פרק ד · משנה יט
שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (מִשְׁלֵי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:
בַּתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי (כְּתוּבוֹת פֶּרֶק יא) מְסֻפָּר עַל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ הַרְבֵּה, עָלָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁרָאָה כֵּיצַד הִיא מִתְיַחֶסֶת לְבַעֲלָהּ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, גָּרְשָׁהּ, שֶּׁאֵין זֶה כְּבוֹדְךָ לָדוּר עִם אִשָּׁה כָּזֹאת.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי: כְּתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה עָלַי, וְאֵין לִי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם כְּתֻבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֶתֶּן לְךָ סַךְ הַכְּתוּבָה וְגָרֵשׁ אוֹתָהּ. וְכֵן עָשָׂה, נָתַן לָהּ סַךְ כְּתֻבָּתָהּ וְגֵרְשָׁה, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לִיהוּדִי אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר הָעִיר.
לְאַחַר מִכֵּן יָרַד הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה מִנְּכָסָיו, וְגַם נַעֲשָׂה עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ הַנִּזְכֶּרֶת מוֹלִיכָהּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְחַזֵּר עַל בָּתֵּי אַנְשֵׁי הָעִיר לְקַבֵּץ נְדָבוֹת.
פַּעַם אַחַת חִזְרוּ בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם כְּלוּם, אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ: אֵין כָּאן רְחוֹב אַחֵר עוֹד שֶׁנַּחֲזֹר אֵלָיו לְקַבֵּץ? אָמְרָה לוֹ: יֵשׁ כָּאן רְחוֹב אֶחָד שֶׁבַּעֲלֵי הָרִאשׁוֹן שֶׁגֵּרְשַׁנִי הוּא דָּר בְּתוֹכוֹ, וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס לְשָׁם מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה. הִתְחִיל בַּעְלָהּ לְהִתְקוֹטֵט עִמָּהּ וּלְהַכּוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בְּתוֹךְ אוֹתוֹ רְחוֹב לְקַבֵּץ נְדָבוֹת.
בֵּינְתַיִם עָבַר רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, וְשָׁמַע אֶת קוֹלָם וְרָאָה שֶׁמִּתְבַּזִּים בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, וּלְקָחָם וּנְתָנָם בְּבַיִת אֶחָד מִן הַבָּתִּים שֶׁלּוֹ, וְהָיָה מַעֲלֶה לָהֶם מְזוֹנוֹת ומְפַרְנְסָם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.
כָּל הַמִּתְבּוֹנֵן עַל מַעֲשֵׂה זֶה, יִתְפַּעֵל כֵּיצַד אָדָם שֶּׁסָּבַל רַבּוֹת מֵאִשְׁתּוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחֲכָמִים הוֹרוֹ לוֹ לְגָרְשָׁהּ [עַל אַף שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (גִּיטִין דַּף צ:) שֶׁכָּל הַמְּגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת], וְעָם כָּל זֶה כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּקַבֶּלֶת, לֹא רַק שֶׁלֹּא שָׂמַּח עַל כָּךְ, אֶלָּא עוֹד חָשׁ לַעֲזֹר לָהּ וּלְבַעֲלָהּ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.