵחַ כִּי לֹא יוּכַל, לְאַפְשֵׁר לוֹ לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַיּוֹם בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן וּבְמַצּוֹת מְהֻדָּרוֹת, הוּא הֲלֹא הָיָה מְחֻיָּב, אוּלָם הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ כִּי אֵין כָּל סִבָּה לְהַצִּיב לִפְנֵי הָאוֹרֵחַ כּוֹס גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הַיַּיִן שֶׁיִּמְזֹג לְתוֹכָהּ יַעֲלֶה בְּדָמִים מְרֻבִּים, דַּי לוֹ לָאוֹרֵחַ הֶעָנִי בְּכוֹס קְטַנָּה הַמְכִילָה שִׁעוּר מְצֻמְצָם! כָּךְ הוּא הִרְהֵר בְּלִבּוֹ.

וּמִמַּחְשָׁבָה - לְמַעֲשֵׂה, לִפְנֵי הָאוֹרֵחַ הֻנְּחָה כּוֹס קְטַנָּה, אֲשֶׁר הָיָה בָּהּ שִׁעוּר מְצֻמְצָם מְאֹד, וְהָאוֹרֵחַ לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. לְבַקֵּשׁ כּוֹס גְּדוֹלָה יוֹתֵר, הוּא לֹא הֵעֵז, הֲלֹא בָּעַל הַבַּיִת עָשָׂה לוֹ טוֹבָה בְּהַסְכִּימוֹ בִּכְלָל לְאַפְשֵׁר לוֹ לְהָסֵב עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְכִי יָכוֹל הוּא לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ עַתָּה לִדְרוֹשׁ דְּרִישׁוֹת נוֹסָפוֹת, כְּמוֹ כּוֹס גְּדוֹלָה?

בְּלֵית בְּרֵירָה נֶאֱלָץ הוּא לְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט, כַּאֲשֶׁר בְּלִבּוֹ מְקַוֶּה הוּא כִּי קִיֵּם לְפָחוֹת אֶת הַמִּצְוָה בַּשִּׁעוּר הַמְּחֻיָּב מִצַּד הַדִּין...

אוּלָם בְּמַהֲלַךְ קְרִיאַת הַהַגָּדָה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ בָּעַל הַבַּיִת אֶל אוֹתָם סִימָנִים אֲשֶׁר הָיָה ר' יְהוּדָה נוֹתֵן בַּעֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת [דְּצַ"ך עַד"ש בְּאַחַ"ב], מָצָא בֶּן הַיְּשִׁיבָה מָקוֹם לִגְבּוֹת אֶת חוֹבוֹ מִמְּאָרְחוֹ...

כַּאֲשֶׁר קָרָא בָּעַל הַבַּיִת אֶת סִימָנָיו שֶׁל ר' יְהוּדָה, פָּנָה הוּא אֶל אוֹרְחוֹ, וְהִקְשָׁה: אֱמוֹר נָא לִי אוֹרְחִי הַיָּקָר, הֲלֹא בֶּן יְשִׁיבָה הִנְּךָ, וּבְוַדַּאי יוֹדֵעַ אַתָּה לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹתַי, וּבְכֵן, אֱמוֹר נָא לִי, מַדּוּעַ נִזְקָק ר' יְהוּדָה לִתֵּן סִימָנִים בַּעֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת? מַה הוֹעִיל הוּא בְּכָךְ, וּמַה הָיָה נִגְרָע אִילּוּ הָיָה מוֹתִיר אֶת הַמַּכּוֹת כְּסִדְרָן מִבְּלִי לְרַמְּזָן בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת הַלָּלוּ...

הָאוֹרֵחַ הֵשִׁיב מִיַּד: פָּשׁוּט מְאֹד, ר' יְהוּדָה הָיָה כַּמּוּבָן בֶּן יְשִׁיבָה כָּמוֹנִי, הוּא הֻזְמַן לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אֶחָד מִגְּבִירֵי הָעֲיָרָה, אוּלָם גַּם לְפָנָיו הֻנְּחָה כּוֹס קְטַנָּה בַּעֲלַת שִׁעוּר מְצֻמְצָם, בְּדִיּוּק כְּפִי הַכּוֹס שֶׁהֻנְּחָה לְפָנַי...

חָשַׁב ר' יְהוּדָה בְּלִבּוֹ: אִם אוֹמָר אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת, וְאֶשְׁפֹּךְ מְעַט מִכּוֹס הַיַּיִן בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה כַּמְּקֻבָּל, הֲרֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לִי מְאוּמָה לִשְׁתּוֹת! הֲלֹא לְאַחַר הֲטָפַת הַטִּפּוֹת הַלָּלוּ, בְּווַדַּאי לֹא יִשָּׁאֵר שִׁעוּר בְּכוֹסִי...

מַה עָשָׂה ר' יְהוּדָה? הוּא אָמַר אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת, כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה עָלָיו לִשְׁפּוֹךְ מִן הַכּוֹס אֶלָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּמְקוֹם עֶשֶׂר! סִיֵּם הָאוֹרֵחַ אֶת דְּבָרָיו בְּחִיּוּךְ, וּפְנֵי בָּעַל הַבַּיִת חָפוּ.

מַעֲשֵׂה בַּר' אַייזִיק חָרִיף, שֶׁנִּכְנַס אֵצֶל אֶחָד הָעֲשִׁירִים שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּקַמְצָנוּתוֹ, לֶהַתְּרִימוֹ לְצָרְכֵי צְדָקָה. כֵּיוָן שֶׁנּוֹדַע לְעָשִׁיר כִּי הָרַב נִכְנַס בְּשַׁעֲרֵי בֵּיתוֹ, הֵבִין מַהִי מַטְּרָתוֹ, וּמִהֵר לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאָרוֹן שֶׁבַּבַּיִת.

ר' אַייזִיק הִבְחִין בְּכָךְ, פָּנָה אֶל אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְאָמַר: כָּל יָמָי הָיִיתִי מִתְקַשֶּׁה לְהָבִין פֵּשֶׁר מַאֲמָר חֲכָמֵינוּ ז''ל "גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מִקַּבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה", אֲבָל עַתָּה נִתְיַשֵּׁב לִי הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּרְאוֹתוֹ אֶת זֹהַר הַשְּׁכִינָה בִּדְמוּת הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ, נֶאֱמַר עָלָיו "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", כְּלוֹמַר שֶּׁהִסְתִּיר רַק אֶת פָּנָיו בִּלְבַד. וְאִלּוּ בָּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים, הוּא מַסְתִּיר אֶת כָּל גּוּפוֹ...

זהירות מהקמצן

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר בְּסֵפֶר "מִשְׁלֵי": "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו", וְהִסְבִּירוּ הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁאָדָם שֶׁהוּא רַע עַיִן, וְאֵינוֹ אוֹהֵב לָתֶת מִשֶּׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, אֵין לֶאֱכוֹל אֶצְלוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּמַאֲכָלָיו אֶרֶס שֶׁמְּסֻגָּל לְהָמִית, כִּי נִיצוֹצוֹת רָעוֹת יוֹצְאוֹת מֵעֵינָיו הָרָעוֹת, וּמִי שֶׁאוֹכֵל אוֹכֵל זֶה, נִזּוֹק.

וּמַעֲשֵׂה בְּאוֹרֵחַ אֶחָד, שֶׁהִתְאָרֵחַ אֵצֶל בָּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה צַר עַיִן מְאֹד, וּבַעַל כָּרְחוֹ הִגִּישׁ לִפְנֵי אוֹרְחוֹ קְעָרָה גְּדוֹלָה שֶׁל תַּבְשִׁיל לֶאֱכוֹל. אַךְ בָּעַל הַבַּיִת לֹא יָשַׁב עִם הָאוֹרֵחַ, אֶלָּא עָלָה לַעֲלִיַּת הַגָּג.

אוֹתוֹ אוֹרֵחַ הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן בֶּחָצֵר לְמָטָּה, וּבַעַל הַבַּיִת הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַגָּג, וּמַבִּיט בִּמְנַת הָאוֹרֵחַ לִרְאוֹת כַּמָּה כַּפּוֹת מַכְנִיס לְפִיו. אוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ הִרְגִּישׁ שִׁנּוּי גָּדוֹל בְּגוּפוֹ, שֶׁכָּל כַּף וְכַף שֶׁהָיָה מַכְנִיס לְתוֹךְ פִּיו, כְּשֶׁבָּא לְבוֹלְעוֹ הָיָה עוֹמֵד לוֹ הַאוֹכֵל בְּאֶמְצַע גְּרוֹנוֹ וְאֵינוֹ יוֹרֵד בִּמְהֵרָה אֶלָּא רַק בְּקֹשִׁי גָּדוֹל, וְגַם לְאַחַר שֶׁכְּבָר יָרַד הַמַּאֲכָל לְבִטְנוֹ, הָיָה מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁכְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ בְּבִטְנוֹ אֲבָנִים וּסְלָעִים.

אוֹתוֹ אוֹרֵחַ הִצְטַעֵר מְאֹד עַל הַדָּבָר שֶׁקָּרָה לוֹ, וְחָשַׁב שֶׁאוּלַי יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה חֹלִי בִּגְרוֹנוֹ וּבְבִטְנוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵרֹב מוֹרָאוֹ וְדַאֲגָתוֹ, הֵרִים רֹאשׁוֹ וְעֵינָיו לַשָּׁמַיִם כְּדֵי לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי ה' שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ, וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא אֶת בָּעַל הַבַּיִת יוֹשֵׁב עַל הַגָּג כְּנֶגְדּוֹ, וּמַבִּיט בִּקְעָרַת הָאוֹכֵל שֶׁלּוֹ בְּפָנִים רָעוֹת.

אָז הִרְגִּישׁ שֶׁכָּל זֶה נִגְרַם לוֹ בִּגְלַל צָרוּת עַיִּן שֶׁל בָּעַל הַבַּיִת, וְהִיא זֹאת שֶׁגָּרְמָה לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַנֶּזֶק. (אוֹרַח חַיִּים לְרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זִיעַ''א).

הקמצן רואה רק את עצמו

מְסֻפָּר עַל אִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה עָשִׁיר כְקֹרַח, אַךְ קַמְצָן בְּיוֹתֵר. לַמְרוֹת הַפְצָרוֹת חוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת שֶׁל הָרַב, הוּא סֵרַב לִתְרֹם מִכַּסְפּוֹ לְנִּזְקָקִים, וּלְסַיֵּעַ לָהֶם בְּעֹל פַּרְנָסָתָם.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר שָׁהָה בְּבֵית הָרַב, הֶעֱמִיד הָרַב אֶת הֶעָשִׁיר מוּל רְאִי, וְאָמַר לוֹ: מַה אַתָּה רוֹאֶה? עָנָה הֶעָשִׁיר: אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי כַּמּוּבָן. לְאַחַר מִכֵּן, הוֹבִיל אוֹתוֹ הָרַב אֶל מוּל חַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף הַחוּצָה אֶל הָרְחוֹב, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: עַכְשָׁו מַה אַתָּה רוֹאֶה? הֵשִׁיב הָאִישׁ: אֲנִי רוֹאֶה פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, אִשָּׁה זְקֵנָה חוֹצָה אֶת הַכְּבִישׁ, וְאִישׁ עָנִי נֶאֱנַק תַּחַת מַשָּׂאוֹ.

אָמַר לוֹ הָרַב: אַתָּה יוֹדֵעַ מַהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁנֵי הַמַּרְאוֹת שֶּׁרָאִיתָ? מַדּוּעַ רָאִיתָ בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן אֶת פָּנֶיךָ בִּלְבַד, וּבַמִּקְרֶה הַשֵּׁנִי יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם וּמַשָּׂאָם הַכָּבֵד שֶׁל הָאֲחֵרִים?

הַהֶסְבֵּר לְכָךְ הוּא פָּשׁוּט. הַזְּכוּכִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה מוּל פָּנֶיךָ, הָיְתָה מְצֻפָּה מִצִּדָּהּ הָאֲחוֹרִי בְּשִׁכְבָהּ דַּקָּה שֶׁל כֶּסֶף, וְאִלּוּ הַחַלּוֹן דַּרְכּוֹ רָאִיתָ אֶת הָעוֹלָם, הָיָה פָּשׁוּט וְשָׁקוּף. כָּל עוֹד הַזְּכוּכִית אֵינָהּ מְצֻפָּה בְּכֶסֶף אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֲחֵרִים, אֲבָל כְּשֶׁהַכֶּסֶף מְצַפֶּה אֶת הַזְּכוּכִית, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֲחֵרִים, אֶלָּא רַק אֶת עַצְמְךָ...

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה