פרק ד · משנה יח
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:
אל תשתדל לראות את חברך בשעת קלקלתו
בַּמִּדְרָשׁ יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי שָׁאָלוּ, מִנַּיִן אַתָּה לַמֵּד כֵּן? מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת, וְיָדְעוּ כִּי עֵרוּמִים הֵם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁתָּפְרוּ עָלֶה תְּאֵנָה וַעֲשׂוּ לָהֶם חֲגוֹרוֹת, אַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתָם.
הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן רַבָּה שֶׁל קוֹבְנָא, הָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּשַׁבָּת, יָחַד עִם מַזְכִּירוֹ הָרַב רַבִּי יַעֲקֹב לִיפְשִׁיץ, רָאָה מֵרָחוֹק יְהוּדִי אֶחָד הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ וְסִיגַרְיָה בְּפִיו, כְּשֶׁהִתְקָרֵב מְעַט הָאִישׁ הַהוּא וְהִבְחִין בְּרַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן, הִשְׁלִיךְ מִיַּד אֶת הַסִּיגַרְיָה מִיָּדוֹ, לְבַל יִרְאֵהוּ הָרַב בְּקַלְקָלָתוֹ, וּכְשֶׁנִּפְגַּשׁ עִם רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן, הִקְדִּימוֹ הָרַב בְּבִרְכַּת "שַׁבָּת שָׁלוֹם", וְהַלָּה עָנָה שַׁבָּת שָׁלוֹם בְּכֹבֶד רֹאשׁ כְּרָאוּי.
לְאַחַר שֶּׁהָלְכוּ מִשָּׁם, הִתְרַגֵּז רַבִּי יַעֲקֹב לִיפְשִׁיץ וְטָעַן, רַבֵּנוּ! הֲלֹא רָאָה מֵרָחוֹק שֶׁהָאִישׁ הַהוּא הָיָה מְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה בְּשַׁבָּת, וְהָיָה צָרִיךְ לִנְזוֹף בּוֹ וּלְהַטִיף לוֹ מוּסַר, וְלֹא הָיָה לְרַבֵּנוּ לְהַקְדִּים לוֹ "שַׁבָּת שָׁלוֹם".
הַחֲזִיר לוֹ רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן: אֲנִי סָבוּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְּתִּי לוֹ "שַׁבָּת שָׁלוֹם", נִרְאָה שֶׁחִשֵּׁב בְּלִבּוֹ, בְּוַדַּאי שֶׁהָרַב לֹא רָאָה אוֹתִי מְעַשֵּׁן, שֶׁאִלּוּ רָאנִי לֹא הָיָה מַקְדִּים לִי שָׁלוֹם, לָכֵן עָלַי לְהִזָּהֵר לְהַבָּא לֹא לְעַשֵּׁן בָּרְחוֹב, פֶּן יִפְגְּשֵׁנִי פִּתְאוֹם וְיִרְאֶה שֶׁאֲנִי מְחַלֵּל שַׁבָּת, וְיָסוּר הַחֵן שֶׁלִּי מִמֶּנּוּ.
דָּבָר זֶה לְמֵדִים מִמַּה שֶׁאָמְרוּ חֲז''ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתַן (פֶּרֶק יב): כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם רָשָׁע, וְאַהֲרֹן הַקָּדִים לוֹ שָׁלוֹם, לַמָּחֳרָת בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ אִישׁ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה, אֲבָל אָמַר בְּלִבּוֹ: אוֹי לִי, הֵיאַךְ אֶשָּׂא עֵינַי אַחַר כָּךְ וְאֶרְאֶה אֶת אַהֲרֹן? בּוֹשְׁתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא הִקְדִּים לִי שָׁלוֹם. נִמְצָא אוֹתוֹ אִישׁ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה בִּגְלַל שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא רָאָה בְּקַלְקַלָּתוֹ.
מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה עִם הַגָּאוֹן הָרַב אַבְרָהָם גֶנִיחוֹבְסְקִי מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת טְשִׁיבִין בִּירוּשָׁלַיִם. מִדֵּי לֵיל שַׁבָּת לוֹמֵד הַגָּאוֹן בְּחֶבְרוּתָא עִם אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חֲכַם. בְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת שֶׁעָלָיו אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, הִגִּיעַ הַחַבְרוּתָא כְּרָגִיל לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב גֶנִיחוֹבְסְקִי, וְאֵרַע לוֹ מִקְרֶה מְצַעֵר: הוּא לָחַץ בְּטָעוּת עַל כַּפְתּוֹר הַפַּעֲמוֹן שֶׁלְּיַד הַדֶּלֶת, וְקוֹלוֹ שֶׁל הַצִּלְצוּל נִשְׁמַע בְּכָל הַבַּיִת.
וְהִנֵּה, לַמְרוֹת קוֹלוֹ הֶחָזָק שֶׁל הַפַּעֲמוֹן, לֹא נִגַּשׁ בָּעַל הַבַּיִת לִפְתֹּחַ אֶת הַדָּלֶת כְּהֶרְגֵּלוֹ מִדֵּי לֵיל שַׁבָּת. הָאַבְרֵךְ הִמְתִּין זְמַן מַה, וּמִשֶּׁלֹּא פָּתְחוּ לוֹ, סֵבֶר הַחַבְרוּתָא שֶׁהָרַב לֹא שָׁמַע מִשּׁוּם מַה אֶת הַצִּלְצוּל, וְהֵחֵל לִדְפֹּק עַל הַדָּלֶת פַּעַם וּפַעֲמַיִם. אֲבָל גַּם אָז לֹא נִשְׁמַע רָחַשׁ כָּלְשֶׁהוּ מִן הַבַּיִת, וְאִישׁ לֹא נִגַּשׁ לִפְתּוֹחַ.
כֵּיוָן שֶׁהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב גֶנִיחוֹבְסְקִי נִמְצָא בְּבֵיתוֹ, הִמְשִׁיךְ הַתַּלְמִיד חֲכַם לִדְפֹּק וְלִדְפֹּק. וְאָכֵן, הַמַּאֲמַצִּים נָשְׂאוּ פְּרִי... לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל נְקִישׁוֹת, פּוֹתֵחַ הַגָּאוֹן אֶת הַדֶּלֶת, בְּבִגְדֵי שֵׁינָה, וְעוֹשֶׂה רוֹשֵׁם כְּמִי שֶׁמִּתְמַתֵּחַ לְאַחַר שֶּׁקָּם מִן הַשֵּׁינָה, תּוֹךְ כְּדֵי שִׁפְשׁוּף הָעֵינַיִם, וּפְעֻלּוֹת נוֹסָפוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּעֵת שֶׁהָאָדָם קָם מִמִּטָּתוֹ.
וְאָז הוּא אוֹמֵר לַחַבְרוּתָא בְּנִימָה שֶׁל הִתְנַצְּלוּת: אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה אִם נֶאֱלַצְתָּ לִדְפֹּק זְמַן רַב בַּדֶּלֶת. הָרַב עָשָׂה כָּל טַצְדָקֵי כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לְאוֹרְחוֹ שֶׁהוּא נִרְדַּם עַל מִטָּתוֹ וְלָכֵן לֹא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת.
הַדָּבָר הָיָה נִרְאָה מוּזָר עַד מְאֹד, אָמַר הַחַבְרוּתָא, כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא קָרָה לִי כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן וְאֶמְצָא שֶׁהוּא יָשֵׁן... הַשָּׁעָה הָיְתָה יַחֲסִית מֻקְדֶּמֶת בִּסְבִיבוֹת תֵּשַׁע וָחֵצִי בַּלַּיְלָה, וְלֹא אִישׁ כְּהָרַב גֶנִיחוֹבְסְקִי יֵלֵךְ לִישׁוֹן עַל מִטָּתוֹ בְּשָׁעָה כָּזוֹ, וְעוֹד בְּבִגְדֵי שֵׁינָה...
אֵין זֶה אֵלֶּה שֶׁהָרַב גֶנִיחוֹבְסְקִי שָׁמַע אֶת צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, וְהֵבִין שֶׁאִם יִפְתָּח אֶת הַדֶּלֶת מִיַּד כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד, הַחַבְרוּתָא יַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַצַּב מְאֹד לֹא נוֹחַ עַל חִלּוּל הַשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג, וְלָכֵן כְּדֵי לִמְנוֹעַ זֹאת, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁנִּרְדַּם עַל מִטָּתוֹ, וְאִם כֵּן, הַחַבְרוּתָא יִהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב לֹא שָׁמַע אֶת הַצִּלְצוּל וְלֹא יָבוֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן!
יְתֵרָה מִזֹּאת, עָדִיף הָיָה לָרַב גֶנִיחוֹבְסְקִי לְבַיֵּשׁ כִּבְיָכוֹל אֶת עַצְמוֹ, עַל שֶׁנִּרְדַּם עַל מִטָּתוֹ, וְהָעִקָּר לֹא לִגְרֹם לְבִזָּיוֹן לַחַבְרוּתָא...